א) סע' א' תפילין שכתבן עבד וכו' פי' רש"י עבד ואשה אינן בקשירה דמ"ע שהז"ג הוא דלילה ושבת לאו זמן תפילין הוא ב"ח שו"ג אות ב':

ב) שם או קטן וכו' כיון דילפינן מקרא בעינן שיהא דוקא גדול ממש דהיינו שהביא ב' שערות אחר שהוא בן י"ג שנה מג"א סע"ק א' א"ר או' א' מטה יהודה או' א' ישי"ע סי' ל"ב או י"ח ר"ז או' א' מלא"ש כלל א' אות ה' בחכמה קס"ה סי' א' אות ב' אמ"ש כלל ב' אות ד' ודלא כנה"ש אות א' ומ"ש המג"א אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיהא בן י"ח שנה וכו' האחרונים תמהו ע"ז דלא מצינו בשום מקום הך שיעורא לתלות שהביא ב' שערות א"ר שם נוב"י חא"ח מה"ת סי' א' ישי"ע או' א' מחה"ש לבו"ש מלא"ש שם בבינה אות י"ג אמ"ש שם והמחה"ש כתב שט"ס יש ומ"ש הפרמ"ג בא"א דנתמלא זקנו הוי סימן דמסתמא הביא ב' שערות ובסי' נ"ג סעיף ח' בהגה משמע דנתמלא זקנו היינו מבן י"ח שנה עיי"ש כתב עליו המלא"ש שם וז"ל במח"כ שגה ברואה דשם איתא רק דבפחות מבן י"ח לא מקרי נתמלא זקנו מפני כבוד צבור אבל לומר הבן י"ח חזקה דרבא אפילו לקולא זה לא נאמר ולא נרמז שם ע"כ דברי המג"א הללו בתימא הם עומדים וכמו שבאמת פליגי עליו כל הגדולים הנ"ל ותימא על ס' חיי אדם כלל י"ד שהעתיקם עכ"ל וכן החיי עולם על דברי מג"א סע"ק א' דחה דברי הפרמ"ג עיי"ש ומ"ש השמן המאור מ"ש המ"א עד שיהא בן י"ח שנה ר"ל דצ"ל ג"כ נתמלא זקנו עיי"ש צ"ע דלפי דבריו העיקר חסר אלא משמעות דברי המ"א כיון שהגיע לי"ח שנה בלא נתמלא זקנו כשר לכתוב וע"ז תמהו הגדולים הנ"ל. ומ"ש נוב"י שם והביאו ש"ת אות א' תפילין שכתבו נער בן י"ג שנה ויום א' או יותר קצת ולא בדקוהו אם יש לו סימני גדלות ואינו לפנינו התפילין כשרין דסמכינן אחזקה כיון שהגיע לכלל שנים הביא סימנים המלא"ש דחה דבריו עי"ש באורך:

ג) אין סומכים במנין השנים אלא ע"פ עדים כשרים כמ"ש בא"ה סי' קס"ט סעי' י"א ואע"ג שיש שם בשם י"א לסמוך אם הוחזק בעיני השכנים כ' בת' פרמ"א מ"ב סי' כ"ה שאין לסמוך ע"ז אלא בשעת הדחק וכ' מלא"ש שם פשיטא דבתו"ם אין שעת הדחק כ"כ ע"כ אין להקל ע"י חזקת שכנים וקול אלא ע"י ראי' ברורה עי"ש. ומשפט ב' השערות ובדיקתן עיין בא"ה סי' קנ"ה מסעי' ט"ו עד סעי' י"ט ובסי' קס"ט סעי' י"א:

ד) ואם נתמלא זקנו אין צריך לבדוק אחר השערות. אה"ע שם סי' קס"ט סעי' יו"ד ובח"מ סי' ל"ה:

ה) ואם הגיע לכ' שנה ולא הביא ב' שערות ונולד בו סימן מסימני סריס הרי הוא גדול ח"מ שם סעי' ב' ועיין בא"ה סי' קנ"ה סעי' י"ב דלסתם מר"ן בן י"ט שנה ול' יום דינו כבן עשרים שנה וליש מי שאומר שאינו חשוב בן עשרים שנה עד שיהיה בן עשרים פחות ל' יום וסימני סריס עיין אה"ע סי' קע"ב סעי' ה' כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק וכשמטיל מים אינו עושה כיפה ושכבת זרעו דיהא ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה עיי"ש:

ו) ואם לא נולד בו סימני סריס לא מקרי גדול עד שיעברו רוב שנותיו. ח"מ עם והיינו ל"ה שנה ויום א' אה"ע סי' קנ"ה סעי' י"ג:

ז) ואם נסתרס בידי אדם כיון שהגיע לי"ג שנים ויום א' נקרא גדול שאין זה מביא סימנים לעולם אה"ע סי' קע"ב סעי' ז':

ח) שם או קטן וכו' וה"ה חרש או שוטה פסולין בכור שור במס' גיטין דף מ"ה כר"ש ער"ה אות א' ש"ת אות א' קס"ה שם מלא"ש שם וכן טומטום או אדרוגינוס ואם נקרע הטומטום ונמצא זכר כשרים ה' מהר"י אירגאז בשו"ת דברי יוסף סי' י"ב מחב"ר אות א' כר"ש שם ש"ת שם:

ט) ובדינים אלו לא מהני גדול וכשר עומד ע"ג כיון שהטעם הוא דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה. ש"ת שם ועיין מג"א סע"ק ב':

י) יש לגעור בסופרים שמניחים לנערים לכתוב תפילין ואין מדקדקים אם הביאו סימני גדלות או לא, נוב"י שם כרם שלמה שם ש"ת שם:

יא) שם או מומר לע"א וכו' מר"ן בב"י כתב ישראל מומר דמיירי במומר לכל התורה כולה או במומר למצוה א' והיה להכעיס אבל במומר למצוה א' לתיאבון לאו פורק עול הוא ושאני מוסר דאצטריך למתנייה אע"ג דאינו אלא לתיאבון משום דחמיר טובא, ועי"ש וכן נראה דעתו בש"ע דנקט מומר לע"א דהוא מומר לכל התורה כדי ללמדינו דמיירי לתיאבון ודכוותה במוסר אע"ג דהוי לתיאבון מפסיל לאפוקי ממ"ש הר"ן ז"ל בשם אחרים דמשמע דגם במוסר בעינן להכעיס יע"ש דליתא לדעת מר"ן ומומר למצוה א' להכעיס לא הוצרך הש"ע לכותבה דכיון דקיימ"ל בעלמא דלהכעיס מין הוא כדאיתא ביו"ד סי' ב' וסי' קנ"ח ומיקרי אפיקורוס ואמרינן בסמוך סעי' ד' דתפילין שכתבן אפיקורוס ישרפו א"כ פשיטא דפסולים במומר להכעיס, מטה יהודה שם ועיין מ"ש האחרונים ואין צורך להאריך, ודע דמומר לע"ז או לחלל שבת בפרהסיא או שהוא מומר לכל התורה אפי' חוץ משתים אלו דינו כנכרי כדאיתא בי"ד סי' ב' סעי' ה' לענין שחיטה וה"ה לענין תפילין שמן המאור ס"ק ג':

יב) ומיהו כל שאינו מניח תפלין אפי' אינו עושה להכעיס פסול דהא אינו בקשירה והוא שאינו מניחן מפני שאינו חושש עליהם כלל אבל אם אינו מניחן לתיאבון כגון שהולך אחר עסקיו כשר לכתוב, מג"א סק"ג ר"ז שם וי"א דאפי' מצות תפילין אם אינו עושה להכעיס כשר מט"י שם:

יג) שם או מוסר וכו' בזמננו האומר אלך ואמסור שכתב תפלין בדיעבד ובשעת הדחק יש להכשיר, הרב גט פשוט סי' קכ"ג סע"ק ז' עי"ש שהאריך ברכ"י בשיו"ב אות א':

יד) ממזר שכתב תפילין יש להכשיר מור"ם בד"מ אף אנן בעניותין הכי אסיקנא ביו"ד סי' פא"ר אות ו' עי"ש באורך בס"ד שיו"ב אות ב' ועיין יו"ד סי' רפ"א סעי' ד' ובדברינו שם אות י"ט:

טו) שם משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה וכו' מי שנקטעה ידו השמאלית אעפ"י שאינו בקשירה כשר לכתוב תפלין דגברא בר חיובא הוא אלא פומא הוא דכאיב ליה, מג"א סע"ק ה' א"ר שם יד אהרון הגב"י ר"ז שם:

טז) סעי' ב' כל שפסול לכתבן פסול בכל תיקון עשייתן וה"ט לפי שיש בעשייתן שין לפיכך פסול בכל העשיה ב"י ט"ז סע"ק ב' ר"ז אות ג' ואע"פ שהשי"ן הוא בש"ר אין לחלק בין ש"ר לש"י קס"ה סי' כ"א אות ב' בלשכ"ה מלא"ש כלל א' אות ט' בבינה:

טוב) שם פסול בכל תיקון עשייתם, היינו שעושה מעשה בגוף התפילין אבל לעבדן כשר, מג"א סע"ק ו' ר"ז אות ג' אמ"ש שם וכגון שישראל עומד ע"ג ואומר לו שיעבדנו לשמו, ר"ז שם אמ"ש שם ועיין לעיל סי' ל"ב סעיף ט' ובדברינו שם אות ל"ז:

יח) וכן רצועות השחרתן ע"י אשה כשר דלאו מכלל תקון עשייתן הוי אבל קטן בעי לשמה וצריך שיעמוד גדול ע"ג וקשר של דל"ת ואף של יד יראה דאין לעשות אשה דנמי בכלל כתיבה הוי, פרמ"ג א"א אות ו' ומש"ז סי' ל"ג אות ה' מלא"ש כלל א' אות ד' ומ"ש מלא"ש בבינה אות יו"ד בענין השחרת הרצועות ע"י אשה צ"ע מלבד שיש להשיב על דבריו אין להניח ודאי של פרמ"ג בשביל ספיקו.

יט) ואם תפר וחפה [וה"ה עשיית הבתים בדפוס מלא"ש שם] התפילין פסול שזהו בכלל תיקון עשייתן הן דשי"ן בכלל תפירה וחיפוי הוא אבל אם גרר דבק שבין אות לאות או עשה שאר תיקון כשר בדיעבד וה"ה אם תפר הס"ת ומ"מ לרווחא דמילתא אם אפשר לגרור צדדי האותיות במקום שנגעו ולחזור ולכותבן יעשה דזה מקרי לכתחילה. ודווקא בס"ת אבל בתפלין מקרי דיעבד דבעי כסדרן. מ"א שם בשם ר"מ מלובלין סי' ס"ח ר"ז שם קס"ה סי' א' בלשכ"ה אות ז' אמ"ש שם ועיין בדברינו ליו"ד ס"ס רע"ח ודלא כמטה יהודה אות ב':

ך) וצריכים לזרז את הסופרים ולענשם שלא לעשות שום תיקון ע"י אשה או קטן. קס"ה שם אות ג':

כא) שם פסול בכל תיקון עשייתן ומ"מ יש תיקון בדברים שנעשו בפיסול כגון שיחור התפירה יוחזור הכשר ויתפור ולסלק החפוי ולסתור מעשה הראשון ייעשנו כהלכתו מט"י שם:

כב) סעי' ג' גר שחזר לדתו וכו' ונראה דה"ה ישראל שהמיר דתו מחמת יראה ואינו יכול להמלט מחמת יראת נפשו עו"ת אות ו':

כג) שם כשר לכתוב תפילין ויש פוסלין מפני שאינו בקשירה שהרי אפשר לו להניח תפילין בצנעה ואינו מניח לכן אין להקל מג"א סע"ק ז' ר"ז אות ב' שמן המאור ועיין מה שהאריך מחה"ש בביאור זה וי"א בהגב"י ישי"ע אות ד' ולענין הלכה לכתחילה יש להחמיר כדברי האחרונים ובדיעבד יש לסמוך על דברי מר"ן ז"ל שקבלנו הוראותיו:

כד) סעי' ד' תפילין שכתבן אפיקירוס וכו' דתפילין מסתמא אין כותב לשם ע"ז משא"כ בס"ת עיין ביו"ד ר"ס רפ"א מג"א סע"ק ח' ופי' דבריו מחה"ש וז"ל ר"ל דכאן הביא ב' דעות י"א ישרף וי"א יגנז ובס"ת ביו"ד סתם ישרף וה"ט דבשלמא תפילין דאין דרך אפיקורוס להניח תפילין ודאי כתבן למכור לישראל לכן לא חיישינן כולי האי שכתבן לשם ע"ז לכן י"א יגנז משא"כ ס"ת שאם אפיקורוס קורא בו אפשר כתבו לצורך עצמו וא"כ ודאי כתבו לשם ע"ז ולכן לכ"ע ישרף כ"כ הרב"י ועיין ב"ח עכ"ל:

כה) שם וי"א יגנזו הנה בכל מקום שכתב מרן בסתם ואח"כ כתב ויש אומרים לדעת כנה"ג ודעמי' להודיע שיש לחוש לסברה זו כמ"ש המחב"ר יו"ד סי' נ"ה סוף אות ד' א"כ ג"כ יש לחוש לסברת הי"א והן לו יהי לדעת מרן לסמוך על הסברא שסתם להתיר בהחלט מכל מקום למעשה נקטינן להחמיר כמ"ש המחב"ר שם הביאו זבחי צדק ח"א סי' ס"ט אות כ"ט וא"כ הכא נמי נקטינן להחמיר ושב וא"ת עדיף ובפרט שיש מן האחרונים שפסקו כס' י"א הב"ח ועו"ת אות ח':

כו) סעי ה' נמצאו ביד אפיקורוס וכו' הטעם דיש לחוש שמא מישראל לקחם ולפיכך טעונים גניזה דאסור לשרוף מחמת ספק מאזהרה לא תעשון כן לה' אלהיכם עו"ת אות ט' ואם הוחזק שגזל תפלין מישראל תולין בו ומוכרים לישראל לצאת בהם עו"ת אות י"א וכ"כ ב"ח:

כז) סעי' ו' נמצאו ביד עכו"ם וכו' דסתם נכרים אין בקיאים לכתוב ובודאי ישראל כתבו מג"א סע"ק ט' והמיעוט דיכולין לכתוב אין כותבין תפלין משא"כ בס"ת די"א יגנזו אע"ג שהרוב אין יכולין לכתוב מ"מ המיעוט דיכולין לכתוב כותבים ס"ת לעצמם להתלמד בהם לבו"ש ר"ז אות ו' ועיין עו"ת אות יו"ד ט"ז סע"ק ד' פרמ"ג א"א אות ט' ודלא כב"ח שכ' דאין להקל אם לא הוחזק שבזזו עו"ג ספרי היהודים דאז תלינן דמשל יהודים שבזזו הן ודלא כהש"ע דליתא אלא העיקר כדברי מרן ז"ל ועוד דכל האחרונים הנ"ז נתנו טעם לדבריו וממילא דהכי ס"ל חוץ מעו"ת שכ' דצ"ע לדינא:

כח) סעי' ז' אין לוקחין וכו' יותר מכדי דמיהן הרבה וכו' אבל מעט יותר חייבים לקנות כדי שלא יזלזלו בהם כמ"ש ביו"ד סי' רפ"א ב"י עו"ת אות י"א ט"ז סע"ק ה' מג"א סע"ק יו"ד ר"ז אות ז' ובגמ' (גטין דף מ"ה ע"ב) מבואר שיעור דיכול להוסיף והיינו טרפעיק ואמר רב ששת איסתרא ופי' רש"י דהוא חצי דינר עו"ת שם א"ר אות ג' פרמ"ג מש"ז אות ה' ועיין שו"ג אות י"ד שכתב דהרמב"ם וש"פ סוברים דהכל לפי ערכו עי"ש ואפי' תפילין הצריך גניזה צריך לקנות בזה עו"ת שם א"ר שם פרמ"ג שם ובא"א אות יו"ד ועיין יו"ד שם אבל במקום דטעונים שרפה א"צ ליקח מהם עו"ת שם באה"ט סע"ק ז':

כט) עוד מבואר בגמ' (שם) שאסור לומר לגוי שיתנם בזול יותר מדאי דילמא ירגז הגוי וינהג בהם מנהג בזיון וכאשר מבואר מההיא מעשה דההות טייעא עי"ש עו"ת שם א"ר שם פרמ"ג שם ר"ז שם ואם הגוי רוצה הרבה צריך לעסוק ולדבר עמו דברי רצוי אולי ישתווה עמו מכדי דמיו או מעט יותר ואם אח"כ עומד בדעתו אז מניחן בידו וילך לו. ט"ז יו"ד סי' רפ"א סע"ק כ' א"ר שם מש"ז שם מחה"ש סע"ק יו"ד:

ל) סעי ח' אין נקחין אלא מן המומחה וכו' אבל לא יקח ממי שאינו מומחה אעפ"י שהוא רוצה לבודקן לפי שיש לחוש שמא יתעצל בבדיקתן מפני שטורח הוא לו להסיר התפירה ולחזור ולתפרן ב"י מט"י אות ה' ר"ז אות ח' ועיין מ"א ס"ק י"א. ונראה דאף בזמן הזה דיש סופרים קבועים ומיוחדים למלאכה זו אין ליקח כי אם מן המוחזקים בכשרות וביראת ה' ולא מסתם סופרים דהרבה פעמים בדקו אחריהם ונמצאו בהם רעותות וגם נמצאת מלאכתם מקולקלת כמו שראינו בעינינו דראיתי בני עליה והם מועטים מט"י שם:

לא) שם מן המומחה פי' פועל צדק כדפי' רש"י על ושפטו את העם משפט צדק דיינים מומחים שתדע שישפטו צדק ולא עולה, א"ר אות ד' בשם ב"ש מלא"ש כלל כ"ב אות א' בבינה:

לב) שם שבקי בחסרות ויתרות אבל שצריך הסופר להיות בקי ומומחה בשאר דיני כתיבת סתו"ם ותיקוניהם זהו מילתא דפשיטא וזה פשוט מלא"ש שם:

לג) סעי' ט' לקח ממי שאינו מומחה וכו' בודק ג' קציצות וכו' אבל משום עיבוד לשמה אין לחוש דהכל בקיאין בזה עו"ת אות י"ב מ"א סע"ק י"ב פרמ"ג א"א אות י"ב ר"ז אות ט' ובמזיד ודאי דלא חיישינן שעשה שלא כהוגן מחה"ש:

לד) שם לקח ממנו ק' קציצות בודק מהם ג' קציצות וכו' דמתלתא הויא חזקה וסגי בשתים ש"ר ואחת ש"י או להיפך ומשמע דלא סגי בג' ש"ר או ג' ש"י אלא בעינן בכלל ג' קציצות יבדקו עכ"פ הראש והיד ונראה דמ"ש ק' קציצות בודק מהם ג' לאו למימרא דלכל ק' בעי ג' ומאתים בודק ו' וכן מוסיף והולך לפי מנין המאות דליתא דה"ה נמי אלף הגי בבדיקת ג' וכן נראה בלקח חמשים או פחות לעולם בודק ג' דלא נתנו דבריהם לשיעורים והא דנקט ק' קציצות ר"ל והם בכרך א' או בצבת א' כמ"ש מר"ן כ"מ בפ"ב דלא אזלינן אלא בתר הכרך, ודרך הכרך בזמן ההוא להיות בו ק' קציצות מט"י אות ו':

לה) שם ואם לקחן צבתים צבתים וכו' בודק מכל צבת ב' ש"ר וא' ש"י וכו' אע"ג די"א דא"צ לבדוק, רק תפילין ש"י או ש"ר בכרך ראשון וכן בכרך שני וכן בכרך ג' אם מצאן כשרים אז הם כולם כשרים העיקר כדברי מר"ן ז"ל דקבלנו הוראותיו:

לו) שם המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם גדול נאמן וכו' דע"א נאמן באיסורים כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ז ועי"ש סי' קי"ט סעי' א' דעכ"פ בעינן שיהא מוחזק בכשרות מג"א סע"ק י"ג פרמ"ג א"א אות י"ג מחה"ש או' י"ג ועיין מט"י אות ז':

לז) שם תפילין שהוחזקו בכשרות. וכו' והיינו דוקא אם לא נתקלקלו הבתים שלהם אבל אם נתקלקלו צריכים בדיקה ב"ח עו"ת אות י"ג ט"ז סע"ק ו' א"ר אות ו' פרמ"ג א"א אות ט"ו ר"ז אות י"א וכ"כ האחרונים וה"ה אם נשרו במים דצריך בדיקה ב"ח ט"ז שם מ"א סע"ק ט"ו א"ר שם מש"ז אות ו' ר"ז שם וכ"כ האחרונים:

לח) שם אינם צריכים בדיקה כבר נבדקו כמה תפלין ונמצאו פסולין מחמת הזיעה שמקלקלת האותיות לכן ראוי לחוש לדברי הגאונים לבדקן פעמים בשבוע כנה"ג הגב"י מג"א סע"ק י"ד א"ר אות ו' ר"ז או' י"א מלא"ש כלל כ"ב אות ב' בחכמה ודלא כמט"י אות ח' והמרבה לבדוק מסופר מומחה ה"ז משובח פרמ"ג א"א אות ט"ו מלא"ש שם:

לט) שם ואם אינו מניחן אלא לפרקים וכו' ושיעורן דפרקים לא נתבאר אם הוא פעם א' בחודש דוקא או אפי' פעם א' בשבוע כל שאינו לובשן בכל יום מקרי פרקים ונכון להחמיר מט"י שם:

מ) שם צריכין בדיקה פעמים בשבוע, פי' בשבע שנים. ב"י והטעם דכיון שאינו מניחן תדיר ואין אויר שולט בהם חיישינן שמא מלחות נכנס בכתיבה ונתקלקלו וכ"ש אם הם עומדים במקום לח שו"ג אות כ':

מא) שם בהג"ה ואם אין לו מי שיוכל לבדוק ולחזור ולתופרן וכו' נראה פשוט דבחד סגי או באינו יודע לבדוק אפי' יודע לתפור או יודע לתפור ואינו יודע לבדוק יניחם כך דכל שיהא דבר מחוסר סמכינן אחזקה מט"י אות ט' אבל אם נשרו במים וכה"ג ואין לו מי שיבדוק וכו' מניחם בלא ברכה דלא שייך אוקמיה אחזקה כה"ג דאתייליד ריעותא ופשוט ההוא מש"ז אות ו':