שיעור בגד צמר או פשתים למדרס ג"ט ולטומאת מת ושאר טומאות שלש אצבעות כדתנן פרק כ"ז ממסכת כלים ואמרינן פרק במה מדליקין הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם בטומאת מת ושרצים דכתיב בטומאת [מת] וכל בגד וכל כלי עור ובשרצים או בגד או עור ובשכבת זרע וכל בגד וכל עור ופרט הכתוב בטומאת נגעים צמר ופשתים דכתיב תחלה והבגד אשר יהיה בו וגו' כלל בבגד צמר וגו' פרט אף כל בגדים הסתומים ילפינן במה מצינו דאינן אלא צמר ופשתים ודכולי עלמא שלש על שלש אצבעות בצמר ופשתים מיטמא בנגעים דתניא בגד דכתיב בנגעים אין לי שיטמא אלא בגד שלם שלש על שלש מנין תלמוד לומר והבגד דשלשה על שלשה לא צריך קרא כיון דחזי לעשירים נמי אבל שלש על שלש דלא חזי לעניים איצטריך קרא ולא אתי בק"ו דשתי וערב וגלי רחמנא בנגעים והוא הדין לשרצים דכתיב בהו בגד כי התם ושלשה על שלשה בשאר בגדים נפקא לן מאו בגד דכתיב בשרצים דאו ריבוייא הוא. והאורג בגד כל שהוא בפני עצמו מטמא כשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס וכדמרבינן ליה פרק במה אשה מאו בגד דכתיב גבי שרצים דהוי ריבויא ואף על גב דמפקינן ליה לשלשה על שלשה הבא מבגד גדול אפ"ה שקולים הם ויבואו שניהם דכל שהוא אריג מתחלה חשיב כשלשה על שלש' הבא מבגד גדול וכו'.

הבגדים העבים ביותר כלבדים והדקין ביותר כפשתן דק שבשרו נראית מתחתיהן אין מקבלין טומאה אפילו בשאר טומאות עד שיהיה כדי שלשה על שלשה כדתניא בתוספתא פרק כ"ד אין בהם משום שלש על שלש אבל יש בהן משום שלשה על שלשה ובמתניתין פרק כ"ח נמי תנן דאין בהם ג' על ג' והיינו בפחות מג' אינם ראוים לשום דבר.

כל הקליעות מקבלות טומאה בבגדים חוץ משל צמרים כדתנן פרק שלישי דעדיות וטעמא דמה לי ארוג עם המחט מה לי ארוג ביד וקליעה הוי כארוג ביד ושל צמרים טהורה דאינה מהודקת וקלע ומכמורות ורשתות וזוטו של חרש המקבלין טומאה הוי מדאורית' כבגד. וכן טומאה משמרת ומטפחות ספרים המצויירות אין מקבלות טומאה כדתנן פרק כ"ח כב"ה דמצויירות עבידי לנוי ואפילו מטומאות מת טהור דאין תכשיט לכלי כדמשמע פרק בהמה דלא מנה הכתוב אלא נויי אדם ולא נויי בהמה וכלים ואפילו מצויירות אינן מטמאות מדרס דאין ראוי למדרס שאומ' עמוד ונעשה מלאכתנו.

כסת סבלין טמאה מדרס כדתנן פרק כ"ח משום דלפעמים יושבים עליו וכן משמרת של יין כן כתב הרב ז"ל ובמתניתין פרק כ"ח תנן בהדיא אין בה משום מושב היינו משום דאין יושבין עליו מפני השמרים.

בגד שחשב עליו לצורות ובטל מחשבתו מקבל טומאה ומטפחות העשויות לחפות כותלים ועמודים מקבלים טומאה דחיפוי ונויי כלים הוא דממעטינן לעיל אבל חיפויי דבר מחובר חשיבי כלים בפני עצמם.

כפה שנתנה על הספר טהרה ממדרס כדתנן פכ"ח וכדאמרינן פרק נגמר הדין דנאסר לתשמיש קמא ולכך לא חזי למדרס אספלנית על העור ועל בגד מבטלו מתורת טומאה ומלוגמא על העור כיון שכשמתקנח ראוי למדרס טמא וכדתנן התם

בגד משיארוג שלש אצבעות מקבל טומאה ואריגת מחט עד שתיגמר מלאכתן והנעשה על גבי מחט כמצודה עד שיעשה בה בית קיבול.

סבכה של בנות עד שיגמור פיה או קרקעיתה שהן גמר מלאכתה כדתנן התם וחוטי השביסה הן חיבור לה ואם נקרעה הסבכה שאינה מקבלת רוב השיער טהורה כדתנן נמי התם.

חלוק של כל דבר גמר מלאכתו הויא משיפתח את פיו וכדתניא בתוספתא וטהרתה משיבלה ואינה ראויה לעין מלאכה ראשונה וכדתניא נמי התם ואם נשתייר רובו מלמעלה עדיין טמא. וכל טומאות אלו וטומאת חגור וטלית של עני ומטליות פחותות מג"ט או שלא היו בריאות לקבל או קרועות בלא הבדלת קרעים או נמחות או מושלכות באשפה או נתונות בכדור טומאת כולן מן התורה דאכתי חשיבי כלי כדתניא בתוספתא ופרק (כ"ג וכ"ג) [כ"ז ונח] דמתניתין דכלים: