מצוה כט לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו כלומר זכרהו זכירת שבת וקידוש וצריך לזוכרו בכניסתו וביציאתו בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה ואית דילפי לה להבדלה מדכתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול. [ונ"ל דאף אם נאמר דאיסור תענית בשבת מן התורה היינו אם התענה לילה ויום דליכא עינוי מן התורה אלא לילה ויום] וראיתי כתוב בשם הרשב"א ז"ל שכתב על הרב ז"ל שאיפשר לומר שסבור שאסור הוא להתענות בשבת מן התורה על ענין נשבע שלא לאכול בשבת שכתב הרב ז"ל דהויא שבועת שוא.

עיקר קידוש בלילה דכתיב לקדשו דמשמע משעה שמתקדש היום. אם לא קדש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו דזכור את יום השבת כתיב מכל מקום צריך אתה לזוכרו. ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף יום שלשה שהוא תחלת יום ד' דשלשה ימים נחשבים אחר השבת ושלשה ימים האחרים קודם השבת מדאוריתא דהא לענין גיטין סמכינן אהא כדאיתא פרק ערבי פסחים.

יש לו לאדם לקדש ערב שבת מבעוד יום וכן מבדיל מבעוד יום שמצות זכירה לאומרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו כמעט. ונשים חייבות בקידוש היום דבר תורה דכתיב זכור זכרהו ועל היין וכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה. ואין קדוש ימים טובים דבר תורה וחיוב שלש סעודות מדרבנן וקרא אסמכתא דפשטיה דקרא לאו להכי אתא. השבת ועבודה זרה כל אחד משתיהן שקולה כנגד כל המצות ע"ז דכתיב וכי תשגו ולא תעשו וילפינן בהוריות דבעבודה זרה מיירי ומחלל בפרהסיא שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית וכל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על הצפון לעולם הבא שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר ויש ציווים ואזהרות מדברי סופרים משום עונג שבת. וכל דיני עירובין מדברי סופרים ושלמה ע"ה תקן עירובי חצרות וגזר שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד חברו לעשות סייג והרחקה איסור תורה שלא יבא להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד והיינו דכתיב אזן וחקר משלים שעשה אזנים לתורה כאזני כלי שאוחזין אותו בם ויצאת בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני: