גניבת הקדש וגוי אימעיטו מכפל וד' וה' דכתיב רעהו ואפילו קדשים שחייב באחריותן כרבנן דרבי שמעון פרק מרובה דע"ד וטעמא דרבנן כדמפרש בגמרא דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש מבית איש דשייך ביה רעהו ולא מבית הקדש ואגב דגבי גנב איצטריך למכתב האי לישנא למידרש ולא מבית הגנב נקט ליה נמי לענין הקדש. וכן הגונב עבדים ושטרות וקרקעות אינו משלם כפל וכדילפינן לעיל פרק קמא.

הגונב פטר חמור קודם שיפדה משלם תשלומי כפל וכדתניא פרק קמא דבכורות דף י"א דמשלם כפל אף על פי שאין לו עכשיו רשות יש לו לאחר זמן ואי ס"ד להקדש מדמיה ליה וגונב מבית האיש אמר רחמנא ולא מבית הקדש ותו לא מידי.

הגונב טבלו של חברו ואכלו משלם לו דמי טבלו כר' מחברו ספ"ק דקידושין דאף דמי תרומה והמעשר שבו משלם כיון שלא הפרישם עדין וגונב חלב ואכלו אע"פ שמתחייב בנפשו משלם כדאמ' פרק אלו נערות.

גונב תרומה מישראל אין בו כפל דאין לו בה אלא טובת הנאה ואינה ממון כדאיתא התם סוף האיש מקדש וכו'.

גנב משל אביו וטבח ומכר ואחר כך מת אביו או גנב וטבח ומכר ואחר כך הקדיש אחר יאוש בעלים משלם ארבעה וה' כדתנן במרובה ד"ע ואם טבח אחר שמת אביו או הקדיש אינו משלם ד' וה' כדתנן דע"ד וטעמא דוטבחו כולו משמע וברישא קרינא ביה כולו באיסור ובסיפא לא קרינא ביה כולו באיסור אלא חלק אחיו ולא חלקו דהא מת אביו וכו' והקדש נמי כי קא טבח דהקדש קא טבח ולא דבעלים.

הקדישו הבעלים בבית הגנב אפילו לפני יאוש אינו קדוש כדאמר רבי יוחנן במרובה דס"ח שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו וכתיב איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו שלו אף כל שלו ומה ביתו ברשותו אף כל ברשותו וכדאמ' נמי התם דף ס"ט.

השוחט ונפסלה בשחיטה אינו משלם תשלומי ד' וה' דהא לאו שחיטה היא כלל כדתנן דמ"ח אבל שחט לרפואה או לכלבים או נמצאת טריפה שלא נפסלה בשחיטה או חולין בעזרה דאין איסורן מן התורה חייב בארבעה וחמש' כדתנן התם ד"ע.

הגונב בהמת כלאים שטבח או מכר חייב ד' וה' דכתיב שור או שה או מייתר לרבות כלאים דאף על גב דאו דשור או כשב או עז דרשינן פרט לכלאים ולנדמה הכא גבי גניבה דלא כתיב אלא שור או שה דאי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם דאין עיבורן שוה אתא או לרבות וכשב ועז דעיבורן שוה ויכול לצאת כלאים מביניהם או למעט כדאמ' התם דע"ח וכן טריפה או חגרת או סומא חייב ד' וה' במכירה אע"ג דכתיב וטבחו דמשמע כולה והך חסרה היא אפ"ה הא זבין כל מאי דגנב וכן (על) בהמת שותפין דהא טבחה או מכרה כולה כדאמר' דע"ח.

נתינה הוי בכלל מכירה דדומיא דטביחה הוא כל זמן שמשתמש לו ויצא מרשותו ועל ידי שליח נמי חייב ולא אמרינן אין שליח לדבר עבירה בכל התורה כולה משום דכתיב וטבחו או מכרו מה מכירה דלא אפשר דלאו על ידי אחר מחייב וכדאמר' דף ע"ט ובדף ע"א אמרינן נמי או לרבות את השליח תחת לרבות את השליח וגנב והקדיש נמי מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים כדאמרינן התם וכו'.

מכירה לאחר שלשים יום לא משלם אלא כשהוכר הגנב לאחר שלשים משום דלא הוחלטה עד אחר שלשים ובעינן מכירה דומיא דטביחה שאינה חוזרת כדאיתא התם. שייר במכירה דבר הניתר עמו בשחיטה הוי [שיור] (שווי) כדתנן התם דע"ה וחוץ מגיזת' או קרניה חייב דאין ניתרין עמו בשחיטה כמו בשרו וכיון דכתיב וטבחו או מכרו מידי דצריך טביחה הוי שיור כמכירה גיזת וקרנים דלא צריכי טביחה לא הוי שיור כתנא דאמר הכי משמיה דר' שמעון בן אלעזר כדאיתא התם. גנבה וקטעה ומכרה סלקא התם בתיקו אי אמרינן מאי דגנב הא לא זבין והוי שיור או דילמא מאי דזבין הא לא שייר. מכרה חוץ ממלאכתה אם לא ישחטנה או חוץ משלשים יום שיעשה בה מלאכתו מיבעיא התם אי הוי שיור או לא ולא איפשיטא היתה לו בה שותפות פטור כדתנן התם דע"ח דלא קרינא ביה ומכרו כולו באיסור.

שותפין שגנבו ומכר אחד שלא מדעת חברו פטור מד' וה' אפילו על חלקו הואיל וליכא וטבחו כולו בחיובא כדאמר התם ואף על גב דחמשה בקר ואפילו ה' חצאין ה"מ היכא שגנב בהמת שותפין וטבחו ואחר כך הודה לאחד מהם על חלקו דבשעת טביחה הויא כוליה בחיובא ואם היה מדעת חברו הוי טבחו כולו בחיובא דחברו נמי עשאו שליח והא רבינן שליח לעבירה לענין זה תחת לרבות את השליח כדאמרינן.

גנב שעמד בדין ואמר' לו צא תן לו טבח או מכר אח"כ פטור דכיון דפסקינן למילתיה הוה ליה גזלן וגזלן אינו משלם ד' וה' ואם אמרו לו חייב אתה ליתן לו אכתי גנב הוא כדאמ' פרק מרובה דף ס"ט.

גניבה שלא יצאת עדין מרשות בעלים פטור מכפל ומד' וה' כדתנן דע"ט וטעמא דלא נעשת עליו גנב ואי הגביהו או הוציאו הוה קני וחייב וכן אם נתנו לב"ח או לד' שומרים אם הגביהו או הוציאו ומת חייבים כדתנן נמי התם. גנב בהמה מן העדר והטמינה ביער כיון שהכישה חייב דהא הויא ברשותיה וכדאמר' התם וכל שגנב אפילו החזירה לרשות בעלים וטבחה או מכרה חייב דהא קנאה קודם וכדתנן התם: