סייג לכבוד שחוק. כי כשאדם גדול מכוין לש"ש שיראו ההמון ממנו ויקבלו תוכחתו יזהר שלא לשחוק כי כשהוא שו"חק נזדלזל בפני ההמון וכל ישעו שייראו ממנו כדי שיקיימו עבודת ה':

דרש. אפשר כמ"ש אסור לשחוק בעה"ז דכתיב אז ימלא שחוק פינו וזה רמז לכבוד שהיא השכינה דבעוה"ר היא בגלות. הסייג הוא שחוק שלא ישחק לכבוד השכינה:

פירוש. סייג לחכמה שתיקה. למעט אף מדברים הצריכים ע"ד שאמרה ברוריא בעירובין דף נ"ג לר"י הגלילי שאמר לה באיזו דרך נלך ללוד דהיל"ל באיזו ללוד:

סייג לענוה יראת חטא. דכשיש לו יראת חטא מכיר בחסרונו ובגודל חיובו לעבוד ה' וקיצורו ויבוש ויכלם ויהיה עניו ושפל רוח:

סוד ראיתי בדרושי הרב עיר וקדיש ה' הנשי"א בעל מצת שמורים ז"ל שפי' פ' לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה כי פרצוף לאה למעלה מפרצוף רחל וכמו שפי' רבינו האר"י זצ"ל עקב ענוה לאה יראת ה רחל ואנחנו ישראל מתקנים מלמטה למעלה וז"ש יעקב הלא ברחל וכו' ולמה רימ"תני והגבהת אותי ליקח לאה העליונה קודם רחל והשיב לבן לא יעשה כן במקומנו סט"א לתת הצעירה וכו' כי הסט"א מלמעלה למטה זהת"ד. וז"ש סייג לענוה שהיא לאה יראת חטא שהיא רחל שבתחילה יזכה להיות נשפע מרחל יראת חטא ואחר כך ענוה שהיא לאה. ומ"ש בברייתא דר' פנחס ענוה מביאה לידי יראה בקנין המדות לפי הפשט איירי ועוד יש ליישב דיש כמה בחינות ואכמ"ל. ובתקוני הזהר דף ה' ע"ב אמרו וז"ל וענוה קטירא בדחילו הה"ד עקב ענוה יראת ה' ומאן דאית ביה יראת ה' אייתי ליה לידי ענוש דאיהי שכינתא עילאה דיראת ה' עקב לגבה ודא דרגא דמשה ענו מאד ובגין דאיהי יראה עקב לגבה אוקמוה מארי מתניתין יראה מלה זוטרתי לגבי משה ודבריו מבוארים עפ"י דברי הרב האר"י ז"ל הנזכר ודו"ק:

שמא תמעול בשבועות דחמיר טפי דכתיב לא ינקה והא דאמרי' נדרים סייג לפרישות תירץ ר"ת דההיא בנודר לקיים המצוה:

שמא תבא לאכול מן הקופה כצ"ל. וכ"כ הרב בנין יהושע משם המפרש ומה שפי' הרב אהבת חסד נוסחא דקמן שמא תבא לאכול מן הקנים הם דברים דחוקים ורחוקים:

אל תצא לח"ל שמא תעבוד ע"ז שכן דוד וכו'. יש להעיר דחלוקה זו לא דמיא לאינך דשאר חלוקות הם שלא יעשה זה שמא יבא להלכד בדבר אחר חמור כמו אל תאכל לחם עם כהן ע"ה שמא תמעול בקדשים אל תפרוץ בנדרים שמא תמעול בשבועות וכן אינך דהזהיר דלא יעשה דבר זה דאח"כ יבא לידי עון חמור. אבל הכא יציאת ח"כ היא עצמה כעע"ז וכמו שהביא ראיה מדוד הע"ה שאמר כי גרשוני היום וכו' ופירש דמעלה עליו כאלו עע"ז ולא דמיא לאינך. ותו מאי קאמר אל תצא לח"ל שמא תעבוד ע"ז שכן דוד וכו' שמא ס"ד והרי דוד ע"ה דמייתי ראיה מיניה קאמר דהוי כאלו עע"ז. ואפשר לומר דנקט האי לישנא אגב אינך ואה"נ דלא דמי וסמך במה דמייתי ראיה מדוד הע"ה. אבל אין נראה לומר דגם הכא יש לחוש דמלבד ישיבת ח"ל עוד אפשר לבא לעע"ז ממש חדא דמייתי ראיה מדוד הע"ה ודוד הע"ה לא קאמר אלא על ישיבת ח"ל עצמה. ותו דנראה דליכא חששא זו ח"ו דשלמים וכן רבים בח"ל והם עבדי ה' בקדושה ובטהרה. ואין לומר דהקפידא דוקא למי שיוצא מהארץ לח"ל על דרך שכ' מהריט"ץ ז"ל בתשובה דגם זה מצינו כמה גדולי' דיצאו מהארץ לח"ל וקיימי בקדושתייהו. ותו דא"כ הקפידא הוא שמא יעבוד ע"ז אח"כ אבל ישיבת ח"ל עצמה אין בה חטא. וזה אינו דישיבת ח"ל עצמה הוי כאלו עע"ז וכמ"ש דוד הע"ה. והגם דלקמן בפרקין תני דישראל שבח"ל עע"ז שאוכלים במשתה הגוי מ"מ אין ראה דהיינו דקאמר בבריתא זו שלנו שמא תעבוד ע"ז. לכן היותר נראה הוא כדאמרן דלא דאיק בלישנא ואגב אינך נקטה. והנה הרב עיר וקדיש מהר"א גאלאנטי ז"ל פירש דישיבת ח"ל הוי כעע"ז דבא ברשות השר מהע' שרים המושל על האומה והמקום ההוא. והוא בטהרה דניצוצי השכינה בתוכו עכ"ד. וכפי מ"ש רבינו מהר"ם קורדוביר"ו ז"ל בטעם י"ט ב' של גליות יומתק הענין יותר והדברים עתיקים:

הוא היה אומר אין ע"ה חסיד. בשבת דף ל"א אמרו ר' סימון ור' אלעזר הוי יתבי חליף ואזיל ר' יעקב בר אחא אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא א"ל אידך ניקום מקמיה דבר אוריין הוא א"ל אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא ואמרת לי את דגבר בר אוריין הוא:

והרב מהרימ"ט ז"ל בתשובותיו בח"א סי' ק' כתב על מאמר זה וז"ל וא"ת ואי דחיל חטאין ולא בר אוריין מאי רבותיה הרי אמרו אם ראית ת"ח נוקם ונוטר כנחש חוגרהו על מתניך ואם ע"ה חסיד את תדור בשכונתו ואני רגיל לפרשה הכי אמינא לך דחיל חטאין דלא ע"ה חסיד ואת אמרת לי בר אוריין דבכלל דחיל חטאין בר אוריין ובכלל בר אוריין לא הוי דחיל חטאין עכ"ד וקרוב לזה כתב מהרש"א ז"ל. וק"ק דהתנן פ"ב דחבות אין בור ירא חטא ולא ע"ה חסיד ופירשו רש"י ז"ל ורבינו עובדיה ז"ל דע"ה ירא חטא אפשר להיות ומתניתין גופא הכי מוכחא וא"כ היכי קאמרי מהרימ"ט ומהרש"א ז"ל דבאומרו דחיל חטאין ודאי דהוי בר אוריין דהרי אפי' ע"ה יכול להיות ירא חטא ויותר יקשה על הרב מהרש"א ז"ל שכת בוז"ל וגברא דהוי דחיל חטאין ולא הוי בר אוריין ודאי דלא משכחת כמ"ש אין בור ירא חטא עכ"ל ויש להרגיש דח"ו הרב מביא ראיה כנגדו דמשנתנו לא מעיט אלא בור אבל ע"ה מצי למיהוי דחיל חטאין כמ"ש בהדיא רש"י ז"ל ורבינו עובדיה ז"ל:

ואעיקרא דדינא בלאו דברי מהרימ"ט ומהרש"א ז"ל דברי הש"ס קשים דמוכח בהדי' דכשהוא דחיל חטאין ודאי הוא בר אוריין וכשהוא בר אוריין אפשר דאינו דחיל חטאין וכן פירש"י ז"ל מיעטת בשבחו והרי ע"ה יכול להיות ירא חטא ולא מעיט אלא שאינו חסיד:

ונראה לישב כי דמסתמא כי השב"ח השבי"ח ר' אלעזר לר' יעקב בר אחא דהוי דחיל חטאין אינו כסתם ירא שמים אלא כאותה ששנינו פ"ב דאבות ר"ש בן נתנאל ירא חטא ופירש רבינו עובדיה ז"ל ירא חטא מחמיר על עצמו ואוסר עליו דברים המותרים מיראתו שמא יבא לידי חטא דאל"כ מאי רבותיה אף ע"ה אפשר להיות ירא חטא עכ"ל. ומסתמא כי משתבח ר' יעקב בר אחא בהא הוא דמשתבח ולזכות למעלה זו ליכא ספיקא דאצטריך למיהוי בר אוריין ואפשר דגם מהרימ"ט ז"ל כך היתה כונתו הגם דמ"ש אמינא לך דחיל חטאין דלא ע"ה חסיד אינו מורה זה וכן מהרש"א שכת בלא משכחת דחיל חטאין דאינו בר אוריין כמ"ש אין בור ירא חטא דבריו קשים כאמור:

ואם נפשך לומר הרי בש"ס קאמר תסתיים דר' אלעזר אמר דחיל חטאין מדא"ר אלעזר אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים דכתיב מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וכו' וא"כ מיירי ביראת ה' פשוטה ומנא ליה להוכיח דרבי אלעזר אמר דחיל חטאין הלא לפי האמור דחיל חטאין פירושו כרשב"ן ירא חטא. דע דעל כרחך אודי לי מיהת דע"ה ירא חטא הוא מדרגה תחתונה מהיראה. ויש כמה מדרגות ביראה ומסתמא משה רבינו ע"ה שאמר מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה אינו למדרגת יראה של ע"ה דהגם דע"ה יכול להיות בסוג ירא חטא מ"מ יש הפרש בין היראה של ע"ה ליראת חכם גדול כמה מדרגות ועל היראה הזו כיוון משה רבינו ע"ה באומרו מה ה' אלהיך שואל מעמך. א"נ הוא כיוון ליראה לכל אחד כפי שכלו ומהותו. ומסתמא כי אמר על ר' יעקב שר' אחא דחיל חטאין אינו במדרגת יראת ע"ה הס כי לא להזכיר. ותו דעל זה לא הוה אמר ניקום מקמיה. ובודאי דכיוון למדרגה עליונה של יראה דאי אפשר להשיגה אלא בהיותו בר אוריין ודוק. ובתקונין דף ה' ע"ב בלאו אורייתא לית דחילו כד"א אין בור ירא חטא וכו' עיין כל הלשון ודוק:

משום ג' לאוין וכו' ומשום ואהבת לרעך כצ"ל. וכ"כ הרב אהבת חסד. ועמ"ש הרב בנין יהושע ע"ש:

ר' שמעון בן אלעזר אומר ישראל שבח"ל עע"ז בטהרה וכו' שעשה משתה לבנו וכו'. וא"ת הא ממ"ש דוד הע"ה כי גרשוני וכו' לאמר לך עבוד וכו' מוכח דישיבת ח"ל עצמה הוי כעע"ז וא"צ מטעם המשתה שעושה הגוי לבנו וכמ"ש לעיל. וי"ל דהא פשיטא וכמעט מפורש בכתוב ורבותא אשמועינן מלבד הישיבה עצמה. א"נ סבר דההיא במניח ארץ ישראל ויוצא לח"ל וכענין דוד הע"ה. וכמ"ש לעיל בברייתא אבל מי שהוא בח"ל שאבותיו באו שם לרצונם או בעל כרחם וזה נולד שם וגדל שם ס"ד דלא שייך ביה לתא דע"ז. קמ"ל דאכתי איכא משום גוי שעשה משתה וכו'. וא"ת לפי מ"ש רבינו הרמ"ק ז"ל ותלמידו הרב מהר"פ גאלנטי ז"ל והזכרנו קצת דבריהם לעיל עע"ז הם משום ישיבה בח"ל עצמה ממצוקותיהם בש"א להם. וי"ל דרז"ל בתלמוד ומדרשים היו מסתירים הסוד מאד ומשו"ה נקטי הדבר שהוא פשוט ומפורסם דוקא כנודע:

והמבזה את המועדות. פירש רש"י ורבינו עובדיא שעושה מלאכה בחול המועד או נוהג בהם מנהג חול באכילה ושתיה. והוא דבר פלא שבשביל שאינו אוכל בחה"מ יותר מבחול אין לו חלק לעה"ב. והטעם שהוא נראה מזלזל בתורה ואינו מאמין בקדושת הימים והוא פוגם בזה כמה פגמים ועל זה ידוו כל הדווים וכבר כתבתי אני עני בזה בקונטרוס שמחת הרגל בס"ד:

שאינם עולים על גופו. פי' שמזיקים לו ויותר נראה לגרוס שאינם נוחים על גופו:

הוא היה אומר האוכל אוכלים שאינם על גופו וכו'. כתב הרב אהבת חסד דהוא היה אומר אלמטה קאי דמזכיר ר' יהודה בר אלעאי ובתוספותיו פירש דאזיל לטעמיה ברכות דף ע' דסבר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו והכי קאמר לרבנן לדידי אין לברך אבל לדידכו וכו' ע"ש באורך. ולדעתי הקצרה אין דבריו מחוורין לפרש הוא היה אומר על התנא שרוצה אח"ך להזכיר בענין אחר. ולא דמי למ"ש התוס' פ' אלו מציאות גבי וכמה א"ר יצחק כמבואר. גם פירושו לא שמיע לי: