משההקניא והתרה. התרה פי' הקניא שהתרה כן והזהיר לישראל: כדתנן המקנא לאשתו מייתי לה הכא לומר דהקני' לשון התראה כ"כ ה' נחלת יעקב ועמ"ש בתוספות: שיהיו קורין בתורה בשבתות וי"ט ור"ח ובחש"מ וכו' הכי אתמר בירושלמי במגינה פ' הקורא עומד והביאוהו שם הרי"ף והרא"ש ז"ל: שנאמר וידבר משה את מועדי ה' הוא אסמכתא בעלמא דפירושא דקרא סדר מועדיא כמו שתרגם אונקלוס. ובת"כ אמרו וידבר משה את מועדי ה' מלמד שהיה משה או' להם לישראל ה' פסח בפסח וכו' ויש שם דרשות אחרות וכן בפסיקתא. והא דקורין בשבתות וי"ט וכו' הוא תקנת משה רבינו ע"ה ואינו מן התורה:

תוספות משה הקניא והתרה בקונטריס הבאתי מה שפי' הרב נחלת יעקב דהקניא פירושו התרה ואמר התרה לפרש מה שאמר הקניא שהוא התרה ומייתי ראיה שהקניא התרה ממשנה סוטה זהת"ד ואינו נראה שיאמר התנא תיבה סתומה ויפרשנה ויביא ראיה על פירושו שפירש דבריו ממשנה ואע"ג דבסוטה דף ג' איכא מ"ד דקינוי לשון התראה כדכתיב ויקנא ה' לארצו מ"מ הא איכא פירושים אחרים ולכל הדברות לא שמיע לי שיאמר משה הקניא ואח"ך יפרש דמה שאמר הקניא כונתו התרה ויביא ראיה דפירושו על דבריו טוב מהמשנה וזה רחוק בעיני הרבה ובפרט בלשון ברייתא. לכן נראה כפשוטו דהקניא הוא דמשה רבינו רעיא מהימנא ואי נמי בדבר ה' מאהבה קנא לישראל שיהיו מיוחדים לשמו יתברך דוקא כשם שהבעל רוצה שאשתו תהיה כולה שלו וז"ש הקניא ומאהבה יש לו קנאה ולכן התרה והתראה היתה בפני שנים שמים וארץ ולכן מייתי המשנה המקנא לאשתו דמקנא על פי שנים וכ"כ הרב רגל ישרה דמשה רבינו התרה לישראל בב' עדים שמים וארץ וע"ש בדבריו ודוק:

בשבתות וי"ט ור"ח וכו'. כתב הרב נחלת יעקב וז"ל בגמ' דב"ק לא קתני שמשה התקין בי"ט ור"ח וכו' אמנם הרי"ף וכו' וכן משמ' בבבלי דקתני במתני' שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו ופירש"י שם דאכולה מתני' קאי משמע דקאי נמי אי"ט ור"ח וחש"מ דקתני במתני' מה קורין בהן ועל זה קתני שמשה תקן לישראל עכ"ל ומ"ש וכן משמע בבבלי דקתני במתני' שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו ופירש"י שם דאכולה מתני' קאי משמע דקאי נמי אי"ט ור"ח וחש"מ דקתני במתני' מה קורין בהן ועל זה קתני שמשה תקן לישרלא עכ"ל ומ"ש וכן משמע בבבלי דקתני במתני' הוא אגב שיטפיה דמשנתנו רבינו הקדוש סודרה ועלה קיימי תרי תלמודי דמערב' ובבלי:

ופירוש המשנה ומה שפירש רש"י ז"ל עלה לקוצר דעתי אין הפירוש כמו שהבין הוא אלא הכונה דקרא קאמר דמשה רבינו ע"ה הוא היה אומר לישראל ה' פסח בפסח כמו שאמרו בת"כ ומזה התקינו שיהיו קורין כל א' בזמנו והוא תקנה. ולא פורש במשנתנו מי התקין קביעות אלו. והן הן דברי רש"י ז"ל דפירש במשנה וז"ל שנאמר וידבר משה וכו' אכולה מתני' קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מעניני המועדות עכ"ל כונתו דמהאי קרא דמשה רבינו היה אומר לישראל ה' פסח בפסח משם למדנו שמצוה לקרות וכו' והיינו מאי דקתני בכולא מתני' והוא תקנה לא פורש במשנה ולא בגמרא בבלית אימתי נתקן זה. ובש"ס שם קאמר ת"ר משה תקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח וכו' וזהו תקנה לעסוק בה' פסח וכו'. והכתוב מדבר משה וכו' הוא כמו שאמרנו שהוא היה או' לישראל וכו'. אבל הוא תקן לישראל והוא תקנה אשר לא כתוב בספר. ועל פי זה יש לדקדק על מ"ש מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שם כאשר יראה המעיין ואין להאריך ודוק היטב:

עזראתקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשני ובה' ובשבת במנחה. ברייתא דידן סובר' דמשה רבינו ע"ה תקן בשבת וי"ט וכו' ועזרא תקן ב' וה' ומנחת שבת ואינו סובר האי תנא כברייתא דפ' מרוב' ומ"ש שם בש"ס דעזרא מה שתקן הוא ג' גברי ועשרה פסוקי ע"ע:

תוספות עזרא תקן וכו'. כתב הרב נחלת יעקב וז"ל אין להקשות דבהלכה א' קתני משה תקן לישראל והכא קתני עזרא תקן דכבר הקשו במס' קמא וכו' ותירצו דעיקר התקנה היתה מימות משה ועזרא תקן הסדר וכו' אבל אין לומר דמשה תקן בשבתות וי"ט ועזרא תקן בב' וה' זה אינו דבהדיא קתני התם דנביאים שבדור תקנו בב' וה' וכו' וכן כתוב בהדיא בירושלמי דמגילה משה תקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבת וי"ט ור"ח בחש"מ וכו' עזרא תקן להם לישראל שלשה בתורה בב' וה' בשבת במנחה עכ"ל. ולא ראה הירושלמי במקומו רק ראה דברי הרי"ף והרא"ש שכתבו בן בשם הירושלמי. אבל בירושלמי עצמו פ' הקורא עומד קאמר כדברי ברייתא שלנו ממש וז"ל משה תקן לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות ובי"ט ובר"ח ובחש"מ שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל עזרא התקין לישראל שיהיו קורין בתורה בב' וה' בשבת ובשבת במנחה עכ"ל. הרי דבירושלמי עצמו קאמר כברייתא שלנו. ועוד נעלם ממנו מ"ש בירושלמי ריש מגילה על יום הכניסה וז"ל רבי יוסטא בי רבי שונם בעא קומי רבי מנא ולא עזרא תקן שיהיו קורין בתורה בב' ובה' ובשבת במנחה ומרדכי ואסתר מתקינים על מה שעזרא עתיד להתקין א"ל מי שסדר את המשנה סמכה למקרא וכו' עכ"ל הרי מונח דכל תקנת ב' וה' ושבת במנחה הוא מעזרא. וכ"כ הרב המאירי ז"ל במגילה דמס' סופרים סבר דעזרא תקן עיקר הקריאה בב' וה' ופליג אגמרין. ובס' האגודה דף קל"ב הביא הירושלמי כנסחת הירושלמי עצמו עזרא תקן לקרות ב' וה' ומנחה בשבת ע"ש. ואני בעניי עמדתי בענין זה בברכי יוסף א"ח סי' קל"ה וסי' תרכ"ה. ומחב"ר סי' קל"ה ובקו' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח דף מ"ט ע"ג וטוב עין דף מ"א ע"ב ומשם באר"ה דעת הרא"ש בתוספותיו ובמחב"ר שם כתבתי על הברייתא שלנו ע"ש:

ורבינו בעל המנהיג סי' ע' כתב מתקנת עזרא בסוף מרובה שיהיו קורין בתורה בב' וה'. ומאחר דהרב ז"ל קאי אשמעתא דפ' מרובה צ"ל דנקט עזרא משום דהעמיד הדבר על בוריו לקרות שלשה אנשים ועשרה פסוקים וכתב שם משם רז"ל דרשו ה' ב' ה' מצאו בשני וה' תמצאו אותו:

ודע דבקונט' פתח עינים בקמא על דף פ"ב רמזתי בזה ומ"ש שם וכן רבינו ירוחם וכו' הוא אגב שיטפא דרבינו ירוחם כתב כהרי"ף והרא"ש משם הירוש'. ומ"ש שם דהירוש' פ' בני העיר הוא ט"ס וצ"ל פ' הקורא עומד:

איןבין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד משנה היא פ"ה דביצה ופ"ק דמגילה וכתב הרב נחלת יעקב דקתני דאין בין י"ט לשבת וכו' ואין בין שבת ליה"כ איידי דבעי למתני בסמוך הלכה ו' סדר הקרואים בשבת וי"ט ויה"כ ויהיב טעמייהו הקדים הני בי תרי: אין בין י"ט לשבת פירש"י אין בין י"ט לשבת להיות מותר לכתחילה בי"ט מה שאסור בשבת אלא אוכל נפש אבל לענין עונש יש הרבה שזה בסקילה וכרת וזה בלאו גרידא: אלא שזה זדונו בידי אדם פי' במיתת בית דין:

תוספות אין בין י"ט לשבת. כתבו התוס' פ"ק דמגילה דה"פ אין שום מלאכה אסורה לשבת שלא תהא אסורה לי"ט וכו' והם דברי רש"י ז"ל והרשב"א שם בחידושיו כתב הקשו בירושלמי דהא תנן משילין פירות דרך ארובה בי"ט אבל לא בשבת ונ"ל לתרץ דבשל תורה מיירי וכו' וי"ל דתנא ושייר וכו' ע"ש. ולכאורה קשה דבש"ס דילן מקשה שם פ' משילין קושית הירושלמי והוצרכו לדחוק דבש"ס היא ולא תירצו תנא ושייר ולפחות ה"ל להרשב"א ז"ל להזכיר סוגית משילין ואנא זעירא באתי לכלל ישוב דברי הרשב"א ז"ל בקונטריס שער יוסף דף ק"י ע"ד בס"ד ע"ש באורך ועיין להרב לחם משנה בריש הלכות שביתת עשור דהקשה עמ"ש אין בין יה"כ לשבת דהאיכא קניבת ירק דמותר ביה"כ ולא בשבת ותירץ שכוונת המשנה בדברי' שהם מלאכה ולזה כיוון הרמב"ם שם שכתב אין בין שבת ויה"כ בענינים אלו ע"ש באורך ויש לעמוד בדבריו כמו שרמזתי במ"א והיום קצרה לא ע"ט האסף:

אמרר' יהודה מקום שמפסיקין שבת שחרית שם קורין במנחה וכו'. פלוגתא דתנאי בבריתא סוף מגילה ור' זירא פסק הלכה הכי דמקום שמפסיקין שבת שחרית שם קורין במנחה וב' וה' ובשבת הבאה:

תוספות אמר ר' יהודה וכו'. וא"ת אמאי לא נקט בקצרה במנחת שבת וב' וה' קורין פרשה חדשה ובשבת חוזרין ומתחילין הפרשה ולא היה צריך למתני מקום שמפסיקין ויש לומר דנהי דעתה רוב ישראל קורין סדר הפרשיות ככל אשר אנחנו קורין ברם בימים ראשונים במערבא הוו מסקי אוריתא בתלת שני משו"ה נקט האי לישנא מקום שמפסיקין שבת שחרית וכו' ופשוט. והנה שם בש"ס מייתי בריתא דר"מ סבר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה שם קורין בשני בשני שם קורין בחמישי בחמשי שם קורין לשבת הבאה דברי ר"מ ר' יהודה או' מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה וכו' אמר ר' זירא הלכה מקום שמפסיקין שחרית בשבת שם קורין במנחה וכו' וליכא הלכה כר' יהודה משום דאפכי להו. ויש להרגיש דאמאי לא פריך דלמה הוצרך לפסוק הלכה הא קי"ל ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה וי"ל דפ' מי שהוציאוהו אמרו בש"ס דאיכא מאן דלית ליה הני כללי וא"כ ל"ק על ר' זירא דאמאי הוצרך לפסוק הלכה דדילמא ר' זירא סבר כרב דלית ליה תני כללי ומשו"ה לא פריך אלא דלימא הלכה כר' יהודה ובזה היה מקצר והוה אשמועינן נמי דבעלמא לית ליה הני כללי. ותירץ משום דאפכי להו ולעולם אית לי ההני כללי ולא הוה אצטריך לפסוק הלכה דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה אך הכא איכא מאן דאפיך להו ולכך קאמר הלכה מקום שמפסיקין וכו':

וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו שכתב וז"ל ולימא הלכה כר' יהודה משום דאפכי להו וא"ת לימא הלכה כתנא דמתני' דקתני ואין עולה להם מן החשבון י"ל דהו"א דמתני' ה"ק בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין כסדרן במקום דמסיים בשני שם מתחיל בה' ואין עולה להם בשבת הבאה מן המנין אלא חוזר וקורא מראש הסדר וזו מחלקת שלישי והלכך לאפוקי מילתיה מכל ספק אמר הכין בהדיא עכ"ל וק"ק דלא אפשר לפרופי מתני' הכי דבמקום דמסיים בשני שם מתחיל בחמישי דאי הכי במקום שמסיים במנחה של שבת מתחיל בשני והו"ל למתני במנחה של שבת בשני ובחמישי קורין כסדרן אלא ודאי להכי תני בסוף מנחה של שבת כי הכי דלא נטעו לפרש כן אלא במנחה ושני וה' בשלשתן קריאה אחת קורין ואין עולין להם מן החשבון וא"כ לימא ר' זירא הלכה כתנא דמתני'. ומה גם דלפי' שכתב הרשב"א ז"ל הוא סברא שלישית חדשה לא כר"מ ולא כר"י וכבר הרב"א כתב וזו מחלקת שלישי כלומר סברא ג' אמנם בצירוף האי דוקיא דדייקינן נדחה האי פירושא. ואפשר דכונת הרשב"א ז"ל דהוה טעינן ולא דייקינן כולי האי ומפרשינן דבמקום דמסיים בשני שם מתחיל בה' וכו' ועיין לקמן בהלכה ה' שישבתי זה ע"ש בס"ד:

אכן בכל זאת אכתי קשה דמאי קאמר הרשב"א ז"ל וא"ת לימא הלכה כתנא דמתני' וכו' הלא במשנתינו ליכא פלוגתא והוא סתם משנה ומה הלשון אומרת הלכה כתנא. והכי הו"ל לאקשויי להרשב"א ז"ל דר' זירא לשתוק ולא יצטרך לפסוק הלכה דהא סתם במשנה ומחלקת בבריתא הלכה כסתם משנה והכא סתמא דמתני' ואין עולה להם מן החשבון והכי הלכתא ולמאי אתא ר' זירא ובין אי ר' יהודה סבר הכי או אפכי והוא סברת ר"מ הלכה כסתם משנה ולא לימא מודי והאי קושיא עדיפא ממאי דפריך הש"ס ולימא הלכה כר' יהודה דקושיא זו עדיפא דלא לימא הלכה כלל ותו דלא מצי לשנויי משום דאפכי כמו שנאמר. ועל סגנון קושיא זו נמי יש לתרץ כמו שתירץ הרשב"א ז"ל דחש ר' זירא דלא נטעה לפרש במתני' דבמקום שמסיים בב' שם מתחיל בה' ונפסוק הלכה כן דהלכה כסתם משנה. להכי הוצרך לומר הלכה מקום שמפסיקין וכו' ואם כן אנו נפרש המשנה כן:

ברם אכתי איכא למידק דאמאי אצטריך ר' זירא לומר הלכה מקום שמפסיקין וכו' דהשתא קשיא לן דזה סתם משנה ואצטריך לשנויי כדתירץ לה הרשב"א. טפי הו"ל לר' זירא לפרושי מתני' ולימא על המשנה בשני וחמישי בשבת במנחה קורין כסדרן אמר ר' זירא ושלשתן קריאה אחת ותו לא היה צריך לפסוק הלכה. ואפשר דהוה טעינן דהא דמפרש ר' זירא למתני' הכי היינו משום דאיהו הפוך וגריס דזה סברת ר"מ וניחא לי הלפרש כן דסתם משנה ר' מאיר. לפ"ז אם אמוראי אחריני קבלו מרבותיהם דהנסחא היא דזו סברת ר' יהודה אמרי דאם ר' זירא ידע נסחא זו אז לא הוה מפרש משנתנו הכי דאין זו סברת ר"מ אלא סברת ר' יהודה והוו מפרשי משנתנו כמו שכתב הרשב"א ז"ל דהוה אמינא מקום דמסיים בב' שם מתחיל בה' והיו פוסקים הלכה כן דהלכה כסתם משנה. להכי נתחכם ר' זירא ואמר מימרא בפני עצמה הלכה מקום שמפסיקין וכו' וממה שאמר הלכה מקום שמפסיקין וכו' ולא אמר הלכה כר' יהודה ש"מ דידע דהפכי להו ולכל הדברות והנסחאות פסק הלכה כך וזהו כונת המשנה גם כן ובזה ביטל את המעוררין וסילק כל מאי דאפשר למטעי והלכה כסתם משנה:

אדהכי בריתא שלנו יוצאה בהינומא דקתני סברת ר' יהודה לחוד דהכי הלכתא וזו היא סתם משנה נמי והאי תנא תנא דווקנא למתני סברת ר' יהודה לחוד דהיא הלכה ומינה דהיינו פירושא דסתמא דמתני' וככל הדברים אשר ראו עיניך:

איןפוחתין מהן שיעלו כהן לוי וישראל והן כנגד ג' קוין כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ע"ש באורך: ואין מוסיפין שלא יהא ביטול מלאכה ושבת במנחה הוא סמוך לחשכה שלא יהיה לטורח וההמון עושים שלא ברצונם ויהיה להם לעון: ואין מפטירין בנביא משום ביטול מלאכה נמי: הפותח והחותם וכו' כך היה המנהג זאת לפנים ואמרו בש"ס והאידנא כלהו מברכין: בר"ח וכו' משום דאיכא מוסף כדאמר בסמוך:

תוספות בשני ובחמישי ובשבת במנחה וכו'. הכי תנן פ' הקורא עומד. ויש להבין אמאי תני תנא כסדר הזה שני וה' ושבת במנחה הו"ל למתני שבת במנחה ושני וחמישי אי משום כבוד היום יומא דשבתא ועת רצון היא אי משום דבמנחה שבת מתחילין לקרות פרשה חדשה וב' וה' קורין מה שקראו במנח' שבת לפום מאי דקי"ל כמבואר לעיל בהלכה ד'. וי"ל דדרך התנא לשנות לא זו אף זו והכא אין מוסיפין לא זו בב' וה' אף זו במנחת שבת. א"נ דעיקר התקנה אמרו בקמא דף פ"ב שלא יהיו ג' ימים בלי תורה וא"כ עיקר התקנה היה ליום ב' וחמישי שלא יהיו ג' ימים בלא תורה. אלא שראו להתקין גם במנחת שבת. וגם לפשט הירושלמי דריש מגילה ופ' הקורא עומד וברייתא שלנו בפרקין הלכה ב' דעזרא תקן ב' וה' כולה קריאה אפשר שטעמו נמי שלא יהיו ג' ימים בלא תורה וא"כ יום שני וה' כטעם לצ"ד זה הם עיקר התקנה ולהכי אקדמינהו והיו עיניך רואות בדקדוק לשון הסוגיא דפ' מרובה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהדיא דמשה רבינו תקן שבת וב' וה' ועזרא תקן לקרות במנח' של שבת ע"ש ובכ"מ ריש פי"ב מה' תפלה וכ"כ רבינו ירוחם כתיב י"ב סוף חלק י"ט:

ולפי זה יש מקום לישב אשר דקדקתי בעניותי לעיל על הרשב"א דלפי מאי דהוה מפרשינן סיים בשני שם מתחיל בה' הו"ל לתנא לשנות מנחת שבת קודם ע"ש בהלכה ד' דבסמוך. דיש לומר דסירכא דלישנא דמשנתנו פ' הקורא עומד דקתני בב' וה' ושבת במנחה קורין ג' וכו' נקט ול"ק על הרשב"א ז"ל:

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. כתב הרשב"א ז"ל בתשובה הביאה מרן בבית יוסף סי' מ"ז דאין מברכין על התורה לאחריה דאין מברכין על המצות לאחריהן אמנם בקריאת התורה בבית הכנסת מברכין לאחריה דתקנת משה ועזרא היא ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם וכדמברכין בהלל ומגילה עכ"ד ובדרושים כתבתי מאמר רבה פ' נצבים שפירש בזה מורינו הרב כמהרי"ך ז"ל כמין חומר:

בר"ח וכו'. אמרינן במגילה דף כ"ב ע"ב ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וכו' ופירש"י ז"ל שאין הנשים עושות מלאכה וכ"כ התוס' שם. והוא דבר שצריך ישוב דהאנשים עושים מלאכה ואיך מפני הנשים קאמר שאין בו ביטול מלאכה. ותו קרא משמואל דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה ותי' ביומא דחולא מוכח דגם האנשים לא היו עושים מלאכה. וכמ"ש הרא"ש בפסקיו פ' הקורא עומד אות ד' ע"ש וכבר אני עני כתבתי בזה בברכי יוסף ומחב"ר סי' זי"ת וברית עולם דף צ"ג וטוב עין דף מ"ז ע"ב. ומשם באר"ה דיש כמה גדולים מהראשונים דס"ל דהאנשים נמי לא היו עושים מלאכה ע"ש ודוק והמרדכי פ' הקורא עומד משם ר"י כתב דמלאכה כבדה גם אנשים אינם עושים עש"ב ועמ"ש הר"ן שם:

בי"טה' וכו' כדמפרש ואזיל י"ט שאיסור לאו ה' דכל יום דיש בו יתרון על חבירו מוסיף עולה אחד: ומפטיר בנביא אכלהו קאי בי"ט ויה"כ ושבת בכלם מפטיר בנביא:

רמזכי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו יש בו ז' תיבות רמז לז' ימים שקורין בתורה ב' ה' שבת ר"ח חש"מ י"ט יה"כ. ויש בפסוק כ"ה אותיות רמז כמספר כל מיני העולים דהיינו ג' ד' ה' ו' ז' שהם מספר כ"ה. ונמצא שרמז הימים שקורין בס"ת ומספר חילוקי העולים בפ' זה דכתיב כי שם ה' אקרא רמז לקורא בתורה ועיין לעיל פ"ב הלכה ב' מה שרמזתי בס"ד: י"ט שאיסור לאו וקדושתו חמור' מר"ח ויה"כ חמור מי"ט ושבת חמור מיה"כ:

תוספות אבל מוסיפין עליהם. נחלקו הראשונים או מאי דקתני מוסיפין עליהם קאי אשבת לחוד אבל בי"ט אין מוסיפין. או אכלהו קאי י"ט יה"כ שבת דמוסיפין עליהם. ופשטן של דברים מוכח דקאי אכלהו:

ואני בעניי עמדתי בסברות אלו ודקדוקי השמועות ודברי הראשונים ואחרונים בזה בספרי הקטן ברכי יוסף סי' רפ"ב בס"ד. ובארץ ישראל ומצרים ובכמה קהלות גדולות מטורקי"אה ואיברופ"א נהגו בי"ט גם כן להוסיף כסברת רוב הפוסקים:

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. פי' הפותח מברך לפניה והחותם לאחריה כמ"ש שם במגילה דף כ"ח ע"ב ואמרינן התם והאידנא כלהו מברכי לפניה ולאחריה גזרה משום הנכנסין ומשום היוצאין. וקצת יש להעיר לפי מ"ש הרא"ש דמסכת סופרים נתחבר אחר התלמוד אמאי לא ביאר במכילתין הכא דהאידנא תקינו רבנן דכלהו מברכי לפניה ולאחריה. וכיוצא בזה יש להעיר בדוכתי אחריני. וא"ת דהא קתני לה לעיל הלכה ה' הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה והא תו למה תנייה הכא. כבר התוס' שם דף כ"א הקשו הכי על משנתנו דתני לה תלתא זמני ותירצו דהוה ס"ד דכל דטפי ליה מילתא מחבירה מברך לפניה ולאחריה משום הכי אצטריך למתני בכלהו. ובמכלתין תנא ליה בתרי זמני בב' וה' וי"ט ושבת ולא תנייה גבי ר"ח ובהכי סגי:

וכבר הרב נחלת יעקב כתב כן אלא דלשונו אינו מכוון שכתב וז"ל ואע"ג דהתם במתני' תני תלתא זמני דהיינו בשני וה' וגבי ר"ח וחש"מ וגבי י"ט ושבת והכא לא קתני אלא תרי זמני אפשר לישב דגמ' דהכא ס"ל דסגי בתרתי כיון דתני גבי ב' וה' ותני נמי גבי שבת ויה"כ אע"ג דטפי ליה מילתא משני וה' אפ"ה אינו מברך אלא הפותח והחותם ממילא ידעינן דגם ראש חדש וחש"מ דינא הכי דהפותח והחות' לחוד מברך לפניה ולאחריה עכ"ל. ולשונו אינו מכוון שכתב ואפשר לישב דגמ' דהכא ס"ל דסגי בתרתי וכו' דמאי קאמר גמ' דהכא ס"ל דסגי בתרתי וגם זה כתב בלשון אפשר לישב. ותימא מי איכא למ"ד דלא סגי בתרתי שכתב בלשון זה הא ודאי זה דבר שאין בו ספק ודב רפשוט הוא לכל. אך תנא דמתני' תני בדרך לא זו אף זו כמנהג המשניות וכבר נתנו טעם בעלי הכללים שהחלוקות ראשונות היו שגורות בפי התלמידים ולכך הניח משנתם כמו שהיתה שוגר"ת ומשוגרת והוסיף החידוש בדרך לא זו אף זו. ומסרר ברייתא שלנו קיצר ודילג האמצעית וזה פשוט ואין להאריך יותר:

פורסיןעל שמע. פירש"י ז"ל מנין הבא לבהכ"נ לאחר שקראו הצבור את שמע עומד א' ואו' קדיש וברכו וברכה ראשונה של ק"ש פורסין לשון חצי הדבר:

לא בעמידה אחר שהתפללו קהל תפלת י"ח ולא בישיבה אחר שאמרו הקהל ש' דזמרה כן פי' הרב רגל ישרה: ואין עוברין לפני התיבה ש"ץ:

ואין קורין בתור' ואין מפטירין כצ"ל: מעמד ומושב על המה: בפרוט פרעו' וכו' רמז בעלמא: כמנין התיבו' מן התיבו' בפרוע עד ברכו ה' וברכו ה' בכלל. ו"א ששה ואין ה' בכלל. ובמקום וכו' ועמד אחד בין אלו ואו' ברכו כצ"ל וכן הביא הנסחא הרא"ש פ' הקורא עומד. לאחר עושה ש' ולא יפסיקו בין גאולה לתפלה. ולאחר קס"ת האגודה גריס בג' תפלו' של י"ח ולאחר קריאת ס"ת. ואדם כיוצא בהן כצ"ל פי' האו' דמי עלי שמין אותו כעבד ובעינן השעה וכהן:

תוספות פורסין על שמע. כתב הרמב"ם פ"ח מה' תפלה לא יהיה א' מברך ברכת שמע וכו' וזהו הנקרא פירס על שמע והשיג הראב"ד אנו אומרים על יוצר וזהו פורס כמו בפרוס הפסח וכו' ומרן בכ"מ כתב דגם הרמב"ם ז"ל מפרש כך וז"ש ברכת שמע לשון יחיד ודין זה משנה ופירש"י וכו' ולפ"ז פורסין לשון התחלה או מלשון הצעה והטעם דאין פורסין וכו' א"נ וכו' ופורסין ר"ל מברכין מלשון כי הוא יברך הזבח ת"י ארי הוא יפרוס על נכסתא וכו' זהו תורף דברי מרן ז"ל בכסף משנה בקצור נמרץ. ולא תעזוב נפשי לשאו"ל דהרי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה על משנה זו כתב וז"ל ופורסין על שמע היא הפריסה וההצעה שהיא קודם ק"ש ר"ל שיסדר אדם אחר יוצר ואהבה עכ"ל. הראת לדעת דהרמב"ם סבר שאומר שתי ברכות יוצר ואהבה שהיא אהבת עולם כמו שהבין הראב"ד ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל וכפ"ז ברכת שמע דקאמר בחיבור לאו דוקא. וכבר ביאר הרמב"ם דפורסין לשון הצעה. ואמאי הוצרך לפרש ולצדד כמה פירושים במ"ש פורסין וכבר הרמב"ם ז"ל גלה צדקתו שהוא לשון הצעה. ועוד ק"ק דמרן ז"ל הביא פירש"י ז"ל ועליו כ' וכפ"ז פורסין לשון התחלה או לשון הצעה והרי רש"י ז"ל סיים בפירושו דפורסין לשון פלגא חצי הדבר. ותו הביא מ"ש רבינו יונה ז"ל דפורסין לשו מברכין וקאמר שכתבי רבינו יונה משם רבינו מאיר וכ"כ בב"י סי' ס"ט ובפי' רבינו יונה להרי"ף ז"ל פ"ג דברכו' כתבו משם מפרשים. ובס' ארחו' חיים כ' פי' זה משם הרמב"ם ז"ל ונראה שהוא ט"ס וצ"ל הר"מ. ובהגהות מיימוניו' כתבו משם רבינו יהודה בר ברזילי ע"ש:

שוב ראיתי להרב מגדל עז דברישא כ' בדברי מרן ז"ל דמלשון הרמב"ם ז"ל שכ' ברכ' שמע משמע ברכה אחת אבל האמת היא שהרמב"ם סבר שתי הברכו' שכן כ' בפי' המשנה ע"ש:

ויש ראיה לפירוש רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל וסיעתם דפירוש פורס על שמע הוא ברכ' יוצר אור דהכי שנינו בברייתא דמכילתין פי"ד הלכה י"ד דקתני בהדיא וי"א פורס על שמע שיאמר יוצר אור וקדושה ושם בהלכה ט"ו שנינו קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע לומר יוצר אור וכו' ע"ש אלמא פורס על שמע הוא ברכ' יוצר אור כפירוש רש"י והראב"ד וסיעתם:

לא בעמידה ולא בישיבה. פירש הרב נחל יעקב ז"ל לא בעמידה כשאומר ג' ברכו' של י"ח ראשונו' וקדושה ולא בישיבה כשאומר קדיש וברכו וברכה ראשונה דיוצר זהת"ד ע"ש באורך. וזהו כפירוש הרב רגל ישרה שכתבתי בקונטריס. ועוד הוסיף וכ' הרב נחל' יעקב וז"ל ועוד נ"ל לפרש הא דקתני הכא לא בישיבה ע"פ מאי דקתני לקמן פי"ד הלכה ח' המפטיר בנביא הוא פורס על שמע באיזה שמע אמרו בשמע של ס"ת ר"ל שהיו רגילין לומר פ' שמע ישראל בשעת הוצאת ס"ת כדקתני שם פי"ד הלכה ט' וכו' וא"כ פורס על שמע וכו' ובעמידה מה שאומר המפטיר בשעת הוצאת ס"ת ועפ"ז נתישב מה שהוקשה לי דתנן במגילה דף כ"א המפטיר בנביא הוא פורש על שמע וכו' ולמה כל הפוסקים השמיטו דין זה הרמב"ם וכו' וכן הטור וש"ע השמיטו הך דינא אבל למ"ש בשם מ"ס היינו שמע דס"ת ועכשיו שאין נוהגים לו' שמע בהוצאת ספר תורה ממילא לא שייך דינא לכן השמיטוהו הפוסקים עכ"ל בקצור. ואגב שטפיה כ' דהטור לא הביא דין המפטיר פורס על שמע והרי הביאו הטור בפשיטו' במקומו בסי' רפ"ד וכתבו בקצור פסקי הרא"ש פ' הקורא עומד וכמו שכתב הרא"ש בפסקיו שם:

ואעיקרא דדינא פרכא מה שפירש בבריי' שלנו בין בעמידה מה שאו' המפטיר בשעת ס"ת פ' שמע ישראל אינו מחוור דאמאי צריך עשרה כשאומר פ' שמע ישראל דפ' שמע כלה מ"ע דאוריי' בבקר ובערב אינה טעונה עשרה ונאמרה ביחיד לכתחילה. וק"ו לאמירת פ' שמע ישראל פסוק א' לבד דאינו מצוה לא מדאוריי' ולא מדרבנן ולא מנהג פשוט ברוב ישראל. אלא מנהג בעלמא באיזה עיירות דודאי א"צ עשרה. ותו דהן לו יהי דבעי עשרה הרי זו משנה שאינה צריכה דכבר שנה אין קורין בתורה (כמו שכתבתי בקונטריס והוא לשון המשנה וכן הוא בס' האגודה) ואין מפטירין בנביא בפחו' מעשרה ואמאי צריך לו' דבאמירת פ' שמע ישראל בהוצאת ס"ת יהיו עשרה. ומה שהשמיטו איזה פוסקים סתם משנה וליכא פלוגתא המפטיר פורס על שמע ה"ט דבזמנינו המפטיר אינו יוצא בגרעון וגם פורס על שמע אינו רגיל כל כך וכיוצא משינוי הזמנים מעין דוגמא למ"ש הוא:

ואין עושין מעמד ומושב. מפרש בגמ' כיון דבעי למימר עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו בציר מעשרה לאו ארח ארעא ופירש רש"י ז"ל לאו ארח ארעא להטריח שליח לכך ולקרותם עמדו יקרים דאם כן מה הנחת לערובין עכ"ל. והא דקתני ברייתא דידן כ"ש לנשים שאין עושים וכו' וא"ת א"כ מעיקרא אמאי קתני כ"ש לנשים וי"ל דדרך התנא לאשמועי' דין אגב ארחיה ואפי' אם נשנה במקומו בקצרה תני ליה כמ"ש התוס' בריש ברכו'. והכא אגב השמיענו שאין עושים מעמד ומושב לנשים:

והנה השמיט בברייתא שלנו מאי דתנן ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכ' חתנים וכ' הרב תוי"ט ז"ל דהיה נראה לו תנחומי אבלים היינו ברכה וכו' ומשום הכי אין שורה פחותה מעשרה וכו' ובטי"ד סי' שע"ט כ' והאידנא אין לנו ברכת שורה ולא ברכת רחבה וכו' אלא דבגמ' פ"ק דכתובות דף ח' ברכה בשורה מי איכא וצ"ע וכו' ומה שהקדים דיני דמת לברכת חתנים חדא דמילי טובא נינהו ותו דהכל למיתה ואין הכל נכנסין לחופה שיש שאין זוכים לחופה עכ"ל. וכבר הלא מראש כתבתי דכעת אני מחוסר ספרים. אך ראיתי בטור שם שהביא זה משם גאון. והרא"ש פ"ק דכתובות ורבינו ירוחם ז"ל נתיב כ"ח חלק ב' כתבו משם רב פלטוי גאון האידנא אין לנו שורה ולא ברכת רחבה ע"ש ואולי כצ"ל בטור ועיין בבית יוסף מה שהביא מתורת האדם להרמב"ן. ומאי דישנו בנותן טעם הרב תוי"ט משום אקדומי דיש שאין זוכים לחופה. יש להשיב דיש דאין זוכים לקבורה ויש דזוכים לקבורה ואין זוכים שיהיו להם אבלים או יהיו נקברים בכפרים וכיוצא ואין עושין תנחומין וכיוצא. אך מלבד טעמא קמא דידיה אשמועינן אגב דטוב לכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה. ומה שתמה הרב תי"ט על הר"מ שלא כתב עמדו יקרים מקודם עיין בשיטה מקובצת כתובות על דף ח' שהביא משם רב האיי גאון סדר אחר ודוק:

ואין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה. וא"ת הא תני ברישא אין פורסין על שמע ואתיא מכללא דאין אומרים קדיש וברכו אלא בעשרה והא תו למה לי והרב נחלת יעקב כתב דתני כל גוונא באפי נפשה עכ"ד ויותר נראה משום דבעי למימר רבותינו שבמערב וכו' חזר לומר ואין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה ועל זה תני רבותינו שבמערב וכו' וכל הנמשך:

רבותינו שבמערב אומרים בשבעה וכו'. כתב הרב נחלת יעקב וז"ל ר"ל שצריכין להיות שבעה שעדין לא אמרו קדיש וקדושה אז מותר לפרוס על שמע בשבילם כ"כ התוס' במגילה בשם ר"ת וכ"כ הרא"ש והטור בסי' ס"ט ורבותינו שבמערב לא פליגי את"ק אלא לפרושי אתא דת"ק סתמא קאמר אין פורסין על שמע פחות מעשרה ועל זה מפרשי רבותינו שבמערב שצריכין ז' שלא שמעו עכ"ל. ולכאורה קשה דכתב משם התוס' והרא"ש ועל זה כתב דרבותינו שבמערב לא פליגי והרי הרא"ש ז"ל בפסקיו שם פ' הקורא עומד מסיק איפכא שהביא דברי ר"ת דלא רצה ר"ת לפרוס על שמע כיון ששמעו כלם קדיש וברכו חוץ ממנו וכו' ושמא לישנא דמס' סופרים לא משמע אלא דיעבד ולא נהירא לי לחלק בענין זה בין לכתחילה לדיעבד וההיא דרבותינו שבמערב פליגי את"ק וסברי דלכתחלה אומרים ברכו בשבעה וסברא גדולה היא דלמה לא יצטרפו שבעה ששמעו עם היחיד שלא שמע שיאמר הוא דבר שבקדושה הרי הוא מקדש השם בעשרה עכ"ל הרי דמסיק הרא"ש דרבותינו שבמערב פליגי ואיך הרב נחלת יעקב על דברי הרא"ש כתב דלא פליגי:

הן אמת דדברי הרא"ש הללו קשים דהא ברישא לפנים האר"ש בתחילת לשונו כתב וז"ל ואומר ר"ת אם יש ששה בני אדם שלא שמעו קדיש וברכו אעפ"י שהשאר שמעו יכולין לומר קדיש וברכו והביא ראיה מהא דאמרינן במ"ס וכו' רבותינו שבמערב וכו' אע"ג דלכאורה משמע דרבותינו שבמערב פליגי את"ק ואגמ' דידן וסברי לכתחלה לא בעו אלא ו' וי"א ששה ומיהו היה נראה לר"ת לאוקמא דלא ליפלוג אגמ' דידן ומיירי דהני ששה לא שמעו קדיש ואידך שמעו וכו' ובס' הישר כתב ר"ת שמצא כתוב באגדה שאין או' ברכו אא"כ יש ששה וכו' ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאפי' בשביל א' וכו' ועוד במ"ס כתוב ובמקום שיש ט' או עשרה ששמעו וכו' ועמד א' וכו' עכ"ל בקצור. הראת לדעת דר"ת תריץ יתיב דלא פליגי רבותנו שבמערב את"ק ואגמרא דידן ושוב על מה שאמרו תלמידי רש"י ז"ל שאפי' בשביל א' ואח"ז הביאו בריתא שלנו דאפי' ט' שענו וכו' ור"ת לא רצה לסמוך על זה דמ"ש במ"ס הוא דיעבד. וע"ז קאמר הרא"ש דלא נהירא לחלק בין לכתחילה לדיעבד. ונמצא דהשתא קיימינן בהא דקאמר ברייתא שלנו ובמקום שיש ט' או עשרה ששמעו ועמד א' בין אלו ואמר ברכו יצא י"ח דר"ת סבר דהוי דיעבד והרא"ש ז"ל חולק דאפי' לכתחלה. והשתא מאי אית לן אי רבותינו שבמערב פליגי או לא פליגי ותו דעדיף טפי אם נאמר דלא פליגי את"ק וכמ"ש ר"ת ואמאי כתב הרא"ש דפליגי. ועוד מה סיים דסברא גדולה היא דלמה לא יצטרפו ז' ששמעו עם א' שלא שמע והוו תרתי דסתרן דפתח בז' וכתב הסברא הפך רבותנו שבמערב. וסיים עם א' שלא שמע ותו דאינו נמשך מהאמור. וראיתי למרן ז"ל בבית יוסף סי' ס"ט שהביא לשון זה דהרא"ש והביא הנסחא דסברא גדולה הוא דלמה לא יצטרפו תשעה ששמעו עם היחיד שלא שמע ע"ש ובזה נתישב סוף הלשון דהסכים כמו שאמרו תלמידי רש"י הפך ר"ת דלא רצה לסמוך על זה. אמנם אכתי נשארו שאר דקדוקים ועלה בלבי להגיה איזה הגהה אך מה נעשה דמרן ז"ל העתיק הלשון כמות שהוא:

ואפשר דכונת הרא"ש ז"ל דאי אמרינן דרבותנו שבמערב לא פליגי עם הת"ק כמו שאמר ר"ת א"כ מלבד שצריך עשרה צריך שיהיו ז' או ששה שלא שמעו. וא"כ מאי דקתני תו בברייתא שלנו ובמקום שיש ט' או עשרה ששמעו ועמד א' וכו' פליג ארבותנו שבמערב. או נאמר דהיינו בדיעבד דוקא וכמו שר"ת לא רצה הוא לסמוך על זה לכתחילה. ולכן סבר הרא"ש נגד ר"ת בכל דרבותנו שבמערב פליגי על ת"ק דלא בעו עשרה לברכו אלא בז' סגי. ומאי דקתני בבריתא שלנו בתר הכי ובמקום שיש ט' או עשרה אתי כת"ק דודאי בעי עשרה אך אי איכא עשרה ששמעו מצי יחיד שלא שמע לעמוד בפניהם ולומר דבר שבקדושה וזה ההשך לשון הרא"ש דכתב ולא נהירא דאין לחלק בענין זה בין לכתחלה לדיעבד. ונתקש' הרא"ש דהוי רבותינו שבמערב פירש ר"ת דבעו עשרה ומכללם ז' או ששה שלא שמעו. וא"כ יפה עשה ר"ת שלא רצה לסמוך דמסתמא נאמר דגם ת"ק כרבותינו שבמערב ועדיפא לן לאשויינהו ולומר דהא דקתני ובמקום שיש ט' או עשרה ששמעו וכו' הוי דיעבד אי לזאת כתב הרא"ש ז"ל דרבותינו שבמערב פליגי את"ק וסברו דבז' סגי. ואם כן מאי דקתני ובמקום שיש ט' אתי כת"ק ולכתחלה וסברא גדולה היא דלמה לא יצטרפו ט' עם א' שלא שמע:

ומ"ש הרא"ש ז"ל ובס' הישר כתב ר"ת שמצא כתוב באגדה וכו' אא"כ יש ששה וכו' לכאורה יש לדקדק דמה זו מציאה באגדה והוא בריתא שלנו דמ"ס ומר ניהו גופיה הביא ראיה ממנה כמ"ש הרא"ש ז"ל גופיה בתחילה משם ר"ת. ונראה דבמ"ס הסתם הוא ז' מרבותנו שבמערב ויש אומרים ששה להכי כתב ר"ת שמצא בהגדה שאמר ששה סברה זו לבד ולא הזכירו באגדה סברת תנא קמא דמ"ס אלא סברא זו של ששה זה אפשר לומר כפי מ"ש הרא"ש ז"ל. אמנם אני עני זכיתי ובא לידי ס' הישר של ר"ת כ"י וכתוב שם שמצא באגדה וז"ל אגדה אין אומרים ברכו אלא א"כ חמשה שלא שמעו ביניהם שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ביניהם שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו עכ"ל והיינו כמ"ש התוס' בשמו. ולא כמ"ש הרא"ש ורבינו ירוחם נתיב ג' חלק שני בשמו של ר"ת ששה. ולפי נסחתנו בס' הישר ניחא מה שהוצרך ר"ת לומר מצאתי באגדה חמשה דבמ"ס אמרוט ז' וי"א ששה. ובאגדה מצא ה'. ועוד דבט"ס לא פירשו והו"א דפליגי על ת"ק ובאגדה פירשו דהחמשה שלא שמעו ביניהם מכלל דבעי עשרה ולא פליגי את"ק. וכבר הרא"ש ז"ל כתב בפסקיו דהיה נראה דרבותנו שבמערב פליגי את"ק ור"ת אוקמא דלא פליגי כמו שהבאתי לשון הרא"ש ז"ל בפסקיו ואפשר דר"ת אח"ך מצא מפורש באגדה דהחמשה הם שלא שמעו מכלל דבעי עשרה וממילא רבותינו וי"א דבריתא דילן הכי ס"ל ולא פליגי את"ק:

אכן כפי זה קשה על הרא"ש דכתב דרבותינו שבמערב פליגי את"ק ודרה דברי ר"ת שהרי מאגדה זו שהביא ר"ת בס' הישר מוכח דלא פליגי. והרא"ש ז"ל מייתי מס' הישר ואיך לא הדר מר משמעתיה ואולי דהרא"ש הבין דרכה והוא ידע את מקומה של אגדה זו והן לא מכיר דזה שכתוב בס' הישר שלא שמעו ביניהם הוא פירוש ר"ת דמפרשה הכי על דרך מה שפירש בבריתא שלנו דלא פליגי את"ק. ומשו"ה הרא"ש לא נסוג אחור ולא שב מיד עתו דרבותנו שבמערב פליגי:

ודע דבארחות חיים אות צ"ג מהל' תפלה הביא ברייתא שלנו הפך מנסחתנו ונסחת התוס' ורבינו תם והרא"ש ודעמייהו דרבותנו שבמערב ז' ויש אומרים ששה. והא"ח הביא הנסח' רבותינו שבמערב ששה וי"א שבעה ע"ש. והטור כתב משם ר"ת שבעה והוא הפך מ"ש התוס' והרא"ש בשם ר"ת דהתוס' כתבו ה' ואביו ששה והוא עצמו בקיצור פסקי הרא"ש משם ר"ת כתב ששה ונראה דט"ס הוא בטור ולא ראיתי כעת מי שהעיר בזה:

ובמקום שיש שם תשעה וכו'. בארחות חיים שם הביא הלשון מבואר יותר וז"ל ובמ"ס כתו' ובמקום שיש שם ט' או עשרה ששמעו קדיש ולאחר תפלה עומד אחד שלא שמע לא קדיש ולא ברכו בפני אלו ואמר ברכו וענו לו אחריו יצא ידי חובתו עכ"ל ועיין בטור סי' ס"ט. ולדעת הרא"ש והטור ורבינו ירוחם ותלמידי רש"י בשמו האי סתמא דבריתא שלנו פליג ארבותינו שבמערב ועל יש אומרים דלעיל דאפילו בעבור אחד שלא שמע אומרים קדיש וברכו לפני עשרה שלא שמעו לכתחילה. ועיין מה שכתב הרדב"ז בראשונות סימן רמ"א ומה שכתבתי אני עני בקונט' מחזיק ברכה סי' ס"ט בס"ד:

ולאחר התפלה עומד אחד שלא שמע וכו'. הר' פרי חדש ז"ל סי' ס"ט חלק על רש"י והתוספות והרא"ש ושאר פוסקים דאינו פורס על שמע ועובר לפני התיבה אלא אותו שלא יצא וכתב דהכי איתא להדיא במ"ס ע"ש. ולראשונים שומעין והמעיין יראה דיש להעמיד דברי הראשונים ז"ל דהם עצמם הביאו מ"ס ולא חשו לדקדוק זה דנקט עומד אחד שלא שמע וסברי דלאו דוקא. וכבר מר"ן ז"ל בש"ע שם סי' ס"ט פסק אפי' מי ששמע יכול לפרוס בשביל אותו של אשמע ואם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע וכו' מוטב שיפרוס ויעבור הוא עצמו ע"ש:

וכבר תקנו חכמים לחזנים לומר לאחר גאולה וכו' מר"ן בב"י סי' ס"ט כתב בשם ס' המנהיג דדוקא בתפלת ערבית מותר דלא בעי למסמך גאולה לתפלה אבל בשחרית אסור להפסיק בין גאולה לתפלה ע"ש. והרב נחלת יעקב הביא דברי ס' המנהיג וכתב וז"ל אבל בריתא דהכא ס"ל דאף בשחרית מותר מדקתני בסיפא בג' תפלות משמע דת"ק סבר אפי' בין גאולה לתפלה מותר עכ"ל. ועמו הסליחה דמאי דקתני דתקנו חכמים לחזנים לומר לאחר גאולה היינו דוקא בערבית דלא בעי למסמך גאולה לתפלה כשחרית ולא הוצרך לפרש דלא אפשר דיהא תקנת חכמים לאפסוקי בשחרית בין גאולה לתפלה. ובסיפא דקתני לאחר עושה שלום בג' תפלות היינו דלא רצו גם בערבית שיאמרו אחר גאולה. ות"ק סבר דכיון דתפלת ערבית רשות לא בעי למסמך גאולה לתפלה וכמ"ש התוס' פ"ק דברכות דף ד' ע"ב בשם סדר רב עמרם. וסיפא דקתני בב' תפלות סבר דגם בתפלת ערבית בעי למסמך גאולה לתפלה כדא"ר יוחנן גם בתפלת ערבית ואע"ג דהיא רשות אם מתפלל בעי לסמוך כמ"ש התוס' שם ועמ"ש בברכי יוסף סי' רל"ו ובקונט' חיים שאל ח"ב סי' י"ד ודוק היטב ואין להאריך כאן:

ונהגו אנשי מערב ואנשי מזרח לאומרו אחר עושה שלום וכו'. ק"ק על מ"ש בס' ארחות חיים ה' תפלה אות צ"ה וז"ל ובמסכת סופרים כתוב ובמקום שיש ט' וכו' וכבר התקינו חכמים לחזנים לומר לאחר גאולה וכו' וכן נהגו אנשי מזרח ואנשי מערב ע"כ במסכת סופרים עכ"ל. ונראה מדבריו דאנשי מזרח ואנשי מערב נהגו שהחזנים אומרים אחר גאולה. ובבריתא שלנו אומר להפך שאנשי מזרח ואנשי מערב נהגו לומר אחר עושה שלום כמבואר. ויש לישב:

תשעה וכהן וכו'. עיין סוגית מגילה דף כ"ג ע"ב ועיין מ"ש אני בעניי בדברים אחדים בקונט' אחורי תרע' דף קע"א בס"ד: