כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע באדם רשע ונתן לו שלום. פירוש דהיה מכוין להחזירו בתשובה ובכי האי גונא שרי דהרי הגם דכתיב אין שלום אמר ה' לרשעים נודע דכי כתיב אין דרשינן עיין לו כמו שיתבאר:

דרש. אמרו רז"ל אין שלום אמר ה' לרשעים מכאן שהקדוש ברוך הוא אוהב את הרשעים והוא תמוה. ולפי פשוטו יאמר נא דכשהרשעים באגודה אחת יכולים להחריב העולם ולעשות עבירות גדולות. וברוב רחמיו לא היה שלום ביניהם ובזה ימעטו העונות וז"ש מכאן שהקב"ה אוהב הרשעים שמפרידם וזהו לטוב להם שלא יהיה להם כל כך עונות ועוד כי מה שעושים העבירות לא יהיו ברבים ולא יהי' העון חמור הרבה. אמנם על פי דרכנו דייק מדכתיב אין שלום אמר ה' וכל היכא דכתיב אין דרשינן עיין ומזה למדנו שהקב"ה אוהב את הרשעים ויש להם תקוה. א"נ אפשר במה שפירש הרב הגדול מאריה דארעא דישראל. שארנו מהר"ר אברהם יצחקי ז"ל כונת הבת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר דהפירוש כך דלכל הרשעים הקב"ה קורא אותם שישובו. אבל לאחר אינו קורא אותו שישוב אבל אם הוא שב מעצמו מקבלו עכ"ד. ובזה פירשתי אני בעניי מאמר הירושלמי פ"ב דחגיגה כמ"ש בדרושים. וז"ש אפי' לרשעים גדולים כמו אחר אין שלום אמר ה' לרשעים שאינו קורא אותם על דרך שובו בנים שובבים ומכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים שאם ישובו מעצמם יקובלו בתשובה. ואם נרכיב ב' ההקדמות היא הרכבה קולטת דכתיב אין לדרוש עיין דאם ישובו מעצמם יקובלו ברצון וזהו מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים. ואפשר לרמוז זה בכתוב בשלום ובמישור הלך אתי כי כל מעייניו עמי ואפי' כשנותן שלום לרשע היה דבק עמי ולא תימא דאסור ליתן שלום לרשעים. לז"א ורבים השיב מעון שכונתו למזכי לחייבא:

סוד. אפשר שאהרן הכהן כשנותן שלום לרשע היה מכוין ליחד קב"ה ושכינתיה כי רשע הוא גימטריא שלום צדק שלום יסוד צדק מ' ובכוונה זו היה מתעורר לשוב וזה רמז הכתוב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו כי אהרן הרמוז בחסד ואמת נפגשו עם הרשע והיה מכוין צדק שלום גימטריא רשע שישוב ויתיחדו יסוד ומ':

ואגב אומר כי ברוב רחמיו ברוגז רחם יזכור ובצרה עצמה רמוז ריוח וכמשז"ל שמתוך צרה ריוח וכמש"ה ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע הלא תראה בתוכחות תבא יש תרע"ו אותיות ושם יש כ"ו הויות גימ' תרע"ו לסגין מהתוכחות ועם הכולל עזר"ת. במזמור ק"ט הפקד עליו רשע ובפ' זה עצמו כתב הרב האר"י ז"ל שמועיל להוציא הרוח בכוונות שיכוין. יצר במילוי ס"ת שדי לבטלו. נבל גימטריא חסיד. וכן שפל גימטריא קדוש. וכן רע אותיות ער וכן ס"מ גימטרי' הצלה ע"ה והא דידן רשע גימטריא שלום צדק. וכן קשי העם הזה קשי גימ' קדוש. נגע אותיות ענג. סם באת"בש חי. מר רם. מרה רמה. ומתיחס לזה נקבה גימט' נזק והוא גימטריא יוסף יסוד דכורא שתזכה להנשא עם בן זוגה. נקבה יוסף גימטריא שדי עם הכו' כי בזיווגם שדי מברכם כמ"ש מהראנ"ח ז"ל בפ' קום לך פדנה ארם וכו' ואל שדי יברך אותך ולדרכנו יכון כי נקבה יוסף גימטריא שדי. ואפ' זה טעם פו"ר זכר ונקבה כי שדי יסוד ויוליד נקבה יוסף גי' שדי. ובמקום אחר כתבתי עוד בזה. באופן שלגודל רחמיו בתוך הרעה רמוז ביטולה והצלה וטובה וכן שטן אותיות הקודמות הם רחם. וכן סילה כל אבירי סילה ר"ת סומך ה' לכל הנופלים. ישאג ר"ת ה' שומר את גרים אלהים דיודין גימט' ברחמים. וכן צרה אותיות רצה. וכן רי"ב גימטריא אורה. וכן חטא גימטריא ח"י. וכן עון גימטריא ריבוע אדני. וכן פשע אותיות שפע וכן בכי גי' לב (טהור) וכן בהלה גי' מ"ב כי כל הנסים ע' שם מ"ב וכן סוגים באתב"ש רחמים. ובמאי דקמן רשע גימטרי' יפק"ד עש"ו על דרך הפקד עליו רשע. ואם יהרהר תשובה יהיה רשע גימטריא שלום צדק כי העונות נעשו זכיות. ומיחד קבה"ו. ודרך רמז אפשר להסמיך זה במאמרינו אין שלום אמר ה' לרשעים מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים. כי רשעים גימטריא מי שלום צדק דע"י שפע מבינה שהוא מי יתייחדו שלום צדק יסוד מ' וא"ש ההי"ב:

פירוש. מטרף את לבו וקורע את בגדו. כלומר מבית ומחוץ נראה מבפנים ושוה מבחוץ באופן שפנימיותו וחצוניותו שוים לבקש שלומך:

דרש. זה כונת הכתוב דמייתי הברייתא תורת אמת היתה בפיהו כי קודם שנולד כביכול הקב"ה היה אומר משמו ע"ד שאמרו במדרש כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שאומר אליעזר בני אומר עגלה בת שנתה וכו' ומסתמא לכל הצדיקים אומר שמועתם וכתב הרב מהר"ם אלשיך ז"ל דעי"ז הקב"ה נותן כח בנשמת הצדיק דכשיבא לעה"ז יזכה לומר אותה ההלכה. וז"ש תורת אמת היתה בפיהו לשעבר. ועולה לא נמצא בשפתיו אפי' בדרך מציאה. בשלום ובמישור הלך אתי כי הוא איש החסד ומבקש ש' רמז ליסוד להשפיע מה' חסדים ועי"ז גרם יחוד עליון הלך אתי הלך אותיות כלה אתי. וכי תימא הרי היה אומר שקר כשחולק א' עם חבירו לז"א ורבים השיב מעון ואלים זכותיה לזכות לחייבא. ובדרושים פירשתי בעניותי ומפני שמי ניחת הוא שהוא עניו ועי"ז תורת אמת שהיתה בסיני וקבל חלקו עתה בפיהו כמ"ש דב"ה מכונין לאמת בעבור ענוה והחידוש ועולה לא נמצא אפילו בדרך מציאה שלא יצא מפיו אפי' לס"ד והטעם כי שפתי כהן ישמרו דעת וכיון דבשביל שהוא כהן כבר מכוין לאמת לזה אהניא ליה הענוה למעלה יתירה דעולה לא נמצא בשפתיו אפי' במושכל ראשון זהת"ד בקצור:

פירוש. שלשים יום אנשים ונשים מפני שמשה דן דין אמת לאמיתו אבל אהרן לא אמר לאיש סרחת כצ"ל וקרוב לזה הגיה הרב בנין יהושע ולפי דבריו יש להגיה כמו שכתבתי ועיין בדבריו שהאריך לתת ט' שאהרן ומשה כל א' היה נוהג מדתו משה רבינו ע"ה מדת אמת לאמיתו אך אהרן ע"ה מדת שלום ומותר לשנות מפני השלום משא"כ מדת אמת:

מטרף את לבו וקורע את בגדו וכו' אע"ג דאהרן הכהן לא ראה ולא שמע שמץ מנהו מ"מ היה עושה כן לשים שלום ומותר וכדאמרו רז"ל דאמרו ליוסף אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף וכו' ויעקב אע"ה לא אמר כן דלא נחשד בעיניו יוסף. ומפני השלום אמרו כן וכתוב בתורה דמותר לעשות כן מפני השלום ומעין דוגמא היה עושה אהרן הכהן. ועוד אפשר כי סתם ישראל נשמת שדי תבינהו דלא עשה טוב לחלוק עם חבירו וכבר אמרו רז"ל דרשעים מלאים חרטות אלא דאח"ך מתגבר היצה"ר בפסקי הרו"ש ולענה ותוספות תו"ך ומרמה ומבטל התעוררות הנפש והיצה"ט. וא"כ בצד מה אהרן אומר אמת כי ודאי עלה על לבו דברים טובים כאלו מצד נשמתו ויצר הטוב ובפרט לדור דעה אלא כי גבר אויב היצה"ר:

מי שרואה אלעזר ופנחס וכו' הקשה הרב בנין יהושע דא"כ גם כשמת משה רבינו למה לא בכו ויבכו ישראל ולק"מ דאה"נ דנן היה דלמ"ד זה אינו מדקדק מ"ש כאן כל בית ישראל ודוק כי קצרתי:

בינו לבין עצמו שאל פירוש שהרהר בלבו כך ובוחן לבות אלהים השיבו:

במקום שאני יושב וכו' הרב רגל ישרה פירש על פי הפשט ע"ש והדבר פשוט לפשטי פשט הסוד:

שנא' והיתה נפש אדוני וכו' ואם נאמר זה על דוד הע"ה מכ"ש וק"ו על נשמת משה רבינו ע"ה וכ"כ הרב רגל ישרה והדברים עתיקים ואכמ"ל:

דרש. והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים יכול אף של רשעים כן ת"ל ואת נפש אויביך וכו'. מצאתי להרב עיר וקדיש מר זקנינו הרב חסד לאברהם ז"ל בס' בעלי ברית אברהם כ"י שכתב על מאמר זה וז"ל יש תימה מפורסם במ"ש יכול אף הרשעים כן דהיאך ס"ד אפילו באפשר רחוק. אמנם יש לומר שהכוונה לאביגיל באומרה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה"א הוא כי נודע בזהר שהנפש מדבקת ברוח והרוח מתקשרת בנשמה והענין הוא שזהו תכלית ביאת הנשמה בעה"ז כי הנפש רוח ונשמה קודם בואם בעה"ז השפל כל אחד מהן היתה מקום תחנותה הנפש בעולם האופנים שהוא עולם העשיה הרוח ביצירה והנשמה בבריאה ואז קודם רדתם בעוה"ז לא היתה שום אחת מהן יכולה לצאת חוץ ממקום מחצבה לא הנפש לעלות ביצירה ולא הרוח לעלות בבריאה ובזה גם כן לא היה קשור לעולמות ולא היה דרך לקיום העולמות שחיות העולמות הוא על ידי האור הנשפע להם דרך עולמות העליונות ואין דרך לירד אלא על ידי קשור העולמות ולכן גזרה חכמתו יתברך בריאת האדם המעורב ומורכב מכל העולמות כלן אבי"ע ועל ידי התקבצות כל ארבע חלקי העולמות יתקשרו העולמות יחד ויתקיימו וע"י שימשיך האדם שפע להחיות נשמתו ע"י התורה והעבודה שהן סיבה להמשיך עלינו השכינה שהיא חיות הנפש והרוח והנשמה בזה ימשיך גם כן חיות לכל העולמות גם נמשך תועלת לנר"ן שעל ידי התורה והמצוה נעשו ג' מלבושים לנר"ן כי על ידי המלבוש שיקנו מהתורה והמצות יוכלו לעלות למעלה ממקום מחצבם להתענג באור העליון ולא יוזקו כי מהתורה והמצות נעשו ג' מיני לבושים א' לנפש בהאי עלמא ואחד לרוח בגנתא דלתתא ואחד לנשמה בג"ע הארץ קודם שתעלה תוך י"ב חדש ואחר שתעלה למעלה בכסא אור לבושו מהכונה שהיה לו בעשיית המצות וכו' א"כ נתבאר שתכלית ירידת הנפש והרוח בעוה"ז היא כדי שיוכלו להתקשר בעולם הנשמות אחר המות ותתקשר הנפש ברוח והרוח בנשמה ונשמה שהקב"ה שזהו תכלית בריאת האדם ותקון כל העולמות וז"ש אביגיל לדוד והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים שברכה אותו שישיג תכליתו. והנה הרשעים שלא השיגו תכלית' בעה"ז הנפש נכרת'. ואמנם הנפש שאינה נכרתת היא כאילן הנטוע בארץ רוה שואבת לחות והוא רענן והיינו דכתיב שתולים בבית ה'. אבל הנפש הנכרתת אינה שואבת מחיים העליונים אלא היא החיה מכח השפע הנחלק לחוץ בקליפות מקום בחינת עמידתה והיא מצטמקת ורע לה שאינה חיה מאור פני מלך שהמזו' ההוא הנשפע לה אינו מקיימן ומצחצחה ומילת כרת מורה כנטיעה שנכרתה ממקום אילן חיותה ולא יש עונש הכרת אלא לחלק הנפש לבד לא לרוח ולא לנשמה והטעם להיותה הנפש בעשיה ששם הקליפות לכן יש בה כרת. אמנם ברוח ונשמה שהם מיצירה ובריאה בהכרח שיתוקנו. ועוד שכאשר יחטא האדם בורחת ממנו הנשמה ואינו חוטא כי אם בנפש לבד ולזה הדרוש יקר הערך כיונו רז"ל ואמרו יכול אף הרשעים כן כלומר כמו שבענין השכר הנפש נקשרת ברוח ורוח בנשמה כמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים א"כ יכול שגם בעונש יהיה עונש וכרת לשלשתן שנשמה נקשרת ברוח ורוח בנפש ושלשתן יהיו בכף הקלע ת"ל ואת נפש אויביך וכו' שאין העונש כי אם לנפש לבד ולא לרוח ונשמה עכ"ל מז"ה ז"ל בקצור. ודברי קדשו הן מזהירין ומה עצמו ראשיהם. וממילא נתישבה חקירת מר"ן ז"ל דאמאי נברא האדם ותירץ דמאן דאכיל דלאו דיליה וכו' וע"פ האמור נתישב מאד דצורך בריאת האדם לקשר כל העולמות ולהשפיע שפע לכל ובמ"א כתבנו בעניותנו בזה שיש לצרף דברי מר"ן ז"ל לפי דברי רבינו האר"י ז"ל עש"ב בס"ד ועמ"ש אני הדל בראש דוד פרשת תשא:

בכף הקלע פירשו הראב"ד והריטב"א ז"ל בכף הקלע היינו גלגל האש דנפש רשעים נכנס בה וכתיב תאכלהו אש לא נופח דאין צריך ניפוח כיון שמתגלגל תמיד. זוממות והולכות פירוש רש"י ז"ל בשבת דף קנ"ב כמו חבושות בבית הסהר:

הלך אצל הים השר של הים:

והחכמה מאין תמצא זה משה שהתורה נקראת על שמו:

שלא קרא עשרה גבריאל פי' עשרה בשם א':

ומתקנאין זה בזה דאחר שהלך א' האחר יזכה לשרת והוא נסוג אחור ויש לו בושה שהוא לא נבחר ולא דמי למה שאומר בסמוך שהן ענותנין:

רמז. אם אני כאן. רמזו המפרשים אם אני אותיות אין שנחשב לאין הכל כאן שיהיה השראת שכינה כמ"ש פ"ק דסוטה מדכתיב אני את דכא עכ"ד ואפשר לרמוז בזה פ' ואדם אין לעבוד את האדמה. כלומר ואדם אין אם הוא עניו ונחשב כאין אז הוא מוכן לעבוד את האדמה כינוי לשכינה כי מי שהוא עניו אין יגער שולט בו. ועובד את רבו מאהבה. ואפשר את מ' האדמה ה' עילאה וה' תתאה אדם שם מ"ה באמצע ודוק כי קצרתי וא"ש ההי"ב. ויש לרמוז שמי שהוא עניו והוא נחשב לאין זוכה להיות מרכבה לשכינה הנקרא אני וניצול מעה"ר שיושפע מא"א הנקרא אין. ועוד מי שהוא עניו כאין יושפע עליו מחכמה הנקראת אין ג"כ כמ"ש האר"י ז"ל וזה ט' הלכה כב"ה לפי שהיו ענותנין שנשפעי' מחכמה:

סוד. אפשר דאני כינוי למלכות כל הוא יסוד וז"ש אם זכית שהשכינה מ' כאן א"כ הכל כאן שהוא יסוד ויהיה יחוד קב"ה ושכינתיה. ועוד כאן גימטריא ע"ב עם הכולל בסוד אחותי בת אב"י ודוק:

ודאשתמש בתגא וכו'. שכל המשתמש בשם המפורש וכו'. עמ"ש אני הדל בפתח עינים על זה: