Kisse Rahamim on Tractate Kallah Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עד שהגיעו לפסוק זה פזר נתן לאביונים. אפשר דר' עקיבא רצה לרמוז לו דגם בכי האי גוונא שהוא נתנם לקנות עיירות ור' עקיבא נתנם לצדקה שכר גדול יש לו לר' טרפון ויחשבה לו צדקה. וכל דבר טוב רמוז בתורה כי היא תורת ה' תמימה לא תחסר כל בה והיינו מאי דאמרינן בקמא דף צ"ב מנא הא מילתא דאמרי אינשי ומייתי קרא. דכיון דהתורה היא תמימה ודאי הא מלתא דאמרי אינשי והיא מילתא מעליא ודאי רמוזה היא בתורה לכן הביא לו מקרא. ואף כאן רבי עקיבא רמז לו דהוא רמוז בכתוב פזר אם פזר מעותיו בעניני העה"ז וזה הפיזור א' נתן לאביונים צדקתו של בעל המעות עומדת לעד:
אלופי בדרך ארץ. שלא רצה רבי עקיבא לומר לו בפירוש דלא עבד כדבעי למעבד לפי עושרו ועשה המצאה זו משום דרך ארץ:
והוסיף לו ממון לבזבז. ובזה הראה כי מטוב לבו ומרצונו קיים מעשה ר' עקיבא כדאמרינן פ"ב דמציעא גבי כלך אצל יפות דאם הוסיף גלי דעתיה דלאו משום כסופא הוא דעבד ע"ש:
תוספות אמרו עליו על ר' טרפון שהיה עשיר גדול וכו'. עיין במדרש ויקרא ירבה פ' ל"ד ומ"ש רבינו בצלאל בשיטה מקובצת לכתובות על דף ן' ומ"ש אני עני בקונטריס פתח עינים על בתרא דף יו"ד ע"ש:
ולא היה נותן מתנות לאביוני'. וא"ת איך ר' טרפון ח"ו לא היה עושה צדקה וי"ל דדייק לומר ולא היה נותן מתנות לאביונים ולא אמר שאינו עושה צדקה ח"ו דודאי היה עושה ונותן פרוטות לעניים החוזרים על הפתחים ולמי ששואלו נותן פרוטות ובהכי היה מקיים מצות צדקה אך כפי עושרו הי"ל ליתן מתנות לאביונים דייקא מתנות לצנועים שאינם שואלים ומתי' ברעב ואליהם היה צריך ליתן ולחלק ולכן ר' עקיבא דידע שחייב לעשות כן לפי עושרו עשה המצאה זו לזכותו:
שוב מעשה בר' טרפון שהיה אוכל קציעות. מייתי הך עובדא להודיע חסידות ר' טרפון דבמעשה הקודם הורה חסידות בממונו דר' עקיבא בזבז ד' אלפין דינרין משלו לצדקה ועמד ונשקו והוסיף לו ועתה במעשה הזה מודיע חסידותו בגופו שהכהו מכה רבה וסבל כדי שלא לומר שהוא רבי טרפון שלא להשתמש בכתרה של תורה והוא פלא. לפרדס שלו. בש"ס בנדרים דף ס"ב מייתי עובדא דר' טרפון שהיה אוכל בשדה אחר בזמן שהוקפלו רוב המקצועות דהפקרא נינהו ואתא גברא ואחתיה בשקיה למשדייה בנהרא ואמר אוי לו לטרפון שזה הרגו שמטיה וערק וכל ימיו היה מצטער על זה שנשתמש בכתרה של תורה ע"ש באורך. ועין רואה דיש שינויים גדולים. ואם נאמר שהם שתי מעשיות ניחא ואחר אותו מעשה דנדרים היה מעשה זה בפרדס שלי ולתקן עד שאמר במעשה הראשון אוי לו לטרפון וכו' סבל מכה רבה בפרדס שלו:
שכל המשתמש בכתר תורה אין לו חלק לעוה"ב. ובנדרים שם אמרו דמשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם:
מוסר מרתע כוליה גופא קשיא רי"שא וסיפא קפסיק שדר"ה חשכו הרואות ושאר הגוף אכסוהו צער"י לראות מה עשה ר' טרפון בעובדא דנדרים על שאמר אוי לו לטרפון כשהיה משליכו לנהר שנצטער כל ימיו ובעובדת דהכא שהכהו מכה רבה ולא א"ל שום דבר. והעונש הוא אין לו חלק לעה"ב או נעקר מן העולם ושנינו ודאשתמש בתגא חלף. והאיש הירא ירעש כלבנון וזיויה ישתנון ויתרחק מאד מלהשתמש בכתר תורה. וק"ו שכתבו הפוסקים הקדמונים דת"ח לא יש בזמן הזה. ה' ברחמיו יתמלא רחמים עלינו ויצילנו מחטא זה ומכל חטא ויטהר לבנו לעובדו באמת ובלב שלם ויהיו כל מעשנו לשם שמים ויעזרנו על דבר כבוד שמו כי"ר:
תוספות כיון שהכירו קרע את בגדיו וכו'. וא"ת לפי חסידתו של ר' טרפון תכף היה לו למחול דרב שמחל על כבודו כבודו מחול ומה גם דהיה בשוגג שלא הכירו. וי"ל דזה בזיון והכאה ואין בידו למחול על בזיונו וק"ו על הכאתו דכבודו מחול אמרו ולא בזיונו וכמ"ש הפוסקים דאב שמחל על כבודו מחול אמרו ולא בזיונו. ומאחר שחטאו היה גדול ומה גם דהיה שוגג קרוב למזיד דהיה לו להתבונן ולהכירו. אמטו להכי הניחו ר' טרפון שיצעק ויתמרמר ויקרע אז"לא גרי"ש תלש"א שער"א דגופא כדי שיתכפר לו עונו ולכן כשאמר לו מחול לי לא ענה אותו מחול לך כי חטאו מרובה ואין בידו:
ר' יהודה אומר ישמחנה וכו' שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע:
רמז אפשר לרמוז במ"ש הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי ז"ל דקליפת זנות נקראת לר"י ובזה אפשר לרמוז דהכא שעושה מצוה לשם שמים הוא מפריד קליפה זו שלא תשלוט ה"ש שומר מצוה לא ידע רע ר"ת לר"י שהוא מבריח מעליו קליפה זו. ואיכא בינייהו של התיבות הללו תיבת דבר שהוא ל' זיווג על דרך ראוה מדברת. וכשהוא לש"ש מפריד קליפה זו ולא ידע דבר רע:
דרש אפש' במ"ש בדרושי' דאין מעבירין על המצות כשהם מצות חלוקות אך במצוה עצמה להמתין לעשותה באופן יותר טוב שרי כמ"ש הרב תרומת הדשן ז"ל להמתין לברך על הלבנה עד מוצאי שבת. אך במצות חלוקות אין מעבירין קלה מפני חמורה כמו שהסכים הגאון מהר"ר צבי אשכנזי ז"ל בתשובותיו היקרות בסי' ק"ו. וז"ש שומר מצוה שהוא ממתין לעשותה כמו ברכת הלבנה להמתין עד מ"ש לא ידע דבר רע שאין בו חטא שמעביר על המצות אך זה דוקא במצוה א' לעשותה באופן היותר נאות שומר מצוה דייקא. אבל עת ומשפט אם הם מצות חלוקות דאיכא אין מעבירין וגם בתמידין ומוספין דנחשב הכל מצוה א' ידע לב חכם להתבונן בדינין לכוין אל האמת ועוד יש לי הדל ציצים ופרחים בפ' זה ככתוב במ"א בס"ד:
שפעם אחת נתחלפו לו מעות פורים וכו'. במס' ע"ז דף י"ח מייתי עובדא דר' חנינא בן תרדיון ויש שינוים הרבה ע"ש והיו עיניך רואות. והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה סוף מכות כתב דכשהאדם מקיים מצוה אחת מתרי"ג כתקנה בזה זוכה לעה"ב והביא ראיה מהא דר' חנינא בן תרדיון ע"ש. ולפום ריהטא דבריו צריכים ישוב וכבר אני בעניי עמדתי על דבריו ז"ל ובאתי לכלל י"שוב לפי קוצר דעתי וכבר נדפס בסוף קונטריס שם הגדולים ח"א בקונטריס חסדי אבות מהדורא בתרא בדפוס חדש בסוף פ"ג דאבות עיין שם דף קי"א ע"א והיו עיניך רואות אם טוב בעיניך:
וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. פירשו המפרשים הראשונים ז"ל דהגם שמרדכי לא הוה אכפת ליה דאסתר תאמר בשמו ולא עלה על דעתו וגם אסתר ידעה נאמנה דמרדכי לא חשב בזה ולא עשה אלא בשביל אסתר להצילה. עם כל זה אסתר המלכה אמרה בשם מרדכי ובאה הגאולה על ידה ומשם למדנו עיקר זה דהאומ' דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ויש קצת טעם דכיון דאומר דבר בשם חכם שלא אמרו גורם לשכינה שתסתלק א"כ כשאומר בשם אומרו מרובה מדה טובה שתשרה שכינה ובאה הגאולה. ה' ברחמיו יגאלנו גאולה שלימה למען שמו במהרה בימינו ונזכה ונחיה לאור באור החיים:
תוספות כל האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו כצ"ל וכן הביא הנסחא הרב מגן אברהם ז"ל א"ח סי' קנ"ו. שוב ראיתי בס' אגודה דגריס והאומר דבר בשם חכם ולא גמרה ממנו ע"ש דף רכ"ה. וראיתי להרב רגל ישרה שכתב וז"ל מכאן נ"ל ראיה לרבינו יונה בברכות שפירש דמ"ש ד"א האומר דבר שלא שמע מפי רבו ר"ל שאמר דבר בשם חכם ובאמת לא שמע מחכם ההוא דלא כמהרש"א ז"ל בח"א וכו' אמנם מזה תמהני עמ"ש בברכות דף ע"ג ע"ב ולא היא לאשתמוטי נפשיה והרי באמת אסור לומר בשם חכם דלא גמיר מניה כי הכא וצ"ע עכ"ל. והאמת שדברי הרב מהרש"א ז"ל בחדושי אגדות בברכות דף ז"ך קשים. וכבר אנכי העירותיהו בעניותי בקונט' פתח עינים שם ושם רמזתי מ"ש במחזיק ברכה א"ח סי' קנ"ו ושם במחב"ר הבאתי הך דהכא. ועוד יקשה על הרב מהרש"א ז"ל דלא זכר דברי רבינו יונה ז"ל כמו שהשיג עליו הרב רגל ישרה ועוד ק"ק על הרב מהרש"א ז"ל דלא זכר דברי הרא"ש ז"ל בסוגיא שפירש דבר שלא שמע מפי רבו ואמרו מפי רבו והיינו כמו שפירש רבינו יונה ז"ל. גם לא זכר דהרמב"ם פ"ה דת למוד תורה והטור י"ד סי' רמ"ב שכתבו שלא יאמר דבר שלא שמע מפי רבו עד שיזכיר שם אומרו. והענין קרוב לפירוש רבינו יונה והרא"ש ולכן הטור נקט דברי הרמב"ם:
וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר וכו'. פירש הרב המפרש מדרש משלי סי' ו' דף נ"ג ע"א דקשיא ליה ומנא לן דזה גרם לז"א שנאמר ותאמר אסתר וכו' ואמאי אצטריך הכתוב לאומרו אלא לומר שזה גרם הגאולה וזה כונת הכתוב ומאמר אסתר קיים וכו' כלומר מה שאמרה אסתר בשם מרדכי. וכי תימא מאן מוכח לז"א ונכתב בספר כלומר מדהוצרך הכתוב לומר ותאמר אסתר וגו' למדנו שזה גרם שמביא גאולה לעולם. האל הטוב אב הרחמים ימהר הגאולה למען שמו בזכות אבות וזכות תורתו הקדושה תורת חיים: