תנור גדול שיריו ד' טפחים והקטן רובו והכירה ג' אצבעות וכופח שהוא לאפות בו כתנור ולבישול ככירה וכדתנן פ"ה דכלים דבהני שיעורי אכתי שמו עליו וטומאתו בו ובציר מהכי אינו מקבל טומאה וגם אם היה טמא פרחה מיניה טומאתו ואם חלק התנור לג' וגרר את הטפלה שעל החרסים נטהר דאי לב' הגדול טמא דאיכא רובא כדתנן התם ומייתי לה פרק העור והרוטב ואוקי לה דעבדיה גסטרא שחלקו לארכו ולהכי כרובא טמא אע"ג דלא הוי ארבעה דאי צלקיה מצלק לרחבו אי לא הוי ארבעה לא הוי טמא דשוב אינו עומד יפה חלקו לב' בשוה כל אחד מהן טמא דא"א לצמצם כדתניא בתוס' וכדאמ' פרק שני דחולין ובבכורות משום דכלי חרס יש בו גומות ולהכי א"א לצמצם ולא סלקא טומאה מיניה והוי ספקא דאוריתא. וטבלא של חרש שיש לה דופן שנחלקה לב' בשוה דליכא רובא בחד מיניהו טהורין דהוי מד' דברים שחכמים מטהרים ור"ג מטמא פי"ב כלים ופ"ג דעדויות ולפי' הראב"ד ז"ל היא טבלא של עץ ומשום דטומאתה מדרבנן לא אמרינן בה תרי רובי ולדעת הרב שהיא של חרס נראה דטהורה משום דהשתא אין לה דופן ברוח רביעית ואפ"ה אם אחת מהן גדולה טמאה דאכתי חשיבא כלי קיבול וכל שהוא טמא משום תנור הוי טומאתו מן התורה כתנורו של עכנאי וכשאינו מטמא אלא במגע ולא באויר הוי מדרבנן ובפ"ה תנן להו לכולהו.

יורת הערביים הוא תנור טמא וכלי חרש שטהר אין לו טומאה לעולם אלא א"כ טחו מבית ומחוץ.

תנור של סדקין כל שאין עושין ממנו תנור אינו מחבר את הסדקין כדתניא בתוספתא.

תנור שיש בו עפר אם נטמא מאוירו אינו טמא אלא מעפר ולמעלה ואם במגע ניטמא כולו אף מעפר ולמטה כדתנן התם פ' ה'.

כירה שנחלקה לרחבה מקבלת טומאה כיון שהיא מקום שפיתת שני קדרות וטומאת קלתות נראה דהויא דאוריתא ובריש פרק שמיני תנן לה: