צער משתלם אפילו שלא במקום נזק כדתנן בהחובל ואמרינן בגמרא דף פ"ד בן עזאי היא דאמר כויה נאמרה תחלה וסתם כויה דאית בה חבורה משמע כתב רחמנא חבורה לגלוי אכויה דרישא דבלא חבורה היא וחייב בצער בלא נזק וכיון דילפינן לצער שלא במקום נזק ה"ה לשבת או ריפוי או בושת שלא במקום נזק אי נמי בכלל ופרט המרוחקים זה מזה קמיפלגי רבי ובן עזאי רבי סבר אין דנין אותו בכלל ופרט כויה וחבורה ואין בכלל אלא מה שבפרט יש עמה חבורה אין אין עמה חבורה לא דכיון דכתיב פצע בנתים הוו מרוחקין ומתחלת המקרא אנו למדין שהוא חייב בכויה גרידתא וחבורה איצטריך לדמים יתירים כשיש בכויה חבורה דמשלם תרויהו ומתניתין רבי היא כדאמרינן התם דף פ"ה א"נ כמו שפי' התוספ' שם לדמים יתירים שמשלם בצער שיש בו רושם מבצער שאין בו רושם. הבעיתו בלא נגיעה פטור מדיני אדם ואם אחז בו או בבגדיו חייב בתשלומין כדאיתא התם דף צ"א גבי חירשו.

תשלומי הצער הוא לפי מה שהוא הניזק אם הוא ענוג ועשיר או עמלן ועני ואינו חושש כל כך בצערו אומדין כמה אדם כזה רוצה ליתן לקטוע לו ידו המוכתב למלכות בסם ולא בסיף וכן יתן לו מזיק לבד דמי ידו דכיון דצער שלא במקום נזק משתלם כדילפינן לעיל הוי תשלום צער לפי מה שמצטער כל א' וה"נ במקום נזק הוי לפי מה שמצטער כל אחד וכן בשבת משלם לפי מה שבטלו ממלאכתו. חרשו נותן לו דמי כולו כדתנ' התם דפ"ה דהא לא שוי למידי דמיירי באדם שאינו בר אומנות כמו שפי' התוס' שם סמא עינו ולא אמדוהו וקטע רגלו ולא אמדוהו ואח"כ חירשו חשיב כאלו עשה הכל בבת אחת ואומדין הכל ביחד כמו שפי' התוספות שם ואם אמדוהו לכל נזק הוי בעיא התם דסלקא בתיקו דכיון דאמדוהו חדא חדא בעי למיתב ליה כמו שאמדוהו או דילמא כיון דלא שלים יהיב ליה דמי כולה ביחד ונ"מ שאין עולה כ"כ כשאומדין הכל ביחד כמו כשאומדין כל אחת בפני עצמה.

ריפוי ושבת נותן לו עד שיתרפא או פוסק עמו על הכל ואם עלו צמחים מחמת מכה או נסתרה המכה חייב בשבת וריפוי כדילפינן דפ"ה בברית' מדכתיב שבתו יתן ורפא ירפא שנה הכתוב בריפוי לחייבו אף על הצמחים והקיש שבת לריפוי יכול אפילו שלא מחמת המכה תלמוד לומר רק מיעט ושלא מחמת המכה לא הוה בעי קרא אלא היכא דעבר על דברי רופא ואכל מיני מתיקה והעלה מכתו גרגותני דפטור כדכתיב רק אין נותנין זמן לחבלות ונראה דהוי דאורי':