Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Ritual Slaughter Chapter 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות סג לכסות דם שחיטת חיה או עוף טהור דכתיב אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפר.
כיסוי הדם נוהג במזומן ובשאינו מזומן דכתיב ציד מכל מקום בין מזומן בין שאינו מזומן ולא נאמר אשר יצוד אלא בהווה ואינו נוהג במוקדשים דכתיב חיה או עוף מה חיה אינה קדש שאינה ראויה להקריב אף עוף נמי אינו קדש. הקדישן אחר שחיטה חייב לכסות דהא איחייבו בכיסוי ולא פקע ליה הקדש דבתר הכי.
כלאים דמספקים ביה אי חיה אי בהמה חייב לכסות מספקא. השוחט לחולה בשבת חייב לכסות אחר שבת דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דשבת וכן השוחט ספק ביו"ט לא יכסה לאחר יו"ט יכסה. השוחט עופות ומיני חיה במקום א' כיסוי א' לכולן דחיה ועוף הכל משמע בין מרובה בין מועט.
דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם חייב לכסות דאע"ג דאיכא רוב מים לא בטיל ברובא כיון דאיכא מראה דם בכולה. נתערב ביין או בדם בהמה רואין כאלו הם מים והיה בהם מראה דם חייב לכסות.
כסהו ונתגלה אינו חייב לכסותו פעם אחרת דכיסהו מיעוטא הוא כיסוי זה ותו לא. כסהו הרוח אינו חייב לכסות דהא מכוסה ועומד הוא חזר ונתגלה אחר שכסתהו הרוח חייב לכסות דאין דיחוי אצל מצות [ולא אמרינן כיון שנדחת נדחת דדוקא כשנתגלה אחר שכסהו הוא דילפי' לעיל דנתגלה אינו חייב לחזור ולכסותו הא אם לא כסהו הוא אלא שכסהו הרוח וחזר ונתגלה חייב לחזור ולכסותו והיינו משום דאין דיחוי אצל מצות כדאמרי']. דם הניתז ושעל הסכין אם אין שם דם אלא הוא חייב לכסות דכתיב דמו ומשמע מקצת דמו ולהכי אם אין שם אלא הוא אז חייב לכסות. שחט ונבלע הדם בקרקע אם רשומו ניכר חייב לכסות דהא דם מגולה. אין חיוב בכיסוי אלא דם שחיטה הראוי לאכילה דכתיב אשר יאכל דמשמע דמה שאינו נאכל לא מיחייב בכיסוי.
במה מכסין בכל הני דהוו מין עפר דכתיב וכסהו יכול יכסהו במה שאינו עפר ת"ל בעפר אין לי אלא עפר מנין לרבות כל מה שהוא מין עפר ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה מה שאינו מין עפר ת"ל בעפר ואחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני אלו שהם מין עפר ומוציא אני את אלו שאינם מין עפר. שחיקת הזהב מכסין בו דאיקרי [עפר] דכתיב ועפרות זהב לו וכתיב עד אשר דק לעפר ובאפר כל דבר דכתיב מעפר שריפת החטאת. ומותר לכסות בעפר עיר הנדחת שהוא עפר הקרקע דלא אסיר דכתיב ואת כל שללה תקבוץ אל תוך ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושריפה. ואפר שריפתה נמי מותר דכל כמה דמיכתת שיעורה מעלו לכיסוי ומשום הנאה ליכא דמצות לאו ליהנות ניתנו.
השוחט צריך שיתן עפר קודם למטה ואח"כ למעלה דכתיב בעפר דמשמע שיהא כולו טמון בעפר. ומי ששחט הוא יכסה דכתיב ושפך וכסה מי ששפך יכסה. ואם לא כסהו וראהו אחר חייב לכסות דכתיב ואומר לבני ישראל וגו' מצוה זו על כל בני ישראל ואינה תלויה בשוחט לבדו.
וכשמכסה לא יכסה ברגלו כדי שלא ינהוג מנהג ביזיון דכתיב ושפך וכסה במה ששפך יכסה ולא ברגל שלא יהו מצות בזיות עליו שאין הכבוד לעצמן של מצות אלא למי שצוה בהם ב"ה שהצילנו מלמשש בחשך וערך אותם נר לישר המעקשים ואור להורות נתיבות היושר וכן הוא אומר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי: