אוכלין ושותין כבהמה מכאן תוכחות מוסר למי שהולך אחר אכילה ושתיה וכל עסקו בסעיפי שלחן ערוך ושקיל וטרי בערך השלחן התקש"ר מעדנו"ת במאכלות אשורו"ת ושתי"ה היתה נקראת כי כל זה במה שדומה לבהמה. ובחלק שדומה למלאכי השרת דיש לו בינה הרחק מאד להתבונן בתורה וביראת ה' אוי לה לאותה בושה והא דלא חשיב שמחים כבהמה ויהיה האדם דומה לבהמה הולך על ארבע הני תלתא דחשיב וא"ת רב"ע אדם כי ימות יש מי שתירץ דחשיב בריאת אדם קודם שחטא ונקנסה עליו מיתה. ויש לגמגם בזה חדא כי הן בעון משנברא עד שחטא היו קצת שעות לבד. ותו דיש מרז"ל דסברי דאפי' אם לא חטא היה האדם מת רק שהיה באופן אחר וכמ"ש בפירוש בזהר חדש ולכן נראה יותר נכון כמ"ש בשם הרא"ש ז"ל דרוח אדם עולה למעלה ורוח הבהמה יורדת למטה לכך לא שייך לומר בבני אדם שמתים כבהמה:

פירוש. ומספרין בלה"ק כמלאכי השרת. כי יש בהם הכנה לזה והן בעון כאשר ידבר איש אל רעהו כה יאמר בערתי הקדש:

שלשה כמלאכי השרת יש בהן בינה וכו'. וא"ת אמאי לא חשיב כח הדברי שזה יצירה מיוחד' באדם כמו שהאריך הרב מהרימ"ט ז"ל בדרשותיו וכן הרב בינה לעתים. ותו חשיב מספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת וזה אינו כי אם ליחידים והמון ישראל הן רבים עתה עם הארץ לא ידעו ולא יבינו מה הלשון אומרת. וי"ל דחדא מתרצת חבירתה כי יתרון הכולל ומותר האדם מן הבהמה הוא כח הדברי אשר ניתן לאדם כמלאכי השרת ובכלל מ"ש מספרין בלשון הקדש הוא כח הדברי כי זה קו"ל האדם וחדא מגו חדא שמענו ולהמון ישראל דלא ידעו לה"ק. האיכא כח הדברי לשון מדברת כאשר יפר"ש השוח"ה הנבדל בו מן הבהמה ודומה בצד מה למלאכי רום הם המדברים. ויען מלאכי עליון דבר ידברו לשון הקדש אמטו להכי נקט מספרים בלשון הקדש כמלאכים ולא נקט כח הדברי לבד דרצה לדמות למלאכי השרת ודוק והמפרשים פירשו דנקט מספרים בלשון הקדש בתחילת הבריאה שהיו הכל מדברים בלה"ק עד הפלגה:

יש להם כנפים וכו'. כי יש להם ג' יסודות בלי חלק העפר. ואם יהיה הוא דבר מועט מאד ולזה נקראי' רוחות ויכולים להשתנות לכל דמות שירצו. ומ"ש הגאון מהר"ר יהונתן ז"ל בספר יערות דבש ח"ב דף פ"ח ע"ב לדעתי הקצרה אין דברי הרב ז"ל מחוורין וכמו שכתבתי אני עני בלקוטי בס"ד. ומיהו לא ניתן רשות לשנות קולם והיינו דאמרינן שידבר עם אשתו קודם שלא תתחלף בשידה מוכח דאין לה רשות לשנות הקול:

ויש להם כנפים. ה' אהבת חסד הקשה על הרב תאוה לעינים שכתב דהגם דחשיב שטים וכו' קה"ל דיש להם כנפים במנין כדכתיב וד' כנפים וכו' דההוא בחיות אבל שאר המלאכים אין להם כ"כ כנפים זהת"ד. ופשוט דהרב ת"ל לדוגמא נקטה וכונתו שיש להם מנין כנפים יהיו מה שיהיו:

פרוש שכמי. פירש"י מעשה שכם שמלו עצמן שלא לש"ש. אף זה מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם ולא לש"ש. אף זה מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם ולא לש"ש. ונקטיה בריש' דהוי כמעשה שכם דמפורסם היה דהוי שלא לשם שמים ולא זו אלא אף שאר פרושים שאינו מפורסם כשכמי וכל א' באופן אחר והם מפורשים בסוטה דף כ"ב בגמרא ופירש"י ז"ל ע"ש. והרב בנין יהושע כתב משם מהרש"א דכל הני היינו דמראי' עצמן פרושים ואינן פרושים אבל הפרוש האמתי העושה כן הרי זה משובח בכל הני ענינים דנקט עד כאן דבריו. ולי ההדיוט נראה דאינו משובח דחייב להסתיר מעשיו ולעשות המצאות שלא ירגישו בחסידותו ואם עושה ענינים אלו הגם דהוא לש"ש אין זה מן המובחר דקרי בחיל ראו שאני חסיד וכמעט גנות הוא לו ועוד שנותן יד לפושעים שילעיגו עליו ויחשדוהו שהוא צבוע וכיוצא וכבר אמרו פ' אלו מציאות דעבידי רבנן דמשנו במסכתא ומצינו גדולה מזו בס"פ המדיר דריב"ל אפי' בג"ע אמר שנראה הקשת בימיו ולא היא אלא דלא אחזוקי טיבותא ע"ש. ושמעתי שהחכם השלם החסיד המזכה את הרבים כמהור"ר יעקב כולי ז"ל היה בהפסקה של ג' ימים וביום ג' אחר חצות קראו אדם בביתו לצורך ונתן לו קאהב"י ושתה כדי שלא לומר שהיה בתענית ובודאי שהיה יכול לפסוק ע"פ הדין וכבר האריכו בזה בספרי המוסר ואכמ"ל:

ח' פרושים וכו'. הרב בנין יהושע כתב דז' גרסינן דהפרק בז' קאי עכ"ד. ואיני יודע אמאי לא הגיה בסמוך דנסחתינו ח' דברים רובן קשה והול"ל ז' גרסי' ואפיק תשמיש דכלול בד"א:

רובן קשה ומיעוטן יפה. פי' טוב לאדם להיות לו מעט מאלה ויפה לו. אבל הרוב מכל א' מאלו הוא למשא והדבר קשה:

רמז סוד. ז' מדות דרש הלל הזקן לפני בני בתירא. וכבר ידוע כי ר' ישמעאל דרש י"ג מדות. ור' יוסי הגלילי דרש ל"ב מדות ואע"ג דיש במדות ר' ישמעאל מדות הלל הזקן. מכל מקום אפשר לרמוז כי ז' י"ג ל"ב. הם במספר ב"ן כי המדות האלה הם להבין תורה שבע"פ המתיחסת למ' שהיא שם בן. והל"ל גימט' אדני דרש ז' מדות כנגד מ' מדה שביעית. ור' ישמעאל דרש י"ג ג' אחד ליחדה עם דודה ובדיק בשמו לשון וישמע שאול שיתחברו החסדים לגרום זיווג ישמ"ע א"ל. ור' יוסי הגלילי דרש ל"ב כנגד ל"ב נתיבות דבאבא יסד ברתא ושמו יוסי גי' אלהים שהיא מ' ודוק כי קצרתי. גם מדות עם הכולל גימט' תנ"א כמספר ג' מילויי אהיה בהסיר ד' אותיות השרש וכבר רבינו האר"י זצ"ל כתב דברי חכמים בנח"ת נשמעים נח"ת כמספר ג' מילויי אהיה גימט' תנה וג' כוללים גי' חתן וזהו דברי חכמים בנח"ת נשמעים עד כאן אמרי קדוש לפי הרשום בזכרוני ויש לצרף לזה שהתורה נתנה לנו מבריאה כמ"ש ברעיא מהימנא ורבינו האר"י ז"ל בפירוש ושם אהיה בבינה ואימא מקננא בכרסיא. ואפשר כי אותיות ריש חמשה חומשי תורה גימטריא אהי"ה שרומז לבריאה גם אנכי ה' אלהיך אשר הוא תחילת עשרת הדברות תחילת דיבר ה' לישראל אנכי גי' כסא לרמוז שהתורה נתנה לנו מהבריאה הנקרא' כסא אשר הוא אימא כידוע וא"ש ההי"ב. ובלקוטי גאוני קמאי בספר רבינו אפרים עה"ת כ"י כתוב שתיבות כל פסוק שבסוף כל חומש הם ס"ז גימטריא בינה וכתב זה לפי דרכו ע"ש. ולנו בעניותנו אפשר על פי האמור שהתורה נתנה מבריאה ולרמז זה תיבות החמשה פסוקים שבסוף כל חומש הם ס"ז גימטריא בינה דאימא היא בינה ומקננא בכרסיא לרמוז שהתורה נתנה מבריאה:

פירוש. חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין זה משה שנאמר וידבר אהרן וכו'. פי' ומשה היה גדול מאהרן בחכמה. ועל פי זה להיות גדול ממנו בשנים לחוד לא דיבר ומשם נלמוד ק"ו שלא לדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין. ואפילו אם תמצא לומר שאני משה שהוא עניו מאד. מ"מ אודי לי מיהת שאין ראוי לדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין:

ויטב בעיניו ובעיני הגבורה. כלפי מ"ש אהרן הייטב בעיני ה' לכן מפרש וייטב בעיניו דעולה לכאן ולכאן וייטב בעיניו ובעיני הגבורה ומה שפי' הרב בנין יהושע לא שמיע לי ושוב ראיתי שהרב אהבת חסד פירש כדאמרן:

שאלו היה מצויין בסדום ב' או ה' צדיקים וכו' אבל אברהם אע"ה סבר דבעי עשרה מדור המבול דהיו ח' ולא הגינו ועיין מ"ש הרב אהבת חסד:

ואומר על ראשון ראשון זה יעקב. פי' המפ' שאמר לשלוחים כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה וכו' ואמרת לעבדך וכו' כמו שפירש"י וכן שדיבר ללבן כי יראתי וכו' עם אשר תמצא וכו':

ויש אומרים זו שרה. נבוכו המפרשים ואית דגרסי רבקה והיינו שאמרה בת בתואל וכו' כדפירש"י ז"ל:

ומודה על האמת זה משה שנא' ויאמר ה' אלי הטיבו את אשר דברו. וזו הוכחה יותר מקרא דלעיל וישמע משה וייטב בעיניו דמהתם יש לומר שלא הודה בפיו אלא בלבו הוטב בעיניו אבל כאן הודה בפיו ובפרסו' גדול לפני כל ישראל. בנין יהושע משם אביו ע"ש. ועוד הכא כביכול ה' יתברך ויתעלה לפי רוב הענוה אמר הטיבו אשר דברו. ועוד דשאני התם שהודה לפני אהרן לבד כמ"ש לעיל דמשכו אהרן למשה וכו' וכ"כ הרב בנין יהושע: