Kisse Rahamim on Avot D'Rabbi Natan Chapter 30
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל המבטל דברי תורה מעושר וכו'. אמרו בתנא דבי אליהו כל החרבנות וכל הצרות הבאות לכלל ישראל או לפרטי הכל בעון ביטול תורה שנאמר בפשע יעקב כל זאת עכ"ד:
רמז אפשר דע"י ת"ת מיחד קבה"ו וח"ו בבטול גורם פירוד ח"ו וז"ש בפשע יעקב והפשע הוא כל זאת כל יסוד זאת מ' שפוגם בהם ועל ידי ת"ת שהיא כל שהיא כוללת ונקראת זאת מיחדם לא תחסר כ"ל ב"ה ועוד יש לרמוז כל רמז לתורה שבכתב כל יסוד ומספר ן' רמז לחג"ת נ"ה. זאת מ' תורה שבע"פ ואמר סופו לבטלה מעוני דהגם דעברו רוב שנותיו בעושר סופו לבטלה מעוני. ועוד אפשר דהכל הולך אחר החיתום דאם עברו צרות לאדם וסוף ימיו היו בטובה ומת בשנים שהיה בטובה נחשב כאלו כל ימיו היו טובים וכמו שפירשו הראשונים ויחי יעקב י"ז שנה שהיו חיים טובים בעושר וכבוד והשקט ועי"ז ויהי שני חייו קמ"ז דנחשב כאלו כל שניו טובים. וכן מי שהיו ימיו בהשקט ועושר וסוף ימיו קדמוהו ימי עוני ומת נחשב כאלו כל ימיו היה עני וחיי צער וז"ש סופו לבטלה מעוני דסוף ימיו יהיו מעוני ומחוסר כל ובזה נראה כי כל ימיו היו בצער ועוני כי הכל הולך אחר החיתום:
דרש. וטעם לדבר שהקפי' ה' על ביטול תורה וכל הצרות לכלל ופרט ישראל הן בעון בטול תורה כמ"ש בתנא דבי אליהו הנזכר. וכתיב על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי וגם נבין מה שהתירו לעסוק בתורה שלא לשמה דמתוך שלא לשמה בא לשמה וגם הגאולה שתהיה במהרה בימינו היא בזכות התורה כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. ואפשר לישב הכל במ"ש פ"ק דבתרא בקש איוב לפטור כל העולם מן הדין אמר רבש"ע בראת שור פרסותיו סדוקות בראת ג"ע וכו' בראת יצה"ר וכו' ופירש"י שכונת איוב לפטור כל העולם דאנוסים הם ביד יצרם והשיבו לו חביריו אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל אמר הקדוש ברוך הוא בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין ואם כן אינם אנוסים דעל ידי התורה יכולים לינצל מיצה"ר. והיינו דעון ביטול תורה חמור מאד כי ע"י ביטול תורה גבר אויב והיצה"ר מחטיאו ועבירה גוררת עבירה אבל אם היו עוסקים בתורה מבטלים יצה"ר ומקיימים מצותיו ויש שכר ועונש כי אינם אנוסים דע"י התורה ניצולים מיצה"ר. ואפשר זכ"ה יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח. הכונה יצר סמוך היצה"ר סמוך לבן אדם סמוך ואינו נראה ועם כל זה אין כאן טענת אונס. כי התקון הוא תצור שלום שהתורה נקראת שלום. ואדרבא יהיה שלום בין יצה"ר ליצה"ט וזהו שלום.כי בך בטוח דגם היצה"ר רוצה שתשלימנו כמו שפירש הרב המופלא ח"ק כמהר"ח ן' עטר ז"ל מש"ה ואליך תשוקתו ואתה וכו' ר"ל שתשוקתו שאתה תמשל בו ועי"ז יהיה היצה"ר טוב:
ולפי שעדיין יש לבע"ד לחלוק דאיברא דהתורה מצלת מיצה"ר אגוני מגנא ואצולי מצלא אך היצה"ר עביד כל טצדקי שלא ילמוד האדם ומביא לו כמה טרדות וענינים שלא יוכל ללמוד וא"כ הדרא טענת איוב דאנוסים הם בני אדם ביד יצה"ר מאי אמרת התורה תבלין הרי היצה"ר בריש כל מרעין לא יניח ללמוד. ולזה התחכמו רז"ל והתירו לעסוק בתורה שלא לשמה כי כאשר יראה דהיצה"ר אינו מניחו ללמוד אז מותר ללמוד שלא לשמה כי בזה האדם יאמר שרוצה ללמוד כדי שיכבדוהו ויקראוהו רבי ויקח ממון על זה ואז היצה"ר מניחו לעסוק בתורה שלא לשמה והתורה שלא לשמה אינה מבטלת יצה"ר. וסגולת התורה דמתוך שלא לשמה בא לשמה ואז אגוני מגנא ואצולי מצלא והכניע יצה"ר ועובד עבודת הקדש. והגאולה שיגאלנו ה' במהרה בימינו היא בזכות התורה וז"ש גם כי יתנו בגוים אפי' שהם בח"ל ויש איזה שמץ חלק לשרים מ"מ ע"י התורה עתה שהיא תשובה כמשז"ל דהתורה מכשרתו להיות צדיק ישר ונאמן א"כ אקבצם לכל ניצוצי הקדושה ועי"ז אקבץ לישראל ובא לציון גואל. איכו השתא זה שהשפיע לו הקב"ה עושר ונכסים והוא מבטל תורה ובזה אינו יכול לינצל מיצה"ר ועושה כמה חטאות דין הוא שיענש וניטלה תפארתו ואבד העושר ההוא וסופו לבטלה מעוני. כל קבל דנא מקיים התורה מעוני ובזה ניצול מיצה"ר סופו לקיימה מעושר וניצול מהיצה"ר וטוב לו בעושר וכבוד:
תנחומי אבלים ובקור חולים וגמילות חסדים מביאין טובה לעולם כי הוא עמוד אחד לקיום העולם כדתנן על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ולכן העוסק בג"ח מביא טובה לעולם. והקדים לפרט תנחומי אבלים ובקור חולים כי בזה נכנע היצה"ר בתנחומי אבלים דיזכור יום המיתה וביקור חולים כי עין בעין יראה שהאדם מעותד לכמה חולאים ושזה יכנע לבו וינצל מהיצה"ר וכמ"ש בתוספות:
כל המבטל ד"ת מעושר וכו'. פירשו המפרשים דמריבוי ממון צריך לתת לבו על נכסיו ואין לו פנאי לעסוק בתורה עכ"ד:
וא"ת למה נענש כי ה' נתן לו עושר והעושר הוא שפע הבא לו ואין לזלזל בו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בטעם דצדיקים חסים על ממונם דהוא שפע קדוש ואין לזזל בו. וי"ל דלא יזלזל בעושר אך לא ירבה בסחורה ועוד הי"ל לאנוס עצמו ולהרויח זמן שיפחות משינה ואכילה כדי לעסוק בתורה לקבוע עתים ביום ובלילה א"נ שיהי' לו בן בית לפקח על נכסיו כמו שהי הלר' אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף ספינות בים ואלף עיירות ביבשה והיה נוטל שק של קמח ועוסק בתורה והכי אמרינן ר' אלעזר בן חרסום מחייב לעשירים:
תנחומי אבלים וביקור חולים וגמילות חסדים וכו'. וא"ת לתני גמילות חסדים לחוד ובכלל הוו תנחומי אבלים ובקור חולים דהוו גמילות חסדים נמי וי"ל דאגב ארחיה השמיענו דתנחומי אבלים קודמים לכל כדכתיב טו בלכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו ולהכי פירט והקדים תנחומי אבלים דאית בה תרתי גמילות חסדים ולהכניע עצמו. ואחריה בקור חולים שגם היא בראותו החולים יכנע והיא ג"ח. ואחריהם תנא גמילות חסדים לחתן וכלה וצדקה וכיוצא:
דרש. כל העובר עבירה בספק מעה"כ כאלו עשאה בודאי כיצד אדם חוטא וכו'. ידוע כי הרמב"ם סובר דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדבריהם דכל ספיקא רחמנא שריא אבל הרשב"א סובר דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדאורייתא שהתורה עצמה החמירה לעשות ספק כודאי ולדעת הרשב"א א"ש ענין אשם תלוי שהצריך הכתוב קרבן. ולדעת הרשב"א אפשר להסמיך זה בברייתא דידן וז"ש העובר עבירה בספק מעה"כ כאלו עשאה בודאי מעלה עליו הכתוב דייקא דמדאורייתא ס' כודאי הא כיצד אדם חוטא וכו' כלומר מענין אשם תלוי משם תדע דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא. ולדעת הרמב"ם בקטנותי יישבתי זה בקושיא אחרת דמקשים על הר"מ דאמאי פסק בענין אשם תלוי כמ"ד דבעינן איתחזק איסורא ולפי שמעתא דבכורות לא הו"ל למפסק הכי ואני הדל אמרתי דהרמב"ם לפי דעתו דסבר דספיקא דאורייתא לחומרא מדבריהם דכך הכריע מסוגיות הש"ס לפ"ז מוכרח לומר דאשם תלוי איתחזק איסורא ולא הוי כשאר ספק ואח"ז מצאתיו באיזה ספר. וכתב מור"ם ז"ל בהגהה א"ח סי' תר"ג בשם רבינו יונה ז"ל ספק עבירה צריך יותר תשובה מודאי עבירה כי כשעשה עבירה ודאי נכנע ומתחרט ולא כן כשהוא ספק ולכן קרבן אשם תלוי ביוקר יותר מחטאת:
העושה עבירה בשוגג וכו' ק"ו למדת הטוב המרובה. שאם עשה מצוה בשוגג ובלי דעת הנה שכרו אתו ובצדקה אמרו בספרי שאם נפל לו סלע ומצאה עני בא בשכרו:
אעפ"י שאמרו אמת לפניו לא האמין להם שנאמר ויפג לבו כי לא האמין להם. פירוש דהול"ל ולא האמין להם ומאי קאמר כי לא האמין להם דכי הוא נתינת טעם אמנם בזה ניחא דענשו של בדאי דאף על פי שאמר אמת אין שומעין ולכן אף שאמרו לו דיוסף חי ויפג לבו ונתן טעם כי לא האמין להם דייקא שכזבו לו בתחילה וא"ש תיבת כי ותיבת להם:
דרש. ורמז ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים. אפשר דרוח הקדש נצנצ' בהם אמרו לו דברי חכמה וז"ש ויגידו אין הגדה אלא חכמה כמ"ש בזהר הקדוש. לאמר אין לאמר אלא ג"ע כמשז"ל ר"ל ע"י שניצול מג"ע דאשת פוטיפר. עוד יוסף חי צדיק ושמר היסוד שהוא בחינתו ועי"ז זכה למלכות ושלט בערות הארץ היא מצרים וז"ש וכי הוא מושל על ידי ששמר היסוד שנקרא שלום לכך זכה להיות מושל אותיות שלום בכל ארץ מצרים ערות הארץ. ורוה"ק נצנצה בם עו"ד גיממ' פ' כמנין יסוד יהיה מלך פ' שנה כמו שהיה שמלך בן ל' וחיה ק"י שנים ועם כל זה דדברי אמת ניכרים ותוכם רצוף חכמה ודעת ויפג לבו:
ורז"ל אמרו על פסוק וירא את העגלות אשר שלח יוסף דיוסף מסר להם סימן שהיה עסוק כשפירש ממנו בפ' עגלה ערופה ואז האמין ותחי רוח יעקב ששרתה עליו רוה"ק. וגאוני קמאי ז"ל בכ"י רמזו וירא את העגלות גימט' ראה בהלכות לעגלה ערופה ורבינו יב"ק פירש בפ' עגלה היינו עגלות צב כשפירש יוסף מיעקב נטע יעקב ארזים ושאל לו יוסף מה אלה וא"ל עתידין בני לעשות משכן במדבר בארזים אלו ויביאו אותם בעגלות לכך שלח לו עגלות לסימן משש עגלות צב שנושאות קרשי המשכן. בס' רבינו אפרים ז"ל על התורה מגאוני קמאי ז"ל. ובברייתא שלנו קתני ויש אומרים רוה"ק שנסתלקה שרתה עליו כלומר ובזה האמין כי בא האות ששרתה עליו רוה"ק שנסתלקה זה כמה שנים. ועוד כי ברוח הקדש עצמה ראה שהוא אמת. ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי. נתנבא רב שיוציאו ר"ב ניצוצות מרפ"ח עו"ד שימלוך פ' שנה. יוסף בני מתיחס אליו תפארת יסוד גוף וברית חד. ועוד הוא גלגול אדם הראשון ויוסף נפש אדה"ר חי צדיק ששמר ותקן היסוד. אלכה ואראנו. כי לשעבר ראה דמות דיוקנו ועתה במעשה אלכה ואראנו. בטרם אמות מוסב על ויאמר ישראל. כי נשמת יעקב לא נסתלקה ויחי יעקב: