Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Tithes Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין ברירה בדאוריתא דהא בטומאת מת אמרינן דאם חשב להוציאו באחד מן הפתחים מצלת על שאר הפתחים כלן דהלכות טומאה הכי גמירי להו הלכה למשה מסיני ואם איכא ברירה בדאוריתא לא הוה צריך הלכתא. וקביעת מקום בדיבור בלא הפרשה במעשרות מהני מדאוריתא דאע"ג דתרומה וקדשים הוו שני כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן מינייהו היינו לענין גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו אבל קבע מקום בשפתיו אין קפידא אפילו בכל המעשרות לאכול בלא הפרשה דמחשבה בלחוד הוא דמרבי' בתרומה מדכתיב ונחשב משמע דבדיבור אפילו מעשרות נמי וא"כ מדאוריתא אם קבע מעשרותיו בפי החבית היה יכול לשתות משוליה שהם כבר מתוקנים מדאוריתא.
המניח פירותיו להיות מפריש עליהם הן בחזקת קיימים דחזקה מדאוריתא כדילפינן בכמה דוכתי וכן מלוה מעות לכהן ולוי ועני ומי שנותן סאה ללוי וסאה לעני מן המגורה הוי כמניח פירות להפריש עליהם וצריך שיהו קיימים כשיפרוש מן המגורה.
תבואה של לקט שכחה ופאה פטורה מן המעשרות אפילו היא ביד בעל הבית כדילפינן לעיל ומה שנטל העני חלף המתנות חייב.
שתי כלכלות שקבע שם באחרונה ואחר כך בראשונה או בשתיהם כא' קרא שם בדיבורו ואינו יכול לשנות דהא ילפינן דבדיבור אפילו בלא הפרשה קבע שם: