Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין מומין ולא נקבות פסול בעוף דכתיב תמים זכר בבקר בכשבים בעזים מלמד דתם וזכר בבהמה כדכתיב כולה בהמה בקר כשב ועז ואין תם וזכר בעוף יכול שיבש גפה ושנסמית עינה וכן כל חסרת אבר תלמוד לומר ואם מן העוף ולא כל העוף וכן טרפה נפסל לקרבן משום הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך.
תורים קטנים פסולים ובני יונה גדולים פסולים דכתיב מן התורים דמשמע גדולים או מן בני היונה דמשמע קטנים ולא לישתמיט קרא למיכתב בשום דוכתא מן בני התורים או מן היונה. תחלת הציהוב בזה ובזה פסול דיצאו מכלל קטנים ונפסלו מבני יונה ולכלל גדולים לא באו שיוכשרו בתורים וכתיב מן התורים ולא כל התורים מן בני היונה ולא כל בני היונה פרט לתחלת הציהוב שבזה ושבזה כדאמר' והאי לא הוי אלא אסמכתא בעלמא דפיסולייהו משום ספקא דמסקנא דתלמודא הוי דאיצטריך קרא למעוטי נרבע ונעבד אי נמי דתחלת ציהוב ממילא אימעוט מבתורים דומיא דבני יונה מה בני [יונה] תחלתם דוקא קטנים אף תורים תחלתם דוקא גדולים למעוטי תחלת הציהוב.
הטומטום והאנדרוגינוס הן ספק זכר ספק נקבה והרי הם כמין אחר ובקרבנות נאמר זכר תמים ונקבה תמימה עד שיהא זכר ודאי ונקבה ודאית לפיכך העוף שהוא טומטום ואנדרוגינוס פסול למזבח דאף על גב דאין זכרות בעוף אפילו הכי בעינן או זכר ודאי או נקבה ודאית.
וכן הכלאים ויוצא דופן ומחוסר זמן פסולין אף על פי שאין בהם מום דכתיב שור או כשב או עז עד שיהא כל מין ומין בפני עצמו לא שיהא מעורב כבש ועז כי יולד פרט ליוצא דופן והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן תחת אמו פרט ליתום שנולד אחר שנשחטה אמו.
הנדמה כגון רחל שילדה מין עז פסול לגבי מזבח כבעל מום דכתיב או עז פרט לנדמה וכתיב נמי גבי קרבן חובה בראש חדש ושעיר עזים א' המיוחד ובא מששת ימי בראשית ממשפחות עזים וצריכי תרי קראי כדאיתא התם.
וכן הרובע והנרבע והמוקצה לע"ז והנעבד אף על פי שמותרים באכילה פסולין לגבי מזבח כדילפינן לעיל בבהמה ובעוף נמי פסילי מדכתיב מן התורים ולא כל התורים ומן בני היונה ולא כל בני היונה למעוטי נרבע ונעבד דס"ד אמינא הואיל וכתיב כי משחתם בהם מום בם ואין השחתה אלא דבר ערוה ועבודה זרה כדכתיב כי השחית כל בשר וכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וגו' דמשמע דכל שהמום פוסל בו דהיינו בהמה דבר ערוה וע"ז פוסלין בה כדכתיב משחתם בהם מום בם ועוף דלא פסיל ביה מומא אימא דבר ערוה ועבודה זרה נמי לא ליפסיל ביה קמ"ל מן התורים כדאמר' ונראה דמוקצה נמי הוי בכלל האי דרשה דהא הוקצה לע"ז וכן בהמה ועוף שהרגו את האדם הוו כרובע ונרבע ופסולין לגבי המזבח דלא גרעי מנוגח דכתיב ומן הצאן [לרבות] את הנוגח ואינו לוקה עליהם מן התורה דלא נתפרשה אזהרתן בתורה אלא דנמעטו מקראי כדאמ' אבל אתנן זונה ומחיר כלב לוקה עליהם דנתפרשה אזהרתן בתורה כדכתיב לא תביא אתנן זונה וגו' ומשום דנאמרו בלאו אחת אינו לוקה על שניהם אלא אחת:
מצות קיז להקריב מיום השמיני והלאה דקודם זמן זה נקרא מחוסר זמן ואין מקריבין אותו דכתיב והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה וגו' וכל שבעת ימים נקרא מחוסר זמן כדכתיב שבעת ימים תחת אמו ואם עבר והקריבו אינו לוקה דהוי לאו הבא מכלל עשה ולא נרצה הקרבן כדכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה הא קודם לא נרצה.
תורים שלא הגיע זמנם הוי כמחוסר זמן בבהמה ובני יונה שעבר זמנם הוו כבעל מום אלא שאינו לוקה אף ע"פ שהקרבן פסול ולא נרצה דכיון דתורים הוו כמחוסר זמן ואינו לוקה דהוי לאו הבא מכלל עשה בני יונה דאיתקשו לתורים לא לקי עלייהו אי עבר זמנן א"נ דלא נתפרשה אזהרתן אלא ממיעוטא כדאמ' לעיל.
המקדיש טומטום ואנדרוגינוס וטרפה וכלאים ויוצא דופן למזבח הרי זה כמקדיש עצים ואבנים דהוו כחולין לכל דבר וימכרו ויביא בדמיהן כל קרבן שירצה ואינם כבעל מום אלא כבהמה טמאה מה בהמה טמאה דליכא במינה קרב דטומטום ואנדרוגינוס בריות משונות הם והוי כאלו לא קרב במינו וכך יוצא דופן תהי בה אינשי והוי כאלו לא קרב במינו וכן כלאים משונה הוא והוי כאלו לא קרב במינו מאי אמרת טרפה דאיכא במינה קרב שאר בהמות תמימות ולא דמי לטמאה אלא לבעל מום לא היא דאי לא דמיא לטמאה להא מילתא דיש במינה קרב דמיא לה במילתא אחריתי דאסירי באכילה כמותה לאפוקי בעלת מום דלא דמיא לה דמותרת באכילה ולהכי כל הני לא נחתא להו קדושת הגוף אבל המקדיש רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר הוו כמקדיש בעל מום עובר וירעו עד שיפול בהם מום קבוע ויפדו עליו דכיון דיש במינן קרב הוו כבעל מום משום דאין מומם ניכר לא יפדו עד שיפול בהם מום קבוע כמקדיש בעל מום עובר וכן מחוסר זמן הוי כמקדיש בעל מום עובר מטעמא דאמרן. נמצאו כל האסורין למזבח ט"ו עם יתום.
כל האסורין לגבי מזבח אסורין בכל שהן אפילו נתערב אחד בריבוא נפסד הכל ונפסל למזבח והיינו מדרבנן דמדאוריתא בטלי ברובא כדכתיב אחרי רבים להטות וליכא חומרא במוקדשין טפי מחולין אלא מדרבנן דהא באיברי בעלי מומין שנתערבו באיברי תמימין אם עלו לא ירדו אפילו לרבנן דפליגי אדרבי אליעזר דאית להו דרשא דמום בם לא ירצו הא על ידי תערובת ירצו אלא דלכתחלה אסירי מדרבנן כדאמ'. וכולן וולדותיהן מותרי' לגבי מזבח חוץ מוולד נרבעת ונעבדת ומוקצת ושהמית את האדם דהיא וולדה נרבעו ונגחו ונעבדת ומוקצת דניחא ליה בניפחיה דדעתו להשתחוות ולהקצות לכל הנפח אבל אי אחר כך נתעברו לא פסילי וכן אפרוח שנולד מביצת יונה טרפה מותר לגבי המזבח דהא גופא אחרינא הוא וגוף זה לא היה במעי הטרפה.
המשתחוה לקמה חטיה מותרין למנחות דאין דעתו להשתחוות אלא למה שהוא רואה לא לסלת ועוד דנשתנו ונדמו לוולדות של איסורי מזבח דלא נאסרו אלא הם ולא וולדותיהם כאתנן דגלי ביה קרא הם ולא וולדותיהם. וכן בהמה שפטמה בכרשיני עבודה זרה מותרת למזבח שהרי נשתנו ודרשינן נמי גבי אתנן זונה הם ולא שנוייהן.
לוקחין קרבנות מן הגוים ואין חוששין לאיסורי מזבח דאזלינן בתר רובא וכתיב נמי מעמלקי הביאום וגו' למען זבוח לה' אלהיך: