הלכות מזוזה א) סעי' א' כיצד כותבין וכו' ועושה לה כמו חצי צפורן דהיינו מלבד מה שצריך להניח כדי לכתוב אות ל' ואות ך' פשוטה ודומיה עם הק"ג שלהן מלא"ש ואע"ג דגבי תפילין בא"ח סי' ל"ב סעי' ל"ב כתב מרן ז"ל צריך להניח חלק למעלה כדי גגה של למ"ד וכו' נ"ל דלגבי תפלין הוי ס"ס דילמא כמלוא אטבא דספרי גופיה הוא רק כדי גג הלמ"ד ורגל הנו"ן עם הק"ג שלהן ואת"ל כהפי' המחמירים דילמא דוקא במזוזה איתמר ולהכי בתפלין סתם הש"ע להקל ובמזוזה העתיק לשון הש"ס מלא"ש כלל י"ז או' ז' בבינה ועיין ב"י שם ובט"ז שם סע"ק כ"ג:

ב) שם כמו חצי צפורן הני ספרי דלאו דווקני רגילי דלא עבדי רוח זה ויש לגעור בהם וכבר צווח ע"ז הרב ראשון לציון זלה"ה ברכ"י אות א' ובכתב קטן פשיטא דטוב למעט מהגליון ולהוסיף על הכתב דבנקל ישתנו צורת האותיות ע"י כתיבה הקטנה או יתקלקלו האותיות והוא פיסול דאורייתא ושיעור גליון זה ודאי לכ"ע הוא רק לכתחלה מלא"ש שם וכ"כ פ"ת אות א' בשם תפארת צבי דשיעור גליון זה בדיעבד אינו מעכב:

ג) שם ובתחילתה ישייר כדי לגול אותה. קצת סופרים אין נוהגים כן ויש להם סמך כמ"ש השבות יעקב ח"ב סי' ק"ח יעש"ב ברכ"י או' א' פ"ת או' ב' מלא"ש כלל כ"ג או' ב' בבינה ומנהגנו פה בגדאד יע"א מניחין כדי לגול כמ"ש מרן ז"ל ומנקבין הגליון ההוא כדי שיראו אותיות השם הכתוב בחוץ כמ"ש שבות יעקב שם דלהמצריכין כן צריך לנקב הגליון ההוא כדי שייראו אותיות השם הכתובות בחוץ ובדיעבד אם לא הניח כדי לגול אינו מעכב כיון דהרבה מגדולי הפוסקים סוברים שאין צריך זה כמ"ש השבו"י שם:

ד) שם בהגה ובסופה א"צ להניח כלל. אבל מ"מ צריך להניח מעט כדי שיהיו האותיות שבסוף השיטות מוקפות גויל ש"כ סע"ק א' וכ"כ האחרונים.

ה) סעי' ב' צריך לכותבה בדף א' וכו' כלומר לכתחילה צריך לכותבה בדף א' ואם כתבה בדיעבד בשתים וכו' כשרה שו"ג או' ו':

ו) סעי' ג' כתבה שלא על הסדר. אפי' שכח מלכתוב אות אחת פסולה ואפי' שכח קוצו של יו"ד מעכב עיין שו"ג או' ו' ועיין בא"ח סי' ל"ב סעי' ד' בהגה ובדברינו לסי' ל"ו בצורת היו"ד:

ז) שם ואין לה תקנה לפי שאין תולין בה כמו שחולק בס"ת משום דבעינן שתהא נכתבת כסדרה כ"כ הפוסקים והאחרונים הטעם ולפ"ז יכול לגרור ממטה למעלה עד מקום החסרון ויכתוב שם החסרון ואח"כ יכתוב מה שגרר על מקום הגרר דכה"ג הוי כס' ועי' בא"ח ס' סי' ל"ב סעי' כ"ג וכ"ד. ש"כ סע"ק ב' ועיין בדברינו שם או' קכ"ז:

ח) שם ואצ"ל אם הקדים פ' לפ' עיין ט"ז סק"א ועיין בנקה"כ שהשיג על דבריו וכן פסק נקה"כ בסי' ר"ץ כדעת מרן ז"ל וכ"כ מלא"ש כלל ח' אות א' בחכמה קס"ה סי' ט' אות א' וכן עיקר.

ט) סעי' ד' כתבה בשני עורות כלומר בשני קלפים מחולקים ש"כ סע"ק ג':

י) שם אע"פ שתפרה פסולה עיין פ"ת אות ד' ועיין משחא דרבותא דף פ"ז ע"ג דכתב דלשי' הרמב"ם אף אם תפרן קודם הכתיבה פסולה:

יא) סעי' ה' צריכה עבוד לשמה לכתחלה וכו' ודעת רוב הפוסקים נראה דאפי' בדיעבד פסולה בעור שאינו מעובד לשמה וכן פסק הב"ח ועכ"פ נראה דאם ימתין לעור מעובד לשמה תבטל המצוה יקבענה בל"ב דכדאי הם הרמב"ם וסיעתו לסמוך עליהם בשעת הדחק דלא כמ"ש הב"ח דלא יקבענה כלל אלא יקבענה שם וישתדל להמציא אחרת כשרה ש"כ סע"ק ד' ברכ"י אות ג' וכתב וכן עיקר זכ"ל ח"א אות מ' קס"ה סי' כ"ז אות ד':

יב) סעי' ז' דינה לענין הדיו והכתיבה וכו' ושאר דיני כתיבתה בחסרות ויתרות הוא כמו שכותבין פ' שמע והיא"ש בתפלין ונתבאר בא"ח סי' ל"ב ש"ר סע"ק ה' וכן דיני ח"ת שייכים ג"כ בכתיבת מזוזה מלא"ש כלל כ"ג אות א' אמ"ש כלל כ"א אות א' וכן דיני הק"ג אמ"ש שם ועיין אותם בא"ח סי' ל"ב ובדברינו שם:

יג) שם כמו בס"ת. וכתב הטור שנכתבת שלא מן הכתב והוא מהש"ס והמחבר והרב לא כתבו זה משום שסמכו אמא שנתבאר בא"ח סי' ל"ב גבי תפלין שכותבין פ' שמע והיא"ש שלמ"ה כששגורות בפיו וא"כ פשיטא דה"ה למזוזה ש"כ סע"ק ה' ברכ"י אות ד' וכתב דלא כהל"ח והט"ז וכ"כ האחרונים קס"ה סי' ד' אות ח' מלא"ש שם אמ"ש כלל י"ד אות ב' וכן מנהגנו:

סעי' ח'. צריכה שרטוט וכו' נוהגים לשרטט גם מן הצדדים ובדיעבד אם לא שרטט מן הצדדים אין להחמיר, פת"ע על או"ח סי' ל"ב אות י"ט:

שם צריכה שרטוט וכו' מזוזה ששרטטה הסופר ועכ"ז הכתב מעוקם ושטה ראשונה נכנסת בשרטוט השניה פסולה. הרב מהר"י זיין בת' שערי ישועה כ"י י"ד שער ט' סי' ח' ברכ"י אות ו' זכ"ל שם:)

יד) שכל את ידיו וכתב המזוזה מיושרת ואח"כ שרטטה פסולה. הרב מהר"י בתשובה הנז' והביאו הגו"ר א"ח כלל ב' סי' ז' בענין שרטוט המזוזה אינם מחוורים עי"ש ודוק היטב ברכ"י אות ז' זכ"ל שם מלא"ש כלל ה' אות א' בחכמה ובבינה וכן במזוזה שנמצא שאותיות נכתבות בין שרטוט לשרטוט אין תקנה לשרטט עתה בראשי השורות כדינו. פ"ת או' א' בשם ה' רע"ק סי' נו"ן:

טו) מעשה בכמה מזוזות שנכתבו בלא שרטוט רק שטה א' היה וכל השיטות בלי שרטוט נראה דכולם פסולות דמבואר מהש"ס והראשונים והפוסקים דצריך לשרטט כל השיטות שבמזוזה ואם לא שרטט כל השטין פסולה הרב יוסף אומץ סי' צ"א זכ"ל ח"ג אות מ' וכ"כ מלא"ש שם ואפי' אם כתב איזה טעות וגררו ועי"ז נמחק השרטוט צריך לשרטוט מחדש ואח"כ יכתוב לתקן הטעות מלא"ש שם:

טז) שם ואם כתבה וכו' ואפי' אם ירצה להניח דבר המשורטט מבחוץ שבכדי שיראו השרטוטים בעבר השני ואפי' אם ישרטט בצד אחורי הכתב לא מהני מלא"ש שם:

יז) סעי' ט' כותב כל שיטותיה שוות וכו' ואם האריך בשיטה אחת וכו' ולפני פניה כשרה פי'אע"ג דאם השורה הזאת שהיא קצרה ביותר אם היתה עומדת למעלה מהשטה שלפניה הארוכה היה פסול דהוה כקובה שזכר אח"כ כשרה. פרישה אות יו"ד ט"ז סע"ק ד':

חי) שם ובלבד שלא יעשנה כקובה או כזנב פי' כקובה כאוהל שהוא צר למעלה ורחב למטה וכזנב הוא רחב למעלה וצר למטה טור ש"כ סע"ק ז' דהיינו שיכתוב בשיטה ראשונה והיה ובשניה הדברים האלה ובשלישית אשר אנכי מצוך שהרי היא רחבה מלמטה וקצרה למעלה כקובה וכי לא יעשנה כזנב דהיינו שיכתוב בשיטה עליונה ג' או ד' תיבות ובשניה ב' ובשלישית א' שהרי היא מקצרת ויורדת כזנב כ"מ פ"ה הלכות מזוזה הל' א' פרישה אות י"א ואפי' מצד א' כקובה או כזנב פסולה. פרישה שם בשם רש"ל ש"כ סע"ק ו' מלא"ש שם אות ג' קס"ה סי' כ"ז אות ו' אמ"ש כלל כ"א אות א':

יט) ואם כתב מזוזה בדמיון זה שפ' שמע כתב בשטות קצרות ופ' והיא"ש בשטות רחבות והרחיב לצד הימין כזה כשר. אמ"ש שם:

כ) סעי' יו"ד על הארץ יכתוב בראש השיטה אחרונה הטעם דשיטה שלפניה מסיימת השמים ורחוקה מהתחלת שיטה אחרונה דכתיב שם על הארץ והוא רמז כי היכי דמרתקי שמים מארץ כן ירבו ימיכם וימי בניכם ט"ז סע"ק ה':

כא) שם ולא יכתוב בה יותר. ואם טעה וכתב גם איזה תיבות שקודם על הארץ בשיטה אחרונה הגם שהסופר בודאי לא טוב עשה ולאו ספרא דווקנא הוא לטעות. בדברים גלויים לכל כאלה מ"מ בדיעבד אין לפסול המזוזה בשביל כך ושכן מורה לשון הרמב"ם שכתב מצוה לכתוב על הארץ בשיטה אחרונה וכו' דמשמע למצוה דוקא ולא לעכב עקרי הד"ט סי' ל"א אות י"ג מלא"ש שם בבינה אות ג':

כב) וכן אם שינה וכתב על הארץ בסוף השיטה כשרה שו"ג אות י"ח עיקרי הד"ט שם אמ"ש שם:

כג) וכן אם שינה וכתב שאר תיבות בשיטה אחרונה עד שסיים על הארץ בסוף שיטה כמו בתפלין כשרה פ"ת אות ו' בשם חומות ירושלם סי' רמ"ה וכ"מ בעיקרי הד"ט שם ועיין ב"י:

כד) סעי' י"א נהגו לעשות כ"ב שיטין וזה התחלתן שמע ה' הדברים לבניך ובשכבך. בין והיה מצוה בכל יורה עשב פן והשתחויתם השמים ואבדתם ושמתם אתם אתם בדרך ובשעריך אשר על הארץ. טור ש"כ סק"ח (ומ"ש ש"כ שיטה ד' לבבך ט"ם הוא וצ"ל לבניך פ"ת אות ז' בשם חומות ירושלם סי' הנז') קס"ה סי' כ"א אות ד' בלשכ"ה ואם שינה לא פסל ד"מ אות ב' עיקרי הד"ט. שם אמ"ש שם ובענין חסרות ויתרות עיין מ"ש בא"ח לה' תפלין:

כה) סעי' י"ב צריך לכתבה בימין וכו' עיין בא"ח סי' ל"ב סעי' ה' ובדברינו שם:

כו) סעי' י"ג ריוח שבין פ' שמע לפ' והיא"ש מצוה לעשות פ' סתומה וכו' עיין לעיל סי' ער"ה סעי' ב' איזה סתומה ומ"מ הכא במזוזה אינו יכול לעשות סתומה שכשרה אליבא דכ"ע וכמ"ש המחבר שם דהיינו שיסיים פ' שלפניה בתחלת שיטה ויניח חלק כדי ט"א ויחתיל לכתוב בסוף אותה שיטה עצמה וכו' שהרי צריך להתחיל שיטה ז' והיא"ש וכו' וכמ"ש בסמוך בשם הפוסקים אלא יעשה סתומה שכשרה לדעת הרמב"ם כמ"ש הרב שם שאם לא יוכל לכוין בכך לא יסור מדברי הרמב"ם ועיין בת' מהרש"ל סי' ל"ז עכ"ל הש"כ סע"ק יו"ד ועיין בא"ח סי' ל"ב סעי' ל"ו כיצד יעשה סתומה פ' והיא"ש לדעת הרמב"ם וה"ה כאן ועיין בדברינו שם אות קס"ח:

כז) סעי' י"ד וכורכה מסופה לראשה מאחד כלפי שמע. כן הלשון בג"מ ול"ד נקט לפי מנהג הסופרים שנהגו לסיים שיטה ראשונה ואהבת את אלא כלומר שיגללנה מסופה לראשה ונקט אחד שהוא סוף פסוק ראשון פרישה אות ט"ו:

כח) סעי' ט"ו אסור להוסיף וכו' אלא שמבחוץ כותבים שדי וכו' מה שנהגו לכתוב זה השם יותר משאר שמות מפני ששם זה נוטריקון שומר דירת ישראל ד"מ אות ג' פרישה אות ט"ז בשם הכל בו והרב יפה ללב אות א' כתב בשם זקנו נפש כל חי כי הוא נוטריקון שעת דין ישמור עי"ש ועי' שו"ג אות כ"ה ועוד עיין זוהר פ' ואתחנן דף רס"ו ע"א:

כט) שם בהגה וי"א נגד הריוח שבין הפרשיות. ואם טעה וכתב שם שדי על הריוח אשר סוף פ' שמע אז יניח שם הזה ויכתוב שם שדי אחר על הריוח שקודם והיא"ש אמ"ש כלל כ"א אות ב' ולדידן דקימ"ל כסברת מרן בשם הזוהר דכותבין שם שדי כנגד תיבת והיה שבפנים אם טעה וכתב במקום אחר אז ג"כ יניח שם הזה ויכתוב שם שדי אחר כנגד תיבת והיה שבפנים ועיין שו"ג אות כ"ה:

ל) ואם שכח לכתוב שם הנ"ל על המזוזה וקבעה בדלת יצא ידי מצות מזוזה אמ"ש שם ועיין ד"מ שם:

לא) שם בהגה ומניחים נקב בקנה וכו' וכן צריך לעשות נקב בגליון כדי לגול. היקף כנגד שדי פרישה שם בשם הג"מ ועיין לעיל אות ג':

לב) שם בהגה. עוד נוהגים לכתוב מבחוץ כוזו וכו' ועכשיו לא נהגו לכתוב כן ב"י וכ"כ השו"ג אות כ"ו ועיין יפה ללב אות ב':

לג) שם בהגה. אבל בפנים אין להוסיף וכו' משנה שא"צ היא שכבר כתב רבינו סמוך ונראה אסור להוסיף ושם נאמר שמבפנים מיירי ואם לפרש בא כי רבים כמוהו א"כ הול"ל בסמוך לו שו"ג אות כ"ז:

לד) שם אין להסיף שום דבר וכו' הרמב"ם כתב כן לפי שראה שהיו כותבין שמות מלאכים בפנים לשמירה וכעס עליהס אלא צריך שיעשה כפי מה שהיא בתורה והשמירה תבוא ממילא ע"י עשיית המצוה שצוה הוא יתברך עלינו כן פירש בעל כ"מ ט"ז סע"ק ז':