האוכל משלו דומה לתנוק המתגדל על שדי אמו. פירש הרב בנין יהושע כי הוא הגורם שהדם נעכר ונעשה חלב וא"כ בצד מה החלב הוא שלו שבסיבתו בא עש"ב:

ואצ"ל משל אחרים. אמנם בירושלמי פ"ק דערלה זמורה או יחור שהבריכה באילן אחר כשהיא יונקת מן הזקנה הופכת עליה שלא יעמדו נגד עלין של אב ואם לאו הופכת פני העלין שלה כלפי עלי הזקנה וסימן לדבר מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה וכתב הרב בנין יהושע משם רבו שז"ש הכתוב הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו עכ"ד. ואני עני אוסיף קצת במ"ש מר"ן ז"ל בס' מגיד משרים שחקר למה נברא האדם והוא בספק סכנה כי מן העולם ועד העולם בארבעה מצינו שמתו בעטיו של נחש. ואם יזכה ויהיה צדיק זוכה ורואה פני שכינה והלא קודם יצירתו הנפש היתה ניזונת מזיו השכינה ואמאי נברא שאחר כל העמל והטורח אם יזכה ישוב לאור באור החיים כקודם יצירה ותירץ מר"ן ז"ל עם הירושלמי הנזכר דמאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה וא"כ קודם שנברא בן פניו למטה דאכיל דלאו דיליה ועל זה יצר את האדם שאם יזכה יהיה נזין בשכרו ולא בהיל לאסתכולי עכ"ד מר"ן ז"ל והמגיד אמר לו יישר ע"ש:

דרש. ובהקדמה זו ואחרות נפרש הפ' הנמשכים. אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו שהיא התורה בפי ואמר בכל עת כמש"ה דדיה ירווך בכל עת ואמרו במדרש מה התנוק הזה בכל שעה הוא יונק כן הת"ח צריך ללמוד בכל עת וז"ש אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי ואפ' במה שפי' בספר חוזה דוד כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה חייב להלל כמשז"ל ואיך יתכן לז"א אשרי האיש וגו' כי אם בתורת ה' חפצו ובזה חשוב כנותן הודאה על כל נשימה זהת"ד וז"ש אברכה את ה' בכל עת ואיך יתכן לז"א תמיד תהלתו בפי שהיא התורה וחשוב כאלו אברך בכל עת. א"נ אברכה את ה' בכל יסוד עת מ' ליחדם ולהמשיך עסמ"ב כמספר אברכה וה' אותיות. וזה על ידי עסק התורה תמיד תהלתו בפי ועי"ז יש יחוד בר"כה וקדו"שה. בה' תתהלל נפשי על קיום המצות שהנפש נצטוית עליהן ואני מקיימם ישמעו ענוים שלומדים תורה לשמה לבנות פרצוף לאה הנקראת ענוה וז"ש ישמעו ענוים. וישמחו בקיום המצות. איכו השתא גדלו לה' אתי להמשיך מוחין דגדלות וז"ש אתי א"ת יו"ד את שהיא מ' להמשיך לה מיו"ד דבאבא יסד ברתא ונרוממה שמ"ו היא מ' שמו ש"ם ו' בסוד גדלות. דרשתי את ה' וענני וגו' ועל ידי זה שאני והענוים לומדי תורה ומקיימי מצות הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו כמו שהיה עד שלא נבראנו דמאן דאכיל דלאו דיליה וכו' אבל עתה הביטו אליו ונהרו:

פירוש בעשרה מאמרות נברא העולם ט' ויאמר ובראשית נמי מאמר הוא ואני עני בס' פני דוד כתבתי דתיבת בראשית קרי בה בארשת י' כלומר בעשרה מאמרות נברא העולם ואתה ראיתי להרב בנין יהושע שהביא משם רבינו אפרים הובא בס' מדרש שמואל כי יש באותיות בראשית בארשת ע"ש עלץ לבי שכיונתי במקצת:

ויצר באדם כל מה שברא בעולמו וכו'. ולזה נקרא האדם עולם קטן וכתבו ז"ל להודיע לאדם שהוא עיקר הבריאה ובשבילו ברא הכל ואם ח"ו פוגם באבר א' מאבריו הוא פוגם בחלק העולם הנרמז באבר ההוא וכן לענין הטובה אם זכה אף הוא ראה והתקין כל אבריו מעלה עליו כאלו קיים העולם:

מים סרוחים בעולם מים סרוחים באדם וכו'. אמרו במדרש שבזמן שאדם מריח ריח רע אלמלא מי החוטם סרוחים שמעמידים אותו מיד מת וכן נתנו טעם למי עינים שהם מלוחים ולמי אזנים שמנים ומי הפה שהם מתוקים. יתדות בעולם יתדות באדם זה אצבעותיו של אדם. בפתח עינים פ"ק דכתובות הבאתי משז"ל דעד נח לא היה חילוק אצבעות ע"ש וריהטא דבריתא שלנו לא משמע כן ויש לישב:

סתדראות בעולם סתדראות באדם זה זרעותיו של אדם. כתב הרב בנין יהושע וז"ל כתב המפרש פי' בערוך הוא תורן בלשון משנה פעמים מעמידין אותו ופעמים נופל כך זרועותיו של אדם פעמים מגביהם אדם למעלה כתורן ואני לא מצאתי כן בערוך לכן נ"ל עפ"י פי' הערוך ערך סתר בחולין דף ס' חדא מסתוריתא פי' מעזלה ע"כ כך זרועותיו טווין ומעזלא עכ"ל. ודברי הערוך הנה בערך אסתדירא ולא הזכיר בריתא דילן גם בערוך אשר לפני כתוב בערך סתר ופי' מסתוריתא מחלה ואפשר שט"ס הוא ולפי ענינו שם בגמ' דחולין הוא חדר צנוע כאשר יראה הרואה ומ"מ פי' הרב הנזכר בבריתא שלנו מענין מעזלא לא נהירא מכמה אנפי. ואחר זמן רב ראיתי בערוך דפוס אחר ושם כתוב מעזלא ועיין בהגהה במוסף הערוך. גם הערוך לא הזכיר בריתא זו והוא תולדת המפרש הנז' שפירש שהוא תורן:

מלך בעולם מלך באדם ראשו. ונזכר בשמו הוא הראש. ובמעשיו הוא הדעת ושכל טוב המנהיג לכל. ובמקומו ירום ונשאו ואע"ג דהכל תלוי בלב ושלמה המלך ע"ה אמר דהחכמה בלב כמשז"ל מ"מ הלב רואה ואינו נראה:

יועצים בעולם יועצים באדם כליותיו. וכמ"ש כליות יועצות ודברי חכמים בנחת סו"ד שתו ולכן הכליות אינן נראות:

מים חיים באדם מי רגליו. וכבר נודע כמה רפואות יש בהם והרמב"ם ז"ל בחכמתו היה מכיר בהם כל חלקי החולי לסוגיהם ולמיניהם אי אשתנ"י לגריעות' או אשתנ"י למעליותא:

מלאך המות בעולם מלאך המות באדם זה עקביו של אדם. וזש"ה ואתה תשופנו עקב. וכתיב והיה עקב תשמעון וכו'. וזש"ה עון עקבי תרי מבית ומחוץ. ולשבח נאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי ודוק כי קצרת. ומה טוב ומה נעים מ"ש הרב עיר וקדיש הרב מהו' אברהם הלוי ברוכים ז"ל* דמי שהוא עניו אין ס"מ שולט בו ועליכן מזמור לא גבה לבי יסד דהע"ה במזמור קל"א גימט' ס"מ עכ"ד. וזה רמז דמלאך המות הרמוז בעקב כמ"ש בבריתא דידן. אם יהיה עקב פיו עניו כמש"ה עקב ענוה לא ישלוט בו מלאך המות הרמוז בעקב וזה ממפלאות תמים דעים דהעקב שרומז למלאך המות שם רמוז אופן הצלתו שיהיה עקב עניו וניצול. וז"ש והיה עקב אם תזכה לענוה הרמוז בתיבת עקב זה יועיל תשמעון את המשפטים האלה כי אין פי' שולט בו ושמר ה"א לך וכו':