מצוה נד שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר ולו תהיה לאשה על כרחו אפילו כעורה או מוכה שחין דלהכי איצטריך קרא למיכתב ולו תהיה לאשה וגו' להיכא דאית בה דבר שלא ירצה לקחתה שיקחנה על כרחו. המוציא שם רע על בת ישראל ונמצא הדבר שקר לוקה שנאמר ויסרו אותו וכתיב גבי סורר ומורה ויסרו מה להלן בן עמו אף כאן בן עמו והיינו ויסרו דהכא מויסרו דהתם וההוא ויסרו דהתם מבן שעמו דלגמריה לבן שעמו על ויסרו והדר יליף בן דאייתינן הכא מבן והיה אם בן הכות מה התם מלקות כדכתיב ארבעים יכנו אף הכא מלקות ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך. ונותן לאביה משקל מאה סלעים כסף מזוקק מדכתיב וענשו אותו מאה כסף ואם היתה יתומה הרי הן של עצמה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולא בתולת גרים והא בתולת גרים יתומה היא דרחמנא אפקריה לזרעיה דאב ואיצטריך קרא למעוטה ממאה כסף אי אמר' בשלמא כי האי גונא יתומה בישראל מיחייב איצטריך קרא למעוטי בתולת גרים דהיינו יתומת גרי' אלא א"א יתומה בישרא' פטו' השתא בישראל פטור בגרים מיבעיא. והמוציא שם רע על הקטנה או על הבוגרת פטור מן הקנס ומן המלקות ואינו חייב עד שיוציא על הנערה שנאמר והוציאו את בתולי הנערה נערה מלא בה"א דבר הכתוב לאפוקי קטנה ובוגרת נמי לאו נערה היא.

אין דנין דין זה אלא בפני הבית ובב"ד של כ"ג כשאמר שיביא עדים שזינתה מפני שיש בדין מוציא שם רע דיני נפשות שאם היה אמת נהרגת ואין דיני נפשות בפחות מכ"ג דכתיב בדיני נפשות ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב נשארו עשרה מרגלים ומנין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות אם הרוב מחייבים לא תלך אחריהם להרוג שומע אני דלטובה לזכות הלך אחריהן שאפילו מיעוט המזכין ורבים המחייבים כתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות ואם כן למה נאמר אחרי רבים להטו' משום זכות לא איצטריך דהא אפילו מיעוט מזכין אלא אפילו לחייב הלך אחריהם אבל אינו כהטייה לטובה הטייה לטובה אפילו אין יתרין מזכין על המחייבים אלא אחד זכה אבל לחובה עד שיהו מחייבין עודפים על המזכין שנים וה"ק לא תהיה אחרי רבים לרעות על פי עד אחד אבל אחרי רבים בשנים אפילו לרעות הילכך על כרחיך כ"ב בעינן דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר דהא כתיב והצילו העדה ותו לא משכחת חובה בציר מי"ב ואין ב"ד שקול דאין עושין כ"ב זוגות שאם יחלקו לחצאין הוי להו פלגא ופלגא ולא משכחת לה הטיתך לטובה על פי עד אחד הילכך מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן כ"ג. ובפני הבית דכתיב בדיני נפשות בזקן ממרא כי יפלא וגו' ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא מלמד שהמקום גורם לחייב הנידון ואם אינם שם לא ידונו ולכל שאר דיני נפשות דרשינן מדכתיב שופטי' ושוטרים וגו' וסמיך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח כל זמן שסנהדרי גדולה במקומה בלשכת הגזית שחציה בקדש וחציה בחול כדין אצל מזבח אז שופטים תתן לך בכל שעריך לשפוט דיני נפשות נסתלקו הם בטלו כל דיני נפשות ואונס ומפתה בכל זמן ובג' כדין כל קנסות.

-העתקה מסוף הפרק- [ אזהרת פא שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו כדכת' לא יוכל שלחה כל ימיו ושילח זה בגט כדכתיב ושלחה מביתו ואם גרשה עובר על ל"ת וכופין אותו להחזיר ואינו לוקה דכל ימיו בעמוד והחזר קאי כמו שנתבאר באונס ואם קדם אחר וקדשה או שמתה או שהיה כהן שנאסרה עליו משעת גירושין הרי זה לוקה על גירושיה שהרי עבר על לאו ואין ספק בידו לקיים עשה שבו. נמצא בה דבר זמה או שנמצא עליו אסורה מן התורה הרי זה יגרשנה בגט שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ולמה לא יבא עשה וידחי ל"ת ככלאים בציצית משום שאיפשר הוא שלא תרצה היא לישב ונמצ' עשה ול"ת קיימים השתא נמי כשהוא מגרשה מלמדין אותה שתתרצה היא בגירושין וכדאמרינן לעיל במצות אונס.]

כיצד הוצאת שם רע שיבא לב"ד ויאמר נערה זו בעלתי ולא מצאתי לה בתולים כמו שנאמר ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים וכשחקרתי על הדבר נודע לי שזנתה תחתי אחר שארסתיה דקודם שארסה היא פטורה מכלום ובועלה חייב ממון וזה שנא' ואם אמת היה הדבר הזה בעדים שזנתה אחר אירוסין וב"ד שומעין דברי העדים וחוקרים עדותם דדיני נפשות בחקירה ואם נמצאו אמת נסקלה ואם הביא האב עדים והזימו עדים שהביא הבעל ונמצאו עידי הבעל שהעידו שקר ילקה הוא ויתן מאה סלעים והם יסקלו במיתה שזממו לעשות לנערה שהיא סקילה דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם וגו' ועל זה נאמר ואלה בתולי בתי אלו העדים שיזימו עידי הבעל. חזר הבעל והביא עדים אחרים והזימו עידי האב הרי הנערה ועדי אביה נסקלין על זה נאמר ואם אמת היה הדבר הזה מפי השמועה למדו שפרשה זו יש בה עדים וזוממים וזוממי זוממים. הוציא עליה שם רע והיא בוגרת אף על פי שהביא עדים שזנתה תחתיו כשהיתה נערה הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס דבשעה שהוציא שם רע עליה בוגרת היתה וקרא נערה קאמר אבל היא נסקלת אם נמצא הדבר אמתי אע"פ שהיה בוגרת עתה הואיל ובשע' שזנתה נערה היתה דכתיב והוציאו את הנערה ולא כתיב והוצאוה משמע הנערה שהיתה כבר ואף על פי שאינה עכשיו דמעשיה גרמו לה וכשהיא זנאי נערה זנאי משא"כ במלקות וקנס דידיה דאינו חייב דעקימת שפתיו דהשתא שהיא בוגרת גרמו לו והרי אינה עכשיו נערה כדאמרינן.

כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה או נתפתתה כך המוציא עליה שם רע פטור מן המלקות ומן התשלומין. [והיינו משום דכתיב קרא (דברים כח, יט) נערה ולא בוגרת וכן הני דאימעיטו לעיל כ"א מקנס היינו משום דהוו בחזקת דאינן בתולות כשוטה וחרשת וכו' והכא נמי כתיב (שם פס' יז) בתולים, וכן ממאנת ואילונית טעמא משום דלא אתיא לכלל נערה והכא נמי נערה כתיב, וקטנה דחייבין עליה קנס ואינה בדין מוציא שם רע לא קשיא להאי כללא, דהכא לא כילינן אלא כל נערה]. וכן הנכרית שנתגיירה פחותה מבת ג' ואפילו היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה פטור מן הקנס ומן המלקות שנאמר כי הוציא שם רע על בתולת ישראל בתולת ישראל ולא בתולת גרים ואם היתה הורתה בקדושה גם כן הויא בתולת ישראל מעליא.

הביא עליה עדים שזנתה בקידושין ראשונים שקדשה וגרשה וחזר וקדשה ונמצאו זוממין פטור דפשטיה דקרא בנישואין ראשונים מיירי. וכן אם היתה יבמתו שכנסה והוציא עליה שם רע והביא עליה עדים שזנתה תחת קדושי אחיו ונמצאו זוממין הרי זה פטור דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה ולא ליבם אין יבם שהוציא שם רע על נישואי אחיו בכלל פרשה זו לטעון טענת בתולים. וכל הפטור אם רצה לגרש מגרש דלא מנעה תורה שלא יגרש אלא למי שנותן קנס כדכתיב וענשו אותו ולא תהיה לאשה לא יוכל וגו'.

אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא שם רע כדרכה דהיאך אתה קורא לא מצאתי לה בתולים אלא א"כ אמר בעלתיה כדרכה ומצאתיה בעולה. בעל שלא כדרכה ואמר לא מצאתי לה בתולים פטור כדאמרינן. וכן אם אמר לא מצאתי בתולה ולא אמר שזנתה תחתי או שאמר זנתה תחתי ולא הביא עדים אלא באו מאיליהן הרי זה פטור דלא ענשתו תורה אלא על שהוציא הוא עליה שם רע והביא עדים שקרים כדכתיב ושם לה עלילות דברים לאמור לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי וגו' ומדואלה בתולי בתי אמרינן דאלו העדים שיזימו העדים שהעידו ושזנתה תחתיו משמע דהוא הביאם דלא הזכיר התורה העדים אלא עלילות דברים ששם לה והם העדים שהביא ועל זה הוצרך לומר הוא ואלה בתולי בתי שהם העדים כדאמרינן. והעדים שהעידו מעצמם נהרגים אם הוזמו דהא אף על פי שלא הביאם הוא אם היתה מכוונת עדותם היתה נהרגת על פיהם ועכשיו שהוזמו נהרגין מדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם וגו'.

זה שנאמר בתורה ופרשו את השמלה לשון כבוד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר וכן זה שיאמר האב ואלה בתולי בתי הם זוממי עידי הבעל וזה שנאמר ואם אמת היה הדבר הזה תהרג כשזנתה אחר האירוסין בעדים כדאמר דכתיב לזנות בית אביה דקודם האירוסין כבר אמרה תורה שהוא פטורה מכלום ובועלה חייב ממון בלבד בין פתה בין אנס: אזהרת פא שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו כדכת' לא יוכל שלחה כל ימיו ושילח זה בגט כדכתיב ושלחה מביתו ואם גרשה עובר על ל"ת וכופין אותו להחזיר ואינו לוקה דכל ימיו בעמוד והחזר קאי כמו שנתבאר באונס ואם קדם אחר וקדשה או שמתה או שהיה כהן שנאסרה עליו משעת גירושין הרי זה לוקה על גירושיה שהרי עבר על לאו ואין ספק בידו לקיים עשה שבו. נמצא בה דבר זמה או שנמצא עליו אסורה מן התורה הרי זה יגרשנה בגט שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ולמה לא יבא עשה וידחי ל"ת ככלאים בציצית משום שאיפשר הוא שלא תרצה היא לישב ונמצ' עשה ול"ת קיימים השתא נמי כשהוא מגרשה מלמדין אותה שתתרצה היא בגירושין וכדאמרינן לעיל במצות אונס. ואין בכל מצות הלכות אלו כי אם שנים או שלשה דברים מדברי סופרים בכלל ושמרתם את משמרתי וגו':