א) סעי' א' פרשה פתוחה שעשאה סתומה וכו' וכן אם הפסיק והניח מקום פנוי שיעור פרשה במקום שאין צריך פרשה פסול ט"ז סע"ק א' ש"כ סע"ק א' שכנה"ג הגה"ט אות ב' [ומ"ש בסוף דבריו אבל מצאתי להרדב"ז דלא פסל היינו היכא דשייר שיעור ג' אותיות דלא כמו שרצה לומר מקודם דאפי' שייר שיעור ג' אותיות פסול כן הוא בדב"מ חי"ד סי' ס' ועיין להרב הנז' בכנה"ג א"ח סי' ל"ב בהגה"ט דף כ"ח ע"ב שטה ט'] דבר משה חי"ד סי' ס' בי"ד תי"ד סוף ס' סי' קמ"ה ברכ"י אות ה' באה"ט סע"ק א' מלא"ש כלל י"ב אות א' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ו אות ד' מאיל המלואים באניה דיונה פרק כ"א אות ד' אמרי שפר כלל ט"ז אות י"א ודלא כהרב ב"ח:

ב) וכן אם כתב כדרכו ולא הניח ריוח במקום שצריך להיות פרשה בין פרשה פתוחה בין פרשה סתומה פסול ש"כ שם באה"ט שם מלא"ש שם קסת הסופר שם אמרי שפר שם:

ג) אם הניח מקום פנוי במקום שאין צריך פרשה ואותו המקום אינו ראוי לכתיבה כגון שיש שם קרע או תפירה ואפי' יש מטלית תחתיו למי שאינו כותב על המטלית אותו המקום אינו חשוב פרשה, פ"ת אות א' חידושי רע"ק בגליון הש"כ הנ"מ מלא"ש כלל י"ב אות א' בבינה קסת הסופר סי' ט"ו אות ד', ומה שנסתפק הרב פרמ"ג במשבצות זהב סי' ל"ב סע"ק כ"ו אם הניח מקום פנוי כשיעור פתוחה או סתומה במקום שצריך להיות שם פרשה ואח"כ נאכל הקלף הפנוי מתולעת וכדומה אם כשר או לא עיי"ש הוכיח הרב מלא"ש בכלל הנז' דלא מקרי פרשה. ואם הניח טלאי במקום הקרע למי שכותב על הטלאי מקרי שפיר פרשה וכשר ואפי' בעת הכתיבה היה המקום קרוע ואח"כ עשה הטלאי ג"כ כשר, כ"מ בבדק הבית שכ' וז"ל שאם כשהיה כותב והיה צריך לכתוב פ"פ ושכח וכתב ג' או ד' תיבות ונזכר וגררם והניח המקום פנוי והתחיל לכתוב פרשה כתקנה אין כאן שנוי פרשה ויכול לעשות הפרשה פתוחה ויניח מקום הגרר פנוי עכ"ל משמע דאפי' אח"כ גרר התיבות ועשה הפרשה כשר דמה לי גרר תיבות ועשה פרשה מה לי הניח טלאי ועשה פרשה דהא הוא כותב על הטלאי וכ"מ נמי בחידושי רע"ק בגליון הש"כ הנ"מ שכתב וז"ל וכן אם הפסיק והניח פנוי לענ"ד יש תקנה לקדור קצת ממקום הפנוי שיהיה המקום נקוב עכ"ל משמע דאפי' לאחר הכתיבה היה פרשה שאינה צריכה יש תקנה לקדור וה"ה איפכא דבעת הכתיבה לא היה פרשה שהיה המקום נקוב יש תקנה אח"כ לעשות טלאי ולהיות פרשה:

ד) ס"ת שנמצא בו שטה א' חלקה בדף א' בין בראש הדף בין בסוף הדף ואפי' אותה שטה בלא שרטוט פסול דלגבי הדפין שלפניה ואחריה נראית צורת פרשה דב"ש סי' ר"ף דב"מ חי"ד סי' ס' אמת ליעקב במשפט צורת הפרשיות אות י"ג לד"א סי' ט"ז אות י"ג עיקרי הד"ט ח"א סי' ז' אות א':

ה) ואם מקום החלק הוא שיעור חצי שטה כשר דב"ש שם עיקרי הד"ט סי' ל' אות ט' זכ"ל חי"ד אות ס' וכן אם השטה החלקה היא בראש הדף ובסוף הדף שלפניה יש פ"פ יש להכשיר משום דהוי פ' ושטה פנויה ואין להקפיד במה דהוי שטה יתירה כמו לקמן סוף אות י"ז ועוד אין להקפיד במה שהיו בשני דפין כמו לעיל סי' רע"ג אות א' ב':

ו) ואם נמצא בדף א' שטה א' יתירה על חברותיה בין מלמעלה בין ממלמטה וכגון אותה השטה משורטטת כשר. תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה מבי"ט ח"ג סי' קע"ט דב"מ חי"ד סי' ס' לד"א סי' ט"ז אות י"ב אמ"ש כלל ט"ז אות ד' בית מנוחה בצורת הפרשיות אות ל"ד זכ"ל שם ודלא כהדב"ש:

ז) ואם השנוי הוא ביריעות שיריעה אחת יתירה או חסרה שטה א' או ב' על חברותיה כשר שאין זה לא פתוחה ולא סתומא כיון שכל הדפין שביריעה אחת שוין פמ"א ח"ב סי' קע"ט פאת נגב חי"ד סי' כ"ג לד"א שם אות י"ג אמ"ש שם זכ"ל שם בית מנוחה שם אות ל"ה. וכן נוהגין פה בגדאד יע"א שאין מקפידין אם כל היריעה חסירה או יתירה שטה א' אות ב':

ח) ודע דבכל זה שכתבנו אם חסר שטה א' בין הדפין פסול ואם יתר שטה א' כשר וכן ביריעה אין חלוק בין שטה א' או ב' או ג' דהכל דין א' זכ"נ חי"ד אות ס':

ט) אם תפר יריעות הרבה למשל מן נו"ן שטין בצד א' עם יריעות הרבה מן מ"ב שטין בצד א' אינו נפסל בכך שזה היה ספר מחובר משני חצאי ספרים וכבר הוא ניכר שאין זה פרשה. תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה מלא"ש כלל י"ב אות ד' בבינה אמ"ש כלל ט"ז אות ד' בית מנוחה בצורת הפרשיות או' ל"ה:

י) שם בהגה וי"א דמותר לתקנו וכו' מרן ז"ל בב"י הביא בתחלה סברת הרמב"ם ז"ל דאית ליה דאין לתקנו ואח"כ הביא סברת הרשב"א ז"ל דמתיר לתקנו ובבד"ה כתב וז"ל וגם הרשב"ץ ח"א סי' קכ"ז כתב שסומכין על עדותו של הרשב"א שכתב שמעשים בכל יום ולא שמע שום חכם שמערער על זה עכ"ל ובשה"ט סתם הדברים ולא הכריע נראה דמדלא העתיק דברי הרמב"ם כמנהגו הטוב משמע דיש לו תקנה ומלת יגנז לא לעולם קאמר אלא עד שיתקן כדעת הרשב"א כן כתב השו"ג אות א' דב"מ חי"ד אות ס' אמת ליעקב במשפט הפרשיות אות ב' וכ"כ הרב לד"א סי' ט"ז אות ב' דמותר לתקן מלא"ש כלל י"ב אות א' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ו אות ד' אמ"ש כלל ט"ז אות י"א וכן נוהגים פה בגדאד יע"א ועיין ש"כ אות ב' דלכתחלה צריך ליזהר שלא ימעט הכתב בשביל ריוח שבין פרשה לפרשה:

ואם אירע שם במקום תיקון הפרשה י"א דמותר לקלוף השם שלם באומנות בענין שלא ימחק מהר"י הלוי סי' פ"א ד' קע"ג ע"א דב"מ חי"ד סי' ס' וכ"כ בתשב"ץ ח"א סי' קמ"ט וח"ב סי' ק"ט שלא מיחה ביד הסופרים מלקלוף השם וכ"כ בי"ד חי"ד סי' קל"ח וכן נוהגים פה בגדאד יע"א ועיין לקמן סי' רע"ו אות כ"ח:

יא) סעי' ב' בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת וכו' כבר בארנו זה לעיל בסי' ל"ב או' קס"ז קחנו משם:

שם, ויניח חלק כדי ט' אותיות וכו' אעפ"י שיש פוסקים דסבירא להו דשיעור פרשה ג' אותיות להלכה אין לנו אלא כדברי מרן ז"ל דבין פ"פ בין פ"ס שיעור הריוח ט' אותיות, ט"ז אות ד' באה"ט סע"ק ד' וכן כתבו האחרונים:

יב) שיעור ריוח ט' אותיות לכתחלה צריך שיהיו כדי לכתוב ג' פעמים אשר ומשערין באותו כתב שבס"ת שהוא כותב הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ובדיעבד אם הניח כדי לכתוב עליו ט' יודי"ן כשר, ב"י מלא"ש כלל י"ב אות ג' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ו אות א' מאיל המלואים באניה דיונה פרק כ"ג אות א':

יג) ואם לא הניח ריוח שיעור ט' יודין בין פ"פ בין פ"ס אפשר דפסול ב"י:

יד) מה שכתבנו לעיל באות א' שאם הניח פנוי כשיעור פרשה במקום שאין צריך פרשה שפסול הוא דוקא כשהניח כשיעור ט' אותיות אבל אם הניח פחות מט' אותיות קטנות כשר דאין לחוש לסברת ר"ת שכתב שיעור פרשה ג' אותיות מג"א סי' ל"ב סע"ק ל"ג מלא"ש כלל י"ב אות ד' בחכמה קה"ס סי' ט"ו אות ב' בלשכ"ה ומ"מ לכתחלה יש ליזהר שלא להניח מקום פנוי ב' או ג' אותיות מלא"ש שם וכתב מחב"ר סי' רפ"ב אות י"ג והביאו בס' לד"א סי' ט' אות כ"ו דאם נמצא בס"ת הפסוק בין תיבה לתיבה ריוח ג' אותיות לא יוציא ס"ת אחר אך במנחה לא יוציאוהו עיי"ש:

טז) סעי' ג' אבל אם שנה בפיזור וכו' אם שנה ראשי שורות השירות וחלוקתן הכתובים במ"ס ובת"ס כשר. טור ובדק הבית שכנה"ג הגה"ט אות ז' נו"ב תנינא חי"ד סי' קע"ו מלא"ש כלל י"ג אות א' קס"ה ח"ב אות כ"ה בלשכ"ה ודלא כשנות חיים סי' ג' שכתב אם כתב כמו אבן בסוף השטה שפסול קה"ס שם:

טז) סעי' ד' שירת הים וכו' יש נוהגים להניח שטה שלימה פנויה לפני השירה ואח"כ כותבין השירה וכן לאחריה מניחים ג"כ שטה שלימה פנויה וכן בשירת האזינו מניחין שטה שלמה פנויה לפניה ושטה שלמה פנויה לאחריה וזו היא השטה במקום הפרשה מלא"ש כלל י"ג אות א' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ז אות א"ב מאיל המלואים פרק כ"ה אות ד' ובאניה דיונה אות ה' אמ"ש כלל ט"ז אות י"ד, אבל יש אומרים שיניח בשטה העליונה שיעור ט' אותיות וג"כ שטה אחת פנויה כפי המנהג, כדי לצאת אליבא דכ"ע וכן יעשה בסוף השירה ואין להקפיד אם לא תבא תיבת הים בסוף השטה כהונת עולם סי' פ' והביאו כנה"ג בתשו' בס' בעי חיי אמת ליעקב בצורת הפרשיות אוח ד' אשל אברהם אות ב' וכן נוהנין פה בגדאד יע"א כשכותבין השירה נוהגין להניח בשיטה העליונה שיעור פ"פ וג"כ שש"פ וכן לאחר השירה בסוף השירה מניחין שיעור פ"פ וג"כ שטה שלמה פנויה, ועיין לקמן או' ח"י:

יז) אם לא הניח שטה שלמה פנויה בין לפני השירה בין לאחר השירה רק שהניח שיעור פ"פ כשר אמת ליעקב שם אות ה' לד"א סי' ט"ז אות ה' אמ"ש כלל ט"ז אות יו"ד בית מנוחה בצורת הפרשיות אות י"ב. וכן אם הניח ב' שטות פנויות בין לפני השירה בין לאחר השירה יש להכשיר אמ"ש שם:

יח) הסופרים שנזהרו בכל הפרשיות לצאת י"ח הרמב"ם והרא"ש ובשירה עושים כהרמב"ם דהיינו שמסיימים פרשה שלפניה בסוף השטה ומניחין שטה אחת חלק לגמרי ומתחילין בראש השטה השלישית לא עשו כהוגן דזו היא פתוחה לדעת הרמב"ם ז"ל וסתומה לדעת הרא"ש וצריך לתקן גם פ' השירות שיהיו ככ"ע ואם כתב כן יתקן ותקונם קל מאד דהיינו דתיבת עבדו שבסוף השטה יכתבו אותה בראש שטת החלק ובסוף השירה ימחקו ויצמצמו הכתב כדי לשייר שיעור פ"פ וכן יעשה בשירת האזינו ובזה הוי אליבא דכ"ע כהונת עולם שם ברכ"י או' ג' ובספרו לד"א סי' ט"ז או' ד' אמל"י בצורת הפרשיות או' ד', בי"מ שם או' י"א, וכן העליתי בתשו' בסה"ק באר מים חיים וכתבתי שם דכן הוא דעת רוב הפו' רוב מנין ורוב בנין ודעת מר"ן ז"ל עמהם ואין לזוז מדבריהם:

יט) שם שטה ראשונה כדרכה וכו' אחת מניחין באמצע ריוח א' וכו' אבל באמת הכתיבה היא להיפך דשטה ראשונה צריך להניח באמצע ב' רווחים ושטה ב' חד ריוח וכן הוא כסדר מאיל המלואים פרק כ"ד אות ב' קסת הסופר ם" ט"ז אות א':

כ) שם אחת מניחין באמצע ריוח אחד וכו' בשיטה שמניחין ריוח אחד צריך שיהיה הריוח כשיעור ט' אותיות ובשיטה שמניחין הריוח בב' מקומות מניחין הריוח דהיינו ט' אותיות בין שניהם וה"ה בשירת האזינו צריך שיהיה הריוח שיעור ט' אותיות ב"י ב"ח לבוש סעי' ה' מל"ש כלל י"ג אות א' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ז אות א' מאיל המלואים באניה דיונה פרק כ"ד אות ה' אמרי שפר כלל ט"ז אות יו"ד חידושי רע"ק בגליון הש"ך הנ"מ ואם לא הניח באויר האחד שיעור ט' אותיות י"א שפסול וצריך לתקן אמ"ש שם וי"א לא פסל לבוש שם:

כא) שם עד שתמצא השטה חלוקה לג' וכו' ואם שנה וכתב התמונה באופן שאין מכוון האריח ע"ג לבינה דהיינו השטה שהיא חלוקה לג' הכתב האמצעי עשה אותו קצר שאינו מגיע לראשי השורות שתחתיו או בהיפך דהיינו השטה שהיא חלוקה לב' ראשי השורות אינם מגיעים לראשי הכתב האמצע שלמעלה מהם פסול וצריך לתקן. אמרי שפר שם בשולי היריעה אות ה' וכן משמע מבדק הבית דכתב וז"ל אבל אריח ע"ג לבינה אם שנה מעכב אך מחק ותקון מכשירו והביאו שכנה"ג הגה"ט אות ז' וגם האמ"ש הביא ראיה ג"כ מדברי הנז':

כב) סעי' ה' צורת שירת האזינו וכו' כל שטה חלוקה לשתים וכו' אם השורות שבשירת האזינו אינם שוות א"צ לתקן. נוב"י תנינא חי"ד סי' קע"ו פתחי תשובה אות ט' זכ"ל ח"ג י"ד בדיני ס"ת:

כג) ס"ת שכתוב הששה שטות שמתחילין למעלה משירת האזינו שטות קצרות שהניח הסופר ריוח חלק מימין ומשמאל וכתבן באמצע ואח"כ התחיל מתחלת השטה שירת האזינו כשר כיון שהשטות שוות בכתיבה זו תחת זו ואין שם רווח באמצע שטה אלא גליון בתחלת השטין ?באופן אינו צורת פ' אמת ליעקב בצורת הפרשיות אות ו' לד"א ?' ט"ז אות ו' קסת הסופר ח"ב אות נו"ן בלשכ"ה ?ו"ש כלל ט"ז אות יו"ד זכ"ל ח"ג חי"ד בערך ס"ת בי"מ בצורת הפ' או' י"ג כמו ודלא כאו"ת:

כד) ס"ת שנמצא דבשירת האזינו דלג הסופר שטה בראש עמוד השמאלי ומחק השטה שאחריה וכתב ב' שורות במקומם בכתיבה דקה ונראה שגבוה מעמוד הימני שטה וכשמתחיל הקורא לקרות בעמוד הימני נראה שחסר שטה כנגדו וצריך לשטוט עינו למעלה לקרות סיום הענין בעמוד הימני להשפיל וכיוצא עד גמר השטות האלו כשר לקרות בו לכתחלה ואפי' יש ס"ת אחר זכ"ל שם בשם יוסף אומץ:

כה) סעי' ו' בהגה ויש עוד דברים שנהגו בהם הסופרים וכו' כמו באותיות גדולות וקטנות וכו' ואלו הם אותיות גדולות שבתורה ב של בראשית ג של והתג'לח ד של ה' אחד' ה של הלה' תגמלו זאת ו של גחו'ן י של ועתה יגדל נא ל של וישליכם נ כפופה שנ נוצר חסד ן פשוטה של משפטן ע של שמע' ישראל ר של לאל אחר' ואלו הם אותיות קטנות א של ויקרא' ה של בהבראם י של תשי' כ של ולבכ'ותה מ של מו'קדה ק של ק'צתי בחיי קסת הסופר ח"ב אות א' בלשכ"ה ובדיעבד אם לא כתב אותיות גדולות וקטנות אלא כתבם כשאר האותיות אינו מעכב עיין לעיל סי' ער"ד אות י"ז וכן מנהגנו פה בגדאד יע"א באותיות גדולות וקטנות כאלו שכתבנו דוקא לא מוסיפין ולא גורעין:

כו) שם בהגה. והנקודות ואלו הם האותיות הצריכות ניקוד. ישפוט השם ביני וביניך יו"ד שני של וביניך נקוד, ויאמרו אליו איה אותיות איו של אליו נקוד ולא ידע בשכבה ובקומה וא"ו שני של ובקומה נקוד: ויפל על צוארו וישקהו תיבת וישקהו כלו נקוד. וילכו אחיו לרעות את. תיבת את כולו נקוד. אשר פקד משה ואהרן תיבת ואהרן כולו נקוד. או בדרך רחוקה ה"א של רחקה נקוד. ונשים עד נפח אשר רי"ש נקוד ועשרון עשרון שבחג בי"ט הראשון וא"ו שני שבעשרון הא' נקוד. והנגלת לנו ולבנינו עד עולם תיבת לנו ולבנינו ועין של עד כולו נקוד מ"ם פ' ו' הלכה ג' ועיין פי' חיד"א שם וכן מנהגנו פה בגדאד יע"א באלו האותיות דוקא עושים ניקוד ובדיעבד אם לא עשה ניקוד אינו מעכב ועיין לעיל סי' ער"ד אות ט"ז:

כז) שמות אנשים ושמות המקומות שבתורה אשר הם משני תיבות צריך לכתוב בח"ש כגון תובל קין מלכי צדק (אבל תיבת כדרלעומר צ"ל חד מלה או"ת מ"ש קס"ה אמ"ש) באר שבע בבאר שבע וכן כל באר שבע. בן אוני. בעל חנן בן עכבור. מי זהב. צפנת פענח. פוטי פרע. [אבל פוטיפר חד מלה ובח"ש] הר ההר את והב וחרה אף וחרה אפי וכל אלו אם כתבם בשני שטין אין לפסול בדיעבד, קה"ס ח"ב בלשכ"ה פרשת לך לך אות ח' וכן משמע באו"ת פרשת לך לך וכן משמע בתשובת פנ"י א"ח סי' וא"ו ויש אומרים אם יכולין לתקן צריך לתקן ומלכי צדק וכן פוטיפרע לעכובא שאפי' בדיעבד צריך לתקן אמ"ש כלל ט"ז אות ח' וכתב עוד שם שיש אומרים שתיבת מר דרור בח"ש. בת היענה אמרו חז"ל בחולין דף ס"ד וס"ה בפי' שנכתבת בשני תיבות ובשני שטין. אשדת תיבה א' וקריין שני תיבות או"ת מ"ש שכנה"ג סי' ער"ד הגה"ט אות יו"ד קה"ס ח"ב ואם כתבה בשני תיבות פסול קה"ס שם בלשכ"ה אות נ"ב. שמע ישראל עד ואהבת בח"ש דהיינו שמע בראש השטה ואחד בסוף השטה מ"ש קס"ה ח"ב אמ"ש שם ובדיעבד אינו מעכב אמ"ש שם. דרש דרש בשני שטין דהיינו דרש בסוף השטה העליונה ודרש בראש שיטה שתחתיה. מ"ש אמ"ש ובדיעבד אינו מעכב אמ"ש שם, הלה' תגמלו זאת ה' של הלה' רבתי והיא תיבה בפני עצמה ויש לכותבה קצת נמוכה מן לה' מ"ש קה"ס ח"ב ויש שאין מצריכין לכותבה נמוכה אור תורה וכן נוהגין פה בגדאד יע"א שאין כותבין אותה נמוכה מן לה', בית אל כס יה בח"ש ולענין דיעבד עיין בסי' רע"ו אות מ"א ומ"ב: