כל הזבחים שנתערב בהן אחד מחטאות המתות או שור הנסקל אפילו אחד בריבוא כולן ימותו משנה בזבחים ריש פרקא דתערובות דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי אבל מדאוריתא חד בתרי בטיל כיון דלא ידיע דכתיב אחרי רבים להטות הילכך אם הקריב הורצה דאין בעלי חיים נדחין.

נתערב בהן אחד מאיסורי מזבח משנה שם נתערבו קדשים בחולין תמימים או שור הקדש בשוורים של חול קדשים בקדשים מין במינו או בשאינו מין כל הני עירובין שם במשנה ובגמרא וכולהו מדרבנן דמדאוריתא חד בתרי בטיל כדאמרינן ואם היה העירוב שוה בשוה דליכא רובא בקדשים ולא בחולין או ליכא רובא במין קדשים אלו ממין קדשים אלו אז הוי דינא כי הכא ואין מביאין קדשים לבית הפסול הוי נמי מדרבנן דמדאוריתא קדשים בקדשים בשוה שנתערבו מין בשאינו מינו כגון עולה בשלמים יקרבו כחמור שבהן וכן אשם שנתערב בשלמים שניהן יאכלו כחמור שבהן לזכרי כהונה ובעזרה וביום ולילה כדין אשם ובעל השלמים יצא ידי שלמים שהרי כל אחד מקריב לשם מי שהוא אלא משום שממעט זמן אכילת שלמים ומביא לידי נותר אמרי רבנן דירעו. וכן חטאת שנתערבה בשלמים ואם קדם והקריב חטאת אחרת כולן ימותו מדרבנן משום חטאת המעורבת דהוי חטאת שנתכפרו בעליה ואי הוה ערוב דחד בהמה דחטאת בחד דשלמים ימותו מן התורה דהוי חטאת שנתכפרו בעליה וליכא רובא דליבטיל וכן המעות שנתערבו.

תודה שנתערבה בתמורתה שניהם יקרבו דמרבינן תמורות מואם על תודה ויניף הלחם עמהם דאין לחם לתמורת תוד' דכתי' על זבח התוד' ודרשי' תוד' טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה וחליפתה טעונה לחם כדתניא פרק אלו קדשים בתמורה ואם נתערבה בשאר זבחים הויא כערובי דלעיל. אבל נתערבה באיל נזיר תרוייהו יקרבו ויניף הלחם עמהן דהוו קדשים קלים בכור בפסח ירעו מדרבנן וכן מעשר בפסח ובכור במעשר וקדשים אחרים בהן ירעו.

אשם שנתערב בשלמים ירעו כדאמרינן ומדאוריתא יקרבו ויאכל כחמור שבהן. כל חטאת נקבה וכל אשם זכר ואין מתערבין. והמתערבין אם הקריב הורצה דמדאוריתא חזי להקריב כדאמרינן בפרק התערובות.

בהמה שנמצאת מירושלם למגדל עדר וכמדתה לכל רוח אם נקבה בת שנתה היא תמות שמא חטא' היא בת שתי' יביאנה שלמי' ויביא לחם משום ספקא דתודה זכר בן שתי שנים אין לו תקנה שמא אשם הוא ואינו בא בנדבה זכר בן שנה יפול בו מום ומביא ומתנה על עולה ושלמים ואיהו גופו נאכל במומו דאפילו הוי בכור ומעשר נאכלין במומן ואם פסח היה הוי שלמים בשאר ימות השנה כדאמרינן לעיל ואשם נזיר ומצורע דהוו בני שנה לא שכיחי ומתניתין היא בשקלים ומייתי לה תלמודא פרק האיש מקדש וכיון דנמצאת בהמה זו במקום זה חיישינן שמא מירושלם יצאת ורוב בהמות היוצאים ממנה זבחים הם ואיכא לספוקי בכל זבחים שהיא ראויה להם כדאמרינן ונראה דהוי ספיקא דאורית' דלא חיישינן אבהמות דעלמא כיון דנמצאת קרובה לירושלם אזלינן בתר רובא דבהמות דירושלם ולא חיישי' לבהמות דעלמא כדאמרינן. נתערבו בקדשים אחר שנשחט יאכלו כחמור שבהן מדאוריתא אי ליכא רובא בחד מינייהו נתערבו בפסולי המוקדשין או בחולין שנשחטו בעזרה יצאו לבית השריפה מדאוריתא אי ליכא רובא.

איברי חטאת באיברי עולה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ולא תימא יעלה הכל ורואין את בשר החטאת כאלו הן עצים דאף על גב דכתיב בשאור ודבש ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח ודרשינן לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים הא כתיב אותם ברישא דקרא קרבן ראשית תקריבו אותם מיעוט אותם הוא דאי אתה מעלה אלא לשום עצים אבל מידי אחרינא לא. אבר של בעלי מומין שנתערב באיברי קדשים וליכא רובא בחד מינייהו יצאו לבית השריפה מדאוריתא אבל אי איכא רובא דקדשים אפילו לרבנן דרבי אליעזר הוו מרצים מן התורה דאזלינן בתר רובא וכתיב נמי מום בם לא ירצו מיעט רחמנא מום בם הוא דלא ירצו הא על ידי תערובת ירצו ואף על גב דדרשינן נמי מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו דרשינן בם בהם להני תרי דרשות ואפילו לרבנן דאף על גב דאמרינן בגמרא ורבנן בם בהם לא דרשי היינו רבנן דברייתא אבל רבנן דמתניתין אית להו האי דרשא כדכתבו התם התוספות פרק התערובות.

חתיכות קדשי קדשים שנתערבו בקדשים קלים יאכלו כחמור שבהם וחתיכה של חטאת טמאה בטהורה או פרוסה של לחם הפנים טמאה בטהורה אסירי ואי איכא חד בתרי בטיל מדאוריתא וכן חתיכה מאלו בחולין ומדרבנן אפילו במאה לא עלתה דאפילו רבנן דפליגי ארבי יהודה ברישא דחתיכה ופרוסה טמאה דתעלה הכא מודו הואיל ואיפשר למוכרן לכהן בהפסד מועט וכפירוש רש"י ז"ל בפרק הערלה על ברייתא זו: