מפני שהמוכיחך מביאך לחיי העוה"ב. כי כמה תועליות יש בתוכחת. א' שישוב מחטאתו. ב' שיכנע ויבטל גאותו בראות חטאתיו ומדות רעות שבו שגורמים כמה איסורים. ג' שיתן אל לבו אם בשר ודם כמוהו שמוכיחו מתבייש ונכנע עאכ"ו כמה מאות ק"ו בב"ד של מעלה מה יהיה. ד' שישתדל להבא לתקן דרכיו ומדותיו ולעשות מצות וצדקות ותלמוד תורה. ה' כי במה שיתבייש בתוכחה זו יתכפרו עונותיו. הו' שבראות בניו ותלמידיו ואוהביו מן המצר כי צר לו בחטאו יקחו מוסר ויתרחקו מן החטא. הז' שעושה נחת רוח לשכינה כי העונות ח"ו מכבידין גדפוי דשכינתא ובשובו מקל ועושה נחת רוח לשכינה:

מוסר. המוכיח הוא מזכי לחייבא דשכרו גדול מאד ורבינו האר"י ז"ל היה מזהיר בחלום לרבינו מהרח"ו ז"ל שידרוש תמיד תוכחות לעם כמ"ש בס' חזיונות ויזהר המוכיח שלא יהיה פגם בו או בבניו ויהיו כל מעשיו לש"ש ובזה יכנסו דבריו באזניהם ואם יוכיחם ינצל מהעונש כמ"ש ואתה כי הזהרתו את נפשך הצלת:

בכל מקום שאדם הולך לבו הולך וכו' נקט הני כנגד פ' תהלים אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים וכו' ור"ת לא הלך בעצת הלב שהכל מצוה או עבירה תלוי בלב:

מוסרין לו שקדנין כנגדו. פירוש מלאכים שתדיר מתמידים וזהירים לשומרו מדה כנגד מדה שהוא שקדן בתורה:

זה שלמד לעצמו ולא למד לאחרים. דס"ד אמינא כיון דחיובא רמיא ללמוד וללמד זה שלמד לעצמו דוקא לא יהיה לו שכר שלמד לעצמו ע"ד מ"ש ביבמות דף ק"ט האומר אין לו אלא תורה אף תורה אין לו קמ"ל דהכא לא אמר בפי' דאינו רוצה ללמד ולכך יש לו שכר על שלמד לעצמו. זה שלמד לאחרים ולא למד לעצמו. דהו"א כיון דמגמר לאחריני יהיה לו זכות גם כמו שלמד לעצמו כמ"ש שם ביבמות כיון דמגמר לאחריני וכו' קמ"ל דאינו זכות כמו שלמד:

זהו שלא למד לא לעצמו ולא לאחרים. דהו"א דכיון דהוא למדן וכבר למד יהיה לו שכר קמ"ל דדיניה דהוי כמו שלא למד ואין לו שכר לימוד. הנעור בלילה מתוך ד"ת סימן יפה לו. דמורה דנשמתו עלתה למרום והיה לומד. וכבר נודע מענין רבינו האר"י זצ"ל ומס' חזיונות לרבינו מהרח"ו זצ"ל. והגם דזה אפשר דלא עלתה נפשו אודי לי מיהא שהיתה נפשו עם נשמות טהורות כי נעור מתוך דברי תורה:

ואינו פותח פיו בד"ת ולא יצא לאויר האויר. כי בבטן היה לומד תורה כמ"ש בנדה דף ל' כ"ב הרב בנין יהושע:

ושלשה הן וכו' עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויה"כ תולין ויסורין ממרקין וכו'. וא"ת הא אמרינן פ"ב דקדושין א"ל הרי את מקודשת לי ע"ע שאני צדיק גמור ה"ז מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו והוא צדיק גמור. והרי אם עבר על כריתות ומיתות ב"ד לא מהניא תשובה ויה"כ עד אשר יבואו יסורין. ומי לא עסיקינן דזה המקדש עבר על כריתות ומיתת ב"ד דאין מועלת תשובה ויה"כ עד שיבואו יסורין. וי"ל דמוכח בירושלמי דגם על כריתות ומב"ד כשהרהר תשובה והכיר בחטאו והצדיק עליו את הדין התחילה הכפרה לא הוי עד היסורין אבל מ"מ כבר היא מתחלת הכפרה בחר"ט אנוש ובקבלתו לפני ה' כי לא ישוב עוד לכסלה וכן כתב הרב פר"ח ז"ל במים חיים בהגהות הרמב"ם ז"ל ה' תשובה וא"כ מעת אשר הרהר בתשובה הרי זה צדיק גמור אלא שהכפרה לא נגמרה עד היסורין:

שכן מצינו בבלעם הרשע וכו'. דייק לומר שכן מצינו שאינו מבואר בכתוב בהדיא אמנם כד דייקת שפיר היה לשם ממון דממ"ש אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב למדנו שנפשו רחבה כמו שפירש"י ז"ל ומינה שכבדו לשם ממון:

שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. (בדרושים הארכנו בס"ד) ודייק דהול"ל כי היום הזה אלא ר"ל דבר מבחוץ עם היום הזה והיא התשובה:

כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש* לא טעם טעם של יראת חטא. פי' שההגדות והמדרשים מלאים תוכחות מוסר ומשלים שמביאים לאדם ליראת חטא ואדרבא הת"ח העוסקים בהלכות זמנין שגבה לבם שסוברים שהם חכמים וח"ו יבואו לכלל גאוה והיצה"ר רודף אותם שעסקו יותר בת"ח כמ"ש בסוף סוכה ולכן צריך שילמדו מוסר להתעורר ליראת ה' ולהכנעה ואז תורתם רצויה. ושמעתי מרב גדול אשכנזי ז"ל שקבל שהגאון מהרש"ל ז"ל ציוה למוכיח א' שיבא אצלו בכל יום ויוכיחנו כמוכיח להדיוט והגאון ז"ל היה נכנע לפניו אשריו ואשרי קהל עדתו שככה לו רב חסיד זצ"ל זי"ע ולכן טוב ללמוד קצת מוסר בכל יום וכמ"ש אני עני במ"א בס"ד:

וברוך ה' שזיכני להוסיף בלימוד חק לישראל בכל יום מעט מוסר שיצא מפי קדושי עליונין בספריהם הקדושים להועיל לי השפל ולכיוצא בי ועמ"ש אני הדל שם בחק לישראל עם יוסף לחק בסוף ס' שמות בס"ד: