כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים מן ההיכל צריך לעשותן על הסדר שנתבאר ואם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום משנה פרק הוציאו לו כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום ובגמרא בריתא אמר ר' יהודה אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ כגון הגרלה וידוי שפיכות שירים וכל מתנות הפרכת ומזבח הזהב אם הקדים להם דבר מאוחר אין מעכבין עליו לפוסלו ורבי נחמיא פליג עליה ואמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו והיתה זאת לכם לחקת עולם אחת בשנה אלמא כי כתיב חקה לעכובא אאחת בשנה כתיב ר' יהודה סבר מקום שמתכפרים בו פעם אחת בשנה בו כתיבא חקה אבל אהיכל ואעזרות אפילו דברים הנעשים בבגדי לבן שאין כפרתן אלא בכ"ג אחת בשנה לא כתיבא חקה ורבי נחמיא סבר דברים המתכפרים בהם אחת בשנה בין אמקום בין אבגדים ומקשינן אטו לרבי יהודה מקום כתיב אלא היינו טעמיה דרבי יהודה דכתי' זאת וכתיב אחת חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ דזאת משמע חקה על זאת כתיבה ולא על אחרת וחד למעוטי בגדי זהב.

קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום אעפ"י שהחפינה בעזרה צורך פנים בעבודת פנים היא שם מימרא דרבי חנינא אפילו תימא רבי יהודה צורך פנים כפנים דמי. וכן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום אף על פי שהשחיטה בעזרה הרי דמו נכנס לפנים שם מימרא דעולא דלא ממעט זאת אלא עבודת חוץ כדאמר' אבל צורך פנים לא. איל ושעיר המוספין שעשאן קודם עבודת היום לא עשה כלום דאיל העם כתיב בהדי עבודת היום כדכתיב את עולתו ואת עולת העם ובשעיר כתיב מלבד חטאת הכיפורים דמשמ' דשעיר הפנימי קדמו כדאמרינן לעיל.

הקדים דם השעיר לדם הפר בקדש הקדשים קודם שיגמור עבודתו יזה מדם הפר כמצותו ואחר כך יביא שעיר אחר ויזה מדמו ויפסל הראשון שם פ' הוציאו לו מימרא דעולא ואקשינן ליה ממתניתין דתנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר דס"ד דבמתנות שבפנים קאמר ותרגמה עולא דבמתנות שבהיכל קאמר אבל שחיטת השעיר במקומה היתה לאחר מתן דם הפר בפנים דאי לאו הכי לא עשה ולא כלום כדאמ' עולא דכתיב בשעיר כאשר עשה לדם הפר משמע דפר קדמו אבל הזאות שבהיכל כתיבי אהדדי דפר ושעיר כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד כשם שהז' משניהם בפנים כך יזה משניה' בחוץ כדאמר' לעיל. הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות ההיכל יחזור ויזה אחר דם הפר כדתנן בהאי מתניתן דאייתינן מטעמא דאמרן.

נשפך הדם עד שלא גמר מתנות שבפנים או מתנות שבחוץ או שעל מזבח הזהב יביא דם אחר ויתחיל מתנות שבפנים או שבחוץ או של מזבח הזהב שם משנה נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור בתחלה מבפנים וכן בהיכל אם נתן מקצת מתנות ונשפך הדם יביא פר אחר ויתחיל המתנות ואין צריך להתחיל ממתנות שבפנים וכן במזבח הזהב שכולן כפרה בפני עצמה היא לפיכך כפרה שנגמרה נגמרה ובגמרא תנו רבנן וכלה מכפר את הקדש זה לפני לפנים אלו הזאות של בין הבדים ואת אהל מועד זה היכל הזאות שעל הכפרת ואת המזבח במשמעו מלמד שכולן כפרה כפרה בפני עצמן מכאן אמרו גמר מתנות שבפנים ונשפך הדם אין צריך לחזור ולעשות את זאת שגמר שהרי כפרה בפני עצמה היה וכן בהיכל ובמזבח כרבנן ולא כרבי אלעזר ור"ש דאמרו אינו מתחיל אלא ממקום שפסק ואמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת הכפורים אחת בשנה חטאת אחת אמרתי לך להתכפר הכפרה בה ולא שתי חטאות לעשות כפרה אחת משתי בהמות ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי חיטוי אחת ולא שתי חיטויין לשנות ההזאה שני פעמים. גמר מתנות המזבח ואחר כך נשפך הדם אינו צריך להביא דם אחר ששפיכת שיירים לא מעכבא שם בברייתא גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם דברי הכל לא מעכבי דם הפר שנשפך קודם גמר המתנות שמביא פר אחר כדאמר' צריך לחפן קטרת פעם שניה קודם שחיטת הפר ויקטיר ואחר כך יביא הדם ויזה שם מימרא דרבי חנינא ואקשי' ליה ממתני' דנשפך הדם יביא דם אחר יחזור ויזה ואם איתא יחזור ויחפון נמי מיבעי ליה ומשנינן בקטרת לא קא מירי ומיהו צריך להקטי' קטרת אחרת אחר שחיטת פר זה וחפינה הויא צורך פנים וכפנים דמי אפילו לרבי יהודה כדאמרן לעיל.

ואין מטמא [בגדים] ואין נשרף בבית הדשן אלא הפר הזה האחרון שבו נגמרה הכפרה מתניתין וכולם מטמאים בגדים ונשרפים אבית הדשן דברי רבי אליעזר ורבי שמעון וחכמים אומרים אין מטמא ואין נשרף בבית הדשן אלא באחרון הואיל וגמר כפרה דאחר גמר כל הכפרות כתיב את פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' ושרפו אותם וגו' והשורף אותם יכבס בגדיו וגו'.

נתערב לו דם הפר בדם השעיר קודם גמר ההזאות שם נתערבו לו דמים בדמים אמר רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה עולה לו לכאן ולכאן אמרוה קמיה דרב ירמיה אמר בבלאי טפשאי משום דדיירי בארעא חשוכא אמרי שמעתא דמחשכן הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמיה מטה דפר שנותן אחת למעלה לשם פר ולשם שעיר והתורה אמרה וכלה מכפר את הקדש כלה דם הפר כמו שאמור בענין ואחר כך כלה דם השעיר דאי מדכתיב דם הפר ברישא וכתיב חקה לעיכובא הוה אמינא דלא ילפי' מחקה אלא היכא דשינה הסדר של מעשה שלם אבל כהאי גוונא דלא הוי אלא אחד ממתנות דשעיר מקמיה שבע דפר לא להכי מייתי דהתורה אמרה וכלה דם הפר ברישא לגמרי והדר שעיר אלא אמר רבי ירמיה נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר כדכתיב וכלה מכפר כדאמ'. נתערבו במתנה אחרונה נותן שבע למטה לשם פר שם נתערבו במתנות אחרונות אחר שנתן אחת למעלה מן הפר סבר רב פפא וכו' אלא אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר דאי שבע למטה לשם פר ושעיר הא קא יהיב מטה דשעיר מקמי מעלה דשעיר והתורה אמרה תן למעלה ואחר כך למטה. נתחלפו כוסות דם פר ושעיר שם נתערבו לו כוסות שאינו מכיר אי זה כוס של פר ואי זו של שעיר נותן וחוזר ונותן ג' פעמים בכל עבודה ועבודה נותן אחת למעלה ושבע למטה מן הא' וחוזר ונותן מן השני וחוזר ונותן מן הראשון דמה נפשך אם ראשון של פר היה ושני משעיר יצא בראשון ובשני ואי ראשון של שעיר היה והרי הוא כמי שאינו כדתניא פר מעכב את השעיר יצא בשני ובשלישי שהרי קדם פר לשעיר וכן בהיכל. קבל דם הפר בשני כוסות וכן דם השעיר ונתערבו אחת מכאן ואחת מכאן שם מקצת דמים נתערבו לו ומקצת לא נתערבו פשיטא דכי יהיב מתנות מוודאן יהיב מיהו הך מיבעיא לי הנך שנתערבו שיירים הוו כאלו לא נתערבו וליסוד מזבח החיצון אזלי או דילמא דחויין הוו הואיל ולא ניתנו מהם מתנות הראשונו' ולאמה שבעזרה המביאה את כל לכלוך העזרה לנחל קדרון אזלי אמר רב פפא אפילו למאן דאמר כוס עושה חברו שירים הני מילי היכא דבעי למיהב מצי יהיב אבל האי דאי בעי למיהב לא מצי יהיב לא כדתניא וכו'.

פר יום הכיפורים אף על פי שכהן גדול קונה אותו משלו כדכתיב פר החטאת אשר לו שם פרק הוציאו לו אשר לו משלו הוא מביא ולא משל צבור יכול לא יביא משל צבור שאין מתכפרין בו אבל יביא משל אחיו הכהנים שהם מתכפרים בו תלמוד לומר אשר לו יכול לא יביא ואם הביא כשר תלמוד לומר שוב אשר לו שנה הכתוב עליו לעכב ואי לאו דקנו בגויה היכי מכפר להו אלא שאני בי גזא דאהרן דרחמנא אפקריה גבי אחיו הכהנים לפיכך אם מת כהן גדול קודם שישחט הפר העומד תחתיו אינו מביא פר אחר אלא שוחט של ראשון ואינו חטאת שמתו בעליו שאין חטאת הרבים מתה שם עלה דבעיין דשחט ומת מהו שיכנס אחר בדמו פריך תלמודא תיפוק לי דאין אחר נכנס בשחיטתו דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא אמרי חטאת צבור היא ולא למיתה אזלא ומסקי' לא תימא חטאת צבור כדי שלא יאמרו התלמידים שאם הורו בית דין של כהנים לעבור על אחת מן המצות ועשו כהנים על פיהם שיהו מביאים פר העלם דבר של צבור כאחד מכל השבטים דקי"ל שבט אחד איקרי קהל דכהנים ודאי לא איקרו קהל שלא נטלו נחלה אלא אימא חטאת של שותפין הוי ולא למיתה אזלא דחמש חטאות המתות בחד מקום אגמרינהו רחמנ' למשה מה תמורת חטאת מתה ליתא בשותפות שאין קרבן השותפות עושה תמורה דכתיב ואם המר ימיר לשון יחיד אף כולן אינן מתות בצבור ולא בשותפין אפי' המצויות בהם כדמפרש בהוריות. שחט את הפר ומת קודם שיכפר בדמו הכהן האחר נכנס בדם ומכפר בו בעיא דאמרן איבעיא להו שחט ומת מהו שיכנס אחר בדמו מי אמרינן בפר ואפילו בדמו של פר או דילמא בפר ולא בדמו של פר רבי חנינא ורבי יצחק אמרי בדם ואפילו בדמו של פר ור"ל ור' אמי פליגי עליהו ואמר רב אשי מסתברא כמאן דאמר דם איקרי פר דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר אטו בקרניה מעייל ליה אלא בדמו וקרי ליה פר.

שני שעירי יום הכיפורים מצותן שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כא' ואף על פי שאינן שוים כשרים משנה ריש פרק שני שעירי ובגמרא תנו רבנן יקח שני שעירי עזים מיעוט שעירי שנים מה תלמוד לומר שני שיהיו שניהם שוין ומנין שאף על פי שאין שניהם שוין כשרים תלמוד לומר שעיר שעיר ריבה טעמא דרבי רחמנא הא לאו הכי הוה אמינא פסולין עיכובא מנא לן סלקא דעתך אמינא שני שני שני כתיב והשתא דרבי רחמנא שעיר שעיר שני שני שני למה לי חד למראה וחד לקומה וחד לדמים ולמצוה ולא לעכב ולקיחתן כאחד נראה דילפי' מפשטיה דקרא דכתיב ולקח את שני השעירים דמשמע שתהא לקיחת שניהם כאחת ואף על פי שאינן שוים כשרים היינו דאמרן דלמצוה ולא לעכב דשעיר שעיר ריבה שיהיה שעיר מכל מקום לקח אחד היום ואחד למחר כשרים שם במשנה דאף על גב דילפינן לקיחה כאחד מפשטיה דקרא לא מעכב דלכולי עלמא לא כתיבא עיכובא אלא על דברים שהם מן העבודה אבל לא על הלקיחה שהיא מתמול שלשום. מת אחד מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל יביא שנים ויגריל בתחלה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואם של עזאזל מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו והשני מן השנים שהגריל בסוף ירעה וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה שם במשנה קרוב ללשון רבינו וטעמא דלא הגריל יקח זוג לשני דלא בעינן לקיחתן כאחד אלא למצוה ולא לעכב ואם משהגריל יביא שנים ויגריל דהגרלה מעכבת וקבעה כדאמרן לעיל ולהכי לא יקח מזוג שני אלא מה שעלה עליו גורל המת ושני שבזוג ראשון יקרב ושני שבזוג שני ירעה כרב לגבי רבי יוחנן דסבר דאין בעלי חיים נידחין כדיליף מבעל מום עובר ומתני' נמי דייקא כותיה דתנן אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואידך כדקאי קאי בקדושתיה ולא אמרינן ידחה ורבי יוחנן סליקא בקשיא כדאיתא התם וטעמא דרעייה ולא נפיק לחולין משום דהיה ראוי ליפול עליו גורל המת ולהתקיים תחתיו אבל למיתה לא אזיל כרבי יהודה אף על גב דנקראו חטאת כדכתיב שני שעירי עזים לחטאת משום דאין חטאת צבור מתה כדילפינן לעיל.

פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם וקרבו ונמצאו הראשונים ירעו וימכרו לנדבה שם ופרק קמא דשבועות ברייתא כרבי אלעזר ורבי שמעון דפליגי ארבי יהודה וסברי דאין חטאת צבור מתה כדילפינן משעיר ר"ה דאתי מתרומת לשכה וכן אם נמצאו הראשונים ירעו השניים ויפלו לנדבה ונראה דאפילו רבי יהודה מודה בהא דברייתא לא איירי אלא בראשונים שירעו כדפירש רש"י התם אבל נמצאו הראשונים וקרבו לא חל שם חטאת כל כך על השניים לשימותו לרבי יהודה אלא ירעו כדאמרן.

המום פוסל בשעיר המשתלח ואפילו הוא עובר דכתיב בבעלי מומין ואשה לא תתנו מהם וגו' לרבות שעיר המשתלח כדתניא התם מחוסר זמן פסול דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' לרבות שעיר המשתלח ואף על גב דאין גורל קובע אלא בראוי לשם איצטריך קרא כדמוכח רבינא כגון שהומם משהגריל עליו וחללו על אחר וזה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא ורבא אמר כגון שהיה לו למי שמכרן לצבור חולה בתוך ביתו שמותר לחלל עליו יום הכיפורים ושחט אמו של שעיר ועשה הוא מחוסר זמן משום אותו ואת בנו לאחר שהגריל עליו ופרכי' וכי האי גונא מי אסיר להוליכו לשוק משום אותו ואת בנו והא לאו שחיטה היא אמרי במערבא דחייתו לצוק היא שחיטתו דנעשית מצותו. היה טרפה פסול דכתיב יעמד חי דמשמע חי ולא טרפה. חלה השעיר מרכיבו על כתפו ואפילו בשבת דכתיב עתי ואפילו בשבת להוליכו על כתפו כדאמר' לעיל פרק ג' חלה המשלח משלחו ביד אחר שם חלה מרכיבו חלה המשלח משלחו ביד אחר. נטמא נכנס למקדש ונוטלו ויוצא דכתיב עתי ואפילו בטומאה יהיה שילוחו על ידו דחפו ולא מת ירד אחריו וימיתנו שם וחכמים אומרים דחפו ולא מת ירד אחריו וימיתנו ובת"כ לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו שילוחו למיתה דלהכי משלחי ליה כי היכי דלימות יכול שילוחו לחיים תלמוד לומר יעמד חי לפני ה' לכפר עליו הא כיצד עמידתו לפני ה' חי [ומיתתו] בצוק עד אימתי הוא זקוק לו להיות חי עד שיכפר דכתיב וכלה מכפר דהיינו מתן דמים דשעיר הנעשה בפנים. ואיברי שעיר זה מותרין בהנייה שם פרק ב' שעירי איבעיא להו אותן איברים מהו בהנאה רב ושמואל חד אמר מותרין וחד אמר אסורין מאן דאמר מותרים דכתיב במדבר ושלח את השעיר במדבר וקרא יתירא הוא למדרש שיהא הפקר כמדבר.

נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה דכתיב באהל מועד כשהוא שלם. מזבח שלא נתחנך בקטרת לא יזה עליו דכתיב מזבח קטרת הסמים גבי פר כהן משיח והביא בתורת כהנים מזבח קטרת שיתחנך בקטרת ולא שיתחנך בדם ונראה דילפינן ליה הכא מפר כהן משיח.

חסר מן הקטרת אחד מן סממניה או מעלה עשן חייב מיתה עליה שנאמר ולא ימות כי בענן אראה וגומר וכן חייב מיתה על ביאתו בלא מצוה לפיכך אם שגג בביאה והזיד בקטרת או שנכנס בקטרת שלימה עם החסרה חייב מיתה פרק הוציאו לו מה תלמוד לומר כי בענן אראה על הכפרת מלמד שנתן בה מעלה עשן הא לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחת מסמניה חייב מיתה דכתיב הקטרת שלימה ולא חסרה וכתיב ולא ימות ופרכי' ותיפוק לי' דקא מעייל ביאה ריקנית וכתיב ואל יבא בכל עת ולא ימות אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון ששגג בביאה ריקנית והזיד בהקטרה שידע שיש מיתה במקטיר קטרת חסרה ואין עונש על ביאה ריקנית שאין מיתה על השוגג. רב אשי אמר אפילו תימא הזיד בזו ובזו כגון דעייל שתי הקטרות בביאה אחת אחד שלמה ואחד חסרה אביאה לא מחייב דהא עייל ליה שלימה אהקטרה מחייב דקא מקטר קטורת חסרה. הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כזית בהיכל חייב מיתה. חפינת הקטרת עבודה ומחשבה פוסלת בה פרק הוציאו לו בעי רב פפא חישב בחפינת קטרת על מנת להקטירה למחר מהו מי אמרינן יליף מלא מלא ממנחה מה התם מהניא מחשבה בקמיצתה דנפקא לן במנחות מזאת התורה וגו' ולשלמים מה שלמים מפגלים ומתפגלי' וכו' הכא נמי מהניא מחשבה בחפינתה או לא תא שמע הקומץ והקטרת וכו' אם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן ומדפסיל טבול יום אלמא קדשה כלי קדושת הגוף הילכך פסלה נמי לינה ומדפסלא לינה פסלא נמי מחשבה משמע דילפינן מלא מלא וכן חתיית גחלים לקטרת נפסלת במחשבה שמכשירי קרבן כקרבן שם חישב בחתיית גחלים מהו מכשירי מצוה כמצוה דמו או לא תיקו ותימא הוא דסלקא בתיקו והרב ז"ל נקטה בפשיטות דמכשירי קטרת חפינה וחתייה כקטרת ואיפשר דהאי דקאמר נפסלת במחשבה הוי משום דאזלי' לחומר' כבעיא דלא איפשיטא. חפן בראשי אצבעותיו או מן הצדדין או ממטה למעלה או חפן בידו זו ובידו זו וקרב זו לזו שם אמר רב פפא פשיטא לי מלא חפניו כדחפני אינשי חודה של פס היד למטה בעי רב פפא חפן בראשי אצבעותיו מלמטה למעלה מן הצד חפן בזו ובזו וקרבן מהו תיקו. נתפזרה קטרת על הארץ ואספו שם בעי רב פפא נתפזרה קטרת ממלא חפניו מהו ידו כצואר בהמה דמי ופסולה או דילמא ככלי שרת דמיא ולא פסלה תיקו חפן חברו ונתן לתוך חפניו שם נמי בעיא דרב פפא מלא חפניו בעיא והא איכא או דילמא לקח והביא בעיא והא ליכא דולקח נמי אומלא חפניו נמי קאי תיקו. חפן ומת שם בעיא דרבי יהושע בן לוי מהו שיכנס אחר בחפינתו ואין צריך לחזור ולחפן מאי הוי עלה אמר רב פפא אי חופן חוזר וחופן חברו נכנס בחפינתו דה' מקיימא ליה חפינה אי אין חוזר וחופן תיבעי לך אמר ליה רב הונא אדרבא אי חופן חוזר וחופן לא יכנס אחר בחפינתו אי איפשר שלא יחסר חברו ושלא יותיר שאין חפניו של ראשון שוים לחפניו של שני ואי אין חופן וחוזר וחופן תיבעי לך דאיבעי להו חופן חוזר וחופן או לא ופשטו' דחופן וחוזר וחופן והשתא בעיא דחפן ומת מהו שיכנס אחר בחפינתו הויא פלוגתא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דכיון דפשטיה דחופן חוזר וחופן לרב פפא נכנס אחר בחפינתו ולרב הונא לא יכנס אחר בחפינתו כדא' ונראה דכהאי סברא דהני אמוראי בעי לה רבי יהושע בן לוי ולא איפשיטא ליה ולהכי כללה הרב ז"ל בהדי הנך ספקי דלא יקטיר ואם הקטיר הורצה: