השוחט חייב משום נטילת נשמה שהיתה באלים ותחשים במשכן. וכל נטילת נשמה לאחד מכל מיני בהמה וחיה ועוף ודג ושרץ בין בשחיטה בין בנחירה או בהנאה חייב. החונק את החי עד שימות הוי תולדת שוחט. לפיכך אם העלה דג מספל של מים והניחו עד שמת או עד שיבש בו כסלע בין סנפוריו חייב. הושיט ידו למעי הבהמה ודילדל עובר שבמעיה חייב משום נטילת נשמה. רמשים הפרין מזכר ונקבה או נהוין מן העפר כמו הפרעושים חייב כהורג בהמה וחיה דלא פטרו מאלים מאדמים אלא כגון כנה שהיא מן הזיעה אבל הנהוין מן העפר הוו כפרין ורבין דאיכא נהוין מן העפר דאיכא במיניה פרה ורבה כגון עכבר שהשריץ מן העפר ומשום הכי כל נהוין מן העפר חייב כאלים ותחשים דמשכן אע"ג דלא פרו ורבו הנהוין מעפר. חיה ורמש שהן נושכין וממיתין ודאי מותר להרגן בשבת כשיראום דהוי פיקוח נפש וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שאר כל המזיקים אפילו לא היו רצים אחריו פטור דאיכא נמי בהו פיקוח נפש אף על גב דאינם מזיקים וממיתים בודאי.

המפשיט מן העור כדי לעשות קמיע חייב. וכן המעבד מן העור כדי לעשות קמיע חייב. ואחד המעבד ואחד המולח שהמליחה מין עיבוד הוא ואין עיבוד באוכלים. וכן המוחק מן העור כדי לעשות קמיע חייב והוא המעביר השער או הצמר מעל גבי העור עד שיחליק פני העור המפרק דוכסוסטוס מעל הקלף חייב דהוי תולדת מפשיט ומפרק מן העור כדי לעשות קמיע חייב ושיעור לעשות קמיע הוא השיעור היתר קטן מהדברים הנעשים מן העור הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה או מרככו בידו כדרך שהרצענין עושין הרי זה תולדת מעבד וחייב. המורט נוצה מן האברה חייב משום תולדת מוחק וכן ממרח רטיה או כיוצא בדבר המתמרח עד שיחליק חייב משום תולדת מוחק וכן השף בידו על העור המתוח בין העמודים חייב משום מוחק.

המחתך מן העור כדי לעשות קמיע חייב והוא שיתכוין למדת אורכו ורחבו בכוונת מלאכה שכך היו מחתכין במדה עורות המשכן אבל אם חתך דרך הפסד או בלא כוונה למדתו אלא כמתעסק פטור דלאו מלאכת מחשבת היא. הקוטם את הכנף במדה הראויה לדבר או כל חתיכה שיחתוך חרש עץ או חרש מתכת חייב משום תולדת מחתך. הנוטל קיסם של עץ וקוטמו לחצות בו שיניו או לפתוח בו את הדלת חייב שהרי חתכו במדה לכלי והיינו כקשי' שאינם ראוים למאכל בהמה.

הכותב שתי אותיות חייב שכן היו כותבים בקרשי המשכן לידע איזהו בן זוגה והיינו בשני אותיות בשני קרשים וכתיב והקמות את המשכן כמשפטו וכי משפט יש לעצים אלא קרש שזכה ליתנן בצפון אינו רשאי לזוזה משם וכן כל אחת במקומה ולהכי היו נרשמי' עליהן. המוחק כתב על מנת לכתוב במקום המחק שתי אותיות חייב שכן אם טעה בקרשים היה מוחק וחוזר וכותב כותב אות אחת גדולה כשתים פטור דשתי אותיות בעינן אבל מחק אות גדולה לכתוב במקומה שתים חייב כתב אות אחת והשלים בה את הספר חייב כחוט אחד שהשלים בו את הבגד. הכותב על מנת לקלקל את העור חייב דאין חיובו על מקום הכתב אלא על הכתב אבל המוחק על מנת לקלקל פטור וכבר כתב הרב ז"ל המוחק כתב על מנת לכתוב שתי אותיות חייב הא כל שאינו על מנת לכתוב שתי אותיות וכ"ש לקלקל פטור ולא היה צריך לחזור לומר דמקלקל פטור ואיפשר דהדר אמאי דכתב הכותב על מנת לקלקל חייב דאפילו הכי אם מחק על מנת לקלקל העור בכתיבה פטור. נפלה דיו על גבי ספר ומחק אותה שעוה על גבי פנקס ומחקה אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב ואף על גב דלא מחק על מנת לכותבם דלעיל דמחק כתיבה אותיות בעינן דלהוי המחיקה על מנת לכתוב שתי אותיות כי היכי דלא להוי מקלקל אבל הכא בלאו הכי הוי מתקן כיון שמה שמוחק אינו כתב ויש במקומו לכתוב שתי אותיות. הכותב אות אחת כפולה והיא שם אחד כמו גג דד חייב. הכותב שתי אותיות כל אחת לבדה ואינם נהוגון [נהגין] זו עם זו פטור דאותיות שבקרשי המשכן אע"ג דהוי אות אחת אבל קרש הוו נהגין זו עם זו כיון שהיו לסימן סדר הקרשים אבל אם הן נהגון זו עם זו בלא מעשה בגוף מה שנכתב עליו אלא בקריבתן זו לזו חייב דהכי נמי הוו קרשי המשכן דבקריבתן הוו נהגין זו עם זו כדאמר. הכותב אות אחת אע"פ שסריח ממנה תיבה שלימה או שכתבה במקום מנין פטור דהרי לא כתב אות אחת. המגיה אות אחת ועשאה שתים כגון שחלק גג החית ועשאה שני זיינין חייב שהרי עשה שתי אותיות. אין חייב הכותב אלא בימינו ואיטר בשמאלו ושולט בשתי ידיו חייב. והכותב הוא שחייב אף על גב דקולמוס ביד אחר אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד על גבי דבר העומד דמתקיים דהכי הוה במשכן וכן אין המוחק חייב עד שימחוק כתב העומד מעל גבי דבר העומד כיון דמוחק כתב אינו חייב אלא על מנת לכתוב בעינן כתיבה קיימת ומקום קיים והכי נמי במחיקה וכותב על בשרו כיון שהוא עור חייב אבל משרט על בשרו צורת כתב פטור לפי שאין דרך כתיבה בכך. הקורע על העור כתבנית כתב חייב משום כותב הרושם על העור כתבנית כתב פטור. המעביר דיו על גבי סקרה בב' אותיות חייב שנים אחד משום כותב ואחד משום מוחק הסקרה דהוה דבר מתקיים אבל דיו על גבי דיו או סקרה על גבי סקרה פטור דלא כתב ולא מחק וסקרה על גבי דיו נמי פטור דמקלקל הוא במחיקה וכתיבה נמי ליכא שמתחלה היה כתוב הגון בדיו מעתה. הרושם רשמים כדרך שהציירין רושמין חייב משום תולדת כותב וכן מוחקן משום תולדות מוחק. המשרטט כדי לכתוב שתי אותיות תחת אותו השרטוט חייב ושרטוט הוא כמשכן כשחתכו העורות אע"ג דלא הוה לכתיבה אם שרטט לכתיבה חייב כשיעור שתי אותיות. חרשי העצים והגבלים שמשרטטים בין בצבע בין בלא צבע בעצים או באבנים כדי שיהיו שוום [שוים] חייב משום תולדת משרטט: