Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Marriage Chapter 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עונה האמורה בתורה כל אחד כפי כחו וכפי מלאכתו. ונושא אדם כמה נשים אפילו מאה ואין אשתו יכולה לעכב והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה דכתיב אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע.
המדיר את אשתו מתשמיש המטה שבת אחד ממתינין לו דגמרינן מנדה דשכיח דהוי שבעת ימים יותר מכאן יוציא או יפר נדרו ואם אמר תשמישי אסור עליך או נשבע שלא ישמש מטתו עמה אינו כלום מפני שהוא משועבד לה והוי כמו אוסר פירות חברו על חברו דאין בו ממש דילפינן מע"ז וכלאים ושאר דברים שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כדילפינן כל חד בדוכתיה אבל הנאת תשמישך אסור עלי הרי זה נדר דלא אסר אלא עצמו ויוציא או יפר נדרו. אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה ואם עבר ומנע כדי לצערה עבר בלא תעשה שבתורה שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע ואם חלה או תשש כחו עד ששה חדשים ימתין מכאן ואילך או יטול רשות ממנה או יוציא.
המורדת שאומרת מאיס עלי או מצערנה ליה בשביל כך וכך אין כופין אותה שתבעל לו שאינה שבויה שתבעל למי שאינה רוצה דכמו דשארה וכסותה אם אינה רוצה להיות ניזונת מממונו אין כופין אותה כמו כן בעונה אי נמי עונתה קאמר קרא ולא עונה דמשמע דמדעתה הוא דאית לה עונת דזכותה הוא ולא זכותו. ואם הוא מורד שלא לבא עליה מפני ששונאה עובר בלא תעשה שנאמר לא יגרע שאם שנאה ישלחה דכתיב ושנאה האיש האחרון וכתב לה וגו' אבל לענותה אסור כדאמר. ולמה לא ילקה על לאו זה מפני שאין בו מעשה דכתיב אם לא תשמור לעשות וגו' כדאמר במצות יום טוב. ויש במצוה זו תקנות וסייגים מדברי סופרים סמוכים אלאו דלא תסור: