Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels Chapter 24
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל העורות שיושב עליהן ואפילו בשעת מלאכה טמאין מדרס וכולן כשיעור חמשה טפחים על חמשה ועור שחוגר הסורק ועור שלופף בו המלאכה אינו טמא מדרס אלא טומאות אחרות ועור חיפויי כלים טהור מכלום וכדילפינן לעיל וכולהו תנן להו פכ"ו וחיפוי משקולת הוי כלי קבול המשקלות וכן עור החופה את רוב הרגל מנעל שעל האימום מתטמא מדרס.
כל עור הראוי למדרס ואינו חסר מלאכה במחשבה לדבר הטמא מדרס מתטמא אם הוא של בעל הבית כדאמרינן התם משום דלא מימליך וכו'.
אין אדם מטמא משכב שאינו שלו כדאמרינן פרק מרובה דכתיב במשכבו גזלן שדרס על המשכב שגזל טהור אם לא נתיאשו הבעלים וגנב שישב על המשכב שגנב טמא שחזקת יאוש יש כיון שאין יודעים מי גנבו ולפיכך מחשבה מועלת לגנב ולא לגזלן כדאמרינן פרק כ"ו ובמרובה.
עור מדרס והתחיל לעשותו רצועות טמא עד שימעט מחמשה טפחים כדתנן התם עור ששנה מפשוט למקבל או איפכא נטהר דהוה ליה ככלי שנשבר אבל מפשוט לפשוט לא חשיב שינוי וכדתנן התם כל ששנה לשמו טמא לשם אחר טהור ובבגד הכל טמא כדתניא בתוספתא התם.
כלים שעיקר עשייתן למשכב ולקיבול ככרים וכסתות אם נפחתו שאינם מקבלים עדין מטמאין מדרס אבל אם עיקר עשייתן לקבלה וראויין נמי למושב כחמת ותורמיל הגדולים אם נפחתו מלקבל טהרו מכל טומאה ואפילו צרר מקום הפחת חוץ משל ערביים שדרכן לצרור ואינו נוח להתיר וכדתנן פרק כ"ה ועדויות פרק ה':