א) סעי' ב'. אעפ"י שאומר בתחלת הספר וכו' עיין מש"ל סי' רע"ד אות א' ואו' ד'

ב) שם צריך לומר שכותב לשם קדושת השם וכו' ואם לא אמר בפיו שכותב לשם קדושת השם אלא שחשב בלבו לשם ק"ה י"א דכשר בדיעבד דהואיל והוציא בתחילת כתיבת הס"ת בפיו שכותב אותו לשם קדושתו נכללו גם האזכרות בקדושה זו אע"ג דלא הזכיר האזכרות. לבוש א"ח סי' ל"ב אות י"ט א"ר שם אות ל"ה עו"ת שם אות ל"ב וכ"כ הט"ז סע"ק א' בפי' דברי הרא"ש והטור ז"ל. ש"כ סע"ק א' רבינו זלמן סי' ל"ב אות ל"א פרמ"ג א"א שם אות ל"ב יפה ללב שם אות י"ג מלא"ש כלל ט, אות א' בחכמה ואות ב' בבינה קה"ס סי' יו"ד אות ג' ובלשכ"ה אות ד' מאיל המלואים פרק כ"ו באניה דיונה אות ז' אמ"ש כלל א' אות י"ח וכן העלה להלכה הרה"ג מוהר"ר יוסף חיים נר"ו כדעת האחרונים דבדיעבד אם חשב בלבו שכותב לשם ק"ה כשר כיון שהוציא בפיו בתחלת הכתיבה שכותב סת"ם לשמם אבל אם לא קדש גם במחשבה אלא כאלו כותב תיבה אחרת אף שיודע שכותב שם ה' פסול מלא"ש שם בחכמה ואפי' שם אחד ששכח לקדשו ואינו יודע איזה הוא נפסל כל הס"ת קס"ה שם אות ד':

ג) אם נכתב השם בפיסול כגון שלא קדש לא מהנה אח"כ שיקדשנו ויעביר עליו קולמוס בדק הבית ש"כ סע"ק ב' קסת הסופר סי' יו"ד אות ד' מלא"ש שם אות ז' בחכמה:

ד) ואפי' אמר בתחלת הכתיבה שכותב האזכרות לשמן אם לא קידש אח"כ כל שם ושם בפרט בפני עצמו לפחות במתשבה פסול זר"א ח"א סי' ו' מלא"ש כלל ט' אות א' בחכמה אניה דיונה פכ"ו אות א' ועיין מ"ש לעיל סי' רע"ד אות ד' ואפי' מקצת השם שהוא בא לכתוב כגון שנתקלקל איזה אות או מקצת אות ואפי' קוצה של יו"ד המעכב אם נתקלקל והוא בא לתקנו צריך לקדש מתחלה קה"ס סי' יוד אות א'. ואם התחיל לכתוב את השם ולא קדש ואח"כ נזכר וקדש עיין מ"ש לעיל סי' רע"ד אות ב':

ה) שם בהגה. כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה אינו פסול וכו' עיין פ"ת אות ד' ועיין קה"ס סי' יו"ד אות וא"ו דכתב כשם שהוא מחויב לקדש את השם כך אסור לו לקדש שם שהוא חול כמו לא יהיה לך אלוהים אחרים ואפי' שם שאינו מורה על העכו"ם רק על דבר אחר כמו עד האלהים יבא דבר שניהם וכן יש לאל ידי וכדומה אסור לקדשו לשמו יתברך וכ"כ ברכ"י או' ז' ואם עבר וקדשו בין בשוגג בין במזיד כתב קה"ס בסי' י"א אות ט"ז דאסור במחיקה וצריך לקודרו מן היריעה עי"ש ולמנהגנו שקולפין את השם עיין לקמן אות כ"ח ג"ז קולפין אותו:

ו) בזוהר החמירו מאד לכתוב השם בכוונה ולא דוקא בתפלין כמ"ש אמ"ש כלל א' אות י"ט אלא ה"ה סת"ם דכן משמע לשון הזוהר ויקרא דף י"א ע"ב דכ' סתמא וכ"כ הברכ"י סי' ע"ר בשיו"ב אות ב' וז"ל ואם עד כה ברכו ה' למצוא סופר שכותב ההויות ברזא דשמא קדישא ע"ד הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל אשריו דמקיים מצוה כתקנה עכ"ל וכ"כ בסי' זה אות ד' וכן משמע בגי"ר חא"ח כלל ב' סי' יו"ד וכ"ב לעיל סי' ע"ר אות ה' בשם האר"י ז"ל יעו"ש, וזו היא הכוונה כשיכתוב אות יו"ד יעשה תחלה קוצא קדמאה ואח"כ קוצא תניינא ואח"כ קוצא תליתאה ויכוין כי באות יו"ד זו כלולות ג' ראשונות וגם הם רומזים אל שלוש אותיות שיש במלוי אות יו"ד שהם כוללים עשר ספירות כנודע כי באות יו"ד נכללים כתר חכמה בינה בג' קוצין שבה ואות ו' כוללות ששה קוצות ואות ד' כוללת המלכות גם יו"ד בגמטריא עשרים שהם עשר ספירות מעילא לתתא וי"ס מתתא לעילא ואח"כ יכתוב אות ה"א וכדי להורות עניין חבור אות יוד בה"א בסוד ונהר יוצא מעדן דלא אתפרש לעלמין לכן אין לכתוב ה"א זו כשאר ההי"ן אלא מתחלה יכתוב צורת יו"ד ואח"כ ימשוך קו אחד לאורך וקו אחד לרוחב וקו הג' תניח תלוי ועומד כזה ובזה נמצא שאות היו"ד קשורה בה"א והנה ג' קוים הם חסד דין רחמים שהם חסד ונצח גבורה והוד ת"ת ויסוד ואלו הששה הם כלולים בג' קוים שבה ומתפשטים ויוצאים מן היו"ד שבקרן זוית הימני של ה"א כמצוייר למעלה ובזה הרי הוא מקושר ה"א עם היו"ד שלפניה ועם הוא"ו שלאחריה והרי ג' אותיות יהיו כלולים ביחד וכל צורת וא"ו שלישי התלויה באות ה"א ראשונה יעשה לה כעין קוץ קטן מאד יוצא לחוץ למטה ברגל וא"ו זעירא שבתוך הה"א והיא נקראת בזוהר פסיעה לבר כנזכר בפ' בלק דף ר"ג ע"ב שהיא סוד המלכות שהיתה נקודה בסוף אות וא"ו בהיותו בבינה. ואח"כ יכתוב אות ו שהוא סוד ז"א וצריך לעשות לו גוף וראש וקוץ קטן על על הרא"ש ויכוין לחג"ת נה"י והמלכות כוללת אותם בסוד ששה סדרי משנה שלה כנודע ויכוין לראש אות ואו לדעת העליון הנמשך מכח"ב ואח"כ יכתוב או' ה"א אחרונה דוגמת ה"א ראשונה לרמוז ג"כ הקשר שיש לה עם הת"ת אמנם יש שינוי אחר כי תמורת מ"ש באות ה"א ראשונה שיעשה בקרן זוית הימני צורת יו"ד צריך באות ה"א אחרונה שיעשה בקרן זוית הימני צורת ו וזה צורתה והנה בזה כל ההויה היא קשורה ביחד, והזהר שאין כוונתו לומר שיניח ההי"ן נפרדות כמצוייר לעיל אלא הענין הוא כי בעת שכותב יכתבנה ע"ד הנז' שיכתוב תחלה אות יו"ד ואח"כ יכתוב ויצייר עליו צורת ה"א בשלימותה ויעביר הקולמוס על היו"ד ג"כ בשוה לשאר צורת הה"א ויעשנה כשאר כל ההי"ן וכן עד"ז יעשה באות ה"א שניה כל זה נעתק מספר מצת שמורים דף ל"ה וכן בס' עו"ת למהרח"ו ז"ל ד' נו"ן ע"א פרי עץ חיים שער התפילין פרק ט"ו (ועיין גו"ר כלל ב' בסי' י"א מ"ש בזה) ואע"פ שיש כוונה אחרת שמסר בעל ר"ח לתלמידו מהר"ט והובא בעט"ז בגליון המגינים הנ"מ א"ח סי' ל"ב ובס' לחם הפנים בק"א סי' רע"ו אין לזוז מדברי מצת שמורים ועו"ת ופע"ח וכ"כ לנו מהרי"ח טוב בתשובה מה שכתוב בספר הכוונות הוא בקיצור ואין לזוז מדברי מצ"ש ועו"ת ופע"ח וכל זה הוא אמת ויציב ע"כ. וכתיבה כזו הוא דוקא לסופר בעל נפש אשר יודע שיעשה כל זה כדת אבל אם מסופק בזה אולי יקלקל יותר טוב להסופר שיכתוב פשוט בלא כוונת הקבלה הנ"ל אלא רק בכוונת ק"ה אמ"ש כלל א' אות י"ט. ועיין בזוה"ק פ' ויקרא דף י"א ע"ב שכתב וז"ל והכי בעי ב"נ לאזדהרא בשמא קדישא דיכתוב שמא קדישא כגוונא דא, ודא איהו כדקא חזי ואי לאו לא איקרי שמא קדישא ואיקרי פגום ומאן דפגים שמא קדישא טב ליה דלא אתברי עכ"ל. וע"כ לפחות הגם שאינו יודע לכוין יזהר לכתוב שם הוי"ה בחילוק אותיות הנז' כדי שלא תבא לו קללת הזוה"ק הנז' וכן נוהגים פה בגדאד יע"א לכתוב שם הוי"ה ב"ה בחילוק אותיות לבד כנז"ל רק בלא כוונה בין בס"ת בין בתפלין ומזוזות ועוד עיין לעיל בסי' ל"ה שכתבנו כוונת השם יותר בארוכה מהרש"ש ז"ל כדי לכוין בה מי שבקי בדברי הרב ז"ל

ז) סעי' ג' כשכותב השם אפי' מלך ישראל וכו' ואם הוא מלך אוה"ע פוסק, ב"י לבוש אות ג' ש"כ אות ג' וכ"כ בא"ח סי' ק"ד סעי' א' גבי תפלת י"ח ומשמע מזה דכותב את השם דינו כאילו עומד בתפלת י"ח וא"כ כמו העומד בתפלת י"ח אינו פוסק לקדיש ולקדושה ולברכו כמ"ש שם סעי' ז' ה"ה בכותב את השם:

ח) שם לא ישיבנו. ובדיעבד אם הפסיק בשם אינו נפסל בכך ובלבד שלא יסיח דעתו מן הכוונה, ברכ"י אות ט, מלא"ש כלל ט' אות ה' בחכמה קסת הסופר סי' יו"ד אות י"א:

ט) ואם הפסיק מתמת אונס או סבה אחרת והסיח דעתו אם כשחזר לכתוב מה שהשאיר מאותיות השם נתכווין ואמר שכותב בשם ק"ה כשר מלא"ש כלל ט' אות ה' בחכמה:

י) שם צריך לחזור לומר וכו' אבל כשאינו מפסיק ביניהם די לומר אפי' לכתחלה על הרבה שמות שכותב רצופים זה אח"ז הריני כותב שמות אלו לשם ק"ה שכנה"ג הגב"י אות ה' פרמ"ג א"ח סי' ל"ב בא"א אות ל"ב מלא"ש כלל ט' אות ה' אמ"ש כלל א' אות י"ז אבל טוב לקדש על כל שם ושם בפ"ע ורשאי להפסיק ביניהם שכל אחד נשלם כוונתו בגמרו אותו מלא"ש שם. מאיל המלואים פרק כ"ז אות וא"ו באניה דיונה אלא דאפי' הכי ימנע אם אין הדברים צריכים מאיל המלואים שם אבל לא ירוק בין שם לשם ס"ח סי' תתפ"ה הביאו קס"ה סי' יו"ד אות י"ב וכן נוהגין פה בגדאד יע"א אפי' שמות רצופין מקדשים על כל שם ושם בפני עצמו:

יא) אם כתב ב' שמות כמו תיבה א' יחתוך הקלף שביניה' וישים מטלית ויתרחק ואפי' בתו"מ יכול לעשות כן ואין בזה משום שלא כסדרן כיון שאינו כותב פתחי תשובה אות ה' ועיין בתשו' רעק"א סי' כ"ט שהתיר לסופר שכתב ב' שמות הוי"ה אלהים בתיבה א' לתקן ע"י גרירת קצת מרגל האלף יעו"ש:

יב) סעי' ד' בהגה ואם לא עשה כן יחפש אחר אות וכו' אבל לא יכתוב אות של חול תחלה על דבר אחר דכיון שדיו זה מוכן לשם אין לכתוב בו דבר של חול ש"כ סע"ק ה' מלא"ש כלל ט' אות ו' בחכמה קסת הסופר סי' יו"ד אות ט' אמ"ש כלל א' אות י"ז מאיל המלואים באניה דיונה פרק כ"ח אות ג':

יג) ואם באמצע כתיבת השם צריך דיו יטבול הקולמוס באותיות הלחים שלפני השם ויגמור השם ב"י מלא"ש כלל ט' אות וא"ו בחכמה קה"ס סי' יו"ד אות יו"ד מאיל המלואים באניה דיונה פרק כ"ח אות ד' אבל מאותיות השם עצמו אסור ליקח דיו אם לא שיש רבוי דיו על האות באופן שיש לחוש פן ע"י רבוי הדיו יקולקל אות ח"ו דאז מותר לטבול למעט דיו היתר מלא"ש שם מאיל המלואים באניה דיונה שם לשכת הסופר שם אות ז':

יד) ואם אין דיו באותיות שלפני השם יטבול הקולמוס בדיו שבכלי רק שידקדק שלא ליקח רק מעט דיו לגמור את השם כדי שלא יהיה חשש קלקול והטבילה לא הוי הפסק כיון שהוא לצורך השם אבל לא יכתוב בענין זה אות אחר תחלה דזה הוי הפסק. לשכת הסופר שם:

טו) כשהוא כותב את השם לא יפסיק באמצע השם לתקן איזה אות מתיבות הקודמים אם אינו ניכר היטב. אמרי שפר כלל א' סוף אות ז' מלא"ש כלל ט' סוף אות וא"ו בחכמה:

טז) קודם שיכתוב את השם הנכבד והנורא יכון לבו אם צריך לרוק או לנקות חוטמו יעשה זאת מקודם וינקה את ידיו ויקדש את השם ויכתבנו בכוונה זכה וצלולה, מלא"ש שם בחכמה קה"ס סי' יו"ד אות י"א אמרי שפר שם:

יז) אם הסופר מניח כל השמות שבס"ת לכותבם אח"כ בקדושה ובטהרה. עיין לעיל סי' ער"א אות כ'

יח) סעי' ה' כתב האזכרות וכו'. וה"ה אם זרק עפרות זהב על האותיות פסול ב"י א"ח סי' ל"ב ט"ז סע"ק ג' ש"כ סע"ק ו' באה"ט סע"ק ה' מיהו אם מעביר הזהב וישאר כתב התחתון כשר, אבל אם זרק הזהב על אות מאזכרה אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב משום דהוי כמוחק את השם, ש"ע א"ח סי' ל"ב סעי' ג' ועיין בדברינו שם אות ט"ז:

יט) כתב פ"ת אות וא"ו בשם תשובת שמש צדקה חי"ד סי' נ"ט וז"ל טיפת שעוה שנפל על אותיות השם אין ספק דפסול אין כאן ולא דמי לזרק זהב דהתם הזהב מבטל את הדיו ומעלימו מן העין אבל הכא האותיות ניכרות ואין השעוה מבטלתן ואם טיפת השעוה עבה יכולים להעבירה מעט מעט באזמל בלי שום חשש מחיקה עי"ש עכ"ל. ואם אירע בשבת שיש טפת שעוה על האותיות אסור להסיר אותה, ב"ח סי' ש"מ עו"ת שם אות ג' ט"ז שם סע"ק א' מג"א שם סע"ק ד' תוספת שבת שם אות וא"ו א"ר שם אות ה' פמ"א ח"ב סי' קפ"ט ויש מתירין אם השעוה יבשה שיכול לכפול הגויל ותפול השעוה מעצמה שב"י ח"ב סי' ד' י"א סי' ש"מ ולזה נוטה מעיל צדקה סי' כ"ה וכ' הרב לד"א סי' י"ב אות כ"א והביאו בי"מ בדין פסול נגיעת אות באות אות ל"ה דיש להחמיר מיהו נראה דהמקיל לא הפסיד עי"ש אבל כל זמן שהשעוה על האות והוא מכוסה הס"ת פסול עד שיסלקנה לד"א שם בי"מ שם אות ל"ב, ואם נפלה טפת השעוה על האות ונראים האותיות כשר הלק"ט ח"א סי' צ"ט לד"א שם עקרי הד"ט חי"ד סי' ל' אות ח':

כ) כתב ברכ"י אות י"ד וז"ל לדעת הריב"ש אם כתב שאר אותיות בזהב אם הם מועטות מצי מחיק הזהב וכותב בדיו אבל אם הם אותיות רבות ובכמה דפין מיחזי כמנומר ופסול אף אם ימחוק הזהב ויכתוב בדיו וכ"כ מן האחרונים עכ"ל וצ"ל דכן הוא דעת מרן דסבירא כדעת הריב"ש כמ"ש ברכ"י באות הקודם נמצינו למדין מדין זה דה"ה אם יש הרבה טעיות באותיות הרבה ובכמה דפין אם ימחוק אותם ויכתוב במקומם דמתזי כמנומר ופסול ואפי' אינו מרחיב וממעט הכתב דהגרידה עצמה מיחזי כמנומר דזה שכתב בזהב כתב כדרכו ואפ"ה אם כתב בהרבה מקומות וגרדם וכתבם בדיו פסול משום דהגרידה עצמה חשיב מנומר עיין ב"י. ומ"ש מרן בסי' רע"ט ס"ד אבל אם כתב החסר מלא אפי' יש בכל דף ודף כמה טעיות יתקן לפי שאין הגרידה גנאי כמו התלייה היינו טעמא משום דאינו כותב אותיות על הגרר רק מקרב האותיות זל"ז ולא דמי קירוב האותיות ע"ג גרר לכתיבת הרבה אותיות ע"ג גרר דקירוב מועט לא מחזי כמנומר ובכתיבת הרבה אותיות מחזי כמנומר כמ"ש הרשב"ץ ח"א סי' קכ"ה ועיין לקמן בדברינו סי' רע"ט אות ט':

כא) וכל זה בכותב באותיות בזהב טלמו אבל אם כתב האותיות בדיו וזרק עליהם עפרות זהב אף אם כתב אותיות רבות ובכמה דפין יכול להעביר הזהב וישאר כתב הדיו מתוקן ולא אמרו בזה מחזי כמנומר. ברכ"י אות ט"ו וכ"כ א"ר בא"ח סי' ל"ב סע"ק ז' ועיין בדברינו שם אות י"ז:

כב) שם וזרק עליהם זהב פסול. ואם העביר הזהב מעל אותיות השם ונשארו האותיות בדיו אף דעבד איסורא כשר הס"ת דלא מחזי כמנומר אף אם הוא בכל האזכרות הס"ת אלא שעשה עבירה למחוק את השם ברכ"י אות ט"ז:

כג) וכן אם כתב האזכרות בזהב עצמו ועבר ומחקן וכתבן בדיו אע"ג דעבד איסורא הוכשר הס"ת והיינו דוקא באזכרות מועטות אבל אם הם אזכרות רבות אף שעשה איסור ומחקן וכתבן בדיו פסול משום דמחזי כמנומר ב"י ברכ"י אות י"ב י"ג:

כד) סעי' ח' צריך שיהיו כל אותיות השם וכו' ולא דוקא בשם הויה אלא כל ז' שמות שאינם נמחקים וכל הנטפלים לאחריהם ר"ז א"ח סי' ל"ב אות מ"ט מאיל המלואים באניה דיונה פרק כ"ט אות ג' קס"ה סי' יו"ד אות ט"ז וי"א דגם אותיות הנטפלים לפני השם צריך להיות בתוך הדף שוה עם שאר השטין אמ"ש כלל ט"ו אות א':

כה) שם ולא יצא מהם כלל לחוץ לדף ואם יצא מאותיות השם חוץ לדף אם אפשר לתקן דהיינו שיגרור סופי השורות העליונות ולמשוך את האותיות שיהיו שוות עם השם יתקן ובתו"מ אם יש בסוף השטות העליונות אותיות הנמשכות כגון רי"ש או דל"ת מושך אותם ולהשוותן עם השם ואם אי אפשר לתקן כגון שיש שם בסוף השטה העליונה או בתו"מ שא"א לתקן משום שלא כסדרן כשר בדיעבד. מג"א סי' ל"ב סע"ק מ"ז א"ר שם אות נ"ד מחה"ש שם מאמ"ר שם אות ל'. רבינו זלמן שם אות מ"ט מלא"ש כלל ט' אות יו"ד בחכמה ואות ז' בבינה קס"ה סי' יו"ד אות ט"ז ועיי"ש בלשכ"ה אות י"ב י"ג מאיל המלואים פרק כ"ט אות ג' אמ"ש כלל ט"ו אות א' וכ"כ עו"ת סי' ל"ב אות מ"ב דאין לפסול בדיעבד ויש פוסלין אפי' בדיעבד בא"ש סוף הספר אחר תשלום באר מים חיים והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות י"ו וכ"כ עקרי הד"ט ח"א סי' ז' אות כ"ז ועיין להרב לד"א סי' י"א אות כ"ב שכתב וז"ל מקצת אותיות השם שיצאו חוץ לדף פסול ואם יצא אות א' מהשם חוץ לדף יש להכשיר וכן יש להכשיר אם יוצאות חוץ לדף. אותיות הנטפלות לשם וא"צ להוציא ס"ת אחר ואם אפשר אחר השבת לתקן הס"ת להמשיך האותיות שלמעלה יתקן עכ"ל וכן הוא דעת בי"ד יו"ד סי' קל"ג וכן עיקר ודי במחיקת ב' או ג' שורות לפניו או לאחריו אמ"ש שם:

כו) ואם לא כתב אלא שטה אחת ובשטה שנייה משך השם חוץ לשטה יעשה שרשוט השטות האחרות שוה עם השם שבשביל שטה אחת הראשונה שאינה שוה אין קפידא פרמ"ג א"א סי' ל"ב אות מ"ז מלא"ש שם בחכמה קס"ה שם אות י"ב בלשכ"ה מאיל המלואים שם ופשיטא דאיירי במקום שאין חשש שיעור פרשה מלא"ש שם:

כז) זה שאמרני דלא יצא מאותיות השם חוץ לשטה הוא דוקא אות שלם או רובו אבל מקצת האות לית לן בה פרמ"ג שם מלא"ש שם וי"א דבהא נמי דוקא בדיעבד מאיל המלואים שם:

כח) סעי' ט' אסור למחוק אפי' אות אחת וכו' ואם נכתב השם בטעות דהיינו שכתב השם ב' פעמים י"א דאסור לקלוף השם היתר דהיינו שיסיר הקליפה העליונה וישאר חלק התחתון מהקלף משום דחיישינן שמא לא תהיה הקליפה שלימה ויבוא לידי מחיקת השם ח"ו ואע"פ שהוא אומן וזריז אסור לסמוך על זריזותו כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד השם בחשש מחיקת שמו יתברך הנכבד והנורא, גם לפעמים הדיו מובלע בעובי כל הקלף ונמצא נוגע בשם עצמו מלא"ש כלל ט' אות י"ח בחכמה קה"ס סי' י"א אות י"א אניה דיונה פרק ל"ג אות ו' ויש אומרים דמותר לקלוף השם. שלם באומנות בענין שלא ימחק, מהר"י הלוי סי' פ"א דף קע"ג ע"א הביאו מ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו דב"מ חי"ד סי' ס' נחלה ליהושע סי' ל"ג בי"ד חי"ד סי' קל"ח ועיין להרשב"ץ ח"א סי' קמ"ט והביאו מרן ז"ל בסוף הסי' בבדק הבית וז"ל הרשב"ץ אבל למעשה אני מניח הסופרים לקלוף ואיני מוחה בידם לפי שבספר המצות הזכיר הקליפה ולא אסרה עכ"ל (מ"ש אני מניח הסופרים לקלוף וכו' היינו קליפת השם כמ"ש הרב עצמו בח"ב סי' ק"ט וכ"כ הרב בי"ד חי"ד סי' קל"ח וכן מ"ש הרב שבספר המצות הזכיר הקליפה ולא אסרה היינו נמי קליפת השם עיין נחלה ליהושע סי' ל"ג ולא כמ"ש שכנה"ג הגב"י אות כ"ז ומחה"ש סי' ל"ב אות כ"ו שמה שהתיר הרשב"ץ הקליפה היינו בשאר תיבות אבל לקלוף את השם לא ונראה שהכנה"ג ומחה"ש לא ראו התשב"ץ בח"ב) וע"ע פ"ת סי' ער"ה סוף אות ד' שהביא כמה פוסקים שמתירין בקליפת השם וכן נוהגין פה בגדאד יע"א לקלוף השם שלם באומנות בענין שלא ימחק ואפי' בשביל תיקון אחר דהיינו שחסר שטה וצריך לקלוף ד' או ה' שטין כדי להכניס שיטה שחסר או בתיקון אחר ואירע שם נוהגין לקלוף ואע"ג דיש אוסרים אפי' לקדור בשביל טעות אחר ואין מתירין אלא דוקא בטעה בשם עצמו או שכתב שם יתר אין לפקפק על המנהג כיון דיש מתירין לקלוף השם בתיקון הפרשה כמ"ש לעיל סי' ער"א באות יו"ד ולא שנה תיקון הפרשה מתיקון הטעיות ועיין בי"ד חי"ד סי' קל"ח:

כט) עוד נוהגים פה בגדאד יע"א לאחר שקלפו השם כותבים במקומו תיבה אחרת ואע"ג דיש אוסרים במקום השם תיבה אחרת [והיא ס' תוספות ערכין דף ו' ע"א הביאו מ"א סי' ל"ב סע"ק כ"ה] מ"מ אין לפקפק על המנהג עיין דב"ש סי' קס"ה נוב"י מ"ק חי"ד סי' ט"ז אניה דיונה פרק ל"ד אות ב' במאיל המלואים:

ל) שם אפי' אות אחת וכו' וה"ה מוחק רגל הה"א כולו עד שנשאר דל"ת נקרא מוחק אות אחת וחייב. ב"י לבוש אות י"א ברכ"י אות ל"א:

לא) אפי' אינו מקלקל את האות שבשם אלא שחותך אות אחת שלם מן השם גם זה בכלל מחיקה היא כיון שהשם נחסר על ידי זה קס"ה סי' י"א אות ג' ועיין לקמן אות צ"א:

לב) אפי' נקודה אחת דקה כ"ש אסור למחוק מן השם לכן אם נו"ן פשוטה או כ"ף פשוטה דבוקה לאות אחת מן השם המכוון תחתיה כשהוא גורר את הרגל להפרידם יזהר שלא יגע הסכין בנקודה אחרונה הדבוקה אלא יניח משהוא מרגל הכ"ף או הנו"ן דבוק באות השם ומאותה הנקודה ולמעלה יתחיל לגרור ויפריד הדבוק מלא"ש כלל ט' אות י"א בחכמה קס"ה סי' י"א או' ד':

לג) שם ולא מאותיות הנטפלות מאחריהם וכו' אבל לפניהם כגון למ"ד מן לה' או בית מן בה' או ה"א מן האלהים וכיוצא בו מותר למחוק ב"י ט"ז סע"ק וא"ו ש"כ סע"ק י"ג מלא"ש כלל ט' אות ח"י בחכמה קס"ה סי' י"א אות ז' ואפי' אם נכתבו לאחר שכבר נכתב השם מותר למוחקם לשכת הסופר שם אות י"ד:

לד) שם כגון כ"ף של וכו' אבל אם הטפיל לשם מאחריו אות שאין לו שייכות לשם כגון שכתב אלהי והיה צריך לכתוב כ"ף וטעה וכתב קו"ף או פ"א לא מקרי נטפל לשם ונמחק הנוסף מלא"ש שם אות ט"ו בחכמה קס"ה שם אות ז' וכן שם שנכפלה בו יו"ד ראשונה או ה"א אחרונה מוחק הנוסף והשם ישאר בקדושתו שכנה"ג הגב"י אות ל' א"ר סי' קמ"ב אות ג' קס"ה סי' י"ב אות ז' אמ"ש כלל ט"ו אות ד'. אבל אם טעה והוסיף באמצע השם כגון שנכפלה ה"א ראשונה או הוא"ו ראוי להחמיר לקדור השם כולו ולגונזו דלא ידעינן איזה מהם נכתבה שלא בכונה שכנה"ג שם בשם הרמ"ע סי' ל"ו א"ר סי' קמ"ב אות ג' אמ"ש כלל ט"ו אות ד' וי"א מוחק מן התוספת והלאה קס"ה סי' י"ב אות ז' בשם בני יונה וסברה ראשונה עיקר דבתר רובה אזלינן:

לה) שם וכ"ם של אלהיכם. היינו שראוי להיות כן כגון שצריך לכתוב אלהיכם וכתב אלהיכם אמרינן דהנטפל קדשו השם אבל אם נכתב הנטפל בטעות כגון שצריך לכתוב שם אלהיכם טעה וכתב שם אלהינו מותר למחוק הנ"ו ולכתוב כ"ם, ומ"מ אין למחוק הנטפל מחיקה גמורה אלא קולפין אותו וגונזין אותו כן העלה להלכה הרב ח"ס חי"ד סי' ר"ס והביאו פ"ת אות י"ב והביא עוד פ"ת סוף אות י"ג בשם תשובת פני אריה סי' מ"ה וז"ל בס"ת שנמצא כתוב במקום אלהים אלהיך וכו' והעלה דאפי' אם טעה שהיה סבור שיש לו לכתוב ך וכתב אותה על כוונת ך ולטפלה אל השם הוי נמי כאלו נכתבה שלא מדעת ומותר למוחקה ולכתוב מ"ם במקומה וסיים דהמחמיר בזה ומביא יריעה שלימה עם השמות לידי גניזה עליו להביא ראיה עכ"ל וכן משמע מתשובת מהר"ם מלובלין סי' קי"ב אניה דיונה פרק ל' אות ג' אמ"ש כלל ט"ו אות ו' ויש מחמירין לקלוף הנטפל לשם אע"פ שנכתב בטעות כיון שבמקום אחר יש להם שייכות להשם עבודת הגרשוני סי' צ"ה נוב"י מ"ק חי"ד סי' ע"ו קס"ה סי' י"א אות ז' ולענין דינה יש לסמוך על סברה ראשונה כי רבים הם ועוד דאם אנחנו מחמירין כסברא אחרונה למנהגנו צריך לקלוף השם כולו ולגונזו ואין זו חומרא דיש רבים מחמירים בקליפת השם משום דחיישינן לתקלה עיין בדברינו לעיל אות כ"ח ועוד אין לנו להביא השם העיקר לידי גניזה משום שלא לקלוף הנטפל אלא קולפין הנטפל לשם בענין שלא ימחק וגונזין אותו וישאר השם הקדוש במקומו:

לו) אם צריך לכתוב שם אלהי וטעה וכתב אלהינו או אלהיכם מותר למחוק הנטפל וישאר השם במקומו פ"ת אות ט' אניה דיונה פ"ל אות ג' אמרי שפר כלל ט"ו אות וא"ו:

לז) וכן אם צריך לכתוב שם אלהינו וטעה וחיסר היו"ד וכתב אלהינו מותר לקלוף הנ"ו ולכתוב ינ"ו תשובת מהר"ם מלובלין סי' קי"ב שכנה"ג הגב"י אות י"ג עבודת הגרשוני סי' צ"ה פ"ת אות י"ג בי"ד חי"ד סי' קמ"ג קס"ה סי' י"ב אות ט' אניה דיונה שם אות ב' אמ"ש שם ודלא כט"ז סע"ק ז'. וה"ה אם צריך לכתוב שם אלהים וטעה וכתב אלהם מותר לקלוף המ"ם ולכתוב י"ם פ"ת שם אמ"ש שם קס"ה שם מלא"ש כלל ט' סוף אות ט"ז בבינה ודלא כבי"ד סי' קמ"ג אבל אם נמצא שם אלוה חסר ו' אין לו תקנה אלא לגנוז היריעה או לקדור השם הזה ולכתוב אחר ט"ז סע"ק ז' קס"ה שם אות יו"ד ולמנהגנו קולפין אותו שלם וכן אם היה צריך לכתוב אלהיכם ושכח לכתוב את הכ"ף ונמצא כתוב אלהים אסור למחוק את המ"ם ולכתוב כם קס"ה שם אות י"א:

לח) וכן אם צריך לכתוב שם אלהים וטעה וכתב אלים בלא ה"ה מותר לקלוף ים ולכתוב הים במקומה וצריך לחזור ולקדש מחדש ח"ס חי"ד סי' רמ"ג פ"ת שם אמ"ש שם וכן אם כתב במקום שם אלהים אלהיכם יעשה מן הכ"ף מ"ם סתומה ויגרור המ"ם האחרונה עה"ג סי' צ"ה אמ"ל בפי' שנגעה אות באות אות כ"ח לד"א סי' י"ב אות כ"ח אמ"ש כלל ט"ו אות ו' ודלא כיש חולקין:

לט) וכשיכתוב שם קודש יטבול הקולמוס תחלה עיין ש"ע סעי' י' ויאמר בזה הלשון הריני כותב שם פ' ב"ה לשם קדושתו ואח"כ יתחיל לכתוב ואם הוא כותב שם הוי"ה יאמר הריני כותב שם הגדול הוי"ה ב"ה לשם קדושתו לד"א בתורת השלמים סי' י"ח אות כ"ט אמ"ש כלל א' אות י"ז וכשיכתוב שם שהוא ספק אם הוא קודש או חול נוהגין פה בגדאד יע"א לומר בזה"ל הריני כותב שם פלוני אם הוא קודש הריני כותב אותו לשם קדושתו ואם הוא חול הריני כותב אותו כשאר אותיות שבס"ת:

מ) שם ואלו ז' שמות וכו' עתה אתחיל בעזה"י לכתוב ענין השמות שיש להסתפק בהם איזה הוא קודש גמור ואיזה הוא חול גמור ואיזה הוא ספק מספר מלא"ש וקס"ה ואמ"ש ושאר ספרים. וכל שם שיש בו מחלוקת כתבנו אותו ספק:

מא) ספר בראשית בצלם אלהים קודש. כי יודע אלהים קודש. והייתם כאלהים ספק. בדמות אלהים קודש. ויראו בני האלהים ספק. אשר יבואו בני האלהים ספק. ותשחת הארץ לפני האלהים קודש כי בצלם אלהים קידש. מקדם לבית אל ספק. וכל מקום שנמצא בית אל בתורה הדין כן ומנהגנו פה בגדאד יע"א שאין מקדשין על אל של תיבת בית אל ומ"מ המחמיר לקדש על תנאי תע"ב והם ב' תיבות וי"ש לכותבן בחד שטה ובדיעבד אם כתבם בשני שטין כשר ח"ס חי"ד סי' ע"ר פ"ת אות י"ד ועיין לשכת הסופר פרשת לך לך אות ח' שהביא כמה פוסקים דאם כתב בית אל בשני שטין דכשר אתה אל ראי קודש. ויאמר אדני אם נא מלאתי חן בעיניך קודש. ויאמר הנה נא אדני סורו נא חול. ויאמר לוט אלהם אל נא אדני קודש. ויבא אלהים אל אבימלך ספק. וכן ויאמר אליו אלהים בחלום ספק. כי אמרתי רק אין יראת אלהים קודש ויהי כאשר התעו אותי אלהים קודש. אלהים עמך קודש. וכן ועתה השבעה לי באלהים קודש. נשיא אלהים אתה בתוכנו קודש. התחת אלהים אנכי קודש. אנכי האל קודש. בית אל ספק ועיין לעיל. ויבא אלהים אל לבן קודש. יש לאל ידי חול. ואלהי אביכם אמש אמר אלי קודש. לולי אלהי אבי אלהי אברהם שניהם קודש. אלהי אברהם ואלהי נחור הא' קודש והב' חול. אלהי אביהם ספק מחנה אלהים קודש. כי שרית עם אלהים ספק. כי ראיתי אלהים חול. כראות פני אלהים חול. ויקרא לו אל אלהי ישראל שניהם קודש. לאל הנראה אליך קודש. לאל העונה אותי קודש. ויקרא למקום אל בית אל, אל קודש. בית אל ספק. נגלו אליו האלהים ספק את אשר האלהים עשה קודש. איש אשר רוח אלהים בו קודש:

מב) ספר שמות כי אהיה עמך חול. אהיה אשר אהיה שניהם קודש. וי"א שגם תיבת אשר קודש ואין למוחקו ששלשתם שם א' ויקדש כל הג' תיבות ביחד בפעם אחת וכ"מ במו"ש שער ה' ח"א פ"ז יעו"ש ופה בגדאד יע"א נוהגים כסברא הא' אבל מ"מ הירא את דבר ה' צריך לקדש כל הג' תיבות ביחד וכן צ"ל הריני כותב שם אהיה אשר אהיה ב"ה לשם קדושתו וכן הסכים רי"ח טוב ז"ל. אהיה שלחני אליכם קודש. ואתה תהיה לו לאלהים וכן נתתיך אלהים לפרעה שניהם ספק אצבע אלהים קודש מי כמוך באלים חול. כס יה קודש והם ב' תיבות ונכתבים בח"ש ואם כתבם בשני שטין בדיעבד כשר עיין שב"י סי' נ"ז לשכת הסופר פ' בשלח אות כ"ז ועיין מ"ש לעיל אות מ"א בתיבת בית אל, מכל האלהים חול, והגישו אדניו אל האלהים חול. והאלהים אנה לידו קודש. ונקרב בעל הבית אל האלהים חול, עד האלהים יבא חול, אשר ירשיען אלהים חול, זבח לאלהים ספק, אלהים לא תקלל ספק. אל פני האדון ספק ואמלא אותו רוח אלהים קודש. קום עשה לנו אלהים חול אלה אלהיך ישראל ספק. כן נוהגין פה בגדאד יע"א ועיין סנהדרין דף ס"ג ע"א. חג לה' מחר קודש, עשה לנו אלהים חול, וימלא אותו רוח אלהים קודש:

מג) ספר ויקרא איש איש כי יקלל אלהיו קודש:

מד) ספר במדבר אליסף בן לאל וכן כל שמות בני אדם אע"פ שנאמר בהם שם משמות שאינם נמחקים בין מלפניהם בין מאחריהם פשוט שאין בהם קדושה. ויבא אלהים אל בלעם ספק, וכן כל השמות הנזכרים באותו ענין. ויבא אלהים אל בלעם לילה. ויקר אלהים אל בלעם כלם ספק. מה אקב לא קבה אל ספק. אל מוציאם ממצרים קודש. וכן אל מוציאו ממצרים קודש לא איש אל ויכזב קודש. מה פעל אל קודש. בעיני האלהים קודש שמע אמרי אל קודש. ולפי דעת הזוהר בפ' בלק דף קל"ט חול גמור לכן יש לכותבו ע"ת, וכן נאם שמע אמרי אל. משמו אל ספק, וצריך לכתחלה לכותבם בחד שטה:

מה) ספר דברים כי המשפט לאלהים הוא קודש. מי אל בשמים ובארץ קודש. אשר לו אלהים קרובים אליו קודש. אשר ברא אלהים קודש. קול אלהים קודש. הנסה אלהים ספק אשר שמע קול אלהים חיים קודש. אלהי האלהים הא' קודש והב' חול. ואדני האדנים הא' ספק והב' חול. כי קללת אלהים תלוי קודש. ואין לאל ידך חול. כי אין אלהי בקרבי קודש. ויטש אלוה עשהו קודש. לשדים לא אלוה ספק. אלהים לא ידעום חול. ואין לאל ידך חול. הם קנאוני בלא אל ספק. ואמר אי אלהימו ספק. ואין אלהים עמדי חול:

מו) אסור מחיקת השם לא שנא אם נכתב השם בכתיבה גסה או בכתיבת משקייט (והוא כתיבה שאנחנו כותבין האגרות שו"ג) או אפי' בכתיבה של עכו"ם או מצויירים במשי על ידי תפירה הכל אסור למוחקן בדק הבית שכנה"ג הגב"י אות י"ז שו"ג אות י"ח זכ"ל יו"ד בדיני ס"ת קס"ה סי' י"א אות ב' מלא"ש כלל ט' אות י"ב בחכמה ואפי' ע"י דפוס או על ידי חריתה עיין לקמן אות ס"ה ואפי' אם כתוב הקב"ה בר"ת כזה יש לחוש למחוק שכנה"ג שם זכ"ל שם:

מז) וכן אם כתוב השם בשאר מיני צבעונים אסור למחקו קס"ה סי' י"א אות ב' מלא"ש כלל ט' אות י"א בבינה:

מח) וכן אם כתוב השם בלשונות הגוים אסור למוחקו מלא"ש כלל ט' אות י"ב בחכמה ועיין קס"ה סי' י"א אות ה' בלשכ"ה:

מט) וכן שם שנכתב בטעות שכתבו במקום שאין מקומו אסור למוחקו הרדב"ז ח"א סי' ע"ז ט"ז סע"ק ב' קס"ה סי' י"א אות ב' מלא"ש כלל ט' אות כ"ב בחכמה:

נ) ואפי' עושה על ידי ח"ת דלא הוי כתב לענין סתו"ם גם כן אסור למוחקו הרמ"ע סי' ל"ו נוב"י מ"ק סי' ע"ח גן המלך סי' ט"ו פ"ת אות כ"ב אמ"ש כלל ז' אות ג' קס"ה שם מלא"ש כלל ט' אות י"ד בחכמה ואות י"א בבינה מאיל המלואים פרק ל"ד אות א' ודלא כשב"י חי"ד סי' נ"ה ואצ"ל אם נעשה על ידי חק יריכות שאסור למחוק מלא"ש שם בבינה מאל המלואים שם:

נא) וכן באותם השמות שיש בהם ספק אם הם קודש או חול ואפי' אם יותר סברא שהם חול והוא קדשם אסורים במחיקה ואפי' בספק שלא ידענו אם קדשו הסופר או לא אסור במחיקה מלא"ש שם אות כ"ב בחכמה:

נב) וכן אם היה צריך לכתוב השם וכתבו סתם בלי כונה אסור למוחקו מפני שכתיבת האותיות מוליך אותן לקדושתן הרדב"ז ח"א סי' ע"ז ברכ"י אות כ"ז מלא"ש כלל ט' אות ל' בבינה פ"ת אות ט' אמ"ש כלל ט"ו אות כ' ומ"ש ב"י בבדק הבית בשם סמ"ק דשם שנכתב שלא מדעת מותר למוחקו עיין לשכ"ה סי' י"ג אות א' פ"ת שם:

נג) וכן אם היה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת ונמצא השם כתוב אלא שלא לשם קדושה והרי הוא פסול אין למוחקו אלא קודרו קס"ה סי' י"ב אות א' וכן משמע בתשובת הרדב"ז ח"א סי' ע"ז ולמנהגנו שקולפין את השם ג"ז קולפין אותו:

נד) אבל אם היה צריך לכתוב יהודה ונתכוון לכתוב יהודה וטעה וכתב את השם מותר למוחקו הרדב"ז ח"א סי' ע"ז תשב"ץ ח"א סי' קע"ז ברכ"י אות כ"ז מלא"ש כלל ט' אות כ"ב בחכמה ואות ל' בבינה אניה דיונה פ' ל"ב אות ב' אמ"ש כלל ט"ו סוף אות ב' ועיין לקמן אות ע"ו:

נה) וכן אם כתב שם הוי"ה במקום יהיה שלא במתכוין מותר למוחקו ולעשותו יהיה ברכ"י אות כ"ז אמ"ש כלל ט"ו אות ג' וכל זה שכתבנו דמותר למחוק דוקא בשביל תיקון סתו"ם אבל לדבר הרשות אסור למחוק ואפי' לתלות עליו דל"ת מלמעלה אסור ברכ"י שם. וכן אם כתב תיבת יהיה במקום שצריך לכתוב שם הוי"ה יכול למחוק ולא חיישינן אולי קדש אותו בזוכרו כי שם הוא ובפרט אם הסופר לפנינו ואמר שלא קדשו אמ"ש כלל ט"ו אות ג':

נו) הכנויין שמשבחים בהם להקב"ה כגון חנון רחום הגדול הגבור הנורא הנאמן ארך אפים ורב חסד וכיוצא בהן הרי הם כשאר כתבי הקודש. ומותר למוחקם לצורך תיקון הס"ת מלא"ש כלל ט' אות כ"א בחכמה קס"ה סי' י"א אות ה' אניה דיונה פרק ל' אות א' אבל שלא לצורך תיקון אפי' שאר אותיות אין למחוק רו"ח אות ה':

נז) שם סעי' יו"ד י"ה מהשם וכו' וה"ה אם כתב יה"ו אסור למחוק דבשביל כתיבת הוא"ו לא פקעה קדושתן אף שעתה אין פירוש לג' אותיות כבר נתקדשו נוב"י תניינא חי"ד סי' קע"ז מאיל המלואים פ' ל"א אות א' ואפי' הוא"ו לבדו יש מחמירין למחוק דמ"מ מאחר שכבר נתקדשו אותיות י"ה מקדשין גם את הוא"ו עיין קס"ה סי' י"א אות י"ב בלשכ"ה:

נח) ואפי' אם כתב אל ולא גמר הלמ"ד או י"ה ולא גמר הה"א יש מחמירין למחוק מאיל המלואים פ' ל"א סוף אות א':

נט) אם כתב שם גדול במקום שצריך להיות שם קטן כגון שצריך לכתוב י"ה וכתב הוי"ה אל וכתב אלהים וכיוצא בהן יש מתירין למחוק הנותר אמ"ש כלל ט"ו ועיין פתחי תשובה אות ט' שמדבריו נראה שיש לחוש למחוק הנותר:

ס) שם וצב מצבאות וכו' לא דוקא צב אלא כל שלא גמר את השם נמחק פ"ת אות ט"ו קס"ה סי' י"א אות וא"ו מאיל המלואים פרק ל"א אות א' מלא"ש כלל מ' אות כ"ה בבינה:

סא) שם בהגה. וכן א"ד מאדני וכו' ויש מחמירים בזה עכ"ל בדין זה רבו הדעות יש אומרים דלא אסור למחוק אלא אם כתב אד מאדני אבל אם כתב אה מאהיה מותר למחוק אם הוא לצורך מלא"ש כלל ט' אות כ"ה בבינה אניה דיונה פרק ל"א אות א' ועיין פ"ת אות ט"ז וכן משמע בשו"ג אות כ"ד והלבוש כתב שאסור למחוק אם כתב אה מאהיה (אבל אם כתב אד מאדני מותר למחוק ומ"ש הט"ז סע"ק ט' על הלבוש עיין מלואים בגליון הש"כ הנ"ם) והט"ז שם כתב דיש מחמירין דכתב ההגה קאי אתרוויהו וכן משמע לשון ההגה לכן להלכה למעשה יש לנו להחמיר בשניהם בין אם כתב א"ד מאדנ"י בין אם כתב אה מאהיה אסור למחוק וכ"כ קס"ה סי' י"א אות וא"ו דיש להחמיר:

סב) שם בהגה. והשם שכותבין בסידורים וכו' דוקא לצורך גדול מותר למחוק כך הובא בדרכי משה ש"כ סע"ק י"ד מלא"ש כלל ט' אות כ"א בחכמה קס"ה סי' י"א אות ו' וכתב מלא"ש שם בבינה אות כ"ח דה"ה אם כתב יו"ד אחת ויש אומרים דאם כתב ג' יוד"ן תמורת שם או ב' יודי"ן ווא"ו אסור למחוק הרדב"ז ח"א סי' ר"ו והביאו מלא"ש שם בבינה שכנה"ג הגה"ט אות יו"ד זכ"ל חי"ד אות ס' רוח חיים אות א':

סג) וכן אותם השמות שכותבין בסידורים ב' יודי"ן או ה' ודומיהן לסי' ששייך שם השם לא ימחקם כ"א לצורך גדול פ"ת או' ט"ז מלא"ש כלל ט' אות כ"ח בבינה אניה דיונה פרק ל"א אות א' ויש מחמירין גם בזה ואסור למוחקם שכנה"ג הגה"ט אות י"ח רו"ח אות א':

סד) וכן אם כתב שם באל"ף למ"ד כזה אסור למוחקו רו"ח אות א' וכתב עוד שם שאם כתב שאר תיבות במשי יש להחמיר שלא להתיר התפירות או לשורפן אלא יחתוך ויגנוז:

סה) וכל זה אין לחלק בין דפוס לחריתה או לכתיבת יד שכנה"ג הגב"י אות ט"ז מלא"ש כלל ט' אות י"א בבינה ועיין לעיל אות מ"ו:

סו) אם נמחק מקצת השם מאליו או ע"י אדם שוגג או מזיד אפ"ה אסור למחוק את הנשאר פ"ת אות ט"ו קה"ס סי' י"א אות א' אניה דיונה פרק ל"א אות ג' מלא"ש כלל ט' אות י"א בחכמה אמרי שפר כלל ט"ו אות ד':

סז) סעי' י"א נדבק אות לחברתה וכו' יש אומרים היינו דוקא שנדבקו מתחלת כתיבתן שזה פסול לכל הדיעות ולכך הגרידה הוא תיקון בודאי אבל בנעשה אח"כ לא כי שמא הלכה דאינו פסול ואסור למחוק אפי' מקצת אות נוב"י מה"ת חי"ד סי' קצ"ט פ"ת אות י"ח וי"א אפי' אם נדבקו אח"כ מותר להפרידם קה"ס סי' י"ב אות י"א בלשכ"ה וכן נוהגים פה בגדאד יע"א דאפי' אם נדבקו אחר שנכתבו מפרודים אותם:

סח) שם יש לו לגררו והוא באופן שמותר לגרור הדבוק בשאר האותיות דהיינו שאין בו משום ח"ת מלא"ש כלל ט' אות י"ז בחכמה קה"ס סי' י"ב אות ט"ו:

סט) וכשיגרור באותיות השם צריך ליזהר בכל מה דאפשר לגרור רק הדבוק ולא באות עצמו ואחר שגררו א"צ להעביר בקולמוס על השם לחדשו מלא"ש שם קה"ס שם:

ע) שם בהגה, ה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה וכו' צריך להתחיל לגרור הרגל מלמטה למעלה שאם יתחיל לגרור הרגל מלמעלה למטה מיד שיגרור מעט מן הרגל סמוך לגג יהיה לה צורת ה"א ואע"פ שהה"א ההיא פסולה משום ח"ת אסור לנגוע בה למחוק שארית הרגל דלענין אסור מחיקת השם אין חילוק בין אם נעשה השם ע"י כתיבה בין אם נעשה ע"י ח"ת ע"כ צריך למחוק הרגל מלמטה למעלה ויכתבנו מחדש לשם ק"ה הרמ"ע סי' ל"ו גן המלך סי' ט"ו נוב"י מה"ק חי"ד סי' ע"ח פ"ת אות כ"ב מלא"ש כלל ט' אות י"ד בחכמה ואות י"א בבינה קה"ס סי' י"ב אות י"ז אניה דיונה פרק ל"א אות ז' אמ"ש כלל ז' אות ג' ועיין בדברינו לעיל אות ג':

עא) שם מותר למחוק או לגרר הרגל וכו' יש אומרים דאף בס"ת צריך לכתוב השם כסדרו דוקא ואם לאו פסול אלא דמ"מ אסור למוחקו ורמ"א כאן מיירי בה"א אחרונה גו"ר חא"ח כלל ב' סי' י"ב וי"ג והלך אחריו שמש צדקה חי"ד סי' נ"ב וכן בת' נוב"י מה"ק חי"ד סי' ע"ו בשאילת הרב הגדול מהר"ר טיאה וי"ל כתב ג"כ שהשם צריך לכתוב כסדרו דוקא גם בס"ת פ"ת אות ך' ובדבריהם מבואר דבכל האזכרות כן דבעינן כסדרן אך מדברי א"ר סי' ל"ב סע"ק ל"ג מבואר דבשם אלהים אינו מזיק שלא כסדרן וכן נראה דעת נוב"י מה"ת חי"ד סי' קע"א דבשם אלהים אינו מזיק שלא כסדרן. וכ"כ חידושי רע"ק בגליון הש"כ הנ"מ דבשאר שמות נראה לי להקל בדיעבד ויש אומרים דבס"ת לא בעינן כתיבת השם כסדרו ואפי' בשם הויה. זרע אמת ח"א סי' ו' וכן משמע בת' דב"ש סי' שמ"ח (ועיין בתשובת ח"ס חי"ד סי' רס"ז שהביא תשובת הרב"י ומשמע ג"כ דלא בעינן כסדרן וכ"מ במג"א סי' ל"ב סע"ק נ"ז) אניה דיונה פרק ל"ב אות א' במאה"מ מלא"ש כלל ט' אות ל"ב בבינה בד"ה כתב בת' דב"ש קה"ס סי' יו"ד אות י"ג וכתב שם קה"ס דלכתחילה צריך לכתוב השם כסדרו אבל בדיעבד כגון שאירע קלקול באות הראשון שצריך לכתוב אות אחר במקומו יש להתיר וכן נוהגין פה בגדאד י"א דלכתחילה כותבין השם כסדרו אבל אם אירע קלקול בשום אות הן בשם הויה הן בשאר שמות קולפין אותו האות לבדו וכותבין אותו מחדש לשם קדושתו ושאר אותיות נשארים בקדושתן:

עב) אם נמצא יו"ד של שם הוי"ה גדולה יותר מן הראוי עד שנראית כמו רי"ש קטנה אם אפשר יתקן אותה בדיו לשם ק"ה דהיינו שיעבה אותה עד שתהיה צורת יו"ד ואם א"א אם היא בודאי נשתנית צורתה מותר לגרור אותה לבדה ולכתוב אותה מחדש לשם ק"ה וכל השם בקדושתו עומד דב"ש סי' שמ"ח קה"ס סי' י"ב אות י"ב וכ"מ בת' ח"ס חי"ד סי' רס"ז שהביא מתשובת הרב"י וכ"כ הרב זר"א חי"ד סי' קכ"ב במעשה שנמצא וא"ו של שם הוי"ה כמו זיי"ן והחיר לתקן הוא"ו דהיינו לעבותו בדיו עד שיקבל צורת וא"ו ואם א"א בעבות הדיו יגרור הוא"ו לבדו ויכתוב אותו מחדש והביאו בי"מ בדין פיסול נגיעת אות באות אות נ"א ויש אומרים כיון שנכתב היו"ד מתחלה בפיסול הרי לא נתקדש השם דאע"פ שהסופר נתכוון לשם קדושה לא מהני דהרי לא נכתב כהלכתו וצריך לקלוף השם כולו בית יהודה ח"א יו"ד סי' נ"א מלא"ש כלל ט' אות ל"ב בבינה בד"ה כתב בתשובה דב"ש וסברא ראשונה עיקר וכן נוהגין פה בגדאד יע"א כסברא ראשונה:

עג) וכן אם נמצא יו"ד של השם אשר העוקצים שלה ארוכים והתינוק קוראה חי"ת אם אפשר לתקנה בדיו יתקנה ואם בא לגורדה צריך לגורדה באופן שבשום פעם לא יהיה עליה צורת יו"ד קה"ס שם וכ"כ פ"ת אות כ"א ועיין בדברינו לא"ח סי' ל"ב אות צ"ו:

עד) יו"ד עליונה של אל"ף של שם אלהים שנדבקה כולה לגג האל"ף יוסיף לה דיו למעלה עד שלמטה נחשבת כירך דאע"ג שיהיה רגל היו"ד עב יותר מן הראוי אין בכך כלום, א"ר א"ח סי' ל"ב אות ל"ג ח"ס חי"ד סי' רס"ז נוב"י מה"ת חי"ד סוף סי' ק"ע קה"ס בלשכ"ה חקירה ה' אמ"ש כלל ז' אות ד' ודלא כפרמ"ג א"א בפתיחה לסי' ל"ב אות א' דכתב דדוקא ביו"ד התחתונה יעשה כן (ומ"ש כפי מה שפקפק הט"ז באה"ע סי' קכ"ה עיין לשכ"ה שם):

עה) ואם א"א בתקונה זו בהוספת הדיו וצריך לגרור היוד ולכתוב מחדש עיין בדברינו לא"ח סי' ל"ב אות ק"ד ואות ק"ה:

עו) סעי' י"ב הכותב יהודה וכו' וכגון כוונתו נמי היתה לכתוב יהודה מלא"ש כלל ט' אות כ"ב בחכמה קה"ס סי' י"ב אות ב' אניה דיונה פרק ל"ב אות ב' אבל אם כשהיה לו לכתוב יהודה טעה וכוון לכתוב את השם ושכח הדל"ת אז אסור במחיקה וגם לתלות הדל"ת מלמעלה אסור דאין חילוק בין מחיקה כדרכה לבין מחיקה ע"י תלייה. מלא"ש שם קה"ס שם אות ג' אניה דיונה שם אות ג' חידושי רע"ק בגיליון הש"כ הנ"מ ואפי' אם נזכר מיד לאחר שכתב יה ורצה להשלים עליה תיבת יהודה אסור לעשית כן כיון דגם אותיות יה אינם נמחקים ואפי' בדיעבד אם עשה כן אסור לקיימו אלא צריך לקודרו קה"ס שם ולמנהגנו שקולפין את השם ג"ז קולפין אותו:

עז) שם יתלה הדל"ת למעלה וה"ה דמותר למחוק הה"א ויכתוב דה ואין בזה איסור מחיקה כיון שנכתב שלא בקדושה אניה דיונה פרק ל"ב אות ב' אמ"ש כלל ט"ו אות ו' קה"ס בלשכ"ה סי' י"ב אות ב' וכתבו שם אמ"ש וקה"ס ולרווחה דמילתא יתלה מקודם הדל"ת למעלה ואח"כ ימחוק הה"א ויכתוב דה ואח"כ ימחוק הדל"ת אבל אניה דיונה שם במאיל המלואים סוף אות א' הביא דברי קה"ס וכתב וז"ל לענ"ד אין נראה לעשות מחק יתר בס"ת היכא שא"צ דכיון שנתכוון לשם יהודה יכול למוחקו בלי שום פקפוק לכ"ע וא"כ אף אם אינו חולה הדל"ת למעלה יכול למחוק הה"א ויכתוב דה תמורתה ופשוט עכ"ל:

עח) שם היה לו לכתוב השם וכתב יהודה וכו' וכגון שנתכוון לכתוב השם וקדשו אלא שטעה והטיל בו דל"ת. לבוש אות י"ב פ"ת אות כ"ד מלא"ש כלל ט' אות כ"ב בחכמה קה"ס סי' י"ב אות ד':

עט) שם עושה ה"א מדל"ת וכו' כתב מלא"ש כלל ט' אות ל' ב?? בשם ספר תפארת למשה והביאו ג"כ פ"ת אות כ"ד וז"ל דהיינו דוקא כשידוע שקדשו כגון שהסופר בעצמו כאן אבל אם נמלא ס"ת שבמקום שהיה ראוי לכתוב השם כתוב יהודה אפשר לומר דאין לו תקנה לעשות מהדל"ת ה"א דילמא לא קדשו הסופר וגם למוחקו אסור דדילמא קדשו והניחו בצ"ע למעשה וכתב שגם מלבוש משמע דהש"ע איירי דוקא שהסופר לפנינו וידע שקדשו עכ"ל וכתב קה"ס סי' י"ב אות ה' יש להחמיר מספיקא ולכן אין תקנה אלא לסלק היריעה או לקדור את התיבה ע"כ. ולמנהגינו פה בגדאד יע"א שקולפין את השם אם אירע כה"ג קולפין אותו:

פ) שם ומוחק ה"א אחרונה י"א דדוקא מתחלה עושה מהדל"ת ה"א ואח"כ ימחוק ה"א אחרונה וי"א דמותר למחוק הה"א אחרונה תחלה קה"ס סי' י"ב אות ד' מלא"ש כלל ט' אות כ"ב בחכמה אמ"ש כלל ט"ו אות ו':

פא) אם כתב את השם כפול במקום שנוהגים לקודרו קודרין את השם השני כי הראשון כדין נכתב ואפי' כתב את הראשון בסוף הדף והב' בראש הדף (וי"א שאין לכתוב שם בסוף הדף עיין ט"ז סע"ק ה') אפ"ה קודר את הב' מלא"ש ט' אות י"ח בחכמה קה"ס סי' י"א אות ט' לשכ"ה אות כ' ודלא כאמ"ש כלל ט"ו אות ב' שכתב אם הא' בסוף הדף יקלוף את הא' ואם עבר וקלף את הא' כשר קה"ס שם וכן הדין בשאר תיבות כפולות שמוחק את הב' קה"ס שם אמ"ש שם:

פב) כשקודרין את השם גונזין אותו במקום המשומר שלא יבא ח"ו לידי בזיון ויש לגונזו בכלי צלוחית ולא כמו שעושין קצת שדובקין אותו בדלתי ארון הקודש דזה אינו נכון כלל מלא"ש כלל ט' אות י"ח בחכמה קה"ס סי' י"א אות יו"ד:

פג) שם קודש אסור לשנותו לחול כגון שהיה צריך לכתוב ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי ושכח לכתוב שתי תיבות אל יוסף והתחיל לכתוב את השמות הקדושות אל שדי ולאחר שכתב את השם אל לשם קדושה נזכר שדלג שתי תיבות אל יוסף ורוצה לכתוב עתה תיבת יוסף והשם אל יקרא אל בסיגול אסור לעשות כן א"ר סי' קמ"ב אות ג' קה"ס סי' י"א אות י"ד:

פד) אם נמצא שם אדני מלא וא"ו יגרור את הוא"ו וימשוך את הדל"ת לקרבה אל הנו"ן ואין בזה משום מוחק את השם כי וא"ו זו לא נתקדשה כיון ששם זה אינו רק ד' אותיות א"ר סי' קמ"ב אות ג' קה"ס סי' י"ב אות ח' ופשוט שצריך לעשות זאת לשם ק"ה לשכ"ה חקירות ו':

פה) כ"ף של שם אלהיך שעשה גגה רחב יותר מרגלה אם יוכל למשוך את הרגל עד שיהיה כפלים כגגה שפיר דמי ואם אינו יכול ימחוק כל הגג שנעשה בפיסול ויכתבנו כמשפטו ולא ימחוק הרגל מג"א סי' ל"ב סע"ק כ"ו אמת ליעקב בפיסול נגיעת אות באות אות כ"ז לד"א סי' י"ב או' כ"ז קה"ס סי' י"ב אות י"ג ויזהר שלא להתחיל את הגרירה מקצה הגג אלא ממקום סמוך להרגל קה"ס שם:

פו) מעשה בסופר שבפסו' ויאמר ה' אלהים אל הנחש דלג את שם אלהים ונסתפק אח"כ מה היתה כוונתו בכתבו תיבת אל אם היתה כונתו רק לתיבת אל ואת שם אלהים שכח לגמרי או אולי היתה כוונתו לכתוב את השם וכתב שתי האותיות אל שכח וכתב הנחש [הורה המורה כי למחוק תיבת אל אינו רשאי שמא קדשו ולמחוק תיבת הנחש ולהשלים את השם לשתי האותיות אלו אינו רשאי דשמא לא קדשו ע"כ] קדור תיבת אל ויכתוב מחדש את השם הקודש קס"ה סי' י"א אות ט"ו וכת' קס"ה שם בלשכ"ה אות כ"ז הא דאמרינן דאין למחוק תיבת אל היינו משום דהסופר בעצמו נסתפק אבל אם נמצא כן בס"ת היה נראה להתיר למחוק תיבת אל ועוד איזה תיבות להכניס את השם אלהים כי קרוב לוודאי שכיון לכתוב אל הנחש ושכח לכתוב את השם אלהים כי רחוק מאד מאדם המעורר כוונתו לכתוב לשם ק"ה ובעודו בכונה ההיא יכתוב רק שתי אותיות ראשונות וישכח כוונתו ולא ישלימו ועוד שהרי אסור להפסיק באמצע כתיבת השם שאפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו כדי שלא יסיח דעתו מן הכונה ואיך נאמר שכתב ב' אותיות ראשונות לשם קדושת אלהים והפסיק וטעה:

פז) ס"ת שנמצא בפסוק ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי שהיו חסרים ב' תיבות אל יוסף והיה כתוב ויאמר יעקב אל שדי ויש ספק אם הסופר קדש שם אל או לא יש שכתבו לכתוב בין השיטין למעלה בין תיבת אל ובין תיבת שדי יוסף אל ויקדש שם אל ויש שכתבו לתלות תיבות אל יוסף בין תיבת יעקב ובין תיבת אל וה"ה לקלוף איזה תיבות מקודם כדי להכניסם והביא דבריהם קה"ס סי' י"א אות כ"ו בלשכ"ה והסכים לסברא אחרונה ונתן טעם לדבר וכתב עוד וז"ל אמנם כל זאת אם הסופר הוא בר אוריין אבל אם יש לחוש שהסופר כתב בלי הבנה נלע"ד דיש לקדור תיבת אל עם איזה תיבות שלפניו ולדבק מטלית ולכתוב עליו כל החסר עכ"ל ולמנהגנו שקולפין את השם אם אירע כה"ג יקלוף תיבת אל שלימה וגם איזה תיבות כדי להכניס החסר:

חף) ענין כתיבת שמות הקדושים ומחיקתם חמיר מאד ובקל יכול הסופר ליגע באיסור דאורייתא על כן בכל ספק וספק שיארע לו בכתיבת שמות הקדושים או מחיקתן אל יעשה דבר מלבו הן להכשיר הן למחוק אלא ישאל את פי מורה אשר כהלכה יורה מלא"ש כלל ט' סוף אות כ"ד ואם אירע סופר שמחק שם שאינו נמחק אפי' במזיד לא נפסלה היריעה ומ"ש בב"י בשם הר"י בן הרא"ש הוא חומרא בית יהודה ח"ב סי' י"ט ברכ"י סי' מ"ב זכ"ל בדיני ס"ת:

פט) סעי' י"ג כלי שהיה כתוב עליו שם וכו' וטסי של כסף שתולין בצוארי התינוקות שבהם חקוק שם שדי או אזכרות אחרות ופסוקים וכיוצא כיון דעשוי מתחלה לכך אין דינם ככלי אלא טעון כולו גניזה דכולו תשמיש לקדושה וגם אין חילוק אם חקקן ישראל או גוי דב"ש סי' של"ב ויש מתירין לחתוך מקום השם וגונזין אותו והשאר עושין בהם כל צרכם שו"ג אות ל"ג ואם כתוב שדי ברי"ש מותר למחוק דאין כאן שם ותיבה של חול בכתב אשורי לצורכו מותר למחוק דברי יוסף סי' מ"א ברכ"י אות ל' זכ"ל שם:

צ) שם קוצץ מקום השם וגונזו ולא סגי בקליפת השם מן הכלי אלא צריך שיחתוך ויקוץ מעבר אל עבר שמקום השם כולו נתפס בקדושתו גן המלך סי' מ"ב מלא"ש כלל ט' אות י"ב בחכמה אניה דיונה פרק ל"ד במאיל המלואים אות ב' ועיין לעיל אות כ"ט:

צא) הקודר את השם לא יטול כל אות לבדו אלא יקדור. באופן שיעלה כל השם כולו שלם בב"א בחתיכה אחת שאם לא יעשה כן הוי כמוחק את השם כיון שאין אותיותיו מחוברות זו לזו גן המלך סי' ע"ג:

צב) שם בהגה. ואסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר וכו' עיין בש"ת בא"ח סי' א' אות ג' שכתב בשם זקינו הגאון בעל תבואת שור שהתרעם על מה שרגילים לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים וכותבין בהם שויתי ה' וכו' שם בן ד' אותיות ושאר שמות מפני דעל הרוב אין משמרים אותם כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וע"ד שאמרו בר"ה דף י"ח דעל דבטילת אדכרתא מן שטרייא עשו י"ט וגם שעל הרוב בא לידי מחיקת השם לאשר עינינו רואות שהם הולכים לאיבוד ולהמחק ובפרט שכותבים עליהם שמות אשר לא כדת ע"ש והביאו פ"ת כאן אות כ"ו קה"ס סי' י"א אות כ"ח בלשכ"ה וכתב לשכת הסופר שם והנה בזמנינו נתחדש שעושין מפות לכסות בהם החלות בליל ש"ק ומדפיסים עליהם או שעושין בהם במעשה רקמה סדר הקידוש עם שמות הקדושות נ"ל דיש לבטל ג"כ מטעמים הנ"ל וגם מפני שהם עשויות להתכבס וקרוב חשש מחיקת השם ח"ו עי"ש:

צג) עיין בת' נוב"י מה"ת יו"ד סי' קפ"א שנשאל בביהכ"נ אשר למעלה מן הארה"ק קבעו אבן אשר נחצב בו למספר השנה אלהי צבאות וכתב שם שאין נכון לעשות כן כי דרך בזיון הוא לעשות שמה"ק למספר השנה ע"ש והביאו פ"ת באות הנ"ל לשכ"ה שם:

צד) טבעת שחקוק עליה שם צריכה גניזה ואסור לחתום בה דמבזה שמו של הקב"ה ועוד דמשחק שחיק ליה וגורם למחיקת השם אניה דיונה פרק ל"ד אות א' ובשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"מ כתב דאם מחופה הטבעת בכיסוי עור שרי להניח ביד לסגולת שמירה ואף דנהנה משם עי"ז שמניחו באצבע לשמירה ולהצלה זה מקרי להגן עי"ש והביאו פ"ת אות כ"ז:

צה) היה שם חקוק באבן שבטבעת האבן אסור אבל הטבעת אין בה שום חשש אניה דיונה שם אות ב':

צו) גוי שחקק שם בן ד' על חותמו אם גם שמו חקוק שם ודאי חקקו לעצמו ואפ"ה יש להחמיר ולגנזו אניה דיונה שם אות ג':

צז) טבעת של פרקים שעל כל פרק ממנו כתוב אות אחד משם מותר לסדרה ולפרקה ואין בה משום מחיקת השם ברכ"י אות כ"ט בשם תשו' חו"י סי' ט"ז וכ"כ בס' בני יונה בשם תשו' הנ"ז והביאו פת"ת אות י"ז אניה דיונה שם אות ד' והטעם כתב בני יונה בשם הנז' וז"ל דכיון שנעשה לפרק ולסדר מותר לפרק ואין בזה משום מוחק דלפירוק קיימא ועפ"ז נהגו התר מסדרי הדפוס שמפרידין אותיות השם. ואפשר דבדפוס קיל טפי שהם מהופכים כחומר חותם, וכן המניחים תפילין ועושין על היד כדמות אותיות שדי ואח"כ מסלקין מעל היד והכל בהיתר אחד ואני נוהג למנוע בכל זה עכ"ל. והביאו פת"ת שם. ועתה בזמנינו נתחדש אצל מסדרי הדפוס שלאחר שסדרו האותיות לוקחים צורתם בכרתון הנקרא בלע"ז סטאראנייפ ואח"כ כשיצטרך להם להדפיס מזה המין מתיכין אבר על אותו הכרתון ויהיו צורת האותיות שבכרתון על האבר ההוא וחוזרין להדפיס על אותו אבר ואח"כ כשגומרין ההדפסה מתיכין אותו האבר כדי לחזור ולהתכו על כרתון אחר ולהדפיס בו פ"א ואע"פ שיש בו שמות הקודש וסומכין על טעם זה מפני שהאותיות מהופכים כחומר חותם שרגלי האותיות של ימין יהיו בשמאל ושמאל בימין וזה לא תקרא אותיות כלל כנראה בחוש הראות ועוד נראה לתת טעם אחר שרוב הפו' מסכימים שהדפוס לא מיקרי כתיבה כמבואר לעיל סוף סי' ער"א ואע"ג דלענין אסור מחיקת השם לא שני לן בין כתיבה לדפוס כמבואר לעיל אות ס"ה בכה"ג דהאותיות מהופכן ואין צורתן עליהן וגם לא נעשו ע"י כתיבה אפשר דיש להקל ועוד יש לומר דהא אמרינן לעיל אות נ"ה דאם כתב השם שלא במתכוין מותר למוחקו וכ"כ בד"ה בשם סמ"ק והב"ד לעיל אות נ"ב וא"כ ה"נ כשלוקחין צורת האותיות בכרתון שקורין בלע"ז סטאראטיפ, או בעופרת אין מתכוונין להשמות אלא רק לקחת צורת האותיות יהיו מה שיהיו וממילא נלקח גם צורת השמות וא"כ בצירוף כל אלו הטעמים אפשר דיש להקל: מיהו הקרטון עצמו שהאותיות כתובין כסדרן צריך להזהר שיעשו בענין שלא ימחקו ממנו אותיות השם ועיין לעיל אות צ"ד ודו"ק:

צח) קמיעין הנכתבים בקדושה ויש בהם שמות כגון הוי"ה במילואו וכן שם ב"ן ס"ג ע"ב אסור למחוק פרי הארץ ח"ב יו"ד סי' ט"ו זכ"ל בדיני ס"ת אבל שמות המלאכים יכול למחוק זכ"ל שם:

צט) שם הוי"ה שהיה כתוב בדיו אסור לכתוב בתוכו ר"ל על גביו בתוך כל אות ואות שם הוי"ה אחרת משאר מיני צבעונים דהוי מוחק אבל שם שהיה כתוב כתב לבונאה ר"ל שהוא לא כתב כלום אלא שכסה הנייר בדיו והניח צורת האותיות הוי"ה חלק זה אינו כתב כלל ושרי לכתוב בתוכו שחור על גבי לבן שם הוי"ה אחרת זכ"ל שם:

ק) שם בהגה ויש נזהרים אפי' במלת שלום וכו' עיין ש"כ אות ט"ז שכתב וז"ל ורוב העולם אין נזהרים בזה וכ"כ בת' הרא"ש כלל ג' סי' ט"ו דמותר עכ"ל ועיין עוד ברכ"י א"ח סי' פ"ה אות ח' ובסי' זה אות מ"א:

קא) שם שלא לגמור כתיבתו עיין בת' הרדב"ז סי' ר"ך שכתב וז"ל שמה שיש ליזהר שלא לכתוב שלום מלא היינו בזמן שאילת שלום דבאותה שעה מתכווין לתת שלום לחבירו מאת בעל השלום כמו שאמר בועז לקוצרים ה' עמכם שזו כוונת הנותן שלום לחבירו אבל אם בא לכתוב בכתב שיש שלום בעולם או בין פלוני לפלוני וכיוצא בזה שהוא ספור דברים ואינו בשעת שאלת שלום אין צריך ליזהר וכותב אותו שלם וליכא קפידא בהכי שהרי אינו מכוין לשם ולא חייל עליה קדושה עכ"ל והביאו ברכ"י בשיו"ב אות ה' פ"ת אות כ"ח:

קב) אסור לתקן דפי הספרים הקרועים לדבק עליהם נייר חדש דמוחק השמות שבדפים עי"ז הדבק זכ"ל בדיני ס"ת:

קג) כתבי קודש כולם ופירושיהם וביאוריהם אסור לשורפם או לאבדן ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות הרמב"ם פ"י מהל' יסוה"ת ועיין לעיל באות נ"ה:

קד) מה שהסופרים מתקנים ס"ת ישנות ומעברים קולמוס על האזכרות כיון שנשאר רושם הדיו הא' אין בזה משום מוחק דדוקא דיו ע"ג סקרא אסור אבל דיו ע"ג דיו מותר ח"ס חי"ד סי' רנ"ו אמ"ש כלל ט"ז אות ו' בשולי היריעה קה"ס סי' י"א אות ב' בלשכ"ה פ"ת אות ו' (ועמ"ש דבעינן השם כסדרו עי' בדברינו לעיל אות ע"א) ועיין בדברינו לא"ח סי' ל"ב אות קמ"א: