מצות קנא לשחוט הפסח בי"ד לחדש ניסן אחר חצות דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים ואין שוחטין אלא מן הכבשים או מן העזים בלבד זכר בן שנה כדכתיב זכר בן שנה מן הכבשים או מן העזים תקחו ואחד האיש ואחד האשה חייבים במצוה זו פרק האשה פליגי תנאי ונקטינן כרבי יהודה דאמר אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושין אותה טפלה דכתיב במכסת נפשות מדלא כתיב אנשים אפילו אשה במשמע ובשני כתיב חטאו ישא האיש ההוא איש אין אשה לא. ומי שבטל מצוה זו בזדון ועבר ולא הקריב והוא לא טמא ולא בדרך רחוקה חייב כרת כדכתיב אשר לא טמא ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה וגו'.

אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה כשאר קדשים דכתיב בהו כי אם אל המקום וגו' אף בשעת התר הבמות לא היו מקריבין הפסח בבמת יחיד והמקריב לוקה דכתיב לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך מפי השמועה למדו שזו אזהרה לבמת יחיד אפילו בשעת התר הבמות פרק קמא דמגלה תנן אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים ובגמרא פסחים ותו לא והא קתני סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה אלא אימא כעין פסחים דקבע להם זמן.

שחיטת פסח אחר חצות דבין הערבים משמע משש שעות ולמעלה שהצל נוטה קרינא בין הערבים ואם שחטו קודם חצות פסול דאפילו בן בתירא דפוסל בנשחט בשחרית שלא לשמו בפרק קמא דזבחים מודה דלשמו נמי פסול דבין הערבים משמע כדאמרן ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים יאוחר פסח שכתוב בו בערב ובין הערבים לתמיד שלא נאמר בו אלא בין הערבים ומשום האי טעמא גופא דכתיב בפסח בערב ובין הערבים קודמין לו קטרת ונרות דלא כתיב בהו אלא בין הערבים דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה והאי בין הערבים אתרוייהו קאי. ואם שחטו אחר חצות קודם התמיד כשר פרק כל התדיר קודם התמיד כשר ואף על פי שלכתחלה מצוה לאחרו כדתניא יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים וגו' ויהא אחר ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד הואיל והוא קודם ואם נזרק קודם דם התמיד כשר דלכתחלה הוא דבעינן תמיד קודם הפסח כדאמרן:

אזהרת רנד שלא לשחוט הפסח ועדיין החמץ קיים שנאמר לא תשחט על חמץ דם זבחי שלא יזבח הפסח ועדיין החמץ קיים ומניין שזבח זה פסח הוא דבר הלמד מענינו דכתיב בסיפיה דקרא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ועוד אי זהו קרבן שקרב ביום איסור חמץ זה פסח ומנין שבי"ד הכתוב מדבר שנאמר לא תשחט ולא ילין דורש בפרק תמיד נשחט לא תשחט אותם שעוברים בלא ילין ומי ששחט והיה לו כזית חמץ ברשותו לוקה והפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב. אחד השוחט ואחד הזורק את הדם וא' המקטיר האימורים אם היה לאחד מהם או לאחד מבני החבורה שאוכלים את הפסח כזית חמץ בשעת הקרבתו הרי זה לוקה שם פרק תמיד נשחט בריתא וזורק אתרבאי מדם זבחי דכתיב ודם זבחיך ישפך כרבי עקיבא במכילתא והקטרה נמי אתיא מדסמכיה ללא ילין כל שישנו בעבודות שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ הילכך מקטיר נמי עובר הואיל וישנו בהלנת אימורים דכתיב בהו נמי לא ילין חלב חגי ויש לאחד מבני החבורה הוי בעיא דרב אושעיא ופשיט ליה רב אמי מי כתיב לא תשחט על חמצך לא תשחט על חמץ כתיב דמשמע אפילו חמץ של אחד מבני החבורה אי הכי אפילו לאחד שאינו מבני החבורה בסוף העולם נמי אמר ליה אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין וכל בני חבורה בכלל לא ילין מן הבשר הן דלא תותירו ולא ילין בחד קרא נינהו ולא מיחייב בעל החמץ אלא השוחט והזורק דלא תשחט אמר רחמנא דבני חבורה לית בהו מעשה וכל שהחמץ ברשות אחד מהם אפילו אינו בעזרה עמו כרבי יוחנן דאמר לא בעי' על בסמוך דאף על גב דלא חזינן ליה בשעת התראה הואיל דאשתכח דהוה ליה חמץ אחר התראה מיחייב.

דם הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד פרק תמיד נשחט תנן וזורקו זריקה אחת כנגד היסוד ובגמרא מאן תנא בזריקה רבי יוסי הגלילי דכתיב גבי בכור ואת דמם תזרוק על המזבח דמו לא נאמר אלא דמם אלמא אחריני נמי משתמעי לימד על הבכור מעשר ופסח שמעינן מתן דמים שלא מצינו במעשר ופסח מתן דמים אלא כאן ומנא לן דטעונין יסוד אתיא זריקה זריקה מעולה כתיב הכא ואת דמם תזרוק וכתיב התם וזרקו בני אהרן מה עולה טעונה יסוד כדכתיב אל יסוד מזבח העולה אף פסח נמי טעון יסוד ואחר כך מפשיטין אותו כדתנן התם ומוציאין את אימוריו ומקטירן כל זבח לבדו דכתיב והקטירו ומשמע לבדו שלא יערב חלבים של קרבן זה בחלבים של קרבן זה אבל חלבי זבח אחד בעי' בבת אחת דכתיב והקטירם שיהא כולו כאחד כל האימורין של קרבן אחד. הקטרת אימורים בפסח נפקא לן מדכתיב בבכור ואת חלבם תקטיר חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונין אימורין לגבי מזבח כדילפינן גבי זריקה ובעל הזבח נוטל פסחו ועורו ויוצא לביתו בירושלם וצולהו ואוכלו לערב כדכתי' ואכלו את הבשר בלילה וגו':

אזהרת רנה שלא ילין אימורי פסח עד הבקר ואם הלינן הרי זה עובר בלא תעשה דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר והוא הדין שאר אימורין של פסח וכתיב נמי לא ילין לבקר זבח חג הפסח והיינו בארבעה עשר שחל להיות בשבת דחלבי שבת קרבין ביום טוב אבל חל בחול אין מקטירין אותם בלילה שהוא י"ט בפרק תמיד נשחט רמי רב ספרא כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין ויקטירם בלילי י"ט ואף על פי שהיה חול יום י"ד והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא ביום טוב ומשנינן הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביום טוב ומדקשו קראי אהדדי על כרחין קראי גופייהו מוקמי אנפשייהו הכי.

הפסח נשחט בשלש כתות שם במשנה הפסח נשחט בשלש כתות שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים קהל ועדה וישראל ואין פחותים משלשים בני אדם בכל כת וכת בגמרא אמר רבי יצחק אין הפסח נשחט אלא בשלשה כתות של שלשים בני אדם מאי טעמא קהל עשרה עדה עשרה ישראל עשרה מספקא לן דילמא בבת אחת צוה לשוחטו והיו בה שלשים או בזה אחר זה ג' כתות של עשרה בני אדם הילכך שלש כתות בעי' דדילמא בזה אחר זה קאמר ושל שלשים בעינן דילמא בבת אחת קאמר ואינו יכול לשוחטו בפחות משלשים הילכך בחמשין נמי סגיא דעיילי תלתין ונפקי עשרה ועיילי עשרה ונפקי עשרה דאי בהדדי קאמר הא איכא ואי בזה אחר זה ג' כתות קאמר הא איכא והיינו למצוה דבדיעבד אם שחטו כולן בבת אחת כשר דליכא עיכובא בהא. כל זמן ששוחטין ומקריבים קוראים הלוים את ההלל והא דאמרינן דאין שירה אלא על היין תרצו בתוס' דבשעת הקרבה אין אומרים שירה אלא על היין דמקרא דמשמח אלהים ואנשים הוא דילפינן בערכין ועיקר שתיה ושמחה הויא בשעת אכילה והכי נמי בקרבן לגבוה בשעת הקרבה הוא דקאמר דאין אומרים שירה אלא על היין אבל שלא בשעת הקרבה היו אומרים שירה בכמה דוכתין והכא בשעת שחיטה דוקא היו אומר' ועל כל קריאה תקיעה דבשעת תקיעה הויא שירה בפה כדילפינן התם מקרא ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים דמשמע תרוייהו בהדי הדדי. וחליל נמי מכה בשחיטת הפסח ודוחה שבת כדתנן פרק אין בערכין אף על גב דליכא כלי שיר מדאוריתא אלא חצוצרות וכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגו'. והכהנים עומדים שורות בכלי כסף וזהב ולא היה לכלים שהם המזרקים שולים משום גזרה דרבנן שלא יניחום ויקרש הדם. ונותן הכוס לחברו עד שזורק שיעסקו רבים במצוה והקרוב למזבח שופכו כנגד היסוד כדאמר' לעיל ומוציא את האימורין ונותנן בכלי שרת כדתנן התם ובגמרא אימא להקטירם על גבי המזבח ומליחה בעינן כדילפינן מליחה לכולהו במלח תמלח וגו'.

חל ארבעה עשר להיות בשבת שחיטת הפסח וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו דוחין השבת שאי איפשר לעשותן קודם השבת שהרי קבוע להם זמן כדכתיב במועדו פרק אלו דברים בפסח דוחין את השבת וכו' ובגמרא תנו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני בתירא וכו' אמר להם נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה מועדו דתמיד דוחה את השבת אף מועדו דפסח דוחה את השבת ועוד קל וחומר ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שיהא דוחה את השבת ותמיד גופיה מנא לן דדוחה שבת דכתיב עולת שבת בשבתו מכלל דתמיד קרבה בשבת ומשום דבק"ו איכא פירכא מה לתמיד שכן תדיר וכליל איצטריך גזרה שוה ושאר דברים אינן דוחין את השבת כדתנן התם. שכח ולא הביא סכין בערב שבת לא יביאנה בשבת כדאמר' דאיפשר הוה להביאו מבעוד יום אלא נותנה בין קרני הכבש או בצמרו דמחמר כלאחר יד מפני המצוה מותר כיון דלאו אורחיה בכי האי מלאכה ואם הקדישו לא יביא סכין עליו מפני שהוא עבודה בקדשים בגמרא פריך והא קא עביד עבודה בקדשים וכתיב לא תעבוד בבכור וגו' ומשני דעבדי כהלל דלא מקדשי להו עד דמייתי להו לעזרה ובירושלמי אמרי דכל עבודה שלצורך הקרבן אין בה מעילה והתירו להקדיש פסח בשבת דקבוע לו זמן ומדאוריתא מותר להקדיש כל דבר.

השוחט את הפסח ונמצא בעל מום שוחט עד שיכשר אחד ואפילו בשבת פרק אלו דברים תנן שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טרפה בסתר פטור [בגלוי] חייב חטאת כיון ששחטו בשבת דשוגג הוא ולא אנוס דה"ל לבקוריה אבל טרפה בסתר הוי אנוס ובתרוייהו משמע דכיון דלא עלו לו דחוזר ושוחט אחר אפילו בשבת ואם לא הספיק עד שתחשך הוי אנוס ונדחה לפסח שני כדניליף לקמן אנוסין לפסח שני [בפ"ה] (ב"ה):