היכן מניחין תפילין של ראש מניחין על הקדקד שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופף בו. דכתיב הכא בין עיניך וכתיב התם בין עיניכם מה להלן בגובה כל קדקד מקום שעושה קרחה בשיער אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחת שיער. וזהו מתחלת השער הסמוך למצח עד גובה הראש שהוא עד מקום שמוחו של תינוק רופף. וצריך לכוין אותם באמצע ולא מן הצדדין כדי שיהיו בין העינים דכתיב בין עיניכם. ויהיה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגלגולת דקשר של תפילין הלכה למשה מסיני וכתיב והסירותי את כפי וראית את אחורי ואמר רב [חנא] (אבה) בר בזנה אמר ר' שמעון חסידא מלמד שהראה לו הקב"ה קשר תפילין וכתיב אחורי דהיינו עורף. ושל יד קושר אותה על שמאלו. דכתיב ידכה וזו היא יד כהה בלא כח שהיא שמאל ועל הקיבורת שהוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך וכתיב ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם שתהא קשירה כנגד הלב. המניח תפלה של יד על פס ידו ושל ראש על מצחו הרי זו דרך מינות שמבזין מדרש חכמים שהוא מן התורה והולכין אחר המשמע כמשמען בין עיניך ועל ידך ממש ואינו אלא בין עיניך זה קדקד ועל ידך זה קיבורת כדלעיל שתהא שימה כנגד הלב. העושה תפלתו שבראשו עגולה כביצה או אגוז סכנה שלא תכנס בראשו ואין בה מצוה דמרובעות בעינן הלכה למשה מסיני. איטר מניח תפילין בימין שהוא שמאל שלו ולדידיה הוי יד כהה ואם היה שולט בשתי ידיו מניח אותם בשמאלו שהוא שמאל כל אדם דאע"ג דלדידיה לאו כהה הוא דהא שולט בשתי ידיו לגבי אחריני הוי יד כהה ומקום קשירת תפילין ומקום הנחתן מפי השמועה למדום ומצאו להם רמז בתורה כדלעיל.

תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש דכל חד וחד מצוה באנפיה נפשה הוא (דכתיבה). וקושר של יד ואח"כ של ראש. דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך. וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ של יד. דאמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך בזמן שיהיו בין עיניך יהיו ב' דלשון והיו תרי משמע כל זמן שאותה של ראש מונחין דכתיב בהו והיו אותן של יד נמי מונחין אלמא דראש חליץ ברישא.

זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה. שנא' מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין ואמר ימים לא לילות. ונראה דהוי אסמכתא בעלמא אליבא דר' עקיבא דחוקה זו בפסח היא וכן האי דקאמר לקמיה עובר בלאו הוי אסמכתא בעלמא ואיפשר דהוא ז"ל מפרש לילה זמן תפילין כשהיו מונחין כבר עליו מבע"י אבל להניחם אחר שקיעת החמה יהא אסור מדאוריתא וכך נראה מלשון הרב ז"ל. וכן שבתות וי"ט אינן זמן תפילין שנא' והיה לאות ושבתות וימים טובים הם עצמם אות דבשבת כתיב כי אות היא ביני וגו' וביום טוב נמי כתיב בפסח מצרים אות והוקשו כל מועדי ה' בפרשת אמור או משום דכתיב בשבת תרי זמני חד לגופיה וחד לי"ט אי נמי דכתיב אך את שבתותי וגו' אתי י"ט מריבויה דשבתות.

כל הפטור מק"ש פטור מתפילין. והיינו נשים ועבדים דפטורין ממצות עשה שהזמן גרמה ומהאי ילפי' לכולהו מצות דהזמן גרמה דהיא אתקש לתלמוד תורה דכתיב וקשרתם אותם וגו' לטוטפת בין עיניכם וסמיך ליה ולמדתם אותם את בניכם ודרשי' ולא בנותיכם. כהנים בשעת העבודה והלוים בשעה שאומרים השיר על הדוכן וישראל בשעה שעומדין במקדש פטורין מן התפילה ומן התפילין דעוסק במצוה פטור מן המצוה כדילפי' בהלכות קריאת שמע.

חייב אדם למשמש בתפילין שלא יסיח דעתו מהם וכו' כתבו התוספות דהוי מדרבנן אסמכתא בעלמא.

שכח ונכנס לבית הכסא והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהן וגו' נראה דמן התורה אסור להיות תפילין גלויין בפני צואה משום והיה מחניך קדוש דמשמע כל מידי דבר קדושה הוא ואע"ג דהפרשיות מכוסות הרי שי"ן של תפילין שהיא הלכה למשה מסיני ודל"ת ויו"ד נמי לפרש"י הוי שם שלם בגלוי ובעינן מחנה קדוש.

כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה דכתיב ד' פעמים בראש וכן ביד והרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו. ויש במצות תפילין מצות ואזהרות ומנהגים מקובלים מדרבנן בתיקון עשייתן ובהנחתן מהם סמוכות אלאו דלא תסור ומהם ושמרתם את משמרתי ומהן מצאו אסמכתא מדברי תורה או מדברי קבלה: