**ר'**נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואני מלמד את בני תורה וכו'. משנה שלהי מס' קדושין ובחון לשון הזהב של רבי נהוראי לפי רוב הענוה אשר במאמרו לא דיבר דרך תוכחה ולא אזהרה וכיוצא אך הוא היה אומר מה שעושה לבנו וישנו בנותן טעם לשבח: בנערותו וכו' ובמשנתנו הוסיף ובזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה וכו' ואומר ואברהם זקן וכו':

תוספות מניח אני כל אומניות וכו'. וא"ת דחייב אדם ללמד לבנו אומנות כמ"ש פ"ק דקדושין ותנן כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה ועוד תנן על תעשה עטרה וכו' ולא קרדום לחפור בהם. ועוד תנן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ופירש ר"ת דדרך ארץ עיקר כמ"ש תוס' ישנים בסוף יומא והגהות מיי' פ"ג דת"ת ואיך ר' נהוראי אמר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה וי"ל דכונת ר' נהוראי אינו לומר שלא ילמד לבנו אומנות אלא כונתו שילמד בנו תורה שיהיה חכם בתורה כדחזי ותהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי ולעולם שיהיה לו אומנות והוא עיקר דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה אבל אחר שידע אומנות יעשה תורתו קבע וכוונת הלימוד יהיה לשמה וכמ"ש ר"י אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו שלומד לשמה ואז מתברך במעט אומנות שעושה אבל בלא אומנות לא סגי כמ"ש בספרי כי ה' אלהיך ברכך יכול יהא יושב ובטל ת"ל בכל מעשה ידיך:

שוב ראיתי לה' מהרר"פ בחידושי אגדות שפירש כן דודאי ר' נהוראי כונתו דצריך כל אדם ללמוד אומנות והכי קאמר מניח אני הקביעות של כל האומניו' ואני מלמדו תורה בקבע והאומנות עראי וזהו שאמר דהאומנות אינו עומד לו אלא בילדותו שאז בכחו לקבוע לו אומנות כבדה אבל לא בזקנותו וכו' אבל התורה אינה כן דע"י התורה המלאכ' נקיה וקלה שיכול לעשות גם בזקנותו מתברכת כההיא דחסידים הראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתם עראי עכ"ד:

ועל פי זה מה טוב ומה נעים נסחת בריתא שלנו מניח אני כל אומניות שבעולם ואני מלמד את בני תורה ואינו בלשון שלילה כנסחתנו במשנה איני מלמד את בני אלא תורה דלפי האמור טפי אתי שפיר נסחת בריתא שלנו:

אריב"להדא אגדתא הכותבה אין לו וכו' כצ"ל: פי' הרב נחלת יעקב משם הרב קרבן העדה דכתיב על פי הדברים האלה משמע דצריכין הם ללמוד על פה ובשלמא הלכות לא סגי בלא"ה דיש לחוש שיתיר את האסור או איפכא אבל אגדתא אסור לכותבה עכ"ד. ובימי ריב"ל אז רבינו הקדוש וב"ד התירו לכתוב המשנ' דוקא וההלכות וכולא גמרא עדיין היו בע"פ לבד שהיו רושמים בסתר איזה דבר וא"כ עדיין היו נזהרים מלכתוב אפי' הלכות ומשו"ה החמיר ריב"ל הרבה בזה:

והדורשה מתברך יהא בשמתא: והשומעה מהדורש מתוך הכתב:

פנים של אימה למקרא דכל התורה שמותיו של הקב"ה וכשהוא עומד באימה לכבוד התורה אתיא זכירה גדולת התורה:

פנים שוחקות לש"ס דצריך ישוב דעת להבין עומק הלכות ועל ידי השמחה מרחיב דעתי של אדם:

פנים מסבירות לאגדה דהכל רמזים ומשלים וצריכים סברא:

תוספות והדורשה מתחרך. כן הוא בנסחת הירושלמי והרב יפה מראה פ' כל כתבי כתב ושמעתי דמתברך גרסינן וק"ק דאמאי לא הביא דכן הגירסא בבריתא שלנו. גם ק"ק על הרדב"ז בתשובותיו דפוס ליוורנו סימן רל"ב שהביא הגירס' מתחרך והוא הביא שם מסוף בריתא שלנו ובודאי דנסחתנו מתברך היא דוקנית:

והדורשה מתוך הכתב. כן כתב הרב נחלת יעקב וכן כתב הרב יפה מראה. אמנם הרדב"ז ז"ל בתשובה הנז' מפרש כפשטה דורשה אפי' בעל פה וטעמא טעים שעיקר האגדה היא סודות נעלמים וכפי פשוטה השומע יטעה וכיוצא וצריך למוסרה פה אל פה והאריך הרבה בזה ע"ש באורך:

והתניא ר' חנינא בר פפא פנים בפנים וכו'. כתב הר' נחלת יעקב דפריך לריב"ל ואינו קושיא דריב"ל מאי דאסר הוא לכתבה ולק"א על ריב"ל עכ"ד. ואני בעניי בקונט' ככר לאדן דף קכ"ד כתבתיה בסגנון יותר טוב ואמרתי דלא חש להשיב שהתירוץ פשוט. ושם כתבתי שכן כתב הרדב"ז ז"ל בתשובה הנזכר דלא חש להשיב ע"ש:

איברא דיותר נכון לומר מה שפירש הרדב"ז ז"ל אח"כ בסיום התשובה דוהתניא הוא בניחותא ומייתי סיועתא לר' יהושע דלא נתנה ליכתב משום דבעיא פנים מסבירות ואם לא יהיה פה אל פה פנים בפנים אין כאן פנים מסבירות עכ"ד. ופירוש זה הוא כפי דעתו דריב"ל אסר אפי' לדורשה בע"פ כאשר יראה הרואה. ויש לפרש בסגנון פשוט דמדאמר ריב"ל הכותנבה אין לו וכו' ש"מ דעל פה מותר ועל זה מסייע לריב"ל דודאי בעל פה מצוה איכא וניתנה למשה רבינו ע"ה מסיני. ואגדת"ו על אר"ש יסדה אוצר כלי חמדה:

**ר'**נחמיה בשם ר' יעקב בר ינאי וכו' איידי דדריש פנים בפנים. נקט האי דרשא בפ' כמים הפנים דהרב רוצה ללמד והתלמיד רוצה ללמוד:

תוספות ר' נחמיא וכו'. כתב הרב נחלת יעקב וז"ל ר' נחמיא וכו' הוסיף על דברי ר' חנינא ומביא מקרא דכמים הפנים לפנים שפני הרב ופני התלמיד שוין ללמוד אגדה עכ"ל. ואין דברי הרב מכוונים דאין זה תוספת אל דרשא אחרת ומה שסיים ללמוד אגדה לא יש רמז אגדה כאן בכתוב:

ודרך חידוד אפשר לומר דהוא הקשה בסמוך על ריב"ל והתניא ד' פנים כפי מה שפירש הרב נחלת יעקב ואע"ה דריב"ל חשיב תנא ומצי לאפלוגי עם הנא וכידוע מ"מ כונת המקשן דמה ידרוש בפ' פנים בפנים. ועל זה בא לתרץ דיש דרשא אחרת בפ' כמים הפנים וזה ידרוש ריב"ל בפ' פנים בפנים ואינו סובר כדרשת הבריתא ד' פנים ורצה לתרץ כפי שיטת המקשן ולפי האמת דברי ריב"ל והבריתא צדקו יחדיו והיו לאחדים:

סמכוניבאשישות אלו הלכות המאוששות. פי' חזקות ומאחר שהם חזקות חבירי ותלמידי שצריכין סברא וכן ר"ת סמכיני באשישות רפדוני סבר דצריך למסבר יתהון. ויש לרמוז כי ר"ת וס"ת באשישות רפדוני בגימטריא תרי"ג עם הכולל דעסק התורה בהלכות חמורות הוא חשוב לפניו כמקיים תרי"ג מצות כל שמתאוה וממתין לקיימם. א"נ דר"ת וס"ח הנז' גימטריא תורה עם הכולל דהלכות חמורות בדקדוק חברים היא התורה הרצויה וחשובה לפני ה'. א"נ ר"ת וס"ת הנז' גי' ס"מ ת"ף גימט' תרי"א לבטלם וכמ"ש ז"ל אמר הקדוש ב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. בתפוחים ראש תיבה וסופה מ"ב כי כל מ"ב הוא להעלות ועל ידי עסק התורה מכניעם ומעלה ניצוצי הקדושה:

א"רתנחום בר חנילאי אלו נתנה התורה חתוכה וכו' פירוש אלו היתה התורה פסוקה ומפורשת ולא היה מחלקת בדינים אז אם היה הדיין טועה לא היה מקום לימלט וז"ש לא היתה עמידת רגלים למורה שאם טעה מעדו קרסוליו ולא הי"ל פת להשיב אבל עתה שלא נתנה התורה חתוכה ימצא המורה מענה שיש מי שסובר כמותו:

תוספות אלו נתנה התורה חתוכה וכו'. וא"ת מפני מורה טועה יאבדו כל ישראל לדעת תורת אמת. ותו דזה גורם לפסוק הדין אשר לא כדת דבכל מחלקו' וספקו' יתעלם האמת אמיתה של תורה ותן לי ערב שלא יטעו ויורו המורים שופטי צדק מרוב המבוכות ומחלוקות וי"ל דכתב הריטב"א בחידושי עירובין פ"ק בשם רבני צרפת דמ"ש אלו ואלו דברי אלהים חיים הוא כפשוטו דכל הסברות הטמא והטהור יחדיו והפסול והכשר וזכאי וחייב צדקו יחדיו כי הקב"ה הראה למשה רבינו ע"ה על כל דבר מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים שאינו טהור וכן בכשר וזכאי וכיוצא ואמר לו הלכה כדברי מי וא"ל הלכה מסורה לחכמי הדור עכ"ד. א"כ נמצא דהכל אמת ולכבוד ישראל הקב"ה מסר ביד חכמי הדור ההלכה. וזה המורה שטעה לפי האמת גם מה שהורה הוא אמת דאלו ואלו דברי אלהים חיים כפשטן. ומה שתולה המורה בסברת החולק אינו שקר כי גם סברת החולק למשה היה למנה. והיינו דקאמר ר' תנחום אלו נתנה התורה חתוכה כלומר דכשהראה הקב"ה למשה על כל דבר מ"ט פנים וכנגדן מ"ט פנים להפך אם היה פוסק ההלכה אח"כ אם המורה היה טועה לא היה לו עמידת רגלים ומשו"ה נתן ההכרעה ביד חכמי הדור שיש למורה מקום כמבואר:

תורהשנתנה לו למשה נתנה לו במ"ט פנים וכו'. כמו שכתבנו בסמוך בשם רבני צרפת:

דרשפ' הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני רז"ל אמרו במדבר רבה פ"ב הביאני אל בית היין מרתף גדול של יין זה סיני ולמדנו מ"ט פנים כמספר ודג"לו ע"ש. ואפשר במ"ש רבני צרפת שהבאתי בסמוך וז"ש הביאני אל בית היין זה סיני ודג"לו שהקב"ה הראה למשה מ"ט פנים ומ"ט להפך ומסר ההכרעה ביד חכמי הדור וזה שאמר ודגלו זה שהראה מ"ט ומ"ט ולא פסק ההלכה עלי אהבה להראות חיבתו ולתת כבוד לי שתהיה ההכרעה בידי וזהו עלי אהבה. ועל כן סמכוני באשישות אומר הרב לחביריו ותלמידיו סמכוני באשישות הלכות המאוששות כמ"ש בבריתא לעיל הלכה ד' רפדוני בתפוחים בטעמים יפים ולשון חכמים הנותן ריח טוב ור"ת סמכוני באשישות רפדוני סבר שהכל יהיה בסב"ר אשר הם סוברים כי חולת אהבה אני עתה בגלות ואני מצפה לישועה שיבא משיח בן דוד ורמוז בס"ת כי חולת אהבה אני גימט' משיח בן דוד. א"נ אפשר לרמוז ודגלו עלי אהבה במ"ש בבריתא דבסמוך שלא היתה התורה חתוכה כדי שיהיה מענה למורה שטעה וז"ש ודגלו שהם מ"ט מה שמסר הקב"ה למשה רבינו ע"ה מ"ט ולא פסק הלכה הוא עלי אהבה שאם המורה יטעה ימצא סברא כמו שהורה:

תלמידותיק. פירש"י ז"ל בברכות ותיקין ענוים ומדקדקים במצות: שלא מאותו הטעם שכל פן היה אומר מטעם אחר: שאם כן שאם כך יאמרו בעלי הסברות כל אחד מטעם אחד יבואו למנין ורבו המטהרין וכו': טהור כל אלו כצ"ל:

חכם במקרא שהיא בכתב והיה חכם לדרוש המקרא:

ובקי במשנה שהיה בע"פ והיה בקי מאד בע"פ:

ותיק בתלמוד וע"י שהיה ותיק שהוא עניו לכן היה מכוין אל האמת: וסבר באגדה כמ"ש לעיל הלכה ב' פנים מסבירות להגדה דהכל רמז וצריך סברא:

תוספות שאם כן רבו המטמאין וכו'. פי' הרב נחלת יעקב דקאי על מ"ש לעיל הלכה ו' דא"ר ינאי שהקב"ה א"ל מ"ט פנים טהור ומ"ט נגדן ועל זה ק' מתי נעמוד על האמת ובאה התשובה שא"כ רבו המטמאין וכו' והיינו כמדרש ילקוט ע"פ אמרות ה' אמרות טהורות זהו תורף דבריו ואינם מחוורין לדעתי הקצרה. חדא דקאי לעיל ותו לשון שא"כ אינו מתישב. ותו דאח"כ אמר כל אלו מנין וכו' וחוזר לענין התלמיד. ויותר נראה כמו שפירשתי בעניותי בקונט' שהוא נמשך למ"ש שלא מאותו הטעם ואשמועינן שאם רבו המטהרין וכל אחד מטעם אחר יש לצרפ' ונקראו רבים ולא בעינן שיהיו מטהרין כלם מטעם אחד ותיסגי שרבו המטהרין ואעפ"י שכל אחד מטעם אחד כי אותה אנחנו מבקשים שיהיו המטהרין רוב כמבואר בח"מ סימן כ"ה. והגם שגם לפי זה הלשון קצת דחוק טפי מעלי פירוש זה ממ"ש הרב נחלת יעקב כאשר עיניך תחזינה משרים:

ולמדבמקרא וכו' פרק הישן דף כ"ח אמרו מקרא משנה גמרא הלכות וכו' ועוד יש שינויים ע"ש: ומשלות פירש"י שיסדו הקדמונים לתת אמתלא לתוכחות: ולא אצלתי וכו' לתת כבוד לרבותיו שהגם שהוא למד מהם הרבה לגבי גדולת חכמתם לא חשיב:

תוספות ולמד במקרא וכו'. פ' הישן אמרו מקרא משנה וכו' ופירש"י משנה כגון משנה ובריתא של ששה סדרים עכ"ל. וזה נראה כמ"ש במחזור ויטרי וס' הקנה דעד הלל היו ת"ר סדרי משנה וגם הלל ושמאי תקנו שש סדרי משנה וס' הקנה כתב זקני ב"ש וזקני בית הלל. וריב"ז היה מתלמידי הלל וא"ש מ"ש רש"י ז"ל שש סדרי משנה ואתי כמחזור ויטרי ולא כמ"ש מרן והרב יבין שמועה דעד רבינו הקדוש היו ת"ר סדרים. והם ז"ל הבינו כן בדברי ס' כריתות. אבל בקושט' דברי ס' כריתות יכולים להתפרש כדברי מחזור ויטרי וכמ"ש אני עני בקונטרי' פתח עינים בחגיגה ואח"כ נדפסו תשובות הגאונים הנקראים שערי צדק ובראש הספר יש תשובת רב שרירא גאון ובתוך דברי קדשי כתוב למ"ר שנמצאו אצל גאון א' בתר דנח נפשיה כל הויי דרבנן קמאי דא עם דא ושית סדרי משנ' דאתגניזו מיומי הלל ושמאי עכ"ל. וזה מסכים כמ"ש במחזור ויטרי ולפי זה א"ב מ"ש רש"י ז"ל על ריב"ז כדאמרן. אבל אין להקשות מדברי רש"י ז"ל על מרן ז"ל והרב יבין שמועה ז"ל דהם יפרשו דרש"י ז"ל לדוגמא בעלמא נקט כגון שיתא סדרי כלומר מעין שיתא סדרי שסידר רבינו הקדוש אבל אה"נ דקודם רבינו הקדוש היו ת"ר סדרים. ברם אנן בדידן דזכינו לשיחתו של רב שרירא גאון המאזין ומעיד בנו דהשתכח באחמתא שית סדרי משנה דאתגניזו מיומי הלל ושמאי. וגם מחזור ויטרי שחיבר רבינו שמחה מתלמידי רש"י ז"ל כמ"ש נכדו ר"י בעל התוספות וגם כתב במרדכי פ' החולץ שיסדו על פי רש"י ז"ל כתב דהלל ושמאי סדרו ו' סדרי משנה. א"כ ודאי דמ"ש רש"י על ריב"ז כגון משנה ובריתא של ששה סדרים היינו כמ"ש תלמידו רבינו שמחה במחזור ויטרי על פיו דהלל ושמאי סדרו שש סדרי משנה. ומ"ש כגון משנה ובריתא של ששה סדרים למדנו רש"י דשיתא סדרי דהלל ושמאי היו כוללים גם הבריתות ואחר כך רבינו הקדוש קצרם מאד וגם הניח הבריתות ומסרם לתלמידיו ר' חייא ור' הושעיא ואין כאן מקום להאריך ודוק:

שיחתהרים וכו'. פ' הישן אמרו שיחת דקלים וכתב רש"י לא ידעתי ואע"ג דבערוך ערך סח כתב כיצד עושין ומר רב אברהם גאון היה יודע שיחת דקלים ורש"י זמנין דמייתי ס' הערוך מ"מ רש"י כתב דהוא לא ידע: לקיים מה שנאמר ה' חפץ למען צדקו וכו'. בגמרא פ' הישן אמרו לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו' ולפי נסחתנו אפשר דה"פ כיון דה' חפץ להגדיל תורה גם הוא לקיים והלכת בדרכיו למד כל זה ומכל דבר היה נמשך איזה דבר להגדיל תורה וז"ש לקיים ה' חפץ וכו':

תוספות וממי קבל תורה מהלל ומשמאי וכו'. וא"ת והא אמרו פ' הישן דריב"ז תלמיד הלל והוא מכלל פ' תלמידי הלל וי"ל דאם נסחת בריתא שלנו אמת אפשר לומר על דרך שכתבתי אני בעניי בברכי יוסף ח"מ סי' ט"ו דף ח"ן ע"ג דכלהו אמוראי תלמידי דרב ותלמידי דשמואל תלמידי רב ושמואל קרינן להו דרב ושמואל תרוייהו גדולי הדור הוי ומה גם דמתחזו אהדדי לפרקים ע"ש וה"נ אפשר לומר דאע"ג דהלל הי"ל תלמידים מצויינים וכן שמאי הי"ל תלמידים ניכרין מ"מ כיון דהלל נשיא ושמאי אב ב"ד תלמידי דהלל ותלמידי שמאי כלהו תלמידי דשמאי והלל קרינן להו ובודאי שתלמידים של כל אחד גמרי מתרוייהו דזמנין טובא יתבי כי הדדי וכלהו תלמידיהם. ואם כן שפיר קאמר דרבנן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי הגם שעיקרו תלמיד הלל:

אפילו כל הלשונות. וא"ת מאי רבותיה דהלל והרי אמרו פ"ק דסנהדרין דף טו"ב א"ר יוחנן אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה וכו' ויודעים בשבעים לשון שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. וי"ל דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב דסנהדרין דין ו' ושידעו ברוב הלשונות וכתב מרן ז"ל בכסף משנה דדבר זר הוא להמצא מי שידע בכל ע' לשון והרב לח"מ ז"ל כתב דדייק מ"ש ויודעין בע' לשון ולא אמר ע' לשון. ואני בעניי בקונט' שער יוסף דף ט"ל ע"ד דקדקתי דא"כ מאי פריך במנחות דף ס"ה דמאי רבותיה דמרדכי כלהו סנהדרי ידעי ולימא דסנהדרין ידעי רוב ומרדכי ידע הכל. דאחר זמן ראיתי בס' אור יקרות להרב עיר וקדיש מהר"ם יצחקי ז"ל דף נ"ה ע"ד שהקשה זה משם הרב מהר"י הלוי ז"ל. ומה שתירץ הרב המחבר ז"ל דמטעם דסבר רבינו דדבר זר וכו' ה"נ יש לומר דמרדכי לא ידע ע' לשון ע"ש. ולישרי לן מר דאם סבר רבינו על כל הסנהדרין דדבר זר שידעו ע' לשון. אינו ענין לומר דהוא זר דמרדכי ידע כל ע' לשון ומה דמות יערוך הזר הקרב ולא ניתן ליאמר:

ואפשר לישב דלא רצה הש"ס לתרץ זה דאם איתא דהיינו רבותיה דמרדכי הו"ל לדקדק ולומר ויודע כל ע' לשון ומדלא קאמר הכי ש"מ דאיכא רבותא חדתא דבייל לישניה:

אדהכי והכי רווחא בריתא שלנו דהיינו רבותא דהלל דידע כל הלשונות משא"כ סנהדרין דסגי ברוב לשונות. ואפשר דהרמב"ם מלבד הסברא דהוא זר דכל הסנהדרין כל א' ידע ע' לשון עוד מסתמיך אבריתא שלנו דקתני שבח הלל דלמד כל הלשונות ומוכח דהוא רבותא וחידושא טפי ומינה דהסנהדרין סגי דידעו רוב הלשונות והיינו רבותא דהלל ודו"ק:

מאהוחמשה ושבעים פרשיות שבתורה וכו' פירשו כת הקודמין דהוו מסקי לאוריתא בתלת שנין ופלגא ובזה א"ש מאי דמסיק הלכך קובעין מאה וחמשה ושבעים סדרים בתורה: לקחת מתנות קע"ה פרשיות מתן תורה באדם בשביל אברהם שנקרא האדם הגדול וזהו באדם הידוע ר"ל כנגד שנותיו של אאע"ה: עולת תמיד ר"ל שקורין הפרשיות תמיד ודרך פחות לישנא דקרא נקט:

תוספות כנגד שנותיו של אברהם אבינו ע"ה. וא"ת והא אמרינן בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר עק"ב אשר שמע אברהם והי"ל להיות עק"ב סדרים. וי"ל דגם בתלת שני קמאי כמה רבו יתירה הוספת בעולם בעבור נשמתו הקדושה אשר היתה בעולם אלא שלא הכיר ממש עד תלת שני ומיהו אלו הן הנצרפי"ן צירוף דאורייתא במוט"ב תלתא עם עקב והוו קע"ה וכבר כתב בס' חסידים דהאבות כלהו שני עבדו את ה' אפי' בחלום ע"ש סי' קס"ה ועיין בהגהות ברית עולם מ"ש שם בס"ד ויען אברהם אבינו ע"ה קבל התורה ובימיו נפרדו הנשמות טהורות באוצר בפני עצמו כמ"ש במ"א לזה היו פרשיות התורה כנגד שנותיו שהיו מתוקנים ע"ד מ"ש בזוהר הקדיש ע"פ ויקרבו ימי ישראל דיומויא אתפקדן וקריבו למלכא בלא כיסופא ע"ש פ' ויחי דף רכ"א ע"ב ודוק והארך:

מאהוארבעים ושבע מזמורים וכו'. דכי היכי דאמרו פ"ק דברכות אשרי ולמה רגשו חדא פ' היא הכי נמי הוו תרי אחריני שתים שהן ארבע וכן הביאו התוס' בפסחים דף קי"ז מהמדרש שהם קמ"ז מזמורים והוא מדרש שיחר טוב מזמור כ"ב וכן הוא בירוש' פ' כל כתבי: כנגד שנותיו של יעקב אע"ה אפשר לומר דהטעם במ"ש בב"ר פרשה ס"ח דיעקב אע"ה לא שכב בבית לבן עשרים שנה והיה קורא כל ס' תהלים שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא ומאחר שהיה קורא כמה שנים תהלים לזה היו מזמורים כנגד שנותיו ע"ה:

רמזהשכינה נקראת תהלה גימטרי' אמת עם הכולל ויעקב אע"ה. בח' אמת והיה מכוין ליחד המ' תהלה עם אמת ת"ת והשכינה היא בחינת שבת וזה רמז ואתה קדוש יושב תהלות ס"ת השבת ואתה ו' ת"ת אתה חסד קדוש בחי' חכמה יושב תהלו"ת לאה ורחל י"שראל גם שנה בח' מ' וזה רמז הפ' צדי"ק ה' צדקו"ת אהב ישר י' אבא ש"ר עם הכו' אשר אי' יחזו פנימו פב"פ וא"ש ההי"ב ודוק כי קצרתי. ועוד אפשר לרמוז בפ' ואתה קדוש יושב תהלות ישראל דהוא ר"ת קויתי דבשמירת השבת הרמוז בס"ת קויתי לישועה כמשז"ל:

תוספות מאה וארבעים ושבעה מזמורים. הרב נחלת יעקב תמה מאוד דהם ק"ן ומבית אביו ז"ל למד שתמה על רבינו בעל הטורים ז"ל דקמ"ז מזמורים יש בתהלים שהרי הם ק"ן ותירץ דפ"ק דבתרא אמרו דוד כתב ספרו על ידי עשרה זקנים אדם הראשון ומלכי צדק אברהם משה הימן ידותון אסף וג' בני קרח ואסף הימן וידותון בימיו והם כתבו מזמורים שאמרו ונשארו קמ"ז שכתבם דוד זהו תורף דבריו. ונעלם מאביו ז"ל דהא דכתב רבינו בעל הטורים הם דברי ירושלמי ומדרש שוחר טו בוברייתא שלנו. ומה שתירץ אין לו שחר דהא קמ"ז מזמורים שבתהלים אמרו ולא אמרו שאמר דוד. ותו אי בציר מ"ש אסף והימן וידותון שהיו בדורו שהם כתבו המזמורים לא היה לו לחסר ג' כנגד הימן ואסף וידותון הי"ל להוציא מהמספר הרבה שיש כמה מזמורים שאמרו הלא תראה מסי' ע"ג עד סי' פ"ה הם י"א מזמורים לאסף בצירוף זה אחר זה וזה לאסף לבד ובצירוף והי"ל לחסר מהמספר המזמורים שאמרו לא לחסר ג' כנגד תלתא גברי. ומ"ש בקונטריס כן כתב הרב נחלת יעקב משם הרב קרבן העדה וכתב שהוא דוחק גדול. ולישר"י לן מר שזהו האמת ומשום הכי כתבתי בעניותי בקונטריס ככר לאדן דף קכ"ד דהעיקר כמ"ש הרב קרבן העדה שסמכתי על הרב נחלת יעקב שכתב כן משם הרב קרבן העדה. ועתה בא לידי ס' קרבן העדה וראיתי להרב ז"ל שם בירושלמי פ' כל כתבי שהביא זה משם הרב יפה מראה ז"ל והוא ז"לח פשפש ולו מצא מזמור ל"ב ל"ג ל"ד דפתח באשרי וסיים באשרי וסיים באשרי אך הוא באמצע המזמור ע"ש שאינו מחוור ועיין ברגל ישרה ובס' זית רענן ואין להאריך:

ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. בב"ר פ' ס"ח אמרו שהיה יעקב אע"ה קורא ט"ו שיר המעלות יאמר נא ישראל ישראל סבא וי"א כל התהלים כמ"ש בקונט'. ובב"ר פ' ויצא דריש אשא עיני אל ההרים שאמרו יעקב אע"ה ש"ס וש"ס דידן פ"ק דבתרא דחשיב עשרה זקנים שע"י אמר דוד הע"ה ס' תהלים ולא חשיב יעקב אע"ה נראה דסבר דלא אמרו יעקב אע"ה. ואפשר דברוח הקדש ידע דדוד הע"ה אמר ס' תהלים וידע המזמורים והיה אומרם:

מאהוכ"ג פעמים שעונין הללויה כנגד שנותיו של אהרן כך היו רגילים לענות הללויה בהלל קכ"ג פעמים עולו"ת מספר שני אהרן:

דרש סודהללויה אמרו רז"ל דהוא שם ושבח כאחד. ואני בעניי רמזתי הלל גי' אדני ו' רמז לז"א י"ה מוחין דאו"א וידוע דאהרן שושבינא דמטרוניתא ליחדא עם דודה כמ"ש בזהר הקדוש. והנה אמת נכון דכשישראל עונין הללויה סוד יחוד שלם לרמוז שנותיו של אהרן שתמיד היה מיחדם ותקן ימיו והשנים כתקנן בציביונן ובקומתן ויתיצבו כמו לבוש ע"ד ויקרבו ימי ישראל כמו שרמזנו הלכה יו"ד: בקדשו לקדושו כנגד אהרן שהוא קדושו במספר שניו: אפי' כן הוינא מבעית וכו' הם סיום דברי ריב"ל אשר חזה בספר אגדה אלו המספרים והוה מבעית שקרא האגדה בספר ובו בפר' אסור לכתבה רק בע"פ: ותלמיד ותיק עד טהור נרא' שהוא טעות ונמחק כי כבר אמור לעיל הלכה ז': קדוש ביוצר כצ"ל: לפי שהוא כסודר כצ"ל כמ"ש טא"ח סי' נ"ט: ואין נבדקין באלו כצ"ל לראות אם הביא שתי שערות:

תוספות מאה וכ"ג פעמים וכו' הרב יפה מראה פ' כל כתבי פירש דעל כל דבר היו עונין הללויה וכו' ע"ש. והרב קרבן העדה תמה עליו דבהלל יש יותר מאלף תיבות וכו' וכתב וז"ל לכן עמדתי למנין ומצאתי דכל לשונות של הלל האמורים בתהלים הם קכ"ג ועליהם קאמר קכ"ג פעמים שישראל עונים הללויה ואם יאמר לך אדם קכ"ד הם אמור לו המתהללים באלילים אינו מן המנין עכ"ל. ותמהני עליו דלשון הירושלמי ושוחר טוב וברייתא דידן הוא קכ"ג פעמים שישראל עונין הללויה ואיך הונח לו לפרש שלשונות ההלל האמורים בס' תהלים הם קכ"ג והרב נחלת יעקב כתב דביפ"מ כתב דעל כל דיבור של הלל היו עונין הללויה ובקרבן העדה כתב לכוין המספר של קכ"ג פעמים הללוי' עכ"ל. ואשתמי' מכל הרבנים הנזכרים דברי הרמב"ם ז"ל פ"ג דמגילה וחנוכ' שכת' וז"ל מנהג גריא' הלל בימי חכמים הראשונים כך היה אחר שמברך הגדול שמקר' את ההלל מתחיל ואו' הללויה וכל העם עונין הללוי' וחוזר ואומר הללו עבדי ה' וכל העם עונים הללויה וחוזר ואומר יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם וכל העם עונין הללויה וכן על כל דבר עד שנמצאו עונין בכל ההלל הללויה מאה ושלש ועשרים פעמים סימן להם שנותיו של אהרן עכ"ל וכתב הר' המגיד וז"ל ומ"ש רבינו דהם קכ"ג פעמים ומסימן שנתן הכל מבואר במדרש תלים עכ"ל. ולא זכר שהוא גם כן בירושל' פ' כל כתבי. הא למדת מדברי הרמב"ם ז"ל הפך מה שפירש הרב קרבן העדה שהדברים כפשטן על קריאת העדה והוקשה לו שיש יותר מאלף תיבות אלא אומרים גם על כמה תיבות כגון יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם שהם ז' תיבות ועונים הללויה כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכן היה המנהג בימי חכמים הראשונים עד שהיו עונים קכ"ג פעמים הללויה ובו בפרק היה נודע להם אימתי עונים:

לפי שהוא כסודר וכו'. כן כתב הטור סי' נ"ט בשם בריתא דידן דמס' סופרים קדושה דביוצר אור וסדר קדושה יחיד אומר אותה שאינו אלא כסיפור דברים:

ואין נבדקין באלו. כ"כ מור"ם בהגהה סי' נ"ה סי' שאין צריך לבודקו אם הביא שתי שערות אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקין אותו לגדול ואומרים לענין זה מסתמא הביא שתי שערות עכ"ל: