וזה יקרא בשם יעקב אלו בנים קטנים וכו'. נהירנא שהרב זרע ברך ח"ג הביא מאמר רז"ל יעקב בנים קטנים ישראל בנים גדולים. ונתחבט מהיכא ילפי דיעקב בנים קטנים ואמר הרב ז"ל שמצא רמז כי בתיבת יעקב בסוף ר"ת בנים קטנים ע"ש. ואני עני כתבתי בדרושים דרז"ל דרשו כן דכתיב או מי יקום יעקב כי קטן הוא ולזה סמכו לדרוש יעקב בנים קטנים:

וזה יכתוב ידו לה' אלו רשעים. שפירשו מדרכיהם חזרו בהם ועשו תשובה:

דרש. יש לדקדק אמאי האריך כל כך הול"ל וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה ותו מהיכא יליף מדכתיב וזה יכתוב ידו לה' שכונתו על בעלי תשובה. ואפשר במ"ש רז"ל ע"פ וביד כל אדם יחתום שכל איש בלילה כשעולה נשמתו הוא חותמת כל העבירות שעשה ביום ואמרו רז"ל בסוף יומא גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות בשב מאהבה וזה רמז וזה יכתוב ידו כלומר האיש שכתב ידו החטאים עתה לה' חזר לה' וכל מה שכתב נעשו לה' כלומר שנעשו זכיות:

פירוש. ובשם ישראל יכנה אלו גרי אמת כמשז"ל על פ' ישובו יושבי בצלו אלו הגרים יחיו דגן שנעשו עיקר בישראל. ומיהו הם כמו כינוי שאינו עיקר השם כמו שכותבים בגט המכונה פ' שאינו עיקר השם גם הגרים נצטרפו עם ישראל ומכל מקום הם כמו כינוי:

סוד. יכנה גימטר' פה שהוא רמז לשכינה והם גרי צד"ק ובחי' תחת כנפי השכינה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל:

דרש. קרח ועדתו וכו' ר' יהושע אומר באין הן ועליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. אמרו רז"ל שאמרו בני קרח מי שיעלה את השערים הוא יעלה את אבא ואינו מובן מי תלה זה בזה. ולכאורה אפשר במשז"ל דחלקו כבוד בני קרח למשה רביע"ה נגד אביהם וסברו שהם ניצולו בעבור שיצא שמואל מהם וכשראו ברוה"ק שהשערים לא שלט בהם אויב שחלקו כבוד לארון א"כ ירבה שכרם שחלקו כבוד למשה וברא מזכה אבא וז"ש מי שיעלה השערים וכו' ושמעתי משם הרב הגדול מהו' אברהם רוזאניס זלה"ה הראשון שפירש דהכא גבי קרח כתיב ויאבדו מתוך הקהל ובזה יש שני פירושים במאי דכתיב ויאבדו אחד ויאבדו הוא אבידה לגמרי שאינה חוזרת. ופי' שני יש כאבידה המתבקשת וחוזרת ויש לנו ספק מהו הפירוש במ"ש בעדת קרח ויאבדו מתוך הקהל אם הוא אבידה לגמרי או כאבידה המתבקשת והנה כתיב טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחי' והאי אבד ישנו בחזרה כאבידה המתבקשת וז"ש מי שיעלה את השערים דאבד דכתיב בהו היינו כאבידה המתבקשת וז"ש מי שיעלה את השערים דאבד דכתיב בהו היינו כאבידה המתבקשת הוא יעלה את אבא דגם דכתיב ויאבדו חוזרים כמו השערים עכ"ד הרב ז"ל. ואכתי צריכין אנו למודעי' דמאחר דבאבידה יש שני פירושים או לגמרי או כאבידה המתבקשת. א"כ מאן מוכח דפי' ויאבדו דקרח יהיה פי' כמו אבד ושבר של השערים:

אמנם מצאתי באגדה מרז"ל וז"ל באת חנה ונתנבאה על קרח שנא' מוריד שאול ויעל ובכל זאת לא היו מאמינים שיעלו עד שנחרב בה"מ ונבלעו שערי בה"מ שנאמר טבעו בארץ שעריה ובאו אצל קרח ותפשם מיד האמינו ואמרו כשיעלו אלו השערים אנו נעלה עמהם עכ"ל. והנה יש לדקדק אמאי לא האמינו לנבואת חנה עד שנחרב בה"מ ומי תלה זה בזה אך בצירוף דברי הרב מהר"א רוזאניס ז"ל האמורים יבואו על נכון כל המאמרים כי הנה ישראל היו סוברים דהכתוב בתורה ויאבדו מתוך הקהל היא אבידה לגמרי ולזה לא היו מאמינים בנבואת חנה שהיא נגד נבואת משה רבינו ע"ה שכתב בתורה ויאבדו מתוך הקהל. עד שבאו השערים ליד קרח ותפשם. ואמאי עשה ה' ככה שבאו השערים ליד קרח אלא מוכח דרצה להורות כי ויאבדו מתוך הקהל כמו אבד ושבר בריחיה שהוא כמו אבידה המתבקשת ובזה נתאמתה נבואת חנה. וזה כונת מאמר הנז' שאמרו בני קרח מי שיעלה את השערים יעלה את אבא דזה שבאו לידו השערים הוא מופת חותך לומר דגם ויאבדו הוא כשערים שיחזרו ובזה הכל מתוקן. וגם רמוז בפ' ויאבדו כלומר ויאבדו ולא תימא שהוא לגמרי אלא מתוך הקהל יחזרו ויעלו ויהיו מתוך הקהל. ורז"ל אמרו דבזכות שמואל הנביא ע"ה יחזרו ותתקיים נבואת אמו. וכתב הרב בנין יהושע כי קרח בא לזה מפני שראה שמואל יוצא ממנו כמו שאז"ל ולזה חנה התפללה עליו וגם אהניא ליה זכות שמואל הע"ה:

רמז. מוריד שאול ויעל. הוא צירוף ירדו ושמואל יעל אתווי דדין כאתווי דדין והיא נבואת חנה אמו מוריד שאול ויעל. ור"ת מוריד שאול ויעל גימטריא משה עם הכולל שגם משה כך היתה כונתו כמש"ל:

נאמר כאן שאול וכו'. לפי הפירושים שנאמרו לא היה צריך לג"ש. אמנם בענין דרוש ניתן רשות לאחרונים לומר אף שהראשונים אמרו דרך אחר כי כמה פנים לפנים. ברם מאי דנפיק מינה לענין דינא אפי' האמוראים לא מצו לאפלוגי על תנאי כידוע וכמו שכתבנו בסמוך:

ודע שהג"ש האמורות במדרשים אפשר דאינם ג"ש גמורות רק גלוי מלתא וכמדומה שכן ראיי שכתב רבינו מהר"ם אלשיך זלה"ה בדרשותיו אמנם מדברי ר"ת והרי"ף שהביא הרב אהבת חסד בתוספותיו בפ' זה ד"ה ר"י הגלילי לכאורה נראה להפך ושם פירש הרב הנז' מ"ש בשבת דף צ"ז גבי מקושש שאמר ריב"ב לר' עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן הדין אם כדברך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק וכתב דהלשון ק' ופירש אם כדבריך דסברת דדור המדבר אין להם חלק לעה"ב וכו' ע"ש. ולדעתי הקצרה אינו מחוור והלשון פשוט ומבואר אם כדבריך דמקושש צלפחד וכו' ויגיד עליו רעו דאח"ך אמר כך על מ"ש ר' עקיבא דאהרן נצטרע והפירוש פשוט כמו שאמרנו ועל פירושו יש להשיב כמבואר למעיין:

פירוש דור המדבר וכו'. הר' בנין יהושע הביא מאז"ל שעיכבם ה' מ' שנה כדי שהכנענים יבנו ויטעו מה שהחריבו וקצצו מקודם ובזה שמעתי משם הרב כנה"ג ז"ל פ' תעו במדבר וכו' והטעם כי עיר מושב לא מצאו שאם היו באים תכף כשיצאו ממצרים היה א"י חרבן שהכנענים החריבוה:

משיבין על דבריו וכו'. זה שייך לקמן אחר דברי רבי יוסי הגלילי שמקשין על דבריו מכח דכתיב שם. בנין יהושע וכן בספר רגל ישרה הגיה דלשון זה שייך לקמן ומה שכתוב בראש דוד דף קמ"א ע"א שם שם ט"ס וכצ"ל פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע על דור המדבר ואמרו עוד משיבין על דבריו רשעים נאמר בהם כצ"ל ועיין שם מה שפירשתי בזה בעניותי פ' ויתא ראשי עם ע"ש ועיין שם דף קי"ז ע"ג דרך רבני עה"ק ירושלם תו' על פ' במדבר הזה יתמו וכו' ע"ש:

הדרן למאי דאתאן עלה דתנה הש"ס שם בשבת דף צ"ו א"ר יהודה בן בתירא לר"ע בין כך ובין כך עתיד אתה ליתן את הדין וכו' ופריך אלא הא גמר ג"ש ומשני ג"ש לא גמור וכתבו התוס' וז"ל ג"ש לא גמיר וא"ת לגמר מר' עקיבא שהוא קבלה מרבו ואומר ר"ת שהיא בקבלה מנין ג"ש שבכל התורה וזו היתה יתירה על החשבון לפיכך לא קבלה עכ"ל והביאם מרן ז"ל בספר כללי הגמרא דף קי"ב ע"ב ומהש"ס דפריך אלא הא גמר ג"ש ומדברי התוספות מוכח דהג"ש שאמרו בהגדה ג"ש גמורה היא. ומ"מ עדיין אפשר דבמדרשי' אמרו בלשון ג"ש והוא גלוי מילתא ודרך אסמכתא. אבל בהגדה שהיא בבריתא בתלמוד מוכח מדברי הש"ס והתוספות שהיא ג"ש גמורה:

איברא דיש לדקדק על דברי ר"ת דמאחר דר' עקיבא גמר ג"ש מרביה אם ריב"ב בא לחשבון לג"ש ודא השתכחת יתיר מאי אית ליה עם רבי עקיבא והא לדידיה דגמיר ג"ש מרביה ג"ש כמאן דכתיבא דמיא ומאי עתיד ליתן את הדין דקאמר והתורה כסתו האיכא ג"ש לר' עקיבא. ואפשר לומר דריב"ב רצה לדעת אם ר' עקיבא ידע דג"ש זו מוסכמת או אם יש חולק בה ובא לז המשום שהוא קבל דבר שבמנין כמה ג"ש יש בתורה וזאת יותרת היא. ואם יאמר ר' עקיבא מוסכמת ילמוד ממנו ויחסר אחד ממנינו. ואם אינה מוסכמת יעמוד בשלו ולזה בחכמה יסד אר"ש לאמר לו עתיד ליתן את הדין וכו' ואם הוא ידע דג"ש דגמיר מוסכמת ואין חולק עליה. הוא יתמה עליו. מה הלשון אומרת עתיד ליתן וכו' התורה כיסתו וכו' והרי ג"ש כמאן דכתיבה דמיא. ואם ישתוק מורה דהגם דהוא יסבור לג"ש דקבלה מרביה מ"מ ידע כי יש חולק בדבר. וזה כונת הש"ס שתירץ ג"ש לא גמיר ריב"ב כלומר ולגלות אם היא ג"ש מוסכמת א"ל לר' עקיבא כך. אי נמי יש לומר בפשיטות דריב"ב קבל מנין הג"ש שבתורה וזו יתירה וריב"ב הי"ל כמה תנאים חביריו דגם הם קבלו מרבם מנין ג"ש שבתורה וזו יתירה וא"כ יש מחלקת בין התנאים וסבר ריב"ב דלא אמרינן ג"ש כמאן דכתיבא דמיא אלא בג"ש מוסכמת לכ"ע אבל בזו דאיכא פלוגתא חזר הדבר בסוג התורה כיסתו ובדברים אלו גלה דעתו שהוא ורבותיו וחביריו לית להו ג"ש זו ור' עקיבא הי"ל לחוש למאן דפליג ולא לגלות ע"ד ספיקא דאוריתא לחומרא. וריב"ב דייק ולא אמר דנענש רק דעתיד ליתן הדין דהמקטרג בעילה כל דהו יקטרג ויעמוד בדין אבל ודאי שיצא זכאי כי יטעון טעו"ן בענינו. ור' עקיבא כי שיח וכי שיג לו הוה מצי להשיבו כי מאריה אסכים על ידיה בין על זה בין על מאי דדריש באהרן ולפי רוב הענוה שתק ולא השיב לו:

והרב מהר"י פינטו ז"ל תריץ לסוגיא דשמעתא דמאי דקאמר ג"ש לא גמיר ר"ל ר' עקיבא ולא אמרה אלא דרך דרשא ואסמכתא ולאו דקבל מרבו ג"ש זו ובא האות שלא אמר נאמר כאן ונאמר להלן וכו' ע"ש. ויש להשיב על דברי הרב ז"ל דלשון ג"ש לא גמיר לא אתי שפיר והו"ל לשנויי למאי דהקשה אלא הא גמר ג"ש. לאו ג"ש היא אלא דרשה בעלמא. גם מאי דכייל דכשהוא ג"ש אומר בלשון נאמר כאן ונאמר להלן ואם לאו אינו ג"ש לא שמיע לי ודוק ועיין מאי דכתיבנא בעניותין בס' פתח עינים שם בשבת בס"ד:

לא יומתו אבות על בנים. פי' בשביל בנים. בנין יהושע:

דיין בעירו. פירש הרב בנין יהושע משם אביו דנקט דיין שדן יחידי ע"ש. ואפשר שאמר בעירו כלומר אפילו שאין גדול ממנו לא ידון יחידי ויש לו להעמיד אצלו תלמידיו וכיוצא:

חזן. יש מי שפירש שליח צבור ובקונ' שמחת הרגל של פסח בסופו כתבתי מוסר שכתבו ז"ל על השלוחי צבור ע"ש:

ז' אין להם חלק לעוה"ב אלו הן לבלר וכו'. וא"ת דבמתני' פ' חלק קתני ואלו שאין להם חלק האומר אין תחיית המתים וכו'. ואמאי לא קתני הני. ותו דהני הוי רבותא טפי. וי"ל דמאי דתנן הוא מילתא פסיקתא אם לא עשו תשובה והני לאו מילתא פסיקתא דמשכחת לה שלא חטאו כלל אלא דבבריתא שלנו קתני תני דשכיח דיחטאו ואם לא שבו אין להם חלק לעה"ב:

סופה יש מי שפירש דהוא סופר שטרות מזוייפים והרב בנין יהושע כתב סופר מלמד תנוקות כמ"ש לא ילמד רווק סופרים עכ"ל. ועמו הסליחה דהתם פי' סופרים תנוקות והתם תנן לא תלמד אשה סופרים ויש לישב:

שוב ראיתי להרב שאלת יעבץ ז"ל בח"ב סי' ס"ט דף מ"ב ע"ב שכתב על בריתא שלנו. ואעתיק קצת מדבריו בקיצור וז"ל ז' אין להם חלק לעה"ב פי' אם אינן זהירין במלאכתן ואומנותם ומינוים כראוי להם. לבלר. כותב סת"ם כמ"ש רי"ש לר"מ שאם תחסר אות א' נמצאת מחריב העולם. וסופר. כותב שטרות וגיטין שהרבה דברים תלוים בו אם מקלקל בהם נמצא מפסיד ממון שלא כדין או מרבה ממזרים. דיין לעירו כשמתפרנס מהם בדרכים מעוקלים ועוד אם באו לפניו לדון בני עיר אחרת לדון עם בני עירו מטה הדין לצד בני עירו. וקוסם ענין זה נתעורר מאד היינו דאחריבנהו לכמה קהלות ישראל. חזן וטבח. הם ודאי לאבן נגף ולצור מכשול לבית ישראל עכ"ל. בקצור נמרץ עיין בספרו באורך והרב רגל ישרה האריך בכמה פירושים ויש להשיב על קצת דבריו כמו שיראה הרואה ואין להאריך:

בלעם הדבר קשה דאכפל תנא למימר דבלעם אין לו חלק לעוה"ב ומה גם דבישראל עסיק וכבר כתבו ז"ל דאשמועינן משום דחסידי א"ה יש להם חלק עה"ב קמ"ל דבלעם ליתיה בכלל חסידי א"ה יש להם חלק עה"ב קמ"ל דבלעם ליתיה בכלל חסידי א"ה אמנם עדיין צ"י. ועלה על לב לומר דרמז מ"ש בירושלמי פ"ג דנדרים דבלעם עתיד לישב עם הצדיקים בג"ע ומוציאין אותו משם. ושוב ראיתי דהגם דבספר יפה מראה בירושלמי וביפ"מ גריס בלעם הוא ט"ס וצ"ל עשו וגם ב"יפ"מ הוא ט"ס וכך נראה קצת מדברי היפ"מ עצמו וכן הוא בדפוסי הירושלמי ובספר מלאכת הקדש פ' בלק הנדפס מחדש האריך בזה ולא הרגיש שצ"ל עשו'. אף ההוגה את השם באותיותיו וכו' עמ"ש אני הדל בקונטר' דבש לפי דף נ"ד ע"ש:

למלכותו השיבו ולא לחיי העוה"ב השיבו. נראה דלאו דוקא נקט חיי העוה"ב דהם דנים על עוה"ב. וגם ר' יהודה לא נחלק על ת"ק דאמר דאין לו חלק לעוה"ב אבל חיי העה"ב הוא מדרגה יותר עליונה מעוה"ב כנודע ולכאורה קשה דהא ריב"ל שלח לרבן גמליאל דמנשה הוא בבית שני בג"ע ממונה על בעלי תשובה כמ"ש גופא דעובדא בכלבו סי' ק"ב וא"כ איך חלקו על ר' יהודה. ואפשר לומר דמחלקת ר' יהודה וחכמים היה קודם ענין ריב"ל ועל הרוב דאחר פטירת רבינו הקדוש האריך ימים ריב"ל שהרי אמרו פ' הנושא דלוי אבי ר' יהושע אחרי פטירת רבי יתיב אבראי עם ר' חנינא בר חמא. ואה"נ דאחר שהלך ריב"ל לג"ע ושלח לו משה לר"ג כל עניני ג"ע נודע דמנשה הוא בג"ע: