Kol Yaakov on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א) סעי' א' וצריך שיהיו העורות וכו' אפילו בדיעבד אם לא עבדן לשמן פסול הרמב"ם פ"א מה"ת הל' י"א ב"י ב"ח ש"כ אות א' שו"ג אות ו' אמרי שפר כלל ג' אות ב':
ב) שם מעובדין ע"י ישראל לשם ס"ת וכו' אבל תיקון הקלף והשרטוט אין צריך שיהא לשמה. טור ב"י ב"ח ש"כ אות ב' לבוש אות א' שו"ג אות ז' א"ר בא"ח סי' ל"ב אות ט"ו ודלא כבני יונה הביאו פ"ת אות ח' שכתב דאם לא שרטט לשמה אף בדיעבד פסול וזה הוא דוקא לענין דינא אבל לכתחלה טוב לשרטט לשמה:
ג) שם שיאמר בתחלת העבוד וכו' ואם לא אמר בתחלת העבוד יאמר קודם גמר העבוד שהוא מעבד לשם קדושת ס"ת. ט"ז אות ג' שו"ג אות י"ב וי"א דבעינן דוקא שיאמר בתחלת העבוד אבל אם לא אמר כן בתחלת העבוד אע"ג שאח"כ בגמר העבוד אמר וגמר העבוד לשמה אין להתיר מלא"ש כלל ג' אות ג' בחכמה ואות ד' בבינה קה"ס סי' ב' אות ב' ואות ז' בלשכ"ה:
ד) ולא נקרא סייוע בעבוד אלא במעשה העבוד עצמו אבל לא במה שמסייע לתקן את העורות או להשחיר עורות של תפלין כי זה לא מעיבוד הוא ט"ז אות ג' מג"א בא"ח סי' ל"ב אות י"א דב"ש סי' י"ט ר"ז שם אות י"ב פרמ"ג מש"ז אות ה' מלא"ש כלל ג' או' ג' אניה דיונה פ"ו אות א' קה"ס סי' כ"ג אות א' אמ"ש כלל ג' אות ג' וכלל י"ט אות א' ודלא כשו"ת באר עשק סי' יו"ד דמתיר:
ה) שם שיאמר וכו' ואם לא אמר בפירוש אלא חשב בלבו שמעבד לשם קדושת ס"ת בדיעבד יש להכשיר הרמ"ע סי' צ"ד שו"ג אות ח' א"ר בא"ח סי' ל"ב אות ט"ו עטז"ק שם אשל אברהם אות י"א פתחי תשובה אות ז' באה"ג בסי' רע"ד אות א' קסת הסופר סי' ב' סעי' ג' מלא"ש כלל ג' בבינה אות א' וכן משמע מדברי מרן בא"ח סי' ל"ב סעיף ט' שכתב בזה הלשון טוב להוציא בשפתיו משמע דבדיעבד מחשבה סגי ועוד עיין לרבינו הגדול ח"ר עבדאלה בת' לא"ח סי' ז' והוא בסוף ספר זבחי צדק ח"ב שנשאל במי שקדש השם במחשבה וכן בדבור העורות של סת"ם אם מותר בדיעבד במחשבה לשמן וזו הלכה העלה כדעת רבינו זלמן סי' ל"ב דכתיבה לכ"ע בעי לשמה ופסול אפי' בדיעבד אם חשב לבד אבל בעבוד כיון דפלוגתא היא אי בעי לשמן בדיעבד כשר יעו"ש. ועיין לקמן סי' ער"ד אות א':
ו) ואם הכותים מעבדין על דעת ישראל לא סגי במחשבה אפילו בדיעבד עד שיוציא הישראל בשפתיו הרמ"ע סי' צ"ד א"ר סי' ל"ב אות ט"ו עטז"ק שם אשל אברהם שם אות י"א מלא"ש כלל ג' אות ה' בחכמה ובינה קסת הסופר סי' ב' סעי' ה' וכן סייעו קצת בסוף העבוד ולא אמר כלל לנכרי לא מהני א"א שם ועיין לקמן אות יו"ד:
ז) אם אמר בשעת העבוד לשם קדושת ס"ת בלבד ואח"כ רוצה לכתוב עליו תמו"מ לדעת מרן בב"י א"ח סי' ל"ב ובש"ע שם סעי' ח' ורוב הפוסקים מותר ויש פוסלין עבודת הגרשוני סי' כ"ה פנים מאירות ח"ג סי' י"א ויש לחוש לכתחלה עיין קה"ס סי' כ' אות ד' אבל אם עבדו לשם קדושת תמו"ם ואח"כ רוצה לכתוב עליו ס"ת לכ"ע פסול ב"י שם ט"ז סי' ל"ב סעיף ד' יד אהרן הגב"י שם רבינו זלמן שם אות י"א מלא"ש כלל " אות ב' קסת הסופר סי' ב' סעי' ד' מאיל המלואים באניה דיונה פרק ה' אות יו"ד אמרי שפר כלל ג' או' ג':
ח) אם רוצה להתנות על העורות בשעת העבוד שיכתוב עליהם מה שירצה או שיהיה רשות בידו להוציאם לחולין יש חלוקים לכן המובחר לעבד את העורות בפרטות לשם קדושתן את אשר לס"ת לשם קדושת ס"ת ולא יכתוב עליו אלא ס"ת בלבד ואשר לתפלין לשם קדושת תפלין ולא יכתוב עליו אלא תפילין ואשר למזוזה לשם קדושת מזוזה ולא יכתוב עליו אלא מזוזה ולא יוציא העורות לחולין אך אם אי אפשר לו לעשות כן יתנה בזה הלשון הריני מעבד עורות אלו לשם קדושת ס"ת על מנת שאם איני רוצה לכתוב עליהם ס"ת אכתוב עליהם תמו"ם או אוציאם לחולין ואח"כ אם רוצה לכתוב עליהם תמו"ם כותב ואם לא היה לו עסק בהם מותר להוציאם לחולין אבל לא יאמר הריני מעבד עורות אלו לשם קדושת ס"ת תמו"ם דמדאורייתא אין ברירא ואם כלל הכל הרי עבד את העורות לשם קדושת תמו"ם ואיך יכתוב על עור שעבדו לשם תמו"ם ס"ת דקדושה קלה לא מהני לקדושה חמורה י"א הגב"י סי' ל"ב פ"ת אות ט' ועיין מלא"ש כלל ג' אות ב' בחכמה ובינה קסת הסופר סי' ב' סעי' ד' וסי' כ"ה סעי' א' ובחקירה א' אות ל"ח:
ט) אם מעבד עורות לאחרים או מעבד ומוכר יתנה בזה"ל הריני מעבד עורות אלו לשם קדושת ס"ת ע"מ שיהא רשות בידי וביד הבאים אחרי כל מי שיגיעו עורות אלו בידו אם אינו רוצה לכתוב עליהם ס"ת יכתוב עליהם תמו"ם או יוציאם לחולין:
י) שם בהגהה. ואם מעבדן כותי יסייע הישראל מעט וכו' בדיעבד אפי' לא סייעו כלל אלא שאומר לנכרי שיעבדנו לשמו סגי בכך. ב"ח ש"כ אות ה' מג"א או"ח סי' ל"ב סע"ק י"א וכ"כ האחרונים. אבל דעת מרן בב"י דדוקא מסייע הישראל בשעת העבוד אבל אם לא סייע פסול וכן דעת השו"ג באות י"א ועיין בא"ח סי' ל"ב סעיף ט' א"ר שם סי' י"א אות א'. וכן נוהגים פה בגדאד יע"א כשלא היו עבדנין ישראל היו מסמנין העורות ונותנים אותם לתוך הסיד הישראל בידיהם ואומרים עורות אלו אנחנו מעבדין לשם קדושת ס"ת וכו' ואומרים ג"כ לגוי לעבדן לשם קדושת ס"ת. ועיין בדברינו לא"ח סי' ל"ב אות ל"ז:
וצריך שיאמר לנכרי שיעבדנו לשמו סמוך ברגע שהוא נותן את העורות לתוך הסיד ולא מהני מה שאומר לו קודם לכן ואם יש לנכרי פועלים ג"כ נכרים אזי ג"כ צריכים הפועלים ההם לעמוד שם כשהוא מצוה לעבדן לשמן מלא"ש כלל ג' אות ה"ו קה"ס סי' ב' אות ה' ואע"ג דמדברי מרן ב"י משמע אם מניח ישראל בתחלה לתוך הסיד לשמה ולא אמר לנכרי כלום ואח"כ מעבדן הנכרי הוי מעובדן לשמה מ"מ מב"ח משמע אם נותן ישראל עורות בעבוד ולא אמר לנכרי כלום אסור ויש לחוש לדבריו עיין פרמ"ג א"א סי' ל"ב אות י"א:
יא) ואם יש עבדנין ישראל לכתחלה יעבד ע"י ישראל ואע"ג דלדעת מרן אם ישראל מניחם לתוך הסיד מותר לעבד ע"י גוי לכתחלה ואפי' ביש עבדנין ישראל מ"מ יש מחמירין בית חדש לבוש א"ח סי' ל"ב סעי' ט' מחצית השקל שם סעי' י"א רבינו זלמן שם סעי' י"ב מלא"ש כלל ג' אות ה' קסת הסופר סי' ב' סעי' ה' מאיל המלואים באניה דיונה פרק ו' אות ב':
יב) סעי' ד' כתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף וכו' עיין פ"ת אות י"ב שכתב בשם ספר חמודי דניאל כי לכאורה נראה דוקא מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף כלומר הרבה מגויל והרבה מקלף אבל לעשות מטלית אחת או שתים אין קפידא וכן כתב בתשובת יכין ובועז ח"א סוף סי' כ"ד ס"ת של גויל חסר תיבות או פסוקים וגררו ממנו כמה שורות ונתלבן לא קרינן ביה מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף אלא דהוי כמנומר עי"ש והביאו בספר לד"א סי' י"ז אות י"ז וכתב שם אות י"ח סופרים המגיהים מנהגם לגרור שטה כדי לכתוב תיבה או שתים שחסרות ואין לערער עליהם ואם יהיו הטעיות רבים באופן שיהיה הס"ת כמנומר פסול וכן נוהגים פה בגדאד יע"א אם נמצא טעות בס"ת שחסר תיבה או שתים קולפים הגויל וכותבים על מקום הנקלף וצריך ליזהר באופן שלא יהיה מנומר:
יג) קלף שאחר עיבוד מושחין אותו בצבע לבן ועי"ז הקלף חלק אין לפסול מטעם דמפסיק הצבע מאחר שהוא דבוק ואדרבא יש מצוה להתנאות במצות לקיים זה אלי ואנוהו, הרב פמ"א ח"ג סי' ל"ב, והב"ד הברכ"י אות ו' זכ"ל חי"ד אות ס', אמנם מקום שנהגו כך בצבע הנ"ז צריך ליזהר מאד בזה שיהיה הצבע הלבן דק הרבה שלא יהיה בו ממשות ע"ג הקלף שאל"כ ע"י הגלילה והפתיחה יקפוץ מן הצבע הנ"ז ויהיה פרודים באותיות ותפסל ויהיה ברכה לבטלה ח"ו ועוד שאין מקיימין המצוה ואנחנו ראינו כמה פעמים שקפץ הדיו מן האותיות והיו פרודים ופסולים וע"כ כל הירא וחרד לדבר ה' העוסק במלאכת הצבע הנז' צריך שישים יראת ה' לנגד עיניו תמיד לבל יהיה מחטיא את הרבים ח"ו בביטול המצוה ובברכה לבטלה וישגיח מאד ע"ז בעשיית הצבע שלא יהיה רע או עב ואח"כ יגרום שיקפוץ דיו מן האותיות ויהיה פסולים ופירודים ויוקר החיוב מוטל על הב"ד שבכל מקום ומקום להשגיח ע"ז ועליהם תבא ברכת טוב:
סעי' ה'. ולא ישרטט בעופרת וכו' כתב הטור בשם ר"י דמ"ש במסכת סופרים מסרגלין בקנה לא בא לאפוקי סכין אלא עופרת וכיוצא בו שצובע עכ"ל וכתב המרדכי בהלק"ט בשם רבינו שמחה שלשון שרטוט הוא גומה וחריץ שיהא ניכר וקיים לעולם כגון לשרטט בברזל ולא סגי בשרטוט כדי שיהא ניכר לסופר שיכתוב בשוה יעו"ש בב"י שו"ג אות כ"ג ועיין בדברינו לא"ח סי' ל"ב אות לא:
יד) וצריך לשרטט קודם הכתיבה אבל אחר הכתיבה לא מהני ואפי' אם כתב איזה טעות וגררו ועי"ז נמחק השרטוט צריך לשרטט מחדש ואח"כ יכתוב לתקן הטעות. מלא"ש כלל ה' אות א' קסת הסופר סי' ג' אות ה':
טו) סעי' ו' ס"ת צריך שיכתבנו בדיו העשוי מעשן השמנים וכו' עתה הסופרים אין כותבים בזה הדיו מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. ברכ"י אות ז' זכ"ל יו"ד ערך ס':
טז) כשבאים לתקן תיבות או אותיות בס"ת הנכתב נכון לתקנם כעין הדיו שבו נכתב הס"ת. ברכ"י אות ח' פ"ת אות ט"ז זכ"ל שם:
יז) שם ואם כתבו במי עפצים וכו' עתה העולם נוהגים לעשות את הדיו אפי' לכתחלה ממי עפצים וקנקנתום ב"י א"ח סי' ל"ב ר"ז שם אות ד' קה"ס סי' ג' אות א' מלא"ש כלל ד' אות ב' ג' ועיין א"ח סי' ל"ב סעי' ג' ובדברינו (שם אות י"א י"ב י"ג י"ד אבל עפצים לחוד או קומוס וקנקנתום אפי' שניהם יחד פסולים מלא"ש שם אות ב' ועיין מטה יהודה סי' תרצ"א אות א' וכן נוהגים פה בגדאד יע"א מביאין עפצין ושורין אותם במים או מבשלים אותן ואח"כ נותנין בתוכה קנקנתום שקורין בערבי זא'ג (וכ"כ הערוך קנקנתום בלשון ישמעאל אל זאגא) כדי שתהיה שחורה:
יח) אפי' כתב מתחלה בדיו שחור ואחר זמן נשתנה מראיתו ונוטה למראה אדמומית או שהכהה מראיתו עד שאינו שחור עוד אפי' אות אחת פסול וצריך להשגיח על זה כי הוא שכיח טובא. מלא"ש כלל ד' אות ב' בחכמה קסת הסופר סי' ג' סעי' ב' ובתפילין ובמזוזה אסור לחזור ולתקנם משום שלא כסדרן מלא"ש כלל ח' אות ה' בחכמה ובינה שם קסת הסופר סי' ט' אות ט'. ועיין בדברינו לא"ח סי' ל"ב אות ק"מ קמ"א קמ"ב:
יט) שם בהגהה. וכן אסור לכתוב שום שם וכו' ואם כתב שם בשאר מיני צבעונים או בזהב אסור למוחקו. ברכ"י סי' רכ"ט אות י"ב פ"ת אות י"ח:
כ) יכול הסופר להניח בס"ת שמות הקודש פנויין ולכותבן אח"כ בקדושה ובלבד דלא לתחזי כמנומר שיהיה הדיו כדיו הכתוב מקודם והכתב ככתב הקודם שלא תהיה הכתיבה דקה וגסה יוסף אומץ סי' א' זכ"ל ח"ג אות ס' רוח חיים אות ג' מלא"ש כלל ט' אות ל"ב בבינה קסת הסופר סי' יו"ד סעי' י"ח ועיין אמרי שפר כלל ט"ו אות ח' ברכ"י סי' רע"ו אות ד' ועיין לקמן סי' רע"ו אות ו' כוונת כתיבת השם ולעיל בסי' ל"ה:
כא) סעי' ז' ס"ת צריך לכותבו בימין וכו' ואם שולט בשתי ידיו נמי צריך לכתוב בימין ואטר יד שמאל דידיה הוא ימין ואם כ' בימין פסול כמו בתפלין בא"ח סי' ל"ב סעי' ה' ש"כ אות י"ב שו"ג אות כ"ט קסת הסופר סי' ג' סעי' ז' אמרי שפר כלל כ' אות ה':
כב) אין לכתוב הס"ת ואף לתייג התגין בבתי ידים אף שראשי אצבעות הבתי ידים חתוכים בשגם הקור גדול, כי אינו כבוד לס"ת ברכ"י אות יו"ד פתחי תשובה אות י"ט, ויש מתירין אמ"ש כלל ב' אות וא"ו עי"ש:
כג) שם בהגה. יש אומרים שיש לכתוב בקולמוס של קנה וכו' יש מתירין לכתוב בנוצה ומ"מ מצוה מן המובחר לכתוב בקולמוס של קנה וכן אמרו חז"ל שזכתה קנה ליקח ממנה קולמוס לס"ת ואין לגזול ממנה מה שזכתה מאיל המלואים באניה דיונה פרק יו"ד אות ג' קסת הסופר סי' ג' סעי' ה' בלשכת הסופר מלא"ש כלל ד' אות ד' וכן נוהגים פה בגדאד יע"א לכתוב בקולמוס של קנה ואין להקל דאף למתירין לכתוב בנוצה לא התירו אלא משום שאין להם קנים חזקים כ"כ ואם יעשו מהם קולמוסים יצטרך הסופר לתקנם על כל שורה ושורה ועי"ז יהא הכתב משונה בכמה שנויים לשכת הסופר שם מלא"ש שם אמרי שפר כלל ד' אות ג' אבל במקום שיש להם קנים חזקים אין לכתוב אלא בקנה:
כד) שם שיש לכתוב בקולמוס של קנה וכו' כתב הט"ז שמעתי אומרים שאין בספרים הנדפסים קדושה כמו הנכתבים בכתב ולי נראה שאין חלוק בזה כלל שמעשה הדפוס הוא קודש ככתב ומביא ראיות מהש"ס דמוכח דהדפוס מקרי שפיר כתיבה ומשמע מדבריו דכשר לכתחלה לכתוב ס"ת ע"י הדפוס ויש עוד פוסקים דסבירא להו הכי. עיין ער"ה סי' תרצ"א אות א' אבל אחרונים העלו להלכה דהדפוס לא מקרי כתיבה. זרע אמת ח' יו"ד סי' קי"ז חוות יאיר סי' קפ"ד עקרי הד"ט ח"א סי' ל"ו אות נ"ג מאיל המלואים באניה דיונה פרק יו"ד אות ו' פתחי תשובה אות כ' קסת הסופר סי' כ"ח אות ז' בלשכ"ה ועיין בדברינו לסי' תרצ"א אות ג' דיש עוד כמה פוסקים דפוסלים הדפוס: