אזהרת עז כשנושא אדם אשה יתחייב לה בשלשה דברים מן התורה שלא ימנע שאר כסות ועונה דכתי' שארה כסותה ועונתה שארה אלו מזונותיה כסותה כמשמעו ועונתה לבא עליה כדרך כל הארץ ואין יכול לומר איני זנך אלא אם כן התנה דבדבר שבממון תנאו קיים ובעונה לבדה מן התורה הוא שאין מועיל תנאו דמתנה על מה שכתוב בתורה וכיון דילפינן לתנאים מבני גד ובני ראובן מה הם לא התנו על מה שכתוב בתורה ולהכי היה תנאם קיים אף כל מי שאינו מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים הא התנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ומעשה קיים.

פוסקין לאשה מזונות לחם שני סעודות בכל יום סעודה בינונית של כל אדם וממאכל אנשי אותה העיר הכל כמנהג המדינה וזהו לעני שבישראל אבל עשיר הכל לפי עשרו. ונראה דהני דמדאוריתא כיון שזן אותה דבר מספיק לה מיפטר מחיוב שארה ואם היה עני ואין יכול לזונה אפילו בלחם כופין אותו להוציא ואע"ג דמדאוריתא גט מעושה בטל דכתיב והיה אם לא תמצא חן בעיניו ונתן בידה מדעתו מלמד שאינו מגרש אלא לרצונו היינו כשמשלים מה שחייב לה מן התורה אבל כשגורע לה זכותה שזכתה לה תורה לא בעינן דעתיה דכתיב אם לא תמצא חן בעיניו וגו' כלומר כשהגרושין מצד שאינו מוצאה חן בעיניו אבל אינו גורע זכותה כל עוד שהיא תחתיו אז בעינן דעתיה ולא נכוף אותו אבל אם גורע זכותה כופין אותו כיון שמתנהג עמה שלא כדין תורה מחוייב הוא לגרש. וכשכופין אותו לגרש ואמר רוצה אני גמר בלבו לגרשה דמצוה קעביד מאחר שחייבוהו חכמים להוציא והוי נמי דומיא דמכר דגמרא ומקנה שנפטר על ידי כך משאר כסות ועונה.

מי שהלך למדינת הים אין פוסקין ב"ד לאשתו מזונות אלא לאחר שלשה חדשים דחזקה היא דאין אדם מניח ביתו ריקם והולך וכהאי חזקה לא יהבינן לה שלשה חדשים דחזקה דאוריתא ומוכרין ב"ד מנכסיו למזונותיה ואם מכרה היא מכרה קיים דכיון דשארה אלו מזונות הוי מלוה הכתובה בתורה וכן נתנוהו בקולר או נשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין אותה אבל מת בעלה אין לה מזונות מן התורה דהרי אינה אשתו ואם לותה ואכלה כשתלך בעל' חייב מן התורה לשלם. ואם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אין שומעין לו אם אינה רוצה היא דמזונותיה מן התורה ומעשה ידיה שלו תקנת חכמים המדיר את אשתו מליהנות לו או שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא: