Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל מין שהוא חייב בערלה יש לו רבעי וכל שפטור מן התורה מערלה אינו חייב ברבעי דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים וגו' וכתיב ובשנה הרביעית דמשמע דמכל מין שיש בו ערלה יש בו רבעי ומה שאין בו ערלה אין בו רבעי.
הנוטע אילן שיהיה סייג לגינה או לקורות לא לפירות פטור מן הערלה דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לעצים ולסייג ולקורות פטור וכל שעירב בו מחשבת אכילה בין קודם בין אחר כך חייב דהא הוי עץ מאכל דכתיב כל עץ לרבות. נטעו שלשה שנים לסייג ומכאן ואילך למאכל אין לו רבעי דכל אילן שאין בו ערלה ילפינן שאין בו רבעי. חשב שיהיה הצד הפנימי שלו למאכל והחיצון לסייג או התחתון למאכל והעליון לסייג או הפך מה שחשב עליו למאכל חייב והשאר פטור שהדבר תלוי בדעתו של נוטע דלמד דבר מתחלתו ממשמע שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל איני יודע שבעץ מאכל דבר הכתוב מה ת"ל כל עץ מאכל לומר לך את שהוא למאכל חייב כגון פנימי ותחתון לסייג וקורות או איפכא. הצלף חייב בערלה האביונות דהוו פרי אבל לא הקפריסין דלא הוו פרי.
הנוטע לרבים בתוך שלו אלא שכונתו שיאכלו אותו כל העולם חייב בערלה דכתיב ונטעתם אפילו לרבים א"נ מדכתיב יהיה לכם ערלים להביא הנוטע לרבים בד"א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ פטור דאף על גב דערלה בחוצה לארץ הל"מ ריבוי דקרא לא קאי אלא בארץ ישראל.
הנוטע ברשות הרבים או בספינה והעולה מאליו ברשות היחיד ונכרי שנטע בין לישראל בין לעצמו והגזלן שנטע חייבין בערלה וברבעי נוטע ברשות הרבים משום דהוי לצורך עצמו וספינה אף על פי שאינה נקובה אם היא של חרס שאינו עומד בפני השרשים והם מפעפעין ויונקין והעולה מאליו דכיון דעולה ברשות היחיד ובמקום ישוב חייב דלא קפדינן אלא אמקום ראוי לנטיעה שהוא יישוב ונכרי שנטע בארץ ישראל כדדרשינן מדכתיב כל עץ להביא את שנטעו גוים משבאו ישראל לארץ וגזלן נמי אין קרקע נגזלת ולא גרע מעלה מאליו במקום יישוב דחייב ואם היה עושה כדי טיפולו חייב בערלה דהא הוי כיישוב ואי לאו הכי פטור דכתיב ונטעתם פרט לעולה מאליו במקום חורשים.
ונוטע למצות אתרוג וכיוצא בו חייב בערלה ולא תימא יהיה לכם ולא מן המצות דאדרבה יהיה לכם מכל מקום. הקדישו ואח"כ נטע פטור נטע ואחר כך הקדיש חייב נראה דהקדיש הקרקע ולהכי כל גידוליו הקדש ולא חייל איסור ערלה על ההקדש אבל נטע קודם הרי קדם איסור ערלה משעת נטיעה.
נוטע בעציץ שאינו נקוב הא אמרן דחייב בערלה דהשרף מפעפע כדאמ' אף על גב דלזרעי' לא הוי כקרקע.
אילן שנטעו לתוך הבית חייב בערלה דהא הוי במקום יישוב. מה שנטעו גוים קודם שבאו אבותינו לארץ פטור ומשבאו חייב דכתיב כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ משבאתם נאסרה נטיעת כל עץ אפילו על יד גוים אעפ"י שלא כבשו ישראל עדין את הארץ.
גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק חייב בערלה דהרכבה כי הא שפסק הענף אסירא אף לגוי דכתיב את חקתי תשמורו בהמתך וגו' שדך וגו' חקים שחקקתי לך כבר והיינו לבני נח דכתיב למינהו באילנות ובבהמות ולמינהו שני מינין משמע. ויש לנכרי נטע רבעי כנטע רבעי של ישראל דכיון שיש לו ערלה כדאמ' אית ליה נמי רבעי.
אחד נוטע גרעינה או ייחור או עקר האילן ממקומו ונטעו במקום אחר הרי זה חייב בערלה דהא נטעי' ומונה משעת נטיעתו כדכתיב ונטעתם וגו' זעזעו ולא עקרו ומלא סביבותיו בעפר אם יוכל לחיות פטור ואם לאו חייב כמי שעקר ונטע וכן כל מה שיכול לחיות פטור ואם לאו חייב. אילן שקצצו והחליף חייב בערלה משעת קציצה דמתחיל להחליף והוי כנטיעה. אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב כשפסק הבד חייב אבל לא פסקה פטור דכתיב ונטעתם פרט למבריך ומרכיב כי האי גונא דלא הויא נטיעה ואם פסקו אח"כ חייב מה שגדל אחר פסיקה ואם נעקר האילן וחי מן הבד שהבריך הרי כל האילן כאלו עתה ניטע וחייב בערלה משעה שנעקר שצומח מן הכריכה. הבריך בד וצמח וחזר והבריך אפילו עד מאה מעורין זה בזה אם לא נפסקו מן הראשון הכל מותר דכל שלא נפסקו פטור כדאמ' ומשנפסקו מונה לכל מעשה שנפסק. אילן היוצא מן הגזע פטור דהוי מן האילן עצמו מן השרשים הוי כאילן אחר וחייב: