א) סעי' א' מזוזת יחיד נבדקת וכו'. ביומא דף י"א פי' רש"י נבדקת שמא נרקבה או נגנבה ופי' נבדקת אם נגנבה א"צ לבדוק מבפנים וע"ז סומכים רובא דעלמא דאין בודקין אם נרקבה והרמב"ם כתב כפי' הא' ונכון לכל י"ש להחמיר הרד"ק בהגהותיו כ"י ולי הדל נראה דלא שייך כאן לומר דסומכין על פי' הב' דרש"י כתב ב' חששות ושניהם יש לחוש ואינם פי' חלוקים וזה פשוט ולכן לא מצד חומרא נכון לי"ש להחמיר כי זה כל האדם חייב לקיים הדין דליכא למ"ד דאין לחוש לנרקבה ודוק היטב שיו"ב זכ"ל ח"ג אות מ':

ב) וכתב השו"ג אות א' משמע דדוקא משום הך חששא דנרקבה או נגנבה הוא דצריכה בדיקה אבל לא משום שמא נטשטשו האותיות א"כ עכשיו שנהגו ליתנה בתוך שפופרת של זכוכית או של קנה או כל דבר כדלעיל ר"ס רפ"ט כדי שלא תכלה מלחלוחית הכותל כמ"ש התו' בפ' השואל את הפרה דף כ"ב ע"א א"כ אין צריך בדיקה דאין לחוש שמא נרקבה דשפופרת שומרה ואי משום נגנבה הא קחזינן שהיא במקומה ונראה דמש"ה הקילו בבדיקתה שאין בודקין אותה אפי' פעם אחת בשבוע עכ"ל וכ"מ בב"י א"ח סי' ט"ל דאין חוששין לטשטוש ועיין בדברינו לשם אות מ' ובאו' שאח"ז:

ג) אמנם עיין בשבחי רבינו האר"י הקדוש זיע"א שכתב דצריך לעשות הגהה למזוזה כדי שלא יכנסו רוחות בבני הבית יע"ש וזהירי אינשי דכשמתרבים העכברים בלילות ולפעמים נושכים אזי תכף בודקין המזוזות לעשותן הגהה ע"י סופר מומחה ומגיה היטב רו"ח אות א' עי"ש ועיין פ"ת אות ג':

ד) שם מזוזת יחיד נבדקת וכו' מי שיש לו הרבה מזוזות קבועות ובדק שלש מהן ומצאן כשירות אפ"ה צריך לבדוק כל שאר המזוזות שקבע בו בפרק במעמד שלשתם הכשרות דלא כל המקומות שוות הרב החסיד מהר"י מולכו בת' כ"י סי' קמ"ב ברכ"י אות א' זכ"ל ח"א אות מ' פ"ת אות א':

ה) שם נבדקת וכו' כתב בספר חמודי דניאל כ"י מי שקשה עליו להוציא המזוזה ולבודקה ורוצה להניח מזוזה אחרת אסור משום בל תוסיף ויזהר כשיוציא את המזוזה שלא לפסלה פ"ת אות ב' ועיין ט"ז בא"ח סי' ל"ד סע"ק ב' מג"א סע"ק ג' א"ר אות א' ושאר האחרונים על סימן הנ"ל בענין בל תוסיף:

ו) שם ושל רבים וכו' פי' רש"י של רבים שערי חצרות ומדינות ועיירות פעמים ביובל דכל דבר שהוא של רבים אין להטריח עליו הרבה שאם תטריח יהיה כל אחד אומר יעשו חברי. וכתב ב"ח נראה דאפי' בית   שיש בו הרבה בעלי בתים ועושים ביחד מזוזה אחת בפתח הסמוך לר"ה נקראת של יחיד דאין נקרא של רבים אלא שערי חצרות ומדינות ועיירות והכי משמע מפי' רש"י וכ"כ ח"ס חי"ד סי' רפ"ג בענין בית של ג' שותפים שיש בו יותר מארבעים מזוזות הקבועים בפצימי עץ דבעי בדיקה כשל יחיד והביאו פ"ת אות ג' ודלא כהשו"ג אות א' (ומ"ש לפי' רש"י דיהוב טעמא דברבים אם יטרחו עליהם לבדוק וכו' כל אחד אומר יעשה חברי אדרבא כ"ש ברחוק זמן כל אחד שוכח לבדוק בסומכו על חבירו שהוא יבדוק וכו' אינה קושיא דאדרבא אין כאן דכיון דהזמן מרובה כ"כ אין כ"א סומך על חבירו בשביל טרחא מועטת כזו ומ"ש שם ליתן טעם אחר על הברייתא דטעם בדיקה אינו משום רקבון וגניבה אלא משום שמא יכנס בה ע"ש וכו' וכתב לחלק בשל רבים שהרבה בני אדם ממשמשים בה אין העש חונה שם במהרה כי אם לאורך ימים והביא ראיה מהספרים. דספרים שיד כל אדם ממשמש בו אין בו עש וספרים ישנים שאין קורין בהם כי אם פעם ביובל עש אוכלם וכו' אינה ראיה דהא דספרים שהרבה בני אדם ממשמשים בה אין העש חונה שם הטעם כיון דבשעת שממשמש בה פותחה א"כ אם נכנס בה עש נופל ומש"ה אין העש אוכלם אבל המזוזה שהיא כרוכה בשעה שממשמש בה אינו פותחה כ"א מניח ידו עליה מבחוץ אם נכנס בה העש אינו נופל מחמת זה אלא עיקר הטעם כמ"ש רש"י):

ז) אם הסיר המזוזה לבודקה ודעתו לחזור ולקובעה יש להסתפק אם יברך כשחוזר וקובעה הרב לשון למודים א"ח סי' ט' והרב אדמת קודש ח"א סי' י"ח מסיק דצ"ל עי"ש והב"ד ברכ"י סי' רפ"ו אות יו"ד זכ"ל ח"א אות מ' ועיין פ"ת סי' רפ"ט אות א' וא"כ סב"ל וכ"כ אמ"ש כלל כ"א אות ב' דלא יברך והיינו אם בא לקובעה באותה שעה תכף אחר הבדיקה אבל אם שהה בנתים ועשה הסח הדעת שעסק בעסקים אחרים כל כהא יברך כשיבוא לקבוע אותה עיין בן איש חי הלכות שנ"ב בפ' כי תבוא סוף אות ח':

ח) סעי' ב' השוכר בית מחברו וכו' עיין יפה ללב ח"ג אות א:

ט) שם בהגה ואפי' שכר בית בחזקת שיש לו מזוזה עיין ברכ"י אות ב' מ"ש בענין אם הוא להיפך ששכר בחזקת שאין לו מזוזה כדי לקיים מצוה זו ואח"כ מצא שקבע המשכיר מזוזה אי הוי מקח טעות עי"ש:

י) שם וכשיצא לא יטלנה בידו. שם בבריתא מביא מעשה ע"ז באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו ר"ל. ב"ח ואפי' וזה נכנס וזה יוצא ובה שעתא שניהם היו נכונים זה להוציא מזוזתו וזה להכניס את שלו תיכף לא יטלנה דלא פלוג רבנן ברכ"י אות ה' זכ"ל או' מ' פ"ת או' ז':

יא) שם וכשיצא לא יטלנה בידו עיין ברכ"י אות ג' שכתב דאם הוא מקום שאינו מוצא מזוזה לבית שהוא רוצא עתה לדור בו והיא רחוקה ממנו שתבוא לידו כדאי הם הגאונים רבינו האי ורב אחא שאמרו דאם קבעה מיד בבית אחר לל"ב לסמוך עליהם בשעת הדחק:

יב) שם וכשיצא לא יטלנה בידו ומהאי טעמא פסק בשו"ת שיבת ציון סי' ק"י במי שמכר ביתו ולא כתב עם כל מה שבתוכו ורוצה המוכר לטול המזוזות הקבועים ביתדות בפתחי החדרים או ישלם לו דמיהם. וכתב דהדין עם הלוקח דאף דפסקינן בח"מ סי' רי"ד סי"א המוכר בית סתם לא מכר אלא כל מה שמחובר בטיט אבל מה שמחובר ביתדות לא מיקרי חבור משום דבגמרא הוא אבעיא דלא אפשיטא והמע"ה היינו דוקא בדבר שהמוכר יכול להחזיק בו גם אחר המכירה משא"כ במזוזות דאינו רשאי ליטול ואין לו אלא תביעת דמים א"כ נקרא הלוקח מוחזק ואפי' לצאת י"ש א"צ לשלם לו עי"ש פ"ת או' ח':

יג) שם בהגה ואם הקפיד על מעותיה וכו' אבל ב"י כ' בשם ה"ר מנוח טוב לשלם לו אבל אין מוציאין ועיין באה"ג או' ו' שו"ג או' ה' ברכ"י או' ד':

יד) שם ואם שכר הבית מעכו"ם וכו' ואח"כ בסוף השכירות יוצא משם נוטלה ויוצא וכן כששוכרו לעכו"ם יטלנה מיד קודם שיכנס לשם העכו"ם ש"כ או' ג':

טו) שם ואם שכר הבית מעכו"ם וכו' ואע"פ שדרכם של עכו"ם לשכור לישראל אחר. אך כיון שעכשיו אינו נכנס הישראל שני מיד יקח המזוזה בל"י:

טז) שם נוטלה ויוצא עיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קכ"ב שכתב דמה שאמרו נוטלה ויוצא הוא ע"ד חיוב משום דילמא אתי למעבד בה מידי דביזיונה פ"ת או' ט':

טו"ב) שם בהגה ועכו"ם שבקש וכו' עיין בת' באר שבע סי' כ"ו ובשאלת יעב"ץ ח"ב סי' קכ"ו וברכ"י או' ו' מ"ש בזה:

חי) סעי' ג' הכל חייבים וכו' והטעם איתא בקדושין דף ל"ד ע"א והביאו ש"כ סק"ד משום דהו"ל מצות עשה שאין הזמן גרמא ועוד דכתיב למען ירבו ימיכם והנהו נמי בעו חיים:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם ש' בסת"ר לפ"ק בש"א לחודש רחמים