אין קורין בבית הכסא ולא בבית המרחץ וכל מקום שיש בו טנופת משום דכתיב והיה מחניך קדוש והיינו בזמן שעוסק בדברי תורה וק"ש היינו דברי תורה וכל מי שקורא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא כיון דהוא חיובא מדאוריתא ולא קרית שמע בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקדש אסור לאומרו בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו אמרו בלשון חול דבמידי דקדושא בעינן מחניך קדוש ולא לאומרו בלבד אלא אפילו להרהר בלבו בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים אסור דכתיב והיה מחניך קדוש ולא כתיב ביה דבר אלא מקום חניתך תהא בקדושה משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה ואף על גב דהלכתא דהרהור לאו כדיבור אפילו הכי בעינן קדושה להרהור נמי כדאמר. שמות המיוחדין והן השמות שאינם נמחקים אסור להזכירם במקום הטינופת דבעינן מחניך קדוש ואם נזדמן לו להפריש מן דבר האסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובכל מקום מטונף מפריש ואפילו בלשון קדש ובעניני קדש דנראה דאין אסור אלא דבור בת"ת במקום מטונף או הרהור כדאיתא אבל הפרשה מאיסור דלאו לימוד התורה הוא אלא מעשה יכול להפריש אפילו בלשון קדש כדאיתא ואע"ג דהלכתא כר' יהודה דאין דברי תורה מקבלין טומאה היינו בטומאת גופו דהוי בעל קרי והוי כטומאת בית הסתרים משום דאינה נראית אבל בטומאה הנראים בעינן מחניך קדוש.

צואת האדם וצואת כלבים וחזירים בזמן שיש בתוכן עורות וכל צואה שריחה רע כגון אלו אסור לקרות קרית שמע כנגדן משום דבעינן מחניך קדוש. וכן כנגד עמוד מי רגלים של אדם דכתיב גבי צואה והיה בשבתך חוץ ושבת וכסית וגו' משום דלא לשתעו בדברי תורה כנגדה קאמר קרא וכסית ואלו גבי מי רגלים כתיב ויצאת שמה חוץ ולא קאמר כסוי נראה דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד דאח"כ אפילו כנגדן לא הוה אסור מדאוריתא. קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת ג' בצים לגדול אין מרחיקין מצואתו ולא ממימי רגליו שצואת מינין הללו מסרחת ובעינן מחניך קדוש מצואת מינין אלו אבל קטן שאינו יכול לאכול כזית כדי אכילת פרס אין מרחיקין ממנו. היתה צואה יבשה כחרס שאם זורקה אינה נפרכת אסור לקרות כנגדה ואם היתה יבשה יותר עד שאם זורקה תתפרך הרי היא כחרס ומותר לקרות כנגדה דהא מחנה קדוש הוי דאלו לא תתפרך לא הוי מחנה קדוש דאינה כעפר כלישנא בתרא ולחומרא בדאוריתא. כמה ירחיק אדם מצואה ומעמוד מי רגלים ד' אמות דהוי מחנה קדש לעצמו ואם היה כנגד פניו מרחיק עצמו עד שלא יראה אותן דכל כמה דהוו נגד עיניו לאו מחנה קדוש קרינן ביה ואם היה מקום גבוה או נמוך אפילו תוך ד' אמות קורא דהרי חלק רשות לעצמו ומחנה קדוש קרינן ביה וכן אם כפה כלי על הצואה אע"פ שהיה עמו בבית מחנה קדוש קרינן ביה ואפילו אם היא אחר מחיצת זכוכית תוך ד' אמות והיא נראת מותר לקרות דהרי בכיסוי תלא רחמנא וכסית והוא מחנה קדוש כיון שיש מחיצה. היתה צואה בגומא עומד בסנדלו על הגומא דהרי היא מכוסה וקרינן ביה מחנה קדוש. היתה טיפת צואה כנגדו רוקק עליה רוק עבה כדי שתתכסה והרי היא מכוסה וקרא וכסית קאמר. גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אסור לקרות כנגדן ואף על פי שאין בהם כלום דכיון שהם בלועים הרי הם כצואה ממש ובעינן מחנה קדוש וליכא ורבינו יונה ז"ל כתב דאפילו בעביט של מימי רגלים דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד אסור מן התורה משום דמאיסי טפי ובעינן מחנה קדוש. צואה עוברת כגון שהיתה שטה על פני המים אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי ואסור עד שיעברו מד' אמות דבעינן מחנה קדוש כיון דהוא הוי קבוע במקום אחד ואם היה הוא מהלך וקורא והגיע למקום הטנופת לא יניח ידו על פיו ויקרא אלא יפסיק עד שיעבור ואם לא פסק עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה וגו' ונראה דהוא אסמכתא בעלמא דמדאוריתא אם הניח ידו על פיו לא היה צריך לפסוק והיינו טעמא משום דכיון דהוא אין לו מקום קבוע שהוא מהלך לא אמרינן שיהא מחנהו קדוש דאין לו מחנה מה שאין כן בצואה עוברת דבעינן מחנה קדוש וליכא. ספק צואה באשפה אסור לקרות עד שיבדוק דהוי ספקה דאוריתא.

כשם שהוא אסור לקרות כנגד צואה כך אסור כנגד הערוה עד שיחזיר פניו דכתיב ולא יראה בך ערות דבר דהיינו בשעת תפלה ותורה ואפילו ערות גוי דגלי קרא דאע"ג דבשר חמורים בשרם ערוה מיקרו דכתיב וערות אביהם לא ראו וערות קטן נמי אסור לקרות כנגדה ונראה דהיינו מדרבנן ואפילו מחיצה של זכוכית מפסקת בינו לבין הערוה אסור לקרות כנגדה דאכתי איכא ערות דבר עד שיחזיר פניו וכל גוף האשה ערוה שוק גלי קרא דהוא ערוה דכתיב גלי שוק עברי נהרות וכתיב גלה ערותך וגו' שער דכתיב שערך כעדר העזים ואם היה מגולה טפח מן גוף האשה שאין דרכה להיות מגולה לא יקרא כנגדה דאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ דהיינו אצעדה עם תכשיטין שבפנים שהוא כומז לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום תורפה. וכשם שאסור לקרות כנגד ערות אחרים כך הוא אסור לקרות כנגד ערות עצמו דקרא סתם קאמר ולא יראה בך ערות דבר בין ערות אחרים בין ערות עצמו ולפיכך לא יקרא ערום עד שיכסה ערותו דשאר הגוף אינו ערוה באיש. היתה חגורה של בגד או של עור או שק על מתניו עד מטה ושאר גופו ערום מותר לו לקרות ק"ש דהרי אין בו ערות דבר וכל מילי דאסירי משום מחניך קדוש ומשום ערות דבר לאו דוקא בפסוק אחד דהוי דאוריתא אלא אסור בכל הפרשיות דלא גרע מתלמוד תורה: