ולמהאמרו כלן וכו'. אברכות הפטרות דסליק מינייהו קאי שישנו בנותן טעם במספר במפקד הברכות ואמר שהם ז' ברכות נגד ז' עולים על כן מברך המפטיר ז' ברכות. על התורה שקורא קודם ההפטרה שתים א' לפניה וא' לאחריה. וברכה א' קודם ההפטרה הם ג' ברכות וד' ברכות אחר ההפטרה הם ז' כנגד ז' עולים: וכן אתה אומר כ"ב פסוקים וכו' וא' כנגד החזן וכו' אבל בש"ס דילן מס' מגילה דף כ"ג אמרינן דהמפטיר לא יפחות מכ"א פסוקים כנגד ז' עולים ואין זכר לחזן:

תוספות כנגד ז' קוראים. וא"ת בי"ט יהיו ה' ברכות נגד ה' עולין. וי"ל דבשביל שבת תקנו ז' ברכות ואיידי דשבת גם בי"ט וביה"כ או' ז' ברכות. א"נ למ"ד דבי"ט מוסיפין רמזו בזה דיכולין להוסיף בי"ט. א"נ דה' ברכות ההפטרה נגד ה' עולין די"ט. וביה"כ ברכות התורה חשיבי חד דמשום ההפטרה הוא קורא בתורה ומשו"ה חשבינן לחדא:

בד"אדבעינן כ"ב פסוקים למפטיר בשלא תרגמו ולא דרשו אבל אם יש מתורגמן מותר לפחות מכ"א פסוקים והכי אמרינן במגילה דף כ"ג דכשיש תורגמן פוסק משום טורח צבור וה"ה כשדרשו:

תוספות מפטיר שלשה או חמשה או ששה. וא"ת נימא אבל תרגמו ודרשו פוחת ואפי' שלשה דיו ואמאי אצטריך שלשה או חמשה או ששה. ותו דבמגילה אמרו אמר רב שמואל בר אבא זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן וכי הוה קרינן עשרה פסוקים הוה אמר לן אפסיקו ואוקמה בשיש תורגמן אלמא עשרה פסוקים הוו קרו קמיה דרבי יוחנן כשהיה תורגמן ור' יוחנן עצמו כי קרו עשרה פסוקים הוה אמר אפסיקו ואיך קתני ברייתא שלנו שלשה וי"ל דסברה ברייתא דידן דכי מדלית תקנתא דכ"ב פסוקים לאו דוקא עשרה ואפי' פחות. והיה אפשר לומר דהיכא דקרו בחול ומפטירין כגון בט"ב דקרו ג' ילמוד ג' פסוקים מהפטרה כנגד העולים בדאיכא מתרגם או דורש. ובי"ט חמשה כנגד העולים. וביום הכפורים ששה. וה"ה ביום שבת שבעה פסוקים. והיינו דקתני שלשה או חמשה או ששה. א"נ בהפטרה של שבת מיירי וקתני ג' ה' ששה שיקרא כנגד מספר זה שיש בו עולים באיזה ימים. א"נ הכי קאמר שיקרא ט' פסוקים נגד ג' עולים. או ט"ו כנגד ה' עולים או י"ח כנגד ששה עולים והא דקאמר ג' או ה' או ששה אינו ר"ל פסוקים אלא כנגד שלשה עולים או ה' עולים או ו' עולים ובזה מתישב קצת דר' יוחנן קרו קמיה עשרה והוה אמר אפסיקו דהוא כנגד ג' עולים:

ובמגילתאסתר ובקהלת. הכי גריס בס' האגודה: על מקרא מגילה ואעפ"י שכתוב' בין הכתובים פירוש אעפ"י שתקנו ברכה בקריא' כתובים בדבסמוך והמגילות הם כתובים צריך לברך על המגילות ברכה מיוחדת על מקרא מגלה:

תוספות על מקרא מגילה. וא"ת אמאי לא סגי בברכת הכתובים שאומר בסמוך בבריתא הלכה ד' שמברך אקב"ו לקרות בכתבי הקדש. ואפשר לישב דרות נשאת לאבצן והוא בעז מהשופטים וכתבה שמואל הנביא והיא עדות יחוסו של דוד הע"ה וכתב בקלח טוב דעל זה אמר דהע"ה הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ולכן שפרא מילתא לברך על רות על מקרא מגילה לכבוד דהע"ה שאמר במגילת ספר כתוב עלי ר"ל מגלת רות. וגם כי היא קדמה לנביאים וכתובים דאבצן בזמן השופטים. ועיין מ"ש אני עני בפ' זה בשמחת הרגל רות ובקונטריס יוסף תהלות בס"ד. וגם באסתר כתב רבינו האר"י זצ"ל שיש סוד בברכת על מקרא מגלה ע"ש. ומאחד דברות ואסתר נכון לברך על מקרא מגלה לא פלוג ותקנו על המגילות על מקרא מגילה:

וכתב הרב נחלת יעקב דבריתא שלנו זאת אומרת כשהמגילות כתובות בקלף ונגללין כמו שעשו בזמניהם אז תקנו לברך עליהם ואנן בדידן שקורין שאר המגילוה בחומשים אין מברכין עליהן:

הקוראבכתובים צ"ל בא"י אמ"ה אקב"ו וכו' אפשר דברכה זו נתקנה כשקורא בכתובים שצבור יתכן דהכי תקין אף אם קורא בכתובים ביחיד והן היום ברוכי לא מברכינן בכתובי' ובמגילות כמו שכתבנו בסמוך בתוספות:

תוספות הקורא בכתובים וכו'. דוקא בזמנם שהיו כתובים בקלף בגליון כמ"ש בסמוך. ונראה דאם המצא ימצא ספר כתו"בים באמצבע על הקלף ונגללין אפי' אם יקרא בצבור לא יברך דכבר נתבטלו ברכות אלו וזה מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח:

ולפי בריתא זו נראה דמה ששנינו בפרקא דלעיל הלכה ט' וכן בנביאים אומרים אשר בחר בנביאים טובים וכו' וכתבתי אני עני לעיל דקאי בברכת ההפטרה וכ"כ הרב נחלת יעקב. לפי זה אפשר דבריתא שלנו סוברת דברכה זו ראשונה מברך גם כשקורא בנביאים דכיון דתקנו למגילות ולכתובים מסתמא גם לנביאים תקנו וכשקורין הפטרה תקנו גם כן ברכות לאחריה:

ועדיין צריכין אנו למודעי מ"ט במגילות וכתובים תקנו לברך אשר קדשנו במצותיו וציונו ובנביאים לא תקון בברכה אשר קב"ו. ואפשר דכיון דהפטרה נתקנה בזמן דגזרו שלא יקראו בתורה ותקנו שיקראו הפטרה מענין הפ' כמו שכתבו ז"ל והוא לעגמת נפש דאינן יכולין לקרות בתורה לא רצו לתקן אשר קדשנו במצותיו וציונו דיש במשמע דה' ל"ו ציוה דלא יקראו בתורה אלא יפטירו בשפה וח"ו מפה העליון לא תצא הרעות והן בעון חוללנ"ו ועונותנו הטו אלה ולכן תקנו אשר בחר בנביאים טובים. ונמשך מזה דגם בקריאת נביאים לפי מ"ש דהיו מברכין כמו הכתובים לא שיני נסח ברכת הפטרה וגם על קריאת הנביאים מברך אשר בחר בנביאים טובים כמו ברכת ההפטרה:

להזכירכי זמן. פליגי רביואתא אי גם ביום אומרים זמן ונהרא נהרא ופשטיה: כנגד עלבונם של תורה וכו' פירש הרב נחלת יעקב שלא נתקנה על קריאת המגילה אלא על הנס וכמ"ש הר"ן ז"ל דלהכי פותחת בברוך אעפ"י שהיא סמוכה לחברתה דקריאת המגילה לא מפסקא:

תוספות הרב את ריבנו וכו'. מנהגנו לומר ה' לשונות ומנן בב"י סי' תרצ"ב פירשם באורך ע"ש ובא"ח ה' מגילה אות ד' כתב כנגד ה' תשועות שעשה ה' לנו מעמלק הרב את ריבנו ע"י יהושע והדן ע"י גדעון והנוקם ע"י שאול והנפרע ע"י דוד והמשלם ע"י מרדכי ואסתר ובאבודרהם כתב קצת בסגנון אחר ע"ש ורבינו האר"י צ"ל גלה סודו שהם כנגד גבורות או"א ז"א לאה ורחל ע"ש סידן באורך. ומור"ם ז"ל בהגה כתב דאין לברך ברכה זו אלא בצבור וכ"כ ארחות חיים משם הירושלמי וכמה פוסקים כתבו שיברך ביחיד וכ"כ הרדב"ז בתשובה סי' תרס"ה דפוס ויניציא דק"ק דלא זכר ירושלמי שהזכיר א"ח. ומר"ן בש"ע סתם. ובלשונות הללו של ברכה זו האריכו האחרונים בסדר ובעיון וכבר הרב אליהו רבא סימן תרצ"ב הביא דבריהם והאריך על דבריהם ע"ש באורך ועיין מ"ש בעניותנו בברכי יוסף סי' תרצ"א:

ועודאמרו וכו' אין כן מנהגנו:

ברוך מרדכי וכו' מנהגנו לומר קצת בסגנון אחר ולשון בריתא שלנו כדברי הירוש' פרק בני העיד ע"ש: חרבונה כתבי גורי האר"י ז"ל שהוא גימטריא פינחס אליהו עם הכולל:

תוספות ברוך מרדכי וכו'. כתב בס' ארחות חיים הל' מגילה אות ל"א וז"ל תנן במס' סופרים אמר ר' פנחס וצריך שיאמר אחר מקרא מגילה ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל עכו"ם ברוכים היהודים וחרבונא זכור לטוב ואנו לא נהננו כן עכ"ל והטור סימן תר"ץ הביא נסח זה בשינוי כל דהוא בשם הירושלמי. ונסחתנו בירושלמי ובבריתא שלנו דמסכת סופרים אינו כמ"ש הטור וארחות חיים והיו עיניך רואות. ומנהגנו לומר כנסח הטור וא"ח רק שאומרים ארורים כל הרשעים ברוכים כל ישראל וכן הביא הנסח רבינו האר"י זצ"ל ופירש ע"ד האמת. ומ"כ למז"ה מהר"א אזולאי ז"ל בכ"י שצ"ל ארורה ושתי וזרש. ורבי' ירוחם כתב כמו נסח הטו רוא"ח וכתב זה פשוט בירושלמי דמגילה ע"ש בסוף נתיב י':

דרשאפשר רשם שאמרו שפתותיו דובבות קאמר גם כשמזכירים הצדיק אחר פטירתו לטובה מוסיפים הארה בנשמתי והיינו דאמרינן דכשמזכיר צדיק אומר זכרונו לברכה לחיי העוה"ב דבזה מוסיפים כח ותוספת הארה בנשמתו כל קבל דנא כשמזכירים רשע ואומרים שחיקומחי' מכניעין הסט"א והקליפה שמשם שורשו על דרך שכתבנו בעניותנו במאמר רז"ל שהביא רבינו בעל הרקח סימן רל"ד אמר הקדוש ב"ה בני בזמן שאתם קוראים פרשת עמלק מעלה אני עליכם כאלו מחיתם שמו. גם אמרו בתנחומא פרשת תצא אמר הקדוש ברוך הוא תהיו אתם מזכירים שמו למטה ואני מוחה אותו מלמעלה וכו' ע"ש וכתבנו דכשמזכירין גנותו ושעתיד לימחה זכרו מכניעין הקליפה שלו על דרך שכתב רבינו האר"י זצ"ל בכונת עלינו לשבח כי במה שאנו אומרים שהם משתחוים להבל וריק בזה נכנעים הקליפות. ולכן היה אומר ר' יוחנן נבוכדנצר רשיעא שחיק טמיא להכניע הקליפה שלו:

וישסוג אחר והוא מ"ש רז"ל ושם רשעים ירקב יעלה רקבובית בשמותם דלא מסקינן בשמיהו. והוא שכתב הרב עיר וקדיש מהר"ר אליעזר נחמן פואה ז"ל בס' מדרש בחידוש בפסקת מתחלה עע"ז דכשם שאמרו דאם אומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר כן כשמספרים בגנותו מצטער ויש לו כפרה ולזה שנינן ג' מלכים אין להם חלק לעוה"ב כי בספור זה וכיוצא הו"ל כפרה זהו תורף דבריו ז"ל וזהו סוג אחר במש"ה ושם רשעים ירקב דאינם מזכירין שמם ולא גנותם כדי שלא יהיה להם כפרה:

המפטירבנביא הוא פורס על שמע וכו' הכי תנן פ' הקורא עומד ובבריתא שלנו מפרש באיזו שמע בשמע של ס"ת שאומר פ' שמע ישראל לבד כמ"ש לקמן הלכה ט'. ובגמ' מפרש דהט' דמפטיר פורס משום כבוד פירש רש"י הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו וחד אמר משום אנצויי שלא יבא לידי מחלקת לומר אני מפטיר ואתה תעבור לתיבה: היכא פתח השתא מפרש ואזיל איזהו שמע של ס"ת ומפרש מה שנהגו אז לומר קודם קריאת ס"ת:

תוספות באיזו שמע אמרו בשמע של ס"ת. כתב הרב נחלת יעקב וז"ל גמרא דהכא לא ס"ל כפירש"י ז"ל דמגילה וכמ"ש הטור סימן ס"ט דפורס על שמע היינו שאומר ברכו וברכה ראשונה של שמע אלא דגמ' דהכא ס"ל דפורס את שמע היינו שמע של ס"ת שהיו רגילין לומר קודם קריאת התורה פ' שמע ישראל ולקמן בהלכה י"ד איתא בשם יש אומרים דפורס את שמע כמו שפירש"י ז"ל עכ"ל. וק"ק דבריתא שלנו לו לבד הפך פירש"י ז"ל אלא הוא הפך המשנה שלימה שלנו דקתני המפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והרי המשנה עצמה מכרזת ואומרת כפירוש רש"י ז"ל דהא קתני הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה ובכל מקום דקתני מתניתין ומתניתא עובר לפני התיבה היינו ש"ץ וא"כ מזה מוכרח דפורס על שמע היינו כמו שפירש"י וזה פשוט. ובריתא שלנו חולקת על המשנה לפום ריהטא:

והנה רש"י פירש המפטיר בנביא מי שרגיל להפטיר בנביא תקנו חכמים שיהא פורס את שמע הוא עובר לפני התיבה להוציא את הצבור בקדושה שבתפלה עכ"ל וכן כתב רבינו עובדיה ז"ל ומשמע דבזמנם היה אחד רגיל להפטיר תמיד. ובזמנם המפטיר לא היה דבר של כבוד. ועתה נתחלפו הדברים לכך לא הביאו הפוסקים דין זה זולת הטור שהביאו בסימן רפ"ד. והרב נחלת יעקב לעיל פרק יו"ד הלכה ז' כתב דכל הפוסקים השמיטו משנה זו מפני שסברי דפירוש המשנה כבריתא שלנו דפורס על שמע הוא שמע דס"ת ועתה אין נוהגים לומר שמע בס"ת. וכבר אני עני כתבתי על דבריו שם בס"ד. ועתה אני בעניי מוסיף דודאי אין הפוסקים מפרשים המשנה כבריתא שלנו דהוא שמע דס"ת דמשנתנו היא הפך בריתא שלנו דקתני ואינו עובר לפני התיבה דזה הוא כפי' רש"י ורבינו עובדיה ז"ל וכמש"ל ובודאי הפוסקים מפרשים סתם משנה כרש"י ורבינו עובדיה ז"ל ולא כבריתא דידן דפליגא על המשנה כדבר האמור:

מידנכנס המפטיר וכו' כל זה היה מנהגם. ואין אנו נוהגים כן וכעת לא ראיתי בפוסקים ששום אחד זכר מנהג זה. ולא שמענו שיש איזה עיר שנוהגים לכל הדברות ולכל האמורות שבברייתא שלנו קודם קריאת התורה:

חוזרואומר אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש ונורא שמו כנגד כצ"ל וכל השאר יתר וכן כתב הרב נחלת יעקב: כנגד שלשה אבות. אפשר לרמוז אחד אלהינו נגד אברהם אבינו ע"ה שהוא הודיע אלהותו ואחדותו. גדול אדונינו נגד יצחק אע"ה שבענין העקידה נתפרסם שהכל עבדיו ומחויבים לקיים גזרותיו. קדיש ונורא שמו נגד יעקב אע"ה דכתיב ישעיה סי' כ"ט בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו: וי"א כנגד שלש קדושות. אפשר לרמוז כי הנה יונתן תרגם קדיש בשמי מרומא עילאה קדיש על ארעא עובד גבורתי' קדיש לעלם ולעלמי עלמיא וזה ירמוז אחד אלהינו קדיש בשמי מרומא עילאה והיא יחיד ואלוה כל נברא. גדול אדונינו קדיש על ארעא עובד גבורתיה וכמצבייה עביד וניכר גדולתו שהוא אדון ורבון כל המעשים קדוש ונורא שמו שהוא חי וקיים ה' מלך עולם ועד קדיש לעלם ולעלמי עלמיא:

צדקתךוכו' פי' ועוד יאמרו צדקתך וכו' והנמשך: ובאלו יחודין ג' מי כמוך ה' שמך ה' זכרך. שנאמר גדלו לה' אתי כצ"ל כ"כ הרב נחלת יעקב ופירש שמגביה התורה ומביא ראיה שנאמר גדלו כלומר שיגביה התורה ע"ש. ולי הדל נראה שמביא ראיה שיש ליחדו ולהזכיר גדולתו בצבור שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו והאמת דטפי ניחא הגירסא שהביא שם ביחודין ג' ובגדלו ר"ל שיגביה התורה ביחודין ג' וכשאומר גדלו לה':

סודבה' תתהלל יחוד קב"ה ושכינתיה. תת תפארת הלל גי' אדני נפשי סוד רחל מ' ישמעו ענוים סוד לאה וישמחו. גדלו לה' סוד גדלות. את ס' י' בסוד אחותי בת אבי. ונרוממה שם ו' מ' ת"ת יחדו ביחודא שלים וא"ש ההי"ב:

ועודצריך. כלומר עוד צריך לומר על הכל וכו'. ואפשר לכמה הכל ה' כל מ' ה' כל יסוד ליחדם והרמז ה' כל אותיות כלה והם ב' ספירות יסוד מ' ואומר שמנה לשונות של שבח ויסוד מ' הם עשר. ולכוין להשפיע מח' ספירות שעליהם. ולכן יסוד נקרא כל שהוא כלול. ומ' נקראה כלה כלולה מאורות העליונים וא"ש ההי"ב:

ואומרארד אלהינו. אפשר לרמוז יחוד קבה"ו גדול אדונינו. בסוד גדלות ראשון קדוש ונורא שמו גדלות שני בסוד קדש: וחוזר וכופלו בסוד אור פנימי ואור מקיף ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי כי"ר:

מידגולל ס"ת שמנהגם להגביה הס"ת קודם קריאה ועיין סי' קל"ד: לכסות ראשי הקרואים הרב נחלת יעקב כתב משם נ"א שהוא מלשון תכסו על השה ר"ל למנות העולים לתורה שאין כבוד להיות התורה יחידה ומשו"ה נותן המפטיר לחזן הכנסה והמפטיר עומד אצלו שלא תהי' התורה יחידה: וי"א פורס על שמע חוזר על מ"ש בהלכה ח' באיזה שמע וכו' די"א דפורס שמע הוא שאומר יוצר אור וכו': וטעם לדבר דהמפטיר פורס על שמע דהוא אומר על התורה ועל העבודה ועבודה זו תפלה:

תוספות שמצוה לכל האנשים והנשים לראות הכתב. מהכא משמע קצת דהנשים מצוה להן לשמוע קריאת התורה. וכן מפורש לקמן פ' י"ח דקתני בהלכה ד' שהנשים חייבות לשמוע קריאת ס"ת כאנשים ובברכי יוסף סי' רפ"ב הבאתי משם הרב המאירי ז"ל שהם פטורות וכן פשטה הוראה שאין הנשים חייבות ורובא דרובא אין הולכות לבית הכנסת וע"ש בברכי יוסף:

לראות הכתב רבינו האר"י זצ"ל היה מסתכל הטב באותיות עד שהיה מכיר' לקרותם שנמשך אור גדול אל האדם בהסתכלות באותיות ס"ת ע"ש בספר הכונות להאר"י זצ"ל ובספר פרי עץ חיים הנדפס מחדש:

ולכרוע. כן כתב הרמב"ן ז"ל בביאורו עה"ת פ' תבא וכן פסק מרן בש"ע סי' קל"ד ואני עני שם בברכי יוסף הנה הבאתי דברי ריא"ז ז"ל שכתב בשלטי הגבורים פ"ק דקדושין דלא נמצא בכל התורה שמשתחוין לס"ת ותשובת מהר"י קשטרו ז"ל בזה. ומן האר"ש ההיא יצא אשו"ר הכורע נגד הס"ת סמוך לכתב:

ולומר וזאת התורה. הרב כנה"ג בתשו' א"ח ח"ב סי' נ"א כתב כי הן בעודנו בתוך אמת ויציב קודם שירה חדשה אמור יאמר וזאת התורה לפני ס"ת. ואני בעניי כתבתי בקונטריס חיים שאל ח"א סי' ס"א דבתוך אמת ויציב קודם שירה חדשה לא יאמר בפיו וזאת התורה אלא יסתכל בס"ת ויהרהר בלבו פ' וזאת התורה ע"ש:

והוא חוזר התורה לכסות ראשי הקרואים. בקונט' כתבתי פירוש משם הרב נחלת יעקב אמנם לא נחה דעתי הקצרה ומאחר כי עינינו הרואות כי הבריתות האלו יש בהם כמה וכמה טעיות יותר נראה דצ"ל והוא חוזר התורה למנות הקרואים:

אבלאינו פורס על שמע. דכיון שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן: פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים כצ"ל פירש"י ז"ל פוחח תרגום של יחף. אבל אינו קורא בתורה פירש"י מפני כבוד צבור:

תוספות קטן וכו' ואינו נושא את כפיו. מרן בש"ע סי' קכ"ח דין ל"ד פסק קטן שלא הביא שתי שערות אינו נושא כפיו בפ"ע כלל וכתב הרב מגן אברהם ז"ל ס"ק מ"ח וז"ל שלא הביא שתי שערות משמע אפי' הוא בן י"ג אסור ולכן צריך לדקדק בדבר שלא יבא לידי ברכה לבטלה עכ"ל. ולפום ריהטא דבריו קשים דמאי ברכה לבטלה איכא הרי קטן עם גדולים יכול לישא את כפיו כמ"ש שם מרן בדין זה ומשמ' ודאי דמברך וכ"כ הרב מג"א עצמו סמוך לזה ס"ק מ"ט על מ"ש מרן אבל עם כהנים שהם גדולים נושא ללמוד ולהתחנך כתב וז"ל ללמוד ולהתחנך ורשאי לברך כמ"ש סי' רט"ו עכ"ל הרב מגן אברהם ומאחר שכן מאי קאמר בסמוך שלא יבא לידי ברכה לבטלה ועיין ע"ש הרדב"ז בתשובה דפוס ויניציא סי' תקס"ה:

שוב ראיתי להרב אליה רבא ז"ל שם ס"ק נ"ח שהביא דברי הרב מגן אברהם הנז' וכתב עליו וז"ל ולא ידעתי מאי ברכה לבטלה בזה דקטן מברך על כל מצות אף שאינו מצווה אלא נ"ל דכל שהוא בן י"ג סמכינן על הרוב ואמרינן דמסתמא הביא שתי שערות וכו' עכ"ל והו"ל להקשות ממ"ש הוא עצמו תכף אחר זה. אמנם נראה שכונת הרב מגן אברהם ז"ל דכיון דתקון רבנן שלא ישא את כפיו בפ"ע עד שיביא שתי שערות. זה שלא הביא שתי שערות ל"ו נש"א לשוא ועבר אתקנת רז"ל וגרע טפי מקטן שמקיים מצוה ומברך שאותו מקיים דברי רז"ל שאמרו חנוך לנער וזה שלא הביא שתי שערות עבר אדרבנן ולא למצוה תחשב וא"כ ברכתו ברכה לבטלה:

ברם לדינא נראה לדעתי הקצרה דכל שיש לו י"ג שנה אזלינן בתר רובא דמביאין שתי שערות בי"ג ויכול לישא כפיו בפ"ע. וכן המנהג דכל שהוא בר תליסר מוציא אחרים ידי חובתן דמסתמא הביא שתי שערות כאדם שעמדו שערותי"ו והיו תוצאותי"ו לאיש ידי חובותיו וככל אשר דיבר הרב אליה רבא ז"ל ומכ"ש דקטן שאינו נושא כפיו בפ"ע היינו מפני כבוד הצבור. ועיין מ"ש הרב מגן אברהם ז"ל ריש סי' ער"א ובס' אליה רבא שם:

פוחח הנראין כרעיו או בגדיו פרומים. רש"י ז"ל במגילה דף כ"ד כתב וז"ל במסכת סופרים מפרש כל שכרעיו נראין ערום ויחף מתרגם ערטילאי ופחח עכ"ל והתוס' כתבו עליו וליתא דתרגום דפחח הוא תרגום של ערום וכן פירש רב אלפס דפחח זהו לבוש בגדים קרועים עכ"ל. וכוונתם דאין נסחת התרגום כמ"ש רש"י ז"ל אלא נסחת התרגום פחח ויחף וא"כ פחח הוא תרגום של ערום וכ"כ רבינו נתן בערוך ורבינו עובדיא ז"ל. ולפ"ז מאי דקתני בבריתא דידן פוחח הנראין כרעיו או בגדיו פרומים יש לפרש דנראין כרעיו או בגדיו פרומים שניהם פי' פוחח ועיין בסמוך:

אבל לא בראשו מגילה וכו'. מרן בב"י סי' צ"א הביא בריתא שלנו וכתב נראה שהוא מחלקת אם מותר לברך בגלוי הראש או אסור וכיון דרבינו ירוחם פסק כמ"ד דאסור הכי נקיטינן עכ"ל ושם הביא מרן בריתא שלנו כמו שהגהתי ויש להרגיש על הרב נחלת יעקב שכתב וז"ל פותח ובמגילה גרסינן פוחח וכו' ע"ש דאמאי לא הגיה ברייתא דידן דצ"ל פוחח כיון דבמשנה ובמפרשים ופוסקים הוא פוחח ומה גם דמרן בבית יוסף הבי אנסח בריתא שלנו כן:

ולענין להוציא אזכרה בראש מגולה מרן בבית יוסף פסק דנקיט כן לאיסורא ואעפ"י שבש"ע לא כתבו בסתם אלא בשם יש מי שאומר נכון הדבר ליזהר ואני בעניי עמדתי על דברי האחרונים בזה באורך בברכי יוסף ומחב"ר סי' ב' בס"ד:

סומאפורס וכו' דהגם שהוא אינו רואה מ"מ יש לו הנאה במה שאחרים רואים את המאורות ומטי ליה הנאה דאחרים מורים לו הדרך: ר' יהודה או' כל שלא ראה וכו' דלית ליה הך סברא:

תוספות סומא רוב הפוסקים פסקו כרבנן אבל רבינו ירוחם פסק כר' יהודה:

ודע דאפילו לר' יהודה הסברא והדעת נותן דלא פטרו ר' יהודה אלא ממצות עשה אבל במצוה לא תעשה חייב אפי' לר' יהודה. אמנם מדברי רבינו ישעיה הראשון ז"ל מטראני בס' המכריע סי' ע"ח משמע דפטור סומא לר' יהודה פטור גם מלאוין ועיין מה שכתבתי אני הדל בברכי יוסף ומחב"ר סי' ג"ן ובקונטריס פתח עינים על עין יעקב בקמא על דף פ"ז ומשם באר"ה בס"ד:

קטזשאמרו עד שלש עשרה שנה משם ולמעלה פורס את שמע כצ"ל וכן הוא בס' האגודה: עד שיהיה בן עשרים ובעל זקן או או קתני והיינו ש"ץ בקביעות אבל כל שהביא שתי שערות יכול להיות ש"ץ עראי ולישא כפיו בפני עצמו דרך עראי ועמש"ל בתוס' ה' ט"ו:

תוספות עד שלש עשרה שנה. רש"י בנזיר ורבינו עובדיה כתבו דילפינן מלוי ומהר"ם ן' חביב ז"ל בתוספת יה"כ דף י"ו כתב חפשתי לדעת מנ"ל לרז"ל דאינו נקרא איש עד י"ג שנה ויום אחד ומצאתי בשו"ת מהר"י סג"ל סי' נ"א שהביא אסמכתא ומסיק דהוא הל"מ וכו' ע"ש גם הרב כנה"ג ז"ל בא"ח סי' נ"ה הביא תשובת מהרי"ל הנז'. ונעלם מעיני כבוד חכמתם דהני מילי הן הן הדברים היוצאים מפה קדוש חד מרבוואתא קמאי הוא הרא"ש ז"ל בתשובה ריש כלל י"ו שכת בבפשיטות דהא די"ג שנה ויום אחד הוא הל"מ ונכלל במ"ש שעורין הל"מ ע"ש. אמנם מדברי רש"י בפי' לאבות ונזיר דף כ"ט ורבינו עובדיה שם והרב ארחות חיים ז"ל נראה דסבירא להו דזה אינו בכלל שעורין הלכה למשה מסיני דהם ילפי מלוי שנקרא איש והיה בן שלש עשרה שנה ובא"ח הביא רמזים אחרים ע"ש:

חוץמחש"ו דלאו בני דעה נינהו ולא מחייבי וכל שאינו מחייב בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח: א"ר לוי וכ' צריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום בריש מגילה היא מומרת ר' יהושע בן לוי אך מייתי קרא אלהי אקרא יומם וכו' ואח"כ א"ר חלבי אמר עולא ביראה חייב אדם לקרוא המגילה וכו' ומייתי האי קרא למען יזמרך וכו':

לפיכך נהגו לקרותה וכו' כיון דדרשינן מהאי קרא דצריך לחזור ולקרותה היה מנהגם לקרות המגילה בשתי שבתות קודם פורים במוצאי שבת אחר ר"ח אדר:

ר' מאיר הי' עובר בבית הכנסת ושמע שקראו חצי המגילה ואמר להם אמאי פסקו בחצי וא"ל משום יזמרך שקורים החצי במ"ש שיבא והניחם:

בשיר השירים וכו' כך נהגו לקרות שיר השירים ורות חצי ללילה א' וחציו לילה ב' בי"ט של פסח ועצרת וי"א במוצאי שבת שלפניהם כדמפרש ואזיל:

תוספות ר' יהודה מכשיר בקטן. אמרו במגילה דף ך' ע"א אמר ר' יהודה קטן הייתי וקריתיה למעלה מר' טרפון והזקנים בלוד. וא"ל אין מביאין ראיה מן הקטן. ובברכי יוסף ח"מ סי' ל"ה כתבתי שהקשה לי הרב המו' כמהר"ר אברהם ישראל ז"ל דקי"ל דבמידי דרבנן נאמן להעי' בגודלו מה שראה בקטנו ושם תירצתי בעניותי דאינו עדות שלם דאיכא לספוקי דאיברא דקראה אמנם אפשר שלא יצאו י"ח וקראום אח"ך. ועוד תירצתי ביעיר אזן בעין זוכר מערכת אלף אות צ"ו דשאני מגילה דהוא דברי קבלה ודברי קבלה כדברי תורה. ושם כתבתי דמה שתירצתי בברכי יוסף הוא דחוק וכן האמת דדחיקא מילתא דכיון דהוא העיד דקראה לפני רבי טרפון והזקנים בלוד ומוכח דהיה פומבי גדול אמאי הניחוהו לקרות אם אינן יוצאין י"ח וצריכים לקרות פעם אחרת ועוד דכיון דהיה בפומבי אם היו קורין. פעם אחרת על הרוב שהיו אומרים כן שם דיקראו והיה מרגיש ר' יהודה והיה מעיד מה ששמע או לא היה מעיד כלל. ועוד כתבתי קצת בזה שם בקונטריס עין זוכר מערכת חוף אות ח':

מנהג מבטל הלכה. עמ"ש אני בעניי בקונטריס עין זוכר ומערכת מ"ם אות י"ט בס"ד ומשם באר"ה:

חייבבמגילה לקרותה ביום והיא מצות עשה מדרבנן ודברי קבלה כדברי תורה: שנאמר ביום אשר שברו אלמא הישועה ביום:

ותנן כל היום כשר לקריאת המגילה. כן צריך להיות:

תוספות כך חייב במגילה. הקשה הרב נחלת יעקב דיהא תני לה בהלכה י"ח דחייב לקרות המגילה בלינה וביום ותרתי למה לי. ותירץ דבהלכה י"ח קתני ולשנותם ביום ואפשר לטעות כדטעו תלמידי ריב"ל דסברי לשנותה ללמוד משנה דירה ביממא וכו' והשיב ריב"ל כמ"ד אעבור פרשה זו ואשנה וה"נ איכא למטעי דהא דקאמר ולשנותה היינו ללמוד משנה דידה להכי קתני להדיא חייב אדם לקרות המגילה והביא ראיה מדקתני כל היום כשר לקריאת המגילה מוכח דחייב לקרות המגילה ביום עכ"ל. ואגב שטפיה כתב טעו תלמידי ריב"ל והשיב ריב"ל ולשון הש"ס דף ד' כך הוא סבור מינה למקרייה בליליא ולמיתני מתניתין דידה ביממא א"ל ר' ירמיה לדידי מפרשא לי מיניה דר' חייא כגון דאמרי אינשי אעבו רפרשה דא ואתנייה ופירש"י סבור מינה בני הישיבה ששמעו שמועה זו בלשון הקדש ולשנותה ביום היו סבורין דכאי ולשנותה לשון שונה משנה וכו' עכ"ל. הראת לדעת דלא היו תלמידי ריב"ל שטעו וריב"ל לא השיב כמ"ד אעבור פרשה וכו' כמ"ש הרב נחלת יעקב:

ועוד אמרנו נבא העיר על דברי הרב נחלת יעקב שכתב דהביא ראיה בבריתא דידן מדתנן כל היום כשר לקריא' המגילה דמוכח דחייב לקרות המגילה ביום דהנה גם למ"ש דטעו תלמידי ריב"ל והשיב ריב"ל יש להעיר דהנה ריב"ל סוף התנאים ותחילת האמוראים והגם דבסיום המשנה תנן אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וכו' ראה רבי דברי תלמידו ריב"ל כועס שיח מאמרו המופלא במתן שכרן של צדיקים וקבעו בסוף המשנה ואין ספק כי בימ"ו נסדרה המשנה והיתה שיגר"ת ומשוגר"ת לפום רבנן אם כן תלמידי ריב"ל איך סברו דמ"ש ריב"ל היינו לשנות המשניות והתנן כל היום כשר לקריאת המגילה אלמא צריך לקרותה ביום. ויגס דריב"ל יש לו כח לחלוק עם התנאים. מ"מ הא דכל היום כשר לקריאת המגילה סתמא היא ותני לה גבי הלכתא דדיני וכללי ההלכות ולא יחלוק ריב"ל עלה. וזהו לפי מ"ש הוא דטעו תלמידי ריב"ל והשיב להם ריב"ל. אך לפום קושטא דמילתא דבני הישיבה שמעו שמועה זו והבינו לשנותה למתני מתניתין דידה יקשה יותר איך סברו כן הפך סתם משנה. והיה להם לומר דנראה זה הפך סתם משנה. ור' ירמיה דפירש להם מאי דאמר ולשנותה הול"ל דהכי תנן כל היום כשר לקריאת המגילה. אלא מוכרח דאין ראי' מהמשנה דאיכא למימר דאם אינו קורא בלילה חייב לקרותה ביום ובהכי מיירי התנא דקתני כל היום כשר. אמנם אם קורא המגילה בלילה טפי עדיף לשנות המשניות ביום ולא איירי התנא בזה. ואם כן אזדא ליה מ"ש הרב נחלת יעקב דמייתי בבריתא שלנו ראיה דחייב לקרותה ביום ולא למתני מתניתין דידה דאי מהא לא איריא. ותו לא צריך ראיות לפרש מ"ש ולשנותה. ותיסגי לומר דקבלו דכך פירוש הדברים:

אמנם נראה דבריתא זו שלנו אתא לאשמועינן דעיקר מצות קריאה הוא ביום. והיינו דקתני וכשם שקורין בתורה ומפטיר בנביא ביום. כלומר דבחגים ומועדים ביום קורין בתורה בענינו של יום ומפטיר בנביא מהענין. כן בפורים מסתברא דעיקר קריאת המגילה ביום שנאמר ביום אשר שברו ונותן השבח יומא דהלולא. ומייתי מדהנן כל היום וכו' אלמא עיקר קריאתה ביום. ולדברי ר"י ודעמיה דמברך זמן גם ביום שעיקר קריאתה ביום טובא אשמועינן. וגם לדידן דלא אמרינן זמן ביום אשמועינן דעיקר קריאתה ביום להזדרז ולכוין ביום יותר:

תפלהשבלתה אין עושין אותה מזוזה דקדושה תפילין חמורה שיש בהן ד' פרשיות. ומזוזה שבנתה עושין אותה תפילין דמעלין בקדש והוא הדין דמס"ת אין עושין מזוזה כמ"ש בשבת דף ע"ט: