במדבר שעשו את העגל. אפשר לומר דרך.

דרש שרמז העגל בתיבת במדבר להליץ קצת על ישראל כמו שאמר בזהר הקדוש דקליפת המדבר היתה קשה אימתני ותקיפא ובהיות ישראל במדבר שברו והכניעו תוקף הקליפה ומ"מ נתגברה עליהם שהחטיאם ונשארו במדבר ולכן משה רבינו ע"ה להליץ בעדם רמז העגל בתיבת במדבר. ומ"ש וישת אל המדבר פניו היינו לומר ראו שקליפת המדבר החטיא' ועשו העגל א"נ משה רבינו שרמז העגל בתיבת במדבר אפשר רמז שניצולו בזכות אברהם גימ' במדבר שהעקידה וקרבן האיל הגינו וז"ש והנה איל אחר נאחז בסבך. איל כפשוטו אחר גימ' יצחק עם הכולל נאחז בסב"ך אותיות הקודמות לאותיות עגל:

פירוש המרו על הים והמרו בתוך הים שנאמר וימרו על ים בים סוף. דייק דהול"ל וימרו על ים סוף ומדכתיב על ים בים סוף למדנו שהמרו על הים והמרו בתוך הים:

ולבן זו מחלוקתו של קרח. כתבו המפרשים ואוסיף קצת דתחילת המחלקת שאל טלית שכולה תכלת אם צריכה לבן ולזה סמך פ' קרח לפ' ציצית וכונתו כי טלית שכולה תכלת ודאי אינה צריכה לבן גם ישראל כלם קדושים אינם צריכים לאהרן ונמצא דבריש כל מרעין היה על הלבן שבציצית ומשו"ה דריש ולבן זו מחלקת קרח:

ודי זהב אמר אהרן וכו'. נהירנא שכתב הרב עיר וקדיש רבינו מהרח"ו ז"ל בדרשותיו כ"י שגרמו שנסרכה הקליפה בי"ד מדרגות וזהו ודי זהב:

עשרה שמות של שבח וכו'. ולזה נברא העולם בעשרה מאמרות וכנגדן אמר דוד הע"ה עשרה הלולים. הרב בנין יהושע בשם מפרש. שנאמר ופקדו שרי צבאות. ובשבועות דף ל"ה קאמר והוצאתי את צבאותי ורבינו חננאל והרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל פסקו דצבאות אינו נמחק. וכן בזהר הקדוש אומר סוד גדול בשם צבאות:

אמר ר' יוסי חלקנו על צבאות וכו'. הרמב"ן והרשב"א פסקו כר' יוסי הפך הרי"ף ור"ח ועמ"ש בעניותי בענין זה בקונטרוס רוח חיים דרוש י"א בס"ד:

שני סמניות אמורות בתורה בפ' קטנה ויהי בנסוע וכו'. ב' סימנין הם שני נונין להפסיק בין פורענות לפורענות:

רמז. אפשר לרמוז כי שני פעמים נון מלא גימט' ריב לבטל קליפת ריב ולהגן עליהם ועמ"ש אני הדל בקונטרוס מדבר קדמות ובקונט' דבש לפי מערכת נו"ן בס"ד. ועיין מ"ש הרב אהבת חסד בתוספותיו עמ"ש בשבת דף קי"ו לא מן השם הוא זה ויש להשיב הרבה על דבריו כאשר יראה המעיין:

פירוש יכרסמנה חזיר מיער שבזמן שאין ישראל וכו'. גורי האר"י ז"ל כתבו דחזיר בחי' עשו וגרים באים מהם והארכתי אני עני בלקוטי בזה בס"ד. ולפי דרשת רז"ל בברייתא שלנו הע' תלויה דבזמן שעושין רצונו של מקום קרינן חזיר מיאור:

רמז. מיאור גימטריא נזר לרמוז דבזמן שעושים רצונו של מקום נזר אלהים על ראשנו להצילנו:

פירוש. עשר נקודות וכו'. עיין מה שכתבתי בהגהת מסכת סופרים פרק הששי בס"ד:

רשב"א אומר נשיקה זו של אמת. פירש הרב נחלת יעקב דנקוד לומר שלא בא לנשקו בתחילה אלא לנשכו ושאר נשיקות של עשו ליעקב אינן אמת זהת"ד. ויש להשיב דכיון דבא למעט שאר נשיקות א"כ לזה נקוד דדוקא נשיקה זו אמת. ותו ליכא רמז דבתחילה היה' רוצה לנשכו ומה שמיעט שאר נשיקות עשו הכונה שהכתוב רומז דנשקו פעמים אחרות ולא היו אמת אלא זו. ומדברי הרב רגל ישרה נראה דמיעט כל נשיקה הנכתב במקום אחר בכל מקום ואם זה כונתו לא נהירא דודאי נשיקה הכתובה כגון וישק יעקב לרחל וגבי אהרן וכיוצא הם אמת ויש לצדד:

אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת וכו'. הרב בנין יהושע כתב ויאמר לי ר"ל משה רבינו וכן משמע מפסקי תוס' וכו' ע"ש. ולי ההדיוט נראה דבנוסחת בריתא שלנו אין לפרש ויאמר לי משה רבינו. אך יש שתי גירסאות דבנוסחא דקמן ובמדבר רבה פ"ג הגירסא אם יבא אליהו ויאמר. אך בפסקי תוספות מנחות ואמרי נועם ופירוש התוס' על התורה גרסי' אם יבא משה ויאמר ועמ"ש הרב רגל ישרה:

ודע דמשמע מדברי הרב פנים מאירות בחיבורו על התורה זה שמו כתנות אור דמ"ש אם יבא ויאמר מפני מה כתבת היינו על נקודות הנסתרות והנגלות לנו ולבנינו עד עולם דוקא. אך מהתוס' ודעמיהו משמע דעל כל הנקודות קאמר עזרא וכ"כ הרב אהבת חסד:

י"א הוא וכו'. בירושלמי פ"ד דתעניות אמרו ג' ספרי' מצאו בעזרה ס' מעוני וס' זעטוטי וס' היא באחד מצאו כתוב תשע היא ובשני' כתוב אחד עשר היא וכו' ותמה הרב יפה מראה ז"ל דלא יתכן שיטעה הסופר בין תשע לאחת עשרה. ועוד כי לא מצינו בס' התורה אחת עשרה היא ולא תשע היא ועוד לא הו"ל למימר ס' היא אלא ס' אחד עשר וכו' ונראה דהיינו קרא ויקם בלילה הוא ומשום דכתיב בההוא קרא אחד עשר ילדיו נקט לסימנא אחד עשר הוא וכו' עכ"ל. ועם האדון הסליחה דאין הכונה על פסוק אחד דכתיב בתורה אחד עשר היא רק דתיבת היא כתובה בתורה אחד עשר פעמים בפסוקים שונים כמבואר בברייתא שלנו דמייתי כל הפסוקים כמבואר באר היטב. והיה העלמ"ה מהרב ז"ל ברייתא שלימה שלנו. וראיתי בס' עיר בנימין ח"ב כי הש"ג ישי"ג על הרב הנזכר מכח המסרה. וגם הוא לא זכר מהברייתא שלנו דמכרזת ואומרת קשט אמרי אמת דלא כמו שהבין הרב יפה מראה הנז' כמדובר:

עשרה שמות נקרא נביא וכו'. הרב אהבת חסד בגליון הקשה ממה שכתב הרמב"ם במורה עמ"ש פ"ז דיסודי התורה והכ"מ תירץ עכ"ד. וספר המורה אין עמדי אך ראיתי להרב לח"מ שהקשה מדברי המורה לדברי מרן בכסף משנה ועמ"ש אני עני בפתח עינים בשבת על דף צ"ב בס"ד:

סוד. עשרה שמות נקראת שמחה. אפשר דמ' נקראת שמחה ובאבא יסד ברתא וזה רמז בשמחה אותיות מחשבה שרומז לאבא. וכנגד עשר ספירות דמ' נקראת שמחה עשרה שמות ובראש ששון ושמחה רמז יסוד מ'. ואגב נאמר רמז בפ' ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה ונקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל דכשיש יחוד מכריזין מלמעלה מי רוצה לראות בשמחת המלך ובורחת הסט"א לנוק' דת"ר וז"ש ששון ושמחה ישיגו דאפי' דהכונה יחוד יסוד ומ' ישיגו למעלה זו שיהיה ע"י ואז ונסו יגון ואנחה סט"א דכורא ונוק' לנוק' דת"ר וא"ש ההי"ב. ועמ"ש אני עני בקונט' פני דוד בפ' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה ע"ש ודוק: