Kol Yaakov on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א) סעי' א'. ובין כל חומש וחומש ד' שטין פנויות וכו' אלו ד' שטין בין באמצע הדף בין בסופו בין בתחלתו או קצתן בסופו וקצתן בתחלתו ואפי' לכתחלה תשב"ץ ח"א סי' קע"ה ברכ"י אות ב' וכן נוהגין פה בגדאד יע"א לסיים לכתחלה כל חומש בסוף הדף:
ב) וכל זה למצוה ולא לעכוב אבל אם לא הניח ריווח כלל פסול, דלא נפיק בין חומש לחומש מכלל הפרשיות דאם שנה צורתן פסול הס"ת, הילכך אם לא שייר לפחות שיעור פרשה פתוחה פסול אפילו בדיעבד תשב"ץ ח"א סי' קע"ה מלא"ש כלל י"א אות א' בחכמה קסת הסופר סי' י"ד אות ב' פ"ת אות א':
ג) ואם שייר ג' שטין או ב' או א' או לפחות שיעור פ"פ בדיעבד כשר, מלא"ש כלל י"א אות א' בחכמה אמ"ש כלל ט"ז אות ט' פ"ת אות א':
ד) סעי' ב' לא ימעט הכתב מפני ריווח שלמטה ולמעלה וכו' פירוש כגון שכבר שרטט כל העמוד מ"ח או ס' שורות כפי המנהג שנוהגין הסופרים ולא דקדק שיהא מהשרטוט הראשון עד סוף הגליון למעלה ג' אצבעות ולמטה מהשרטוט האחרון עד סוף הגליון ד' אצבעות ואי אפשר לו לקלקל כל השרטוטין שעשה וישרטטנה מחדש ואם ישאיר מהשרטוט שלמעלה ושלמטה לא יהיה שוה השרטוט של יריעה זו עם שאר היריעות על כן הוא רוצה למעט בכך השטה העליונה והתחתונה שיכתוב כתיבה דקה כדי שישאר גליון כראוי לא יעשה כן שלא יהיה נראה הכתב מנומר אלא לא יקפיד על הגליון בדיעבד, פרישה אות ב' ט"ז אות ב' לבוש אות ב' מלא"ש כלל י"א או' ב' בחכמה קסת הסופר סי' י"ד אות ד':
ה) וכן לא ימעט הכתב מפני ריוח שבין שטה לשטה כגון אם שרטט באמצע הדף שני שטין דקין ואם יכתוב בכתיבה שהוא כותב לא יהיה ריוח כדי שיעור ביניהם לא ימעט הכתב מפני אותו ריוח לבוש אות ב' (ומ"ש הלבוש ריוח כדי שיעור צ"ל שאין ריוח כדי שיעור) שו"ג אות ז' קסת הסופר סי' י"ד אות ד' מלא"ש כלל י"א אות ב' בחכמה:
ו) שם ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה. פירוש כגון פרשה סתומה שצ"ל פתוחה באמצע וכתובה משני צדדין לא ימעט הכתב כדי להתחיל בסוף אלא יזדרז הסופר וישגיח מתחלה שיהיה לו ריוח כשיעור בלי שיצטרך לדחוק האותיות, מלא"ש כלל י"א אות ב' בחכמה קסת הסופר סי' י"ד אות ה':
ז) ואם אירע לו כן נוהגין הסופרים לכתוב אותיות קטנות דהיינו שארכן של אותיות כשאר האותיות ואך רחבן ממעטין וכן אין ממעטין עובי הקולמוס ובזה חושבין שאין נקרא שנוי כולי האי ומפרשים שזה שאמרו חז"ל שלא למעט הכתב וכן שלא להרחיבו היינו אם ממעטין או מרחיבין אורך ורוחב האות שזה הוי שנוי הניכר וכן אם לוקחין קולמוס אחר המשונה בעובי הוי שנוי הניכר אבל בלאו הכי לא מקרי שנוי ועל זה סומכין ודוחקין קצת וכן מרחיבין קצת כדי לסיים בסוף השורה ממש וכן שלא להוציא חוץ לשורה אפי' ב' אותיות במקום שאפשר שאומרים שיותר נוי הוא לספר לעשות הדף בשוה שלא תהיה שורה אחת נכנסת ואחת בולטת מהזהר להרחיב ולקצר כל שהוא באופן הנזכר שאינו משונה מחברותיה כ"כ ועכ"פ אין מרחיבין אותיות הכפולות שהם מנצפ"ך וכן יש אותיות צריכים להיות מרובעים דוקא ועיקר האותיות שמרחיבים הם א' ד' ה' ל' ק' ר' ת' ולפעמים מרחיבין גם מ"ם סתומה ואז לא ימשוך גגה לבד כ"א גגה ורגלה בשוה ככל מ"ם סתומה וצריך לדקדק עכ"פ שלא תשונה האות מצורתה שלא יהיה רי"ש כמו וא"ו וכן בי"ת או כ"ף כמו נו"ן וטוב מאד שלא יאריך שום אות פן תשתנה מצורתה מלא"ש כלל י"א אות ב' בחכמה קסת הסופר סי' י"ב אות ה' ובלשכה אות ד' אניה דיונה פרק ט"ו אמ"ש כלל ט"ז אות וא"ו ומנהגנו פה בגדאד יע"א אותיות שמרחיבים הם ל' ה' ד' ר' ת' ולפעמים עושים חי"ת פשוטה ומרחיבים אותה ולפעמים מרחיבים מעט מ"ם סתומה:
ח) סעי' ג'. לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלשה חוץ לדף וכו' ואם כתב שלשה חוץ לדף כשר בדיעבד כדלקמן סעי' ה' ועיין א"ח סי' ל"ב סעי' ל"ג ואפי' יש אחרת מותר לקרות בה, מרן ז"ל בספר בדק הבית דרישה אות ג' ד"מ אות א' כנסת יחזקאל סי' מ' פ"ת אות ג' ואם אפשר לתקן ויהיה הכתב בשוה כמו כל השורות שלא יהיה מנומר מצוה לתקן ואם יהיה מחמת זה מנומר או דחוק הרבה זה גרע טפי מג' אותיות חוץ לשטה פ"ת שם:
ט) שם אבל אם אין בה אלא שתי אותיות לא יכתבנה חוץ לדף ואם כתב אות אחת בתוך הדף ואות אחת חוץ לדף כשר ש"כ אות ב' א"ר סי' ל"ב אות נ"ג באה"ט אות ב' אניה דיונה פרק ט"ז אות ב' מלא"ש כלל י"א אות ג' בחכמה ודלא כהלבוש:
י) שם בהגה, ואפי' אם שתי האותיות וכו' ונראים כמו תיבה בפני עצמה וכו' ויש מתירין בזה ש"כ אות ג' באה"ט אות ג' ועיין מלא"ש כלל י"א אות ג' בחכמה קסת הסופר סי' י"ד אות וא"ו לשכת הסופר שם אות וא"ו:
יא) יש אומרים שבתחלת, השטה מימין לא יכתוב לכתחלה כלל חוץ לשטה אפי אות אחד אמרי שפר כלל ט"ז אות ג' בשם נחלת אריאל ויש מכשירין אפי' שתי אותיות מתיבה בת ה' אותיות או ג' אותיות בדיעבד דאין חילוק בין סוף השטה לתחלתה מלא"ש כלל י"א אות ז' בבינה בשם הרב בני יונה והביאו ג"כ אמרי שפר כלל ט"ז אות ג':
יב) סעי' ד' אם יכול לכתוב חציה וכו', עיין ש"כ אות ד' שתמה על דברי מרן ז"ל שבא"ח סי' ל"ב סעי' ל"ג כתב יזהר שלא יכתוב ג' אותיות חוץ לשטה וכאן כתב אפי' ה' אותיות מותר לכתוב לכתחלה והניח בצ"ע, ולק"מ עיין כנסת יחזקאל סי' מ' והביאו פ"ת או' ה' ועוד דשאני תפלין שהם שורות קטנות ומעוטות וגליון שלו מעט מגניא יותר, א"ר א"ח סי' ל"ב אות נ"ב ועוד נראה משום דס"ת דלקריאה עומדת והפותחה קורא בה וא"כ כשיקרא ידע שהוא חצי תיבה משא"כ בפרשיות שבתפלין דלאו לקריאה עשויות א"כ כשהוי ד' אותיות או ה' חוץ לדף נראה כתיבה גדולה ואסור, א"נ י"ל דדוקא בין דף לדף שרי משא"כ בתפלין ש"ר דליכא כ"א דף א' א"כ י"ל דבזה אסור ואע"ג דבשל יד שייך ג"כ בין דף לדף מ"מ משום דלא פלוג אפי' בשל יד יש לאסור מאיל המלואים פרק י"ז אות ד':
יג) סעי' ה' כל אילו הדברים וכו' ואפי' כתב תיבה שלמה חוץ לדף אם הוא בסמוך לכתב השטה כשר בדיעבד רק שלא ימלא הכתב כל הגליון שבין דף לדף שאז לא ידע הקורא אם לקרות התוספת לתחלת השטה שבדף הב' או לסוף השטה שבדף הא' אבל כל שניכר מקומה בין בתחלה בין בסוף כשר בדיעבד מלא"ש כלל י"א אות ז' בבינה קס"ה סי' י"ד אות ח' אניה דיונה פרק ט"ז אות ה' אמרי שפר כלל ט"ז אות ג' אבל אם באמצע השטה יש חסרון וכתבו בין הדפין זה פסול אפי' בדיעבד ואפי' עשה סי' לידע להיכי שייך מה שבין הדפין לא מהני מלא"ש שם בבינה:
יד) סעי' וא"ו בהגה. יש סופרים מדקדקים לכתוב אותיות ביה שמו וכו' עיין ט"ז סע"ק ד' ש"כ סע"ק ה' בעניין אותיות ביה שמו. ועתה הכי נוהגין באותוית ביה שמו ואלו הן ב של בראשית י של יהודה אתה ה של הבאים אחריהם בים ש של שמור לך או של שני השעירים או של שמור ושמעת מ של מה טובו או של מוצא שפתיך ו של ואעידה בם מלא"ש כלל י"א אות ד' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ז אות ה' מאיל המלאים באניה דיונה פרק י"ז אות ב' וכן נוהגים פה בגדאד יע"א:
טו) ואם לא כתב ביה שמו בראש הדפין כשר הס"ת. מרן ז"ל בבדק הבית לבוש סעי' וא"ו כנה"ג הגב"י אות ד' לד"א סי' י"א אות י"ט מלא"ש כלל י"א אות ד' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ז אות ה' אמרי שפר כלל ט"ז אות ז' אניה דיונה פרק י"ז אות ג':
טז) שם בהגה, וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד וא"ו וקורין אותו ווי העמודים וכו' ועתה נהוג עלמא לכתוב ווי העמודים מפני שיש ספרים שנדפסו בחדש ומסודרות כל דף מתחיל בוא"ו ואין מרחיבין ומקצרין האותיות וגם יש סוד גדול בכתיבת ווי העמודים והוא על פי הזוהר מקום שמואל בחידושיו ליו"ד ברכ"י אות וא"ו שיו"ב אות ג' לד"א סי' י"א אות י"ט זכור לאברהם בהלכות ס"ת אמ"ש כלל ט"ז אות ז' וכן נוהגין פה בגדאד יע"א: