Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המכה את חברו בזדון באבן או בעץ והמיתו אומדין אם ראוי להמית אותו חפץ באבר זה או לא דכתיב ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו או בכלי עץ יד הכהו ודרשינן בספרי לפי שהוא אומר וכי יריבון אנשים וגו' שומע אני שאם יכנו בין בדבר שהוא כדי להמיתו בין שאינו כדי להמיתו ת"ל ואם באבן יד מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שהוא כדי להמיתו ומדכתיב אשר ימות בה משמע שאומדין מקום המכה כמו שאומדין החפץ וכך אומדין כח ההכאה דכתיב באבן יד מכאן שמשערין כח היד וכן משערין המכה עצמה וכח ההורג וכח הנהרג וכל כיוצא בזה דכתיב אשר ימות בה במיתתו של זה משערין כל סבותיה כדאמ'.
כלי ברזל לא נתנה בו תורה שיעור דכתיב ואם בכלי ברזל הכהו ומת רוצח הוא ודרשינן פרק הנשרפין דף ע"ו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהברזל ממית בכל שהו לפי' לא נתנה בו תורה שיעור דלא נאמרה יד בברזל כאבן וכלי דכתיב ואם באבן יד בכלי עץ יד דמשמע שיש בו מלא אחיזה דבעיא שיעורא אבל בברזל כתיב ואם בכלי ברזל הכהו ומת ולא כתיב יד משמע כל דהו ממית ע"י תחיבה שתוחב לו מחט בוושט או בלבו והני מילי דברזיה מיברז כלומר דרך חידוד אבל לארכו דרך הכאה שיעורא בעי וכדאיתא התם ואם הכהו בלא כלי והמיתו כגון בידו וכיוצא בזה משערין במה שהרגו וכוחו ועל אבר שהכהו וכח הנהרג וכדדרשינן בספרי או באיבה הכהו בידו ומת לפי שהוא אומר ואם בכלי ברזל ואם בכלי וגו' אין לי אלא שהרגו באלו דחפו חנקו בעטו מנין ת"ל הכהו בידו וימת מות יומת המכה מכל מקום ואע"פ שנאמר בידו הצריך הכתוב להיות ההכאה באיבה מכלל שמשערין כח ההכאה ומני' שמשערין גובה המקום שדחפו דכתיב ואם בשנאה יהדפנו וכדדרשינן בספרי.
אחד המכה את חברו באבן או בעץ או בגוש עפר ומלח וכיוצא בזה דכתיב אשר ימות בה כל שהוא ראוי להמית והכובד הוא שממית וכדדרשינן בספרי ובסנהדרין.
הדוחף חברו למים או לאש ואינו יכול לעלות משם או שעשה בו מעשה שאינו יכול להנצל מן הרעה שהביא עליו עד שימות הרי זה נהרג דהוי כמי שחנקו בידו אבל גרם שבא עליו רעה אין ממיתין אותו כיון שלא הביא הוא הרעה עצמה ודורש דמים ידרוש דמו וכדתנן להו פרק הנשרפין דף ע"ו ובגמרא כבש לתוך האור ואינו יכול לעלות מנ"ל דאמר קרא או באיבה לרבות המצמצם דהיינו כובש שמצמצמו שם שלא יקום ואמרינן התם כפהו בחמה ובצנה ומת חייב סוף חמה לבוא שלא היתה שם בשעה שכפהו אבל סופו לבוא כאן וסופו למות דגרמא הוא ודינו מסור לשמים דלא רבי רחמנא מצמצם אלא במקום שהתחיל בו ההיזק כבר וכן דחפו לבור וסולם בבור או זרק חץ והיה תריס בידו ואחר כך התיר את הסולם או את התריס מידו פטור. זרק אבן בכותל חזרה לאחוריה כחו היה וחייב וכגון המשחקין בכדור כדאמ' התם בע"ז דסתמא כמה דעיילי ומקרבי לכותל בשעה שזורקין מינח ניחא ליה כדי שתחזור הרבה הלכך בציר מד' אמות לא ניחא ליה דתיזיל וכדאיתא התם. זרק אבן למעלה הלכה לצדדין והרגה חייב דאכתי כחו הוא אלא שהוא כח כחוש וכדאיתא התם וכן כפתיה לחבריה ואשקיל עליה בדקא דמיא בכח ראשון גירי דידיה הוא כזורק בו חץ אבל בכח שני שלא נפלו המים מיד בצאתן מגדרותיהן עליו אלא לאחר מכאן הלכו על המקום שהוא שם גרמא הוא ולא כחו: