שבעה כו' מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין וכו'. ואם קבלו כלן לעשר כתיב במלאכי הביאו את כל המעשר וכו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די וכו' ומי שקבל לעשות צדקה וחסד תכף משפיעין עליו מלמעלה כמ"ש מהר"ן כ"ץ ז"ל וזה אפשר רמז נתון תתן לו נתון מן השמים קודם תתן לו ודוק כי קצרתי ובדרושים הארכתי בס"ד:

אל תגזול דל כי דל הוא וכו'. מפורש במדרש תנחומא אם היית רגיל לפרנסו וחזרת בך ואמרת עד מתי אספיק לזה ואתה מונע שלא ליתן לו אם עשית כן כאלו אתה גוזלו וכו' ע"ש. ואפשר שגם זה רמז הכתוב נתון תתן לו ולא ירע לבבך וכו' כלומר נתון שאתה רגיל ליתן לזה לא תפסוק אלא תתן לו ולא ירע לבבך לומר הלואי שלא נתתי לו לשעבר שזה גורם להתמי' ליתן לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וכו':

שמא כשהיית יושב ודורש וכו' זחה דעתך עליך וכו'. שמעתי בקטנותי מחכם גדול בדורנו זלה"ה שמטעם זה ביטל מה שהיה דורש ברבים שמא יבא לזוח דעתו ומוכח דהוא עון חמור שר' ישמעאל צדד לומר שנתחייב מיתה בשביל זה עכ"ד. ואני בעניי אומר דודאי הוא עון להתגאות במה שדורש ובכבוד שיש לו. אמנם ענין הדרוש להוכיח לעם במת"ק ודש"ן ולומר חידושי תורה ברבי' הוא ענין נשגב ונפלא מאד מאד ואין כאן מקום להאריך בזה. ואם כן לדעתי הקצרה האיש החכם יחזיק במוסר וידרוש לזכות את הרבים ויזהר שלא להתגאות כלל וישים אל לבו שחכמתו וחידושיו אינם אפי' כגרגי' חרדל לגבי הראשונים ומה שמכבדים אותו זה חסד עליון שמכסה מומי בני אדם ויתן חינו והני מילי ואביזרייהו דברי אמת קש"ט שנים עשר יהו בין עיניו וה' לא ימנע טוב להולכים בתמי':

כגון שלא ימצאו להם עדים להתירם וכו' שמעתי משם מורינו הרב הגדול שארנו (בן בתו של מז"ה חס"ל) כמהר"ר אברהם יצחקי ז"ל דאיך יתישב הפ' דכתי' במז' ק"ט יהיו ימיו מעטים פקודתו יקח אחר יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה וכו' דהא כתיב יהיו ימיו מעטים ואמאי אצטריך אשתו אלמנה ובניו יתומים ואין לדרוש כדדריש בבריתא שלנו דנשיהם מבקשות לינשא ואין מניחים אותם דהכתיב פקודתו יקח אחר דהיינו אשתו. והפסוק עצמו צריך ישוב. והיה מפרש הרב ז"ל עם הדין בא"ה סי' ל"ז האשה שאמרה מת בעלי נאמנת ותנשא. באה צרתה ואמרה מת בעלי תני לי כתובתי אינה נאמנת ולא תנשא וכתובה אין נגבית מחיים. והכתוב במי שיש לו שתי נשים מיירי וז"ש פקודתו יקח אחר שאמרה מת בעלי והדין הוא תנשא. ואשתו אלמנה ובניו יתומים היא אשתו אחרת דאמרה מת בעלי תנו כתובתי דלא תנשא והיינו דקאמר ואשתו אלמנה שאין מניחים אותה לינשא ובניו יתומים שאין מניחין אותם לירד לנכסי אביהם ואמר ינקש נושה דבע"ח יכול להתפרע ממה נפשך. ומספר ירחים לאו דוקא אלא פירושו מספר השנים. ורש"י ז"ל פ' בחוקותי על פאת אשר לא שבתה בא חשבון שני הגלות כשנות השמיטות ע"ש:

כל זמן שישראל פרוצים בעריות שכינה מסתלקת מביניהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר וכו'. מוסר. הירא את דבר ה' שאוג ישאג שזה גורם איחור הגאולה בעוה"ר ולא היתה גאולת מצרים אלא שלא נמצא ביניהם זנות כמ"ש במדבר רבה פ"ג ובגלות בבל לא היתה גאולה כתקנה מפני נשים נכריות כי ידוע כי כל הגלות לברר ניצוצי הקדושה ובעוה"ר בזנות מחדש מכניסים ני' הק' בסט"א אוי ואבוי. דמלבד עונש העבירה עצמה. ענש יענש על שהיה סיבה לאורך גלות השכינה כ"י ובטול עבודת ה'. וזה רמז חטא חטאה ירושלים הכפל על החטא עצמו וגם שגרמו החרבן וביטול עבודת ה' ולכן לקתה כפלים וכל קבל דנא אמר נחמו נחמו עמי בכפלים וזה רמז כי שדי הוא ביסוד ופנים שלו תה"ך גימטריא משיח בן דוד שביאת המשיח תלוי בשמירת היסוד וס"ת יראה בך ערות גימטריא משיח בן דוד שמעכב ביאת הגואל משיח בן דוד אם ח"ו יש ערות דבר ואם לא יראה וכו' יבא משיח ה' הטוב יכפר בעד ויגאלנו גאולה שלימה למען שמו כי"ר: