א) סעי' א' אין עושין וכו' ברוחב הגודל של יד וכו' כתב הרמב"ם פ"י מהל' ס"ת דין ט' רוחב גודל האמור בכל השעורים האלו ובשאר שיעורי התורה כולה הוא גודל אדם בינוני וכבר דקדקנו בשיעורו ומלאנו רוחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והם באורך שתי שעורות בריוח, ש"כ אות א' ברכ"י אות א' שו"ג אות ג':

ב) שם בהגהה. והעמוד שבתוך הספר וכו' מדברי הרמ"בם פ"ט משמע בהדיא דהקף ששה טפחים בלא העמודים הם ולכך סתם לן מרן הכא ולא הזכיר אלא הקף גוילים בלבד שו"ג אות ה' וכן הסכימו האחרונים מאיל המלואים באניה דיונה פרק י"א אות ה' קסת הסופר סי' י"ג סעי' א' מלא"ש כלל יו"ד אות א' בחכמה ואות ג' בבינה פ"ת אות ג':

ועיין הרמב"ם פרק ט' מהל' ס"ת איך יהיה עשיית הס"ת שיהא ארכו כהקפו לא פחות ולא יותר ועיין בתשובת פאר הדור להרמב"ם סי' ס"ו מלא"ש כלל יו"ד אות ב' בחכמה ובבינה אות ד':

וכל זה לנוי אבל בדיעבד אם לא עשה ארכו כהקפו כשר. שו"ג אות א' מאיל המלואים באניה דיונה פרק י"א אות ו' מלא"ש כלל יו"ד אות א' בחכמה וכן בגויל אם לא עשה ארכו ששה טפחים או עשה יותר מששה טפחים כשר ט"ז אות ד' לבוש אות א' מלא"ש שם קסת הסופר סי' י"ג סעיף א' פ"ת אות ב' ומ"מ אין הדר לקרות בצבור פחות מו' טפחים עיין פ"ת שם.

ג) סעי' ב' אורך כל שטה וכו' שיעור זה בין כתיבה גסה בין כתיבה דקה לבוש אות ב' מאיל המלואים באניה דיונה פרק י"ב אות ו' וכן משמע מדברי מרן מדסתם וכתב ג"פ למשפחותיכם ולא חלק בין גסה לדקה דדעתו כהרמב"ם דלא מחלק בין כתיבה גסה לדקה כמ"ש הגהות מימוניות ועיין שו"ג אות ו':

ד) שם ולא תהיה קצרה וכו' אם אין רוחב השטה כשלשים אותיות מאותו הכתב פשוט הוא דכשר. ברכ"י אות ב' זכ"ל ערך ס':

ה) שם כדי שלא יהיו עיניו משוטטות בכתב, ואם הם רחבות עד שהעינים משתבשות כשר בדיעבד ברכ"י אות ג' זכ"ל שם.

ו) צריך שיהיו שוים ברוחב אחד כל הדפין כי זה נוי לס"ת חוץ מדפי השירה מאיל המלואים באניה. יונה פרק. י"ב או' ז' מלא"ש כלל יו"ד אות ה' בחכמה:

ז) סעי' ג' אין עושין יריעה פחות מג' דפין וכו' כל זה לכתחלה אבל בדיעבד יריעה בת ב' דפין או אפי' בת דף א' כשר. תשב"ץ ח"ב סי' צ"ג מהר"ם מינץ סי' י"ב דבר שמואל סי' שי"ו שכנה"ג הגה"ט אות ב' שבו"י חי"ד סי' פ"א עטרת חכמים חי"ד סי' כ"ב פמ"א ח"ב סי' קע"ט ברכ"י אות וא"ו מלא"ש כלל יו"ד אות ה' בבינה זכ"ל חי"ד ערך ס' פ"ת אות ה' וכיון שנכתבה היריעה הוי דיעבד וכשר ט"ז סע"ק ד' באה"ט סע"ק ד' אמת ליעקב במשפט היריעה אות א' שבו"י שם לד"א סי' י"ז אות א' פ"ת שם בית מנוחה בדיני היריעה אות א':

ויש אומרים דכתיבה לחוד לא מקרי דיעבד אלא א"כ נתפרה היריעה בס"ת ח"ס חי"ד סי' רנ"ז וכ"מ בעטרת חכמים שם וכל שנעשה כך מותר לקרות בו לכתחלה עיין גו"ר חא"ח כלל ד' סי' י"ב ולקמן סי' רע"ג אות ח:

ח) יריעה של ס"ת בת ה דפין שנפסלו ממנה ג' דפין צריך להחליף כל היריעה ולא די שיחליף ג' דפין שנפסלו ולהשאיר ב' דפין ביריעה אע"ג די"א כל שנכתבה היריעה מקרי דיעבד דוקא שכתב מתחלה יריעה בת ב' דפין אבל הכא דכבר הפיסול לפנינו ביריעה לא קפדינן למנוע הגניזה וחוששין יותר לנוי הס"ת שיהא כשר לכתחלה ולא לעשות יריעה בת ב' דפין אבל אם היריעה בת ששה דפין בענין שאפשר לתקן לחתוך ולחלק לשנים מתקנים וכן כשכותב יריעה חדשה בת ד' דפין וטעה בדף רביעי בענין שנפסל יכול לחתוך דף רביעי וישאר ג' ויכתוב מכאן ולהלן כתקונם, שבו"י סי' פ"א עטרת חכמים חי"ד סי' כ"ב ודלא כאמ"ש כלל ט"ז אות ה' דכתב אם נתקלקלה יריעה בת ה' דפין ויש בה ב' דפין טובים יחתוך הג' ויחליף וישאר הב':

ט) יריעה בת ה' דפין שנפסל ממנה ב' דפין והיריעה שאחריה לא היה בה כ"א ג' דפין שאי אפשר לחתוך ממנה דף א' ולעשות ג' דפין וקשה בעיני הסופר בעל הספר להחליף כל היריעה בת ה' דפין כי אין ידו משגת ואם לא יכתוב יריעה בת ב' דפין יתעכב מלתקנן מותר לכתוב ב' דפין לכתחלה ואפי' דף א' תשב"ץ ח"ב סי' צ"ג ברכ"י אות ו' וכן הורה הרב עקרי הד"ט סי' למ"ד להתיר להחליף דף א' בלבד מפני שעת הדחק וכן הורה רבינו הגדול ח"ר עבדאלה בתשובותיו ליו"ד סי' כ"ד והיא בסוף ס' זבחי צדק ח"ב אם הוא בענין שאם לא יכתוב יריעה בת ב' דפין יגנז הס"ת כי הסופר עני ואין לאל ידו ויש בו משום אל תשכן באהליך עולה מותר לכתוב ב' דפין לכתחלה עי"ש:

י) שם אבל בסוף הספר וכו' וכן אם נתקלקל הדף החלק שגוללים על העמוד מותר לעשות דף א' לכתחלה בין בתחלת הספר בין בסוף הספר. תשב"ץ ח"ב סי' ל"ג ברכ"י אות ח' זכ"ל ערך ס' אמרי שפר כלל ט"ז אות ב' פ"ת סי' רע"ג אות ב':

יא) שם אפי' פסוק א' וכו' אע"פ שאין בפסוק אחרון תיבות כמנין השיטין יעשה אותיות ארוכות כדי שתחזיק תיבה אחת ד' וה' שטין כדי שיסיים בסוף הדף, טור, ומשמע הא אם יש תיבות כמנין השטין יכול לכתוב בכל שטה תיבה אחת מיהו כל זה בסוף הספר כיון שא"א בענין אחר אבל באמצע הספר אין לעשות כן להמשיך האותיות לא לארכן ולא לרחבן אלא יכתוב כהלכתן וכדלקמן סי' רע"ג מיהו אם אירע שהסופר כתב כן לא נפסל בשביל כך, ש"כ אות ו' באה"ט אות ה' קסת הסופר סי' י"ג סעי' ד' מלא"ש כלל יו"ד אות ג' בחכמה וה"ה לענין המגילה כשיגיע קודם בני המן או בסוף המגילה מותר לעשות אותיות ארוכות או תיבה אחת בכל שטה דלא עדיפה מס"ת וכן נוהגין פה בגדאד יע"א להמשיך האותיות בסוף המגילה כדי לסיים בסוף הדף ובאמצע שטה ועיין בדברינו לסי' תרל"א אות ח':

יב) סעי' ד' ומתכווין עד שיהיה לעיני כל ישראל וכו' לעיני כל ישראל צריך להיות בשטה אחת דוקא דהיינו לא יעשה לעיני בסוף השטה וכל ישראל בשטה אחרת, מלא"ש כלל יו"ד אות וא"ו בבינה אמרי שפר כלל ט"ז אות י"ג:

יג) שם באמצע שטה וכו' ואם סיים לעיני כל ישראל בסוף השטה שבסוף הדף ולא שייר שיעור ט' אותיות פסול, באר שבע סי' ס"ז שכנה"ג הגה"ט אות ג' א"ר בא"ח סי' קמ"ג אות ז' אמת ליעקב דף ע"ד ע"א מאיל המלואים באניה דיונה פרק י"ג אות וא"ו ועי' שערי אפרים שער וא"ו אות נו"ן פתחי שערים שם לד"א סי' י"ז אות ט"ז ואע"ג שיש מכשירין פמ"א ח"ב סי' קע"ט זרע אמת ח"א סי' ק' כיון שרבו האוסרים הכי נקטינן:

יד) שם באמצע השטה שבסוף הדף ואם סיים בחצי הדף צריך להחליף אותו הדף ובסוף הספר אין צריך יריעה בת ג' דפין, זקן אהרן סי' קצ"ב אמת ליעקב דף ע"ד ע"א לד"א סי' י"ז אות ט"ו:

טו) נהנו הסופרים לעשות שטה פנויה למטה מהכתב ואם לא עשה כן אפי' בכל הס"ת כולה בדיעבד כשר, פ"ת אות ה' אמ"ש כלל ט"ז אות ב':