אזהרת רל שלא להקטיר שאור ודבש לגבי המזבח דכתיב כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו וגו' ואיסורין בכל שהן דכתיב כי כל שאור וגו' אין לי אלא מרובה ממועט מנין תלמוד לומר כל שאור וכל דבש וגו' ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן כדכתיב ברישיה דקרא כל המנחה אשר תקריבו וגו' לא תעשה חמץ כי כל שאור וכל דבש דמשמע לשם קרבן ואחד המקטיר עצמן או תערובת שלהן [לוקה] דכתיב כי כל לרבות עירובו ובדבש נמי כתיב וכל דבש כל לכל שהו וכל לעירובו וי"ו דוכל דבש מוסף לענין ראשון ולוקה על כל א' מהם בפני עצמו דלא תקטירו ממנו אכל חד קאי ואם הקטיר שניהם כאחת אינו לוקה אלא אחת לפי ששניהם נאמרו בלאו אחד ואינו נמנה אלא לאו אחד.

נפל מהם כל שהו בקטרת נפסלה כדילפינן מדכתיב כל שאור וגו' דאתי לרבות ממועט ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה כיון דהקטיר כזית קטרת שהיה בו כל שהו משאור או דבש דאין הקטרת קטרת פחותה מכזית דלגבי פגול איתקש אכילת מזבח לאכילת אדם כדדרשינן מאם האכל יאכל.

העלה שאור או דבש בפני עצמן למזבח לשם עצים פטור דכתיב קרבן ראשית תקריבו אותם לה' אשאור ודבש הכתוב בראש המקרא העליון קאי וקאמר יש לך להביא מהם בכורים מן הדבש ושתי הלחם מן השאור ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח ודרשינן לריח ניחוח הוא דאינם עולים שאור ודבש אבל עולים לשם עצים אפילו הקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה כבשר חטאת ואשם וקדשים קלים וכו' בדבש או בשאור הואיל והוא מן הקרבן לוקה אף על פי שאין כל אלו ראויים להקטרה הן קרויין קרבן וחייב עליהם דכתיב קרבן ראשית תקריבו אותם לה' משמע דשאור ודבש נמי קרויין קרבן.

וכן כל דברים אלו שאינם ראויים להקטרה אסור להקטירם על גבי המזבח דכתיב לא תקטירו ממנו והאי ממנו יתירא הוא ודרשינן ביה לא תקטירו כל שממנו לאישים שקרב מהם כבר לאישים האימורין וכן הקומץ וכן הבזיכים קיימי שיירים בבל תקטירו.

המקטיר איברי בהמה טמאה על המזבח לוקה ואף על פי שאיסור הקרבתה מכלל עשה שהרי נאמר מן הטהורה אכול כדכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' ומן הטהורה תקריב כדכתיב מן הבהמה מן הבקר וגו' הא טמאה לא תאכל ולא תקריב אפילו הכי כשם שלוקה על אכילת הטמאה כדכתיב אך את זה לא תאכלו וגו' כך לוקה על הקרבתה דכיון דגלי אאכילת אדם דלקי הכי נמי אאכילת מזבח אבל מקריב אברי חיה טהורה עובר בעשה דכתיב מן הבהמה מן הבקר מן הצאן תקריבו את קרבנכם הא מן החיה לא תקריבו ולאו הבא מכלל עשה הוא עשה.

הגוזל או הגונב והקריבו הקרבן פסול דכתיב קרבנו ולא הגזול וכיון דלא נתיאשו הבעלים לאו קרבנו הוא והקב"ה שונאו דכתיב שונא גזל בעולה ואם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר ושפיר קרינא ביה קרבנו. הגונב עולת חבירו והקריבה סתם נתכפרו בה בעלים הראשונים ואפילו לאחר יאוש דקרבן אינה נגזלת דכל היכא דאיתיה ביה גזא דרחמא איתיה.

אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ואין צריך לומר מערלה וכלאי הכרם דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ודרשא גמורה הוא דמהאי קרא נמי ילפינן דטרפה אסורה לגבוה והני אסירי והוי מצוה הבאה בעבירה שהקב"ה שונאה ואם הביא לא נתקדשו להיותן ראויין לקרבן ונתקדשו ליפסל.

כל המנחות אין מביאין אותן מן החדש קודם שתי הלחם דכתיב בכורים לה' בשתי הלחם ואם הביא כשר כיון דהותר להדיוט:

מצות קיח למלוח כל הקרבנות קודם שיעלו למזבח דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח ואין לך דבר שקרב למזבח בלא מלח חוץ מיין הנסכים והדם והעצים דכתיב וכל קרבן כלל מנחתך פרט על כל קרבנך חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מנחה שאחרים באים חובה לה שצריך לה עצים אף כל אחרים באים לה חובה יצאו עצים ודם דאין אחרים באים חובה להם דאין טעונין מלח אימא קרבן מנחתך דבר המתיר אף כל דבר המתיר אביא את הדם שמתיר את הקרבן תלמוד לומר מעל מנחתך ולא מעל דמך יכול תהא כל המנחה כולה טעונה מלח תלמוד לומר קרבן מנחתך הוא הקומץ בלבד שטעון מלח אין לי אלא קומץ מנין לרבות לבונה תלמוד לומר על כל קרבנך תקריב מלח. ומצוה למלוח כמולח בשר לצלי שמהפך את האבר ומולח דכתיב במלח יכול תבינהו יתן בו טעם כביצה שיתן בו מלח הרבה תלמוד לומר תמלח שבא לרבות יכול במי מלח ת"ל במלח שבא למעט ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת והיא מלח סדומית ומנין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא איסתרוקנית תלמוד לומר תקריב תקריב מכל שהו בין סדומית בין אסתרוקנית תקריב אפילו בשבת תקריב אפילו בטומאה ואם מלח כל שהו אפילו בגרגיר מלח אחד כשר דהא כתיב תמלח לרבות שהוא כשר אפילו לא נתן מלח הרבה:

אזהרת רלא שלא להשבית מלח מעל הקרבנות ואם הקריב בלא מלח כלל לוקה דכתיב ולא תשבית מלח ברית אלהיך ואף על פי שלוקה הקרבן כשר והורצה דכל מקום שהחזיר הכתוב בצו את אהרן מה שאמור כבר בפרשת ויקרא אינו אלא לעכב והכא במלח לא שנה בה הכתוב חוץ מן המנחה שהמלח מעכב בקמיצה.

המלח שמולחין בו הקרבנות משל צבור היא כמו העצים דאמרה תורה הבא מלח והבא עצים דכתיב על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל צבור אף עצים ואש משל צבור אף מלח משל צבור דדנים דבר הנוהג בכל הזבחים מדבר הנוהג בכל הזבחים או כלך לדרך אחר ולא יוכיחו עצים שאינם באים עמה בכלי אחד תלמוד לומר בלחם הפנים ברית מלח עולם הוא מה להלן משל צבור כדכתיב מאת בני ישראל אף כאן משל צבור ולהכי לא יביא היחיד מלח עם קרבנו ובשלשה מקומות היו נותנים אותה: