Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים כדתנן פ"ה דכתיב בעץ ארז ואזוב והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמיך ליה וכבס בגדיו הכהן וכתיב בשריפתה והשורף אותה יכבס בגדיו ותניא בספרי אם המשליך את האזוב מטמא בגדים השורף לא כל שכן מה תלמוד לומר והשורף בא הכתוב ולימדך על כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף שיהו טעונין תכבוסת בגדים וכבס האוסף למה נאמר אם המשליך עץ ארז מטמא בגדים האוסף לא כל שכן אם אמרת כן ענשת מן הדין ולימדך שאין עונשין מן הדין דבר אחר בא הכתוב ולימדך על האוסף את האפר שמטמא בהיסט וטעונין טבילה והערב שמש דין תורה כדכתיב וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב ומשמרה מטמא מדרבנן.
כל מקום שנאמר בתורה בטומאה יכבס בגדיו לא בא ללמדנו שהבגדים שעליו בלבד הם טמאים אלא כל שיגיע בו בשעת חיבורו בטומאה כדתניא בת"כ גבי נבלה יכבס בגדיו יכול אף הציפה ת"ל בגד אי בגד יכול בגד גדול לבן דמטמא בזב ובנגעים מנין גדול צבוע וקטן לבן וקטן צבוע וכו' ת"ל בגד בגדיו ומנין לעשות שאר כלים כבגדים ת"ל וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס ת"ל בגד בגד הוא מטמא ואין מטמא אדם וכלי חרס והיינו בגדי' שנוגע בהם בזמן חיבורו בטומאה דומיא דבגדיו שהוא לבוש אבל אחר שנגע אינו מטמא בגדים וכי האי גוונא דרשינן נמי בתורת כהנים גבי משכב זב דמטמא שאר כלים כבגדים בשעת נגיעה ואם פירש אינו מטמא כדתניא נמי ואיש אשר יגע במשכבו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים וכן העוסק בפרה דוקא בשעת שחיטה או שריפה הוא דמטמא בגדים שהוא לבוש או נוגע בהם אבל אחר שפירש ממעשיה אינו מטמא דהא כתיב ביה בגדיו כדכתיב גבי נבלה ופרה עצמה אינה מטמאה כלים ואדם הנוגעים בה אלא המתעסק כדכתיב וכבס בגדיו גבי משליך ושורף ואוסף דמשמע משום דמתעסקין בה וכדתנן פרק ה' דפרה שהבגדים אומרים לאדם מטמאין לא טימאוני ואתה טמאתני והיינו כשנעשית כמצותה. אבל נפסלה המתעסק בה טהור כדתנן פרק רביעי דפרה נפסלה בשחיטתה אינה מטמאה בגדים בהזייתה כל שעוסק בה לפני פיסולה מטמא בגדים לאחר פיסולה אינו מטמא בגדים נמצא חומרא קולא.
והנוגע באפר אחר כינוסו אינו מטמא בגדים וכן פרים ושעירים הנשרפים מטמאים בגדים משעת שריפתן עד שיעשו אפר כדכתיב גבי פר ושעיר של יוה"כ והשורף אותה יכבס בגדיו וכדתניא סוף פרק שני שעירי יוה"כ וסוף פרק טבול יום והשורף אותם השורף מטמא בגדים ולא המצית את האור ולא המסדר את המערכה ואי זהו השורף זה המסייע בשעת שריפה יכול אף כל מי שנעשו אפר תלמוד לומר אותם אותם מטמאים בגדים כגון שסייע בשריפתן ולא משנעשו אפר דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר וכו' ותניא נמי פרק טבול יום פרה ופרים הנשרפין ושעירים השורפן והמוציאן מטמא בגדים והן עצמן אין מטמאין בגדים הנוגעים בהם בלא מתעסקים פרה פר ושעיר של יוה"כ בהדיא כתיב בהו והשורף וכו' ופר כהן משיח ופר העדה יליף בסוף פרק כל הזבחים שנתערבו מדכתיב גבי פר ושעיר של יוה"כ והשורף אותה יכבס בגדיו וכתיב לעיל מיניה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת מה תלמוד לומר חטאת חטאת תרי זימני שלא למדנו אלא לפר ושעיר של יוה"כ שמטמאין בגדים שאר נשרפין מנין תלמוד לומר חטאת חטאת דברי רבי יהודה ורבי מאיר יליף מדכתיב בהאי קרא אשר הובא את דמם לכפר מה תלמוד לומר לכפר לימד על המתכפרין הפנימיים שמטמאין בגדים והיינו כשנעשו כמצותן כדתנן פרק טבול יום בזמן שהם נשרפין כמצותן בבית הדשן מטמאין בגדים ואם אינם נשרפים כמצותן בבית הבירה אינם מטמאים בגדים דהשורף אותם משמע כמצותן והנושא פרים ושעירים הנשרפים להוציאן לבית הדשן לשורפן טמא ומטמא בגדים דין תורה כדתנן התם פרק טבול יום ובמשלח שעיר לעזאזל כתיב נמי יכבס בגדיו כל זמן שמתעסק בשילוחו.
מאימתי מטמא בגדים הנושא פרים ושעירים הנשרפים משיצאו חוץ לחומת העזרה כדתנן פ' טבול יום וילפי' בגמ' ובפ' ב' שעירי דמטמא חוץ לחומת העזרה דת"ר לכולן הוא אומר חוץ לג' מחנות דפר העד' ופר כהן משיח מקום שריפתן חוץ לשלש מחנות כדכתיב והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה גבי פר כהן משיח והיינו חוץ לג' מחנות משום דכתיב בפר העדה אחריו מחוץ למחנה שלא היה צריך לומר שהרי כבר נאמר בו כאשר שרף את הפר הראשון ומה תלמוד לומר מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שניה וכשהוא אומר אל מחוץ למחנה בדשן דכתיב בתחלת צו את אהרן והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור שאין תלמוד לומר דאנא ידענא דאל מחוץ למחנה מוציאין אותה כדכתיב בקרא קמא דפר כהן משיח והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן הא משמע דשפך דשן המזבח הוא מחוץ למחנה ואם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה גבי דשן ליתן מחנה שלישית לשריפת פרים וגבי פר ושעיר של יוה"כ כתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפן דמשמע דשורפין חוץ לעזרה מיד בהר הבית והלא אף אלו פנימיים ואייתי' לכולהו בריבויא דחטאת חטאת כי הדדי כדאמרינן לעיל ואם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה גבי פר ושעיר של יוה"כ לומר לך כיון שיצא חוץ למחנה א' מטמא בגדים דכתיב בקרא בתר מחוץ למחנה והשורף אותם יכבס בגדיו וגו'. נשאום במוטות ויצאו מקצת הנושאין אותם שיצאו לבד מטמאין בגדים כדתנן במתני' פרק טבול יום דהא אינהו הוי חוץ למחנה. יצאו וחזרו לעזרה הנושאן בעזרה טהור עד שיצא דבעי' ואחר יבא אל המחנה וכל כמה דלא נפיק לא קרינא ביה ואחר יבא וכיון דלא קרינא ביה ואחר יבא לא קרינא ביה יכבס בגדיו כדאיתא התם פר' טבול יום היה מושכם מבחוץ מאחר שחזרו הוי ספק שם בעיא דרבי אלעזר מי אמרינן כיון שיצאו חוץ מן העזרה כל המתעסקים בהם טמאים אף על גב דהדור או דילמא כיון דהדור הדור ועד דהדרי ונפקי לא מטמאו ולא איפשיטא בעיין.
ומאימתי מטמא בגדים המשלח את השעיר משיצא חוץ לחומת ירושלם עד שעת דחייתו לעזאזל כדתניא פרק שני שעירי המשלח מטמא בגדים ואין השולח את המשלח מטמא בגדים דהיינו המלוים אותן מירושלם יכול משיצא חוץ לחומת העזרה תלמוד לומר המשלח יכול עד שיגיע לצוק ת"ל והמשלח משעה ששלחו כבר לצד המדבר והיינו משיצא מחומת ירושלם ואחר שדחהו אם נגע בכלים ובבגדים טהורים דמטומאת בגדים היינו בשעת חיבורו כדאמרי' לעיל אבל בשכבר דחהו לא.
הנוגע בפרים ובשעירים הנשרפים עצמם אפי' אחר שיצאו בין אדם בין כלים בין אוכלין בין משקין הכל טהור ובפרק טבול יום תניא גבי כולהו והם עצמם אינם מטמאים בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים פרה ופרים מטמאים אוכלים ומשקים שעיר המשתלח אינו מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי וכן איתא נמי בתוספתא רבי שמעון אומר פרה מטמאה אוכלין ומשקין שהיתה לה שעת הכושר פרים אין מטמאין אוכלין וכו' שלא היתה להן שעת הכושר ותימא הוא אם פסק כרבי שמעון לגבי חכמים דלעיל גבי פרה כתיב דהיא עצמה אינה מטמאה אדם וכלים הא אוכלין ומשקין מטמאין ותלמודא לא מייתי לה בגופה דבריתא דרבי שמעון סוף פרק טבול יום ובמתני' דפרה פרק ח' נמי תנן פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אינם מטמאין בגדים וכו' משמע דכי הדדי נינהו וצריך עיון ובפי' המשנה כתב הרב דפרים ושעירים הנשרפים מטמאין אוכלין ומשקין כחכמים דתוספתא: