מעלות יתרות שעשו בטהרת הפרה מייתי להו פרק ב' חגיגה משום דהקלו לעשותה במעורבי שמש כדאמ' לעיל ומקדש מי חטאת לא ינעול את הסנדל פ"ח דפרה ומי שנטמאו ידיו נטמא גופו לחטאת פי"ב והטעון טבילה אפילו מדרבנן מטמא מי חטאת ואפר ואת המזה במגע ובמשא כדתנן פי"א ומטמא את האזוב ואת המים שאינם מקודשים ואת הכלים ריקן במגע כחכמים דפליגי אר' מאיר דקאמר במגע ובמשא וטמא שנגע במקצת אפר חטאת פסל את כולו כדתנן פ"ח דעדיות העיד רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת וכו' ומייתי לה פרק חומר בקדש משמע דאפילו היא בכלי אין הכלי מצרפו מן התורה אלא מדרבנן מעלה בעלמא אף על גב שבכף מצרפו מדאוריתא.

אין מונין ראשון ושני ושלישי לחטאת אלא אם נטמא אפילו יד אחד ונגע בחברו וחברו בחברו אפילו הן מאה כולן טמאים וכן בכלים כדתנן פי"ב ומדרבנן. וכל הראוי ליתטמא במדרס הזב אף על פי שהוא טהור אם הנידו נטמא חומרא בעלמא וכן הניד האדם שאינו טהור לחטאת וכדתנן ריש פ"י דפרה ובכלי הראוי לטמא טמא מת איכא ג' מחלוקות בדבר דחכמים אומרי' הטהור אינו מדף והטמא מדף וכן אם הסיט את השרץ ואת שכבת זרע כר' יהושע בתוספתא הטהור לחטאת שנגע בכלים של מעלה מן הזב כדתנן התם במתניתין. הטהור לחטאת שנגע במדף טמא ובת"כ קרי מדף לעליונו של זב ונגע באוכלים ומשקים נמי דטמא לחטאת תנן לה נמי במתניתין והסיטן בידו דטהור כחכמים דפליגי אר' יהושע במתניתין ונגע בתנור בידו טמא שם במשנה וכל הני חומרא בעלמא בפרה כדתנן התם פרק עשירי.

הכל נאמנים על החטאת כרבי יהודה בפ"ה דפרה וכדתניא נמי בתוספתא וכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת ודרשינן כל ישראל ראויים לשמירה זו: