א) סעי' ט' בהגה. אבל אין לחוש באיזה כתב כתובה. וכן הוא דעת מרן כדמוכח בב"י וכ"כ בי"ד סי' תפ"ח אלא מרן נקט לישנא דהרמב"ם כדרכו דכך הם דברי הרמב"ם הל' מגי' פ"ב הל' ד' וכן הוא דעת הרשב"א הביאו מאמ"ר באו' ו' וכן הוא דעת הרדב"ז בל' הרמב"ם סי' קכ"ו אבל לדעת הריא"ז הביאו תוי"ט פ"ב דמגי' והתשב"ץ בת' ח"א סי' ח' והתוי"ט והפר"ח אות ט' סבירא להו אע"פ שהכשירו שאר לשונות במגי' הכתיבה צריכה שתהיה אשורית שהוא כתב לה"ק ולא שאר כתיבות. ולענין דינא נראה עיקר כסברת מרן ודעמיה דכשרה וכ"כ הרב חק"ל ח"א סי' קל"ד ער"ה אות ט' בי"ע אות ט"ז אלא דלכתחלה יש לחוש לדברי ריא"ז והתשב"ץ והתוי"ט והפר"ח שלא לצאת י"ח אלא במגי' הכתיבה כתב אשורית ולשון אשורית וכ"כ החק"ל שם בי"ע שם [ומ"ש ביאורי הגר"א אות כ' על דברי ההגה שגגה היא הוא תמוה שהרי גדולי הפוסקים ס"ל הכי הרשב"ם והרשב"א ומרן והרדב"ז ומה שהקשה ממתני' עד שתהא כתובה אשורית וכו' עיין מה שתירצו התוי"ט ושכנה"ג הגה"ט אות א' בסי' תרצ"א שו"ג אות י"ו מאמ"ר שם ער"ה שם חק"ל שם:]

ב) י"א הא דאפי' בכתב אחר כשרה היינו דוקא בכתובה גם הלשון לשון אחר אבל אם כותבה בלה"ק צריך לכותבה דוקא בכתב אשורית ואם כתבה הלשון בלה"ק והכתב אינו אשורית פסולה. הרדב"ז ללשונות הרמב"ם סי' קכ"ו וכ"כ בי"ע אות י"ז בשם חסדי דוד אבל מרן בב"י דחה סברה זו וכתב דאנן לא קפדינן אלא שלא תהא כתובה בלשון אחר כדי שלא יהיה כקורא על פה אבל כל שכתובה באותו לשון אע"פ שכתובה בכתב אחר לית לן בה: וכתב בי"ע שם דסברת מרן עיקר: