Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות צח לספור שבע שנים שבע פעמים דכתיב וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים יכול יעשה שבע שנים רצופים שמטה ויעשה יובל אחריהם ת"ל שבע שנים שבע פעמים הוי אומר כל שמטה ושמטה בזמנה: מצות צט לקדש שנת החמשים דכתיב בתר שבע שבתות שנים וקדשתם את שנת החמשים שנה וגו' ושתי מצות אלו מסורות לב"ד הגדול בלבד [ואפשר דילפינן הא מדאמרינן (ערכין ל"ב:) דאין יובל נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה וכשגלו שני שבטים בטלו היובלות והיינו משום דבית דין הגדול של שנים ושבעים הוו מכל שבטי ישראל כדכתיב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יא, טז) ולקח ששה מכל שבט וכיון דבית דין הגדול הוו מכל שבטי ישראל והכ' בעי' יושביה עליה משמע דיובל מסור לבית דין הגדול דהיינו מכל השבטים ויובל סמוך אשמטה].
ואחר י"ד שנה שנכנסו לארץ התחילו למנות דכתיב כי תבאו יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל הארץ אשר אני נותן לכם מנין אתה אומר כבשו אבל לא חלקו לשבטים חלקו לשבטים ולא חלקו למשפחות ולא לבתי אבות ואין כל אחד מכיר את חלקו שלא יהו חייבין בשמטה ת"ל שדך עד שיהא כל אחד מכיר את שדהו כרמך עד שיהא כל אחד מכיר את כרמו נמצא שעשו שנת אחד ועשרים משנכנסו שמטה ושנת ס"ד יובל
שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ עד שיצאו שהיתה שנת ל"ו ביובל ואף על גב שמשנת שש לחזקיהו בטלו היובלות שגלו עשרת השבטים ואיכא שני טובא עד החרבן כ"ג לחזקיהו ונ"ה למנשה ושתים לאמון ול"א ליאשיהו וכ"ב ליהויקים וצדקיהו אפ"ה הרי אמרו חז"ל שירמיהו החזיר עשרה השבטים ויאשיהו מלך עליהם דכתיב כי המוכר אל הממכר לא ישוב וגו' אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיתבטל אלא מלמד שהחזירן וא"כ בשנת י"ח ליאשיהו שהיתה תחלת היובל כבר קדשו אותו שהיו כל יושביה בתוכה ושנת כ"ד למנשה היתה שנת יובל שתחלתו משנת ד' לחזקיהו ואף על גב שכבר גלו ב' שבטים וחצי בימי פקח אפשר שכיון שחזרו הכל בימי יאשיהו שהיה לו דין יובל למפרע כיון שבתחלה ובסוף היו כל יושביה בתוכה וא"כ לפי חשבון המקובל מן הגאונים שנת הרצ"ב ליצירה היתה שנת שמטה.
משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשי בטלו היובלות דכתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה והוא שלא יהו מעורבבין דהכי משמע יושביה המיוחדין עליה שיהו יושבין כתקנן וכתיב נמי יושביה לכל יושביה בזמן שהיובל נוהג בארץ נוהג בחוצה לארץ דכתיב יובל היא דמשמע היא יובל בכל מקום א"כ מה ת"ל בארץ לומר בזמן שהדרור נוהג בארץ נוהג אף בחוצה לארץ אינו נוהג בארץ אינו נוהג בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית דהא קודם שנבנה הבית כשנכנסו לארץ מנו יובלות ושמטין כדכתיב שבע שנים שבע פעמים וגו' והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה וקדשתם את שנת החמשים וגו'.
ובזמן שהיובל נוהג דין עבד עברי נוהג דכתיב עד שנת היובל יעבוד עמך ודין בתי ערי חומה דכתיב לא יצא ביובל ודין שדה חרמים דכתיב ויצא ביובל ושב לאחוזתו ודין שדה אחוזה דיצא ביובל ותתחלק לכל בני משמר ומקבלין גר תושב דכתיב הכא כי טוב לו עמך בעבד עברי דאינו נוהג אלא ביובל וכתיב בגר תושב עמך ישב בקרבך בטוב לו לא תוננו מה טוב דהתם בזמן שהיובל נוהג אף טוב דהכא בזמן שהיובל נוהג. ונוהגת שביעית הארץ והשמטת כספים בכל מקום מן התורה שביעית דכתיב כי קרא שמטה לה' בכל מקום והשמטת כספים הוקש לשביעית דבשתי שמטות הכתוב מדבר ובזמן שאין היובל נוהג אין אחת מכל אלו נוהג כדילפינן:
מצות ק לתקוע בשופר בעשרה בתשרי בשנת היובל כדי לצאת עבדים חפשי' דכתיב ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. ומצוה זו מסורה לב"ד תחלה וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע דכתיב תעבירו שופר וכתיב בכל ארצכם דמשמע לכל יחיד ויחיד וב"ד תחלה דכתיב תעבירו שופר והדר בכל ארצכם ותוקעין בשופר תשע כדרך שתוקעין בר"ה דכתיב והעברת דהיינו תקיעה שופר תרועה והדר תעבירו דהיינו תקיעה שלאחריה ומעבירין שופר בכל גבול ישראל כדאמר'.
שופר של יובל ושל ר"ה א' הוא דילפינן שביעי שביעי לג"ש ואפי' בשבת דכתיב ביום הכיפורים והא לא איצטריך מדאוריתא דתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה וא"כ אסמכתא בעלמא היא לאיסורא דרבנן ואפשר דאתי קרא לדחויי מלאכה מן התורה בעשיית שופר לתקוע בו ביובל ואשמועינן קרא דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה משום דהויא מצוה עוברת מיובל ליובל אף על גב דבעלמא אפילו במצוה עוברת לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה.
שלשה דברים מעכבים ביובל תקיעה ושילוח עבדים והחזרת שדות לבעליהן וזו היא שמטת קרקע דכתיב יובל היא דמשמע אם עשית דברים הללו היא יובל ואם לאו אינו יובל דקסברי מקרא [נדרש] לפניו ולפני פניו ולאחריו דהיא קאי אקריאת דרור דסליק מיניה ואתקיעת שופר הכתובה לפני פניו ולאחריו שמטת קרקעות דכתיב ושבתם איש אל אחוזתו.
מר"ה עד יום הכיפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהם ולא משתעבדים ולא השדות חוזרות דכתיב וקדשתם את שנת החמשים שנה וכיון דכתיב שבע שבתות שנים והעברת שופר תרועה יודע אני שהיא שנת החמשים וקדשתם את שנת החמשים למה לי לפי שנאמר ביום הכיפורים יכול לא תהא מתקדשת אלא מיום הכיפורים ואילך ת"ל וקדשתם מלמד שמתקדשת והולכת מתחלתה לא נפטרים לבתיהם דכתיב תעבירו שופר והדר וקראתם דרור ולא משתעבדים דכתיב וקדשתם את שנת החמשים שנה אלא אוכלים ועטרותיהם בראשיהם אם רצה להראות שהם חפשים וכיון שהגיע יום הכיפורים תקעו ב"ד נפטרו עבדים וחזרו שדות לבעליהם.
דין היובל בשביעית הארץ ודין השמטה אחת היא לכל דבר דכשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל שנת החמשים שנה וגו' לא תזרעו לא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה: אזהרת קצא שלא תעבד אדמה בשנה זו דכתיב לא תזרעו: אזהרת קצב שלא יקצור ספיחיה כדרך הקוצרים דכתיב ולא תקצרו את ספיחיה: אזהרת קצג שלא יבצור נזיריה [כדרך] הבוצרים דכתיב ולא תבצרו את נזיריה וכל אסור ומותר בשביעית כן ביובל ואכילה ומכירה וביעור נמי כדין פירות שביעית לכל דבר דכתיב ביובל מן השדה תאכלו את תבואתה כל זמן שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מן הבית כלה מן השדה כלה מן הבית והשביעית משמטת כספים ולא יובל דכתיב וזה דבר השמטה שמוט שביעית והיובל מוציא עבדים ולא כספים והיובל מוציא עבדים ומשמט קרקע כדאמר': מצות קא ליתן גאולה לארץ בשנה זו והוא דין שדה אחוזה ושדה מקנה דכתיב גאולה תתנו לארץ יובל משמט קרקע בתחלתו דכתיב ביובל וקראתם דרור בארץ ושבתם איש אל אחוזתו ושביעית אינה משמטת כספים אלא בסופה כדילפינן מהקשא דמקץ שבע שנים וגו' וכתיב נמי התם מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה וגו':