א) סעי' א' ס"ת שכתבו אפיקורוס וכו' הוא מין האדוק בע"ז ומסתמא לשם ע"ז כתבו, לבוש סעי' א' ט"ז סע"ק א' ש"כ סע"ק א' והשו"ג או' ב' כתב לאו דוקא אדוק בע"ז אלא אפי' אין בו אלא מדה אחת רעה מכל אלו שכתב הרמב"ם פ"ג מהל' תשובה הל' ז' ח' במינים ואפיקורוסים ישרף שודאי כיון שיש לו מדה רעה אחת מכל אלו לא כתב אזכרות שבו לשמן כ"ש עבוד עורות לשמה עי"ש ועיין יד אהרן או"ח סי' ט"ל בהגב"י:

ב) שם ישרף ובאו"ח סי' ט"ל סעי' ד' גבי תפלין כתב די"א דיגנזו עיין בדברינו שם או' כ"ד:

ג) ס"ת שכתבו א' כשהיה נחשד מאד שהוא מכת המאמינים בשבתי צבי שבור שחיק טמיא ואח"ז נתברר הדבר שכן הוא שהוא מכת הרשעה מצוה לשורפו אף שבעת שכתב הס"ת לא היה אלא נחשד. תשובה מאהבה ח"א סי' ק"י פ"ת אות ב' אניה דיונה פרק מ"ו או' א' אך בת' הגאון נוב"י ז"ל בסי' קי"ב או' ג' מבואר דאם לא היה בעת הכתיבה רק נחשד אין לשורפו רק טעון גניזה עי"ש פ"ת שם:

ד) ס"ת שכתבו א' מן הקראים אף שהרמב"ם ז"ל מונה אותם בכלל המינים אפ"ה לא ישרף דלא נקראו מינים לענין זה כלל ומי ששורף אותם עובר משום לא תעשון כן אלא טעון גניזה ואסור לקרות בו בצבור פ"ת שם בשם הרדב"ז ח"ב סי' תשע"ד:

ה) ספרי תפילות שמדפיסים עכו"ם אסור להתפלל בהם מהר"א הלוי בשו"ת זקן אהרן סי' קע"א ומהר"י פן פורנא האריך בצדדי ההיתר ברכ"י אות ב' ועיין בשיו"ב אות א' שכתב דמדברי ספר חסידים יש סמך גדול להחמיר כהרב זקן אהרן:

ו) שם כתבו כנעני יגנז אפי' כתבו למכור לישראל ש"כ סע"ק ג' בא"ה סק"א:

ז) שם נמצא ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבו יגנז ואפי' בבית אין קורין בו ביחידות ולא דמי לאותן שמנה הרמב"ם בפ"ו מהל' ס"ת שהן כחומש ט"ז סק"א חדושי הגהות שבב"י אות א' אניה דיונה פ' מ"ה אות ה' ודלא כהשגת נקה"כ וכן כל פיסול שאינו מוכח כגון שאינו מעובד לשמה כתב הט"ז שם יש לאסור לקרות בו אפי' ביחידות שמא יקרא בו בצבור ולא סמכינן אסימן או אכתיבה אבל נקה"כ השיג על דבריו עי"ש ואע"ג דאניה דיונה פרק מ"ז במאיל המלואים אות כ' דחה דברי הנקה"כ מ"מ יש לסמוך על הכתיבה על העמוד או על הדפין שס"ת זה פסול ויקרא בו ביחידות כמ"ש הנקה"כ עיי"ל אות כ"ו וכ"ז:

ח) שם נמצא ביד כנעני וכו' יש מי שמכשיר וכו' ובא"ח סי' ט"ל סעי' ו' גבי תפלין כתב סתם דכשרים עיין בדברינו שם אות כ"ז הטעם:

ט) שם יש מי שמכשיר וי"א יגנז משהביא מרן ז"ל סברת האוסרים באחרונה משמע דהכי ס"ל ובפרט שהביא סברת האוסרים בלשון רבים עיין באה"ג ועיין בדברינו ריש סי' ע"ר:

י) שם וחייבים הצבור לקנותו ממנו בכדי דמיו וכו' ומשמע בש"ס דאין לומר לגוי שיתן לו בזול יותר מדאי פן יכעוס וישליכה למקום האבוד ב"י ט"ז סע"ק ב' ש"כ סע"ק ה':

יא) שם או יותר מעט ולגונזו וכו' אבל במקום דטעון שריפה א"צ ליקח מהם עיין בדברינו לאו"ח סי' ט"ל סוף אות כ"ח:

יב) שם ואם רצה להעלות בדמיו וכו' מניחין אותו בידו כתב ט"ז סע"ק ב' כשהגר רוצה הרבה יותר מכדי דמיו לא יסלק וימשוך ידו ממנו תיכף אלא צריך לעסוק עמו בדברי ריצוי אולי ימכרנו בכדי דמיו מעט יותר ואם אח"כ עומד בדעתו אז מניחין בידו וילך לו ולא קודם לזה באה"ט סע"ק ב' קה"ס סי' א' אות ו' ועיין בדברינו שם אות כ"ט:

יג) שם ואם הוחזקו שבזזו הכנענים וכו' וה"ה במקומות שאין הגוים יודעים לכתוב דאמרינן מסתמא בזזו אותה ש"כ סע"ק ה' אניה דיונה שם אות א' קס"ה שם אות ה' ובזמן הזה כל הסתו"ם הנמצאים ביד גוי בידוע שהם של ישראל שגנבו או אבדו וקורין בהם מפני שאינן בקיאים בכתיבה שלנו שו"ג אות ז':

יד) סעי' ב' גר שחזר לסורו וכו' אין ראוי לסמוך על הצדוקים בדבר שאינו ניכר כמו עבוד לשמו וכתיבת האזכרות לשמן ותפירה בגידי טהורה מהריק"ש בשם כפתור ופרח ברכ"י אות ג':

טו) למכור ס"ת לבני מקרא אף שמכבדין אותו אם הוא כשר אסור שמביא את השם לידי גניזה ואם כתוב ע"ג עורות שנעבדו שלא לשמן וגם האזכרות כתבן שלא לשמן אפ"ה אסור למכור להם דכשיראו שסופרי ישראל מוכרים להם יבוא ישראל לקנותו מהם אבל יכול לעשות בס"ת שרוצה למכור להם כל הפתוחות סתומות וכן הסתומות פתוחות דמינכרא מילתא הרב מהר"י זיין בתשובותיו שערי ישועה כ"י יו"ד שער ט' סי' ז' ברכ"י אות ד':

טז) למכור לבני מקרא ס"ת פסול שרי הרדב"ז בתשובותיו כ"י סי' אל"ף מ"ו וכן הסכים הרב מהר"י זיין בת' הנז' וכתב שם מעשה רב שבעה"ק ירושלים ת"ו בזמן הרה"ג המג"ן בהסכמת כל הרבנים מכרו ס"ת פסול לבני מקרא ודלא כהגו"ר כלל ב' סי' ל"א דאסור ברכ"י אות ה':

יז) סעי' ג' ס"ת שכתבו מסור וכו' עיין בדברינו לאו"ח סי' ט"ל סעי' א' בענין כתיבת תפלין וה"ה לכתיבת ס"ת עיין לבוש סעי' ג' ט"ז סע"ק ג' ש"כ סע"ק ז' וכ"כ האחרונים:

חי) שם ישראל מומר וכו' סופר סת"ם שנתגלה ע"י עדות וראיות שהרשיע ומכר תפלין חסירי פרשיות כל מה שכתב אחר רשעתו יש לפסול אותו אבל מה שכתב קודם חטאתו אין לפסול ויעמוד על חזקתו חת"ס חא"ח סי' ז' אניה דיונה פרק מ"ו אות ב' ג' ונ"ל דאם אח"כ תתגלה דעתו שהיה פסלן מקדמותו כגון שפתח א' תפלין שכתב ומצאן בתי אכזב שחצי פ' עזוב כל תפלין ומזוזות שכתב בינתים פסולות ואע"ג דהוי רק עד א' נאמן יען דעתו הגלות נגלות. אניה דיונה שם אות ד' ועיין פ"ת אות ח' ובחת"ס שם ובאניה דיונה שם במא"ה אות ד':

יט) סעי' ד' ס"ת שכתבו ממזר וכו' משמע דכל הס"ת פסול וכ"כ ש"כ סע"ק ח' ברכ"י אות ו' אבל תפלין שכתב כשרים ברכ"י שם והבאנו דבריו באו"ח סי' ט"ל אות י"ד וכ"כ בה"י אות ב' וכן פצוע דכה מותר לכתוב תפלין בה"י שם אבל לכתוב ס"ת כתב בה"י שם דלטעם המרדכי דכשיגיע לפסוק לא יבא ממזר וכו' ה"ה כשיגיע לפסוק לא יבא פצוע דכה וכו' אבל לטעם שאין מוציא רבים י"ח לא מצינו זה גבי פצוע דכה ועיין ברכ"י אות הנז' ודוק:

כ) סעי' ה' ס"ת שאמר הסופר לאחר שיצא מידו וכו' הנותן מעות לחבירו לכתוב לו ס"ת ונמצא בו טעות וצריך לשכור מי שיגיהו אם הם טעוית שדרך הסופרים לכתוב אותם אין הסופר חייב כלום ומיהו אם טעה כ"כ שאין דרך הסופרים לטעות חייב וכ"ש אם טעה בו כ"כ שיפסול הס' לגמרי ודברים הללו תליים במנהג המקומות אם מנהג המקום שהכותבים אינם מגיהים אותם אף זה שקבל עליו סתם אין עליו להגיהו ואם הסופר הגיהו מעצמו חייבים הבעלים ליתן לו שכרו ואע"פ שלא עשה מדעתם ואם מנהג המקום שהכותבים מגיהין אף זה כשקבל עליו סתם על דעת להגיהו קבלו שכנה"ג הגה"ט אות ג' בשם ת' הרשב"א סי' אל"ף וכ"ז והביאה הרב בעל המפה בח"מ ס"ס ש"ו והרב"י ס"ס של"ג ועיין ח"מ ריש סי' ו' שע"ה ויו"ד ריש סי' רע"ט:

כא) ס"ת שתקן וכ"ש שכתב אדם אחד שאינו יודע שח"ת פסול אפי' אם אומר שלא עשה כן פסול דמלתא דלא רמיה לא אדעתא פ"ת אות י"א בשם חמודי דניאל ועיין לעיל סי' א' סעי' ג':

כב) שם לפיכך אם אמר ס"ת זה וכו' אפי' אומר רק על יריעה א' שנעבדה שלא לשמה אמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרה נאמן לפסלה אניה דיונה פ' מ"ז אות ד':

כג) שם מתוך שנאמן להפסיד שכרו משמע אם כתב לו בחנם כגון במתנה וכה"ג אינו נאמן כיון שיצא מתחת ידו ש"כ סק"ט וכ"כ ב"ח אניה דיונה שם אות ו'

כד) שם מתוך שנאמן להפסיד שכרו וכו' היינו אם לא נתן שכרו אבל אם נתן לו שכרו אינו נאמן ד"מ אות ב' פרישה אות ו':

כה) שם מתוך שנאמן להפסיד שכרו וכו' דוקא אם הס"ת עדיין ביד האיש שמכר לו הסופר אבל אם מכרו אותו האיש לאחר והרויח בו אינו נאמן דאם אתה מאמין לסופר אתה מוציא ממון מיד האיש שמכרו ע"פ ע"א והתורה אמרה לא יקום ע"א באיש להוציא ממון על פיו שבו"י ח"ב סי' ע"א פ"ת אות י"ב:

כו) שם בהגה מיהו בשכר חומש וכו' דהא מ"מ לא גרע מחומש וכ"כ הלבוש אניה דיונה שם אות ד' ודלא כט"ז סע"ק ה' ועיין בנקה"כ שהשיג עליו:

כז) וכד משתמש בה במקום חומש צריך לעשות בה סימן למען שלא יטעו לקרות בה בצבור ויכתוב על גליוני הדפין מלת פסול או ימעט גליונה ויניחנה על שיעור גליון של חומש אניה דיונה שם אות ה' בשם בנ"י