Kol Yaakov on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א) סעי' א'. צריך שיאמר הסופר וכו' ואם לא אמר כן בפירוש אפי' חשב בלבו פסול. לבוש אות א' א"ר בא"ח סי' ל"ב אות ל"ו עו"ת שם אות ל"א פרמ"ג אשל אברהם שם אות ל"ב רבינו זלמן שם אות ל"א וכ"כ הב"ח בסי' רע"ו לדעת מר"ן וי"א דאם חשב כשר בדיעבד ב"ח סי' רע"ו באה"ג מלא"ש כלל ט' אות א' בבינה קה"ס סי' ד' אות א' וסברה ראשונה עיקר וכן פסק רבינו הגדול ח"ר עבדאלה להלכה. עיין לעיל סי' ער"א אות ה':
וכשמקדש הסופר על כתיבת הסתו"ם או על כתיבת השמות או על עבוד העורות צריך שיאמר הקידוש מלה במלה בכוונת הלב וישוב הדעת ויראת שמים על פניו שאם יאמר אותו בגמגום או במהירות ובלא ישוב הדעת מוכרח שיחסר איזה תיבות או אותיות והענין משתנה ודבריו אינם מובנים והוי כעוף המצפצף שאינו מובן מה שאומר והוי כאלו כותב ומעבד בלא קידוש ואויה לו אויה לנפשו ביום הדין ואם יאמר אותו מלה במלה בכוונה ובמחשבה מאת ה' ישא ברכה
ב) אם כתב חצי אות שלא בקדושה ואח"כ נזכר וקדש בין בכתיבת ס"ת בין בכתיבת האזכרות בדיעבד יש להכשיר אבל אם כתב אות שלם בלא קדושה אין להכשיר, כן העלה להלכה רבינו הגדול ח"ר עבדאלה בתשובותיו לא"ח סי' ח' והוא בסוף ספר זבחי צדק ח"ב:
ג) שם ומספיק לכל הספר. והמגיה אח"כ שורה או יותר או אפי' אות אחת צריך שיאמר גם הוא שכותב לשם קדושת ס"ת ולא סגי במה שאמר סופר ראשון ברכ"י אות א' אשל אברהם אות א' לשכת הסופר סי' ד' אות ג' אמ"ש כלל א' אות י"ב ואפי' הסופר הא' עצמו אם מגיה אחר סיומו זמן מה צריך ג"כ שיקדש מחדש עקרי הד"ט חי"ד סי' ל' אות ד' זכ"ל בדיני ס"ת.
ד) כתב הט"ז סע"ק א' וז"ל ובסמ"ג כתב שיאמר עוד וכל אזכרות שבו לשם קדושת השם ע"כ ונראה שכן נכון דשמא אח"כ ישכח לקדש את השם במקומו עכ"ל משמע שאם אמר בתחלת כתיבת ס"ת וכל האזכרות שבו לשם קדושת השם ואח"כ שכח לקדש את השם במקומו מהני אבל רוב הפוסקים חלקו עליו [עיין ז"א ח"א סי' ו' שמישב דברי הט"ז] בזה וכתבו דלא מהני מה שאומר בתחלת הכתיבה ונכון שלא יאמר בתחלת הכתיבה וכל האזכרות שבו לשם ק"ה כדי שיהא זריז וישים אל לבו בכל פעם לקדש את השם ואם אמר בתחלת הכתיבה וכל האזכרות וכו' ואח"כ שכח לקדש באיזה שם נראה להחמיר דב"ש סי' ע"ו ברכ"י סי' ער"ו אות ג' מלא"ש כלל ט' אות ב' בחכמה ואות ג' בבינה כה"ס סי' יו"ד אות ה' בלשכ"ה ועיין לקמן סי' רע"ו אות ד' [ומ"ש קסת הסופר אות הנז' וז"ל אבל בתורת השלמים לא כ"כ עיין באו' שאח"ז לענ"ד אינו דמה שכתב בתורת השלמים לא על האזכרות אמר כן אלא על הס"ת שכותב אותו לשם קדושת שמותיו של הקב"ה שידוע שכל התורה שמותיו של הקב"ה דאם איתא על קדושת האזכרות היה לו לומר וכל האזכרות שבו לשם ק"ה ועוד לא היה לו לומר המפורשים והרמוזים והמצורפים אלא על דרך האמת אמר כן שיכתוב הס"ת לשם שמותיו של הקב"ה]:
ה) טוב בכל פעם שיתחיל לכתוב יאמר הריני כותב לשם קדושת ס"ת משה וישראל ולשם קדושת כל שמותיו של הקב"ה המפורשים והרמוזים והמצורפים לד"א בתורת השלמים סי' י"ח אות ט"ו אמרי שפר כלל א' אות י"ב:
ו) סעי' ב', שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב ואם כתב שלא מן הכתב יש אומרים שאסור לקרות בו כי אם בשעת הדחק ויש אומרים כשר בדיעבד ב"י ש"כ אות ג' באה"ט אות א' מלא"ש כלל ט"ז אות א' בחכמה קס"ה סי' ד' אות ה' אמרי שפר כלל י"ד אות א':
ז) שם וצריך שיקרא כל תיבה בפיו וכו' ואף שמעתיק מתוך הספר או מקרא אותו חברו והוא כותב על פיו צריך ג"כ שיוציא התיבה מפיו כדי שלא יטעה אבל בדיעבד אם לא הוציא התיבה מפיו אינו נפסל בכך ב"י א"ח סי' ל"ב א"ר שם אות מ"ח שו"ג אות ג' מלא"ש כלל ט"ז אות א' בבינה ואפי' בדברי פורעניות יש אומרים שצריך לקרות בפיו אמ"ש כלל י"ד אות ב':
ח) סעי' ד', צריך שכל אות תהא מוקפת גויל וכו' ס"ת שנמצא בו נקב סמוך לגגו של יו"ד של שם הויה ב"ה באופן שע"י הנקב הזה אין היו"ד מוקפת גויל במקום הנקב אם נעשה הנקב הזה אחר שכבר נכתב כהוגן אין צריך שום תיקון ואם הוא ספק אימתי נעשה ג"כ כשר מטעם ספק ספיקא ספק שמא נעשה אח"כ ואם תמצא לומר שנעשה בתחלת הכתיבה שמה הלכה אינו פסול באינו מ"ג רק כשנוגע באות אחר אבל לתקנו ע"י שיגרור מקצת היו"ד אינו נכון שאסור למחוק אפי' מקצת אות שלא לצורך תיקון ואפי' אם בודאי נעשה בתחלת הכתיבה ג"כ קשה להתיר לגרור כי שמא הלכה שאינו מזיק מה שאינו מ"ג וא"כ אין הגרירה צורך תיקון נודע ביהודה מהדורא תניינא חי"ד סי' קס"ט פתחי תשובה אות ב':
ט) שם ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה וכו' שיעור זה אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד אינו פסול אלא כשהם ממש כאחת על פי תינוק דלא חכים ולא טפש אבל אם אינו נראה כאחת ותינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותם בשתי תיבות כשרה אפי' אין בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה וכן שיעור כחוט השערה בין אות לאות ולא יותר אינו אלא למצוה אבל במופרדות זו מזו יותר מכחוט השערה אינו מעכב ואינו פסול אלא א"כ תיבה אחת נראית כשתים לתינוק דלא חכים ודלא טפש ב"ח ט"ז אות ב' ש"כ אות ד' באה"ט אות ב' ברכ"י אות ב' זכ"ל בדיני ס"ת קסת הסופר סי' ז' אות ב' אניה דיונה פרק י"ט אות ה' ו':
שם ולא יקרבם ביותר וכו' ואם קרב שתי תיבות אשר סוף התיבה הראשונה הוא מאותיות מנצפ"ך השניות כגון אילו םןץףך יש מכשירים ויש פוסלים אמ"ש כלל ו' אות א' ועיין קס"ה שם בלשכ"ה אות ג' שכתב בשם בנ"י להכשיר עי"ש ונראה בתו"ם אם אירע כזה וא"א לגרור בניהם יש לסמוך על המכשירין וכ"כ שערי אפרים שער ה' אות י"ז דבשעת הדחק יש לסמוך שלא להוציא ס"ת אחרת עי"ש והתו"ם כשעת הדחק דמי במקום שא"א לגרור ביניהם שלא להצריכן גניזה משום שלכ"ס כמ"ש בסי' ל"ב אות ס']:
י) סעי' ה' בהגה, ויכול ליטול דיו מן האות הכתוב וכו' והוא כשנטלו לכתוב בו אות אחרת וכגון דלא ממעט השחרות מן האות, פ"ת אות ד' מלא"ש כלל כ"ה אות יו"ד בחכמה קסת הסופר סי' ד' אות יו"ד אניה דיונה פרק כ' אות א' ב' אמרי שפר כלל ד' אות ב':
יא) שם או שרוצה לגלול הס"ת ומותר לאבד אותו הדיו שנוטל מן האות בשביל שרוצה לגלול הס"ת אבל לכתוב בו דבר חול אסור ומאותיות השמות שאינם נמחקים אסור ליקח דיו ולכתוב תיבה אחרת או להשליכו לאיבוד אם לא שהדיו רבה עליהם שיש לחוש לטשטוש פ"ת שם קסת הסופר שם אניה דיונה שם אמ"ש שם ומה שהקשה הט"ז כבר השיג עליו נה"כ וגם מאיל המילואים פרק כ' אות א':
יב) סעי' ו' צריך ליזהר בתיקון האותיות וכו' דיני " האותיות והתגין והחק תוכות כבר נתבאר בהלכות תפילין בס"ד:
ואם כתב בית או כף או קוף או ריש וכיוצא תחת כף פשוטה או נון פשוטה או תחת רגל של קוף וכיוצא בהם או אפילו לא כתב כ"א הקו העליון של הבית או הכף תחת הכף פשוטה או נון פשוטה צריך לתקן ולא די בהפרדת הדיבוק בלבד ובתפילין ומזוזות יש בהם משום שלכ"ס אם כתב אחריו כ"א נדבק רגל הכף פשוטה לצד ימין של קו הבית או הכף ידמה לבית ארוכה ואם לצד קו שמאל ידמה ללמד והנון פשוטה אם נדבק רגלה לצד ימין של הכף כפופה או הבית תדמה לנון כפופה ואם לצד שמאל ידמה ללמד וכן רגל הקוף אם נדבק לצד קו שמאל של הכף או הבית ידמה ללמד. וכן כיוצא בזה צריך להשגיח בנגיעת האותיות משיטה זו לשיטה שתחתיה מפני שאותיות ארוכות הם כשרים כמ"ש בא"ה סי' קכ"ה סעי' י"ח בהגהה. וכ"כ אמ"ש כלל ז' אות ה' יעו"ש ועיין פרמ"ג א"א סי' ל"ב או' ל"ג ודו"ק, ונ"ל דהכל לפי ראות עיני המורה והבקי בדיני צורת האותיות להבחין אם נשתנית צורתן:
יג) סעי' ז' ספר המנוקד פסול וכו', דוקא שהסופר עצמו נקדו בעת הכתיבה אבל אם נקדו אדם אחר לאחר שנכתב בכשרות והסירו ממנו הניקוד כשר מקור ברוך סי' ל"ו שכנה"ג הגב"י או ז' נוב"י מה"ת חי"ד סי' קע"ב אמת ליעקב סי' כ"א בדברים הפוסלים בס"ת חידושי רע"ק בגליון הש"כ הג"מ פ"ת או' ח' קסת הסופר סי' ט"ז אות וא"ו ואפי' הסופר עצמו ניקדו אלא שניקדו לאחר שכתבו בכשרות והסירו ממנו הניקוד כשר שכנה"ג שם אמת ליעקב שם פ"ת שם,
יד) אם יש ספק אם הסופר שכתב הס"ת ניקדו או אחר מוקמינן הס"ת בחזקתו והשתא הוא דאתרע דהסופר בקי בדינים ולא ינקד הס"ת ואמרינן אדם אחר נקדו ואם הסירו ממנו הניקוד כשר ומיהו אם דבר מועט הוא כגון יריעה א' או ב' טוב לסלקם ואפי' ידעינן בודאי שנעשה אחר כתיבת הס"ת מקור ברוך סי' ל"ו שכנה"ג הגב"י אות ח':
טו) שם וכן ספר שיש בו כל פיסוק פסוקים פסול ואם הסירו ממנו הפיסוק יש אומרים דכשר ט"ז סע"ק ז' דבר שמואל סי' פ"א, ויש אומרים דפסול לבוש אות ז' שו"ג אות י"ב מקור ברוך סי' ל"ו בי"ד חי"ד סי' קל"ו מהר"ם בן חביב בספר עזרת נשים בקונטרים שמות הגיטין בשם ג'מילה. וה"ה אם עשה בו טעמים פסול ואפי' הסירם דדין הטעמים. כדין הנקודות, מקור ברוך שם בי"ד שם נוב"י מה"ק חי"ד סי' ע"ר ודוקא אם הסופר עצמו עשה בו הפיסוק או הטעמים אבל אם אדם אחר עשה בו הפיסוק או הטעמים והסירם ממנו כשר מק"ב שם א"ל שם שכנה"ג שם:
טז) ס"ת שאין לה נקודות הראויות להיות על איזה מקומות כגון על ויאמרו אליו איה שרה או על והנגלות לנו אינו מעכב בדיעבד. ט"ז סע"ק ז' זרע אמת ח"ב סי' קי"ט ברכ"י אות ה' מלא"ש כלל י"ג אות ג' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ז אות ד', אמרי שפר כלל ט"ז אות ז':
יז) וכן אותיות גדולות וקטנות הנמצאות בס"ת עפ"י דעת המ"ש ג"כ אינם מעכבים בדיעבד, מלא"ש שם קה"ס שם אמ"ש שם אניה דיונה פרק כ"א אות א' פתחי תשובה אות ז':
יח) נונין המניזרין אשר קודם ויהי בנסוע הארון ואחר אלפי ישראל יש הרבה דיעות לכן יש לעשותם בענין זה שיכתוב ראשה כדרכה כעין וא"ו ורגלה לאחוריה כזה _ו ויניח שיעור פרשה ויכתוב נון המנוזרת ויניח שיעור פחות מג' אותיות ואח"כ יכתוב ויהי בנסוע ואחר אלפי ישראל יניח פחות מג' אותיות ואח"כ יכתוב נון המנוזרת ויניח שיעור פרשה באותה שטה ויתחיל בראש שטה שניה ויהי העם ובזה יוצא מידי כל החששות וצורת נונין המנוזרין נוב"י מ"ק חי"ד סי' ע"ד פ"ת סי' ער"ה אות ו' מלא"ש כלל י"ג אות ד' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ו אות ז' אמ"ש כלל ט"ז או' ז' מאל המלואים פרק כ"א אות ב', ואם לא עשה כלל נונין המנוזרין אין נפסל הס"ת בכך מלא"ש שם קס"ה שם או' ח' אמ"ש שם מאיל המלואים באניה דיונה שם אות ג':
יט) בענין וא"ו קטיעא יש הרבה דיעות וכתב הרב עיקרי הד"ט ח"א סי' ז' סוף אות כ"ה שכל הצורות מותרות בדיעבד, ומנהגנו פה בגדאד יע"א בצורת וא"ו קטיעא כמ"ש הרב לד"א סי' י"ג אות ו' וז"ל וא"ו קטיעא צורתה צורת ואו ממש אלא שהיא פתוחה באלכסון בחוט דק כחוט השערה שמחלק אותה וצורתה צורת וא"ו ממש אלא שהיא פסוקה באלכסון קצת כקטועא ולא קטועא ממש עכ"ל, [כזה ]:
כ) אם נמצא בס"ת וא"ו של שלום אינה קטועא אין לפסול בדיעבד אמת ליעקב בתמונת האותיות אות וא"ו זרע אמת ח"א בחידושיו לתענית דף נ"ב ע"א בסופו אמ"ש כלל ט"ז אות ז' ומ"מ אם אפשר ראוי לתקן אבל אם הוציאו הס"ת קורין בו לד"א שם עיקרי הד"ט סי' ל' אות ה':
כא) שם בהגה. וס"ת שעירב בו את האותיות כמו בגט וכו', פירוש כגון שנכנס ראש הלמ"ד של שטה שלמטה בתוך אוירה של ה"א או של ח' של שטה של מעלה כך מפורש בהריב"ש סי' קמ"ו ועיין בדברינו לא"ח סימן ל"ב סעיף כ"ח מאות קמ"ד עד אות קנ"ד: