מתני' במקדש היו תוקעין. בגמרא מפרש לה:

אבל לא במדינה. לא בירושלים ולא בגבולין והרמב"ם מפרש שירושלים כולה קרוי' מקדש ושאר ארץ ישראל קרויה מדינה:

בכ"מ שיש בו בית דין. ואפי' אינן קבועין אלא שבמקרה באו שם תוקעין בו:

אלא ביבנה. שהיתה שם סנהדרי גדולה בימיו וכן בכ"מ שגלתה לשם סנהדרי גדולה אבל לא בבית דין של כ"ג:

א"ל וכו'. ואיכא בין א"ל לת"ק דת"ק סבר כל מקום שיש בו בית דין ואפי' באקראי וא"ל סברו אחד יבנה ואחד כ"מ שיש שם בית דין קבוע כמו ביבנה אבל בית דין של אקראי לא:

גמ' אין דבר תורה הוא. דתקיעת שופר דוחה שבת א"כ אף בגבולין ידחה תקיעת שופר את השבת:

אין לית וכו'. ואם לאו מה"ת הוא דתדחה שבת אף במקדש לא ידחה דסברי תקיעת שופר מלאכה היא:

עבר. ר"כ אמרו הא גברא רבה עובר לפנינו נשאל ממנו:

אמר. להו על שני מקראות אלו סמכו חכמים לאסור בגבולין והתירא דמקדש מפרש בסמוך:

ר"ז. מצוה לחברים שיכנסו וישמעו דרשת ר' לוי דא"א שידרוש פ' שלא יצא ממנו דבר חדש:

ה"ג ועלו ואמר קומיהון:

ופריך מעתה אף במקדש לא ידחה שבת:

ומשני תנא בא' לחדש. דכתיב בא' לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם וגו' ובחומש הפקודים כתיב בא' לחדש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה וגו' קס"ד דה"ק בא' לחדש יהיה לכם שבתון אבל לגבוה אינו שבתון דהא לפניו גלוי אימתי היא יום ראשון וה"ה במקדש דידעינן אימתי ר"ה תוקעין אפי' בשבת:

ופריך מעתה בכ"מ שיודעין שהוא ר"ה יהיו תוקעין ואנן תנן שלא היו תוקעין במדינה אפי' במקום שיודעין:

תני רשב"י והקרבתם. מדכתיב והקרבתם רחוק מן זכרון תרועה ועשיתם כתיב סמוך יום תרועה ש"מ במקום שמקריבין הוא לעולם יום תרועה:

והכתיב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי. ודרשי' מיניה לעיל בפ"ג שתקיעת ראש השנה ויה"כ שוין וכי היכא דתקיעת יום הכפורים דוחה שבת בכ"מ כדדריש בת"כ ביום הכפורי' אפי' בשבת אם כן אף תקיעת ר"ה תדחי שבת בכל מקום:

זו את מעביר בארצכם. ודריש בת"כ בעשור לחדש למה נאמר לומר לך בעשור לחדש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת ראש השנה אלא בבית דין בלבד:

או נאמר. דבארצכם אתי למעט שלא תדחי תקיעת היובל אלא בארץ ולא בחוץ לארץ אבל תקיעת ראש השנה נוהגת ודוחה שבת בין בארץ בין בחוץ לארץ:

אלו כתיב תעבירו שופר בארצכם. הייתי אומר דלמעט חוץ לארץ קאתי ביובל ולרבות תקיעת ראש השנה שנוהג בכ"מ דכתיב בכל ארצכם ע"כ למעט ר"ה קאתי:

מתני' ועוד זאת היתה ירושלים. בעודה בבניינה יתירה בתקיעת שבת על יבנה:

כל עיר שהוא רואה וכו'. בגמרא מפרש לה:

גמ' והן וכו'. והוא שיהו כל הדרכים האלו דתנן במתני' בעיר ההיא ולאפוקי דלא נטעה לומר דאו או קתני:

ועיר. יושבת מלמטה בנחל:

ההר מפסיק. בין ירושלים להעיר לכך שומעת שהיא סמוכה ואינה רואה שההר מפסיק ביניהם:

חוץ לתחום. שבת דאסורין לבא בשבת לירושלים לפיכך אינן נחשבי' כבני העיר:

היתה יכולה לבא לירושלים ע"י עירוב. מהו שיהו מותרין לתקוע כיון ששומעה וקרובה ויכולה לבא:

ופריך היך מה דאת אומר וכו' ואמר אף ביבנה כן. שיהו תוקעין בעיירות הסמוכות ורואות ומ"ט נחלק ביניהן:

ומשני ירושלים דבר תורה. מן התורה תוקעין בה כדאמרי' לעיל בא' לחדש והקרבת' והעיירות הסמוכות לה ממש שהן נבלעין בתוך עיבורה של עיר דבר תורה שהן כבני העיר ממש:

וריב"ז מתקן. סייג לדברי תורה שיהו תוקעין בכל העיר שהיא קרובה ושומעה וכו':

ויבנה. שיהו תוקעין בה הוא מדבריהן מתקנת ריב"ז וכ"ש שיהו תוקעין בעיירות הסמוכות לה שהן מדבריהן:

וריב"ז מתקין על דבריהן. בתמיה וכי עבדינן תקנתא לתקנתא לכך אין תוקעין ביבנה אלא בב"ד בלבד:

יצאו ב"ד ממקום. ישיבתן לא היו היחידים תוקעין בשבת ביבנה שאין תוקעין אלא בפני ב"ד בלבד:

אפילו מבית לבית. אם יצאו מבית לבית או מחדר לחדר ועדיין הן באסיפה א' מי הוה כאלו לא נתפרדו או דלמא כל שעמדו פ"א כשלא בפני ב"ד דמי:

טרקלין. חדר גדול:

קיטון. חדר קטן:

א"ל בי ר'. כלומר אדם חשוב ע"כ שמעתי דאם יצאו לא היו תוקעין אבל לא שמעתי אם עמדו וחזרו וישבו מה דינו:

מתני' במקדש שבעה. מפרש בגמרא:

ושיהא יום הנף. של עומר דהיינו ט"ז בניסן כולו אסור ובזמן שבית המקדש קיים היו אוכלים חדש ביום ט"ז אחר חצות ובסוכה מפרש הטעם:

גמ' בשמחת הלולב הכתוב מדבר. כל הסוגי' מפורשת בסוכה פ"ג דף ח' ע"ב:

מתני' הלוים בשיר. בגמרא מפרש:

נוהגין אותו היום קודש. דמשחשיכה ליל שלאחר כ"ט באלול נהגו בו קודש שמא יבואו עדים מחר ויקדשוהו בית דין ונמצא שבלילה ליל יום טוב הוא וכן למחר כל היום עד המנחה ואם באו עדים קודם המנחה ב"ד מקדשין את החדש ונודע שיפה נהגו בו קדש ואם מן המנחה ולמעלה באו עדים אף על פי שאין בית דין מקדשין אותו היום ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר אף על פי כן נוהגין אותו בקדושה ואסור במלאכה דלמא אתי לזלזולי ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה כל היום ואמרי אשתקד נהגנו בו קדש בחנם ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול:

גמ' נפלה קול הברה בעיר. שבאו גזלני' ונטלו העדים שבאו להעיד על החדש ועל ידי כן נתקלקלו הלוים בשיר שסברו שמא יבואו העדים עדיין ויאמרו שיר של יום טוב ולא אמרו כלל:

בשם מאן. ר' אמר לה לשמועה זו:

אמר להו. וכי אני כמותכם שיש לכם הרבה חכמים שאתם למידין מהם כל מה שאני אומר בסתם הוא בשם ריב"ל שהיה רבו והכל יודעין שתורתו הוא:

ור' לא. ור' אילא מייתי לה לטעם דמתני' למה נתקלקלו מהכא:

שירו של חמישי. שיר שהיו הלוים אומרים ביום חמישי. בחול הוא מזמור הרנינו וגו' עד סוף כל המזמור:

הכי גרסינן ובראש השנה היו אומרים למוסף וכו' ובמנחה הוא אומר קול ה' יחיל וגו' חל יום טוב להיות בה' בשחרית או' הסירותי מסבל שכמו ובמוסף הרנינו וגו' ואם באו עדים אחר תמיד של שחר אומר הרנינו וגו' נמצאו אומר שיר וכו' וכ"ה בבבלי וה"פ כשחל ראש השנה בשאר ימות השבוע חוץ מן הה' הי' אומר במוסף הרנינו שהמזמור מדבר בתרועות וראש השנה יום תרועה הוא ובמנחה קול ה' יחיל כדי להזכיר בראש השנה קול שופר של מתן תורה:

חל יום טוב להיות בה' ובאו עדים קודם תמיד של שחר לא היו אומ' שחרית שיר של חול דהיינו הרנינו מפני שחוזר וכופלו במוסף אלא מתחיל הסירותי משום דבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים ואם באו עדים בראש השנה שחל בה' אחר תמיד של שחר מפני הספק יאמרו בשחרית שיר של יום דהיינו הרנינו ויחזרו ויאמרו במוסף נמצא שכפלו לשיר א' ביום א' פעמיים שמעינן מהכא היכא דמספקא לן אומר שירה של יום חול ונתקלקלו הלוים ואמרו גם בתמיד של בין הערבים שיר של יום חול לכך התקינו שלא יהו מקבלין עדות החדש אא"כ יש שהות ביום להקריב קרבן תמיד של בין הערביים:

ה"ג כבר עבר רובו של יום בקדושה. וה"פ לכך נוהגין אותו היום קדש אע"ג דאין מקדשין היום לפי שכבר עבר רובו של יום בקדושה אין מזלזלין בו:

ר"י צוה לאותן שבבה"כ דכיפרא שבכל ר"ה:

סבין כו'. יקחו משאן ויכנסו לעיר בעוד שהוא יום ויהיו מזכירין בתפלה של ר"ה:

זמנו. היינו ביום ל' והוא נק' זמנו ובליל ל"א הוא נק' זמן עיבורו:

מתני' שאפי' ראש ב"ד בכ"מ. שהוצרך לפרוש ממקום הועד למקום אחר ועיקר מצות קידוש החדש תלויה בו כדתנן לעיל פ"ב ראש ב"ד אומר מקודש שלא יהו צריכין עידי החדש לילך אחריו:

אלא למקום הועד. בגמ' מפרש:

גמ' כיני מתני'. כן פירושא דמתני' למקום הועד של חדש. אבל לא למקום הועד של הישיבה ילכו:

מתני' אבות. מגן אברהם:

גבורות. אתה גבור:

קדושת השם. קדושה:

קדושת היום. אתה בחרתנו:

גמ' ביהודה נהגו כר"ע. לכלול מלכיות עם קדושת היום:

ובגליל נהגו כריב"ן. לכלול מלכיות עם קדושת השם:

עבר בנו של ריב"ב. לפני התיבה להתפלל:

לא כך היינו נוהגין ביבנה. בימי אבא כשהיו הסנהדרין יושבים שם אלא נהגו כר"ע ואפ"ה לא העבירוהו מתפלתו שמע מינה דעביד ביהודה כגליל יצא:

בכ"מ בתפלתו עבר והזכיר אדיר המלוכה במקום מלכיות שצ"ל בתפלה או שאמר בכל ימות השנה במקום האל הקדוש ברוך אדיר במלוכה לא יצא:

חוץ מן האל הקדוש של ר"ה. שאמר במקומו ברוך אדיר במלוכה שיצא:

ובלבד בתפלת מוסף הוא דיצא אם אמר הכי אבל לא בשאר תפלות של ר"ה כגון ערבית שחרית ומנחה:

ואתיא כריב"ן. דאמר שכולל מלכיות עם קדושת השם הלכך אם חתם במקום קדושת השם מלכיות יצא:

ואתיא. דרשב"ג כר"ע בהא דסובר נמי שאינו כולל למלכיות עם קדושת השם וכדמסיק:

מה מצאנו בכ"מ שמתפלל שבע אומר לקדושת היום באמצע ג' לפניה וג' לאחריה אף בר"ה קדושת היום באמצע ד' לפניה וד' לאחריה ואס"ד דכולל למלכיות עם קדושת השם א"כ אין קדושת היום באמצע:

מה מצאנו בכ"מ. בשבתות ויו"ט אומר לקדושת היום ברכה ד' אף כאן בר"ה אומרים ברכה ד' והיינו בתר קדושת היום וטעמיה דר' דמסמך קדושה לקדושה טפי עדיף:

צ"ל. בר"ה בקדושת השם האל הקדוש ולא המלך הקדוש:

האל הקדוש ומרבה לסלוח. שיום סליחה נמי הוא שצדיקים נכתבים לאלתר לחיים:

בתפלה. י"ח שמתפלל בכל יום אומר בחתימת ברכת בונה אלקי דוד ובונה ירושלים:

בנביא. בחתימת ברכת הפטורה אומר אלקי דוד ומצמיח ישועה:

ה"ג י"ט שחל להיות בשבת:

פותח ביו"ט. ותתן לנו את יום חג פלוני ואת יום השבת הזה:

וחותם בשבת. מקדש השבת ותו לא:

וחותם ביום טוב. מקדש ישראל והזמנים ותו לא:

פותח בשבת וחותם בשבת וכו'. ואומר ותתן לנו את יום השבת הזה ואת יום חג פלוני וחותם מקדש השבת ותו לא:

מתני' מי' מלכיות. ג' פסוקים של תורה וג' של כתובים וג' של נביאים וא' של תורה שמשלים בו:

שלש שלש. אחד של תורה ואחד של כתובים ואחד של נביאים יצא:

של פורענות. בגמרא מפרש:

גמ' כנגד י' קילוסין וכו'. שאחד מהן הללוהו בתקע שופר:

מי' זכרונות. אין פוחתין כנגד י' וידויים לאו דוקא אלא י' ענייני תשובה:

מה כתיב בתריה לכו נא ונוכחה וגו'. והיינו בראש השנה שהוא יום הדין יום הויכוח (ועי' בי"מ):

כנגד ז' כבשים ופר ואיל ושעיר. הרי י' קרבנות שמקריבים בראש השנה:

אלהו'. פסוקים שיש בהן אלקות כמו שמע ישראל ה' אלהינו וגו' עולין לו משום פסוקי מלכיות:

אלקות ומלכיות. בפסוק אחד עולין לו משום שנים פסוקים:

אינן עולין. אלא לאחד:

ביה ובדבתריה פליגין. מי אמרי' דפליגי אם אמר גם סיפא דקרא כי מלך על כל הארץ אלקים וסובר רבי יוסי דכולא קרא אינו עולה אלא לאחד או דלמא בו לבדו פליגי וסובר ר' יוסי כיון דנאמר בו אלקים ומלכות חשבינן לשנים אבל כי מלך וגו' עם הרישא לכ"ע נחשב לשנים:

שהוא א'. שמעינן דמלכות ואלקות שבפסוק א' אינו נחשב אלא לאחד לכ"ע ולא פליגי אלא בשתי מלכיות בפסוק א' ש"מ דביה ובדבתריה פליגין דהיינו שתי מלכיות בפסוק א':

הראשון. פסק הראשון משום מלכות א' ופסוק השני משום שתים דמי הוא זה מלך הכבוד לאו ממנינא הוא:

הוינן סברין וכו'. סברוהו למימר דלא פליג ריב"ן אלא על העשירי וסובר דבט' סגי והיינו ג' מכל א':

אשכחת תני. בברייתא דאריב"ן אפי' אמר שלש מכולן מתנ"ך יצא:

מה לשעבר. בדיעבד הוא דאר"י דאם השלים בתורה יצא משמע הא לכתחלה אינו משלים בתורה וקשיא אנן היכא עבדינן דמסיימין לכתחילה בתורה:

כיני מתני'. כן צריך להיות במתני' ר"י אמר צריך להשלים בתורה לכתחלה:

מתני' השני מתקיע. המתפלל תפלת המוספין מתקיע ולא בתפלת שחרית וטעמא מפרש בגמ' ובשעת ההלל. משום דא"א הלל בר"ה ויה"כ קתני ובשעת ההלל כלו' בשאר י"ט שאומרי' הלל:

גמ' מפני מעשה וכו'. הא דשני מתקיע ולא בשחרית מפני מעשה וכדמסיק:

בראשונה. בשחרית:

שמא עליהן הן הולכים. ותוקעים כדרך שתוקעין לקבץ העם למלחמה:

מגו דאינון וכו'. מתוך שהן רואין אותן קורין ק"ש ומתפללין וקוראין בתורה ומתפללין אח"כ תוקעין הם אומרים במנהגיהם הם עוסקים ואין דעתם למלחמה:

ופריך ואמר אף בהלל כן. דנגזר שמא יאמרו העכו"ם קיבוץ מלחמה הוא מקול רעש של התפלה שאחד אומר וכולן עונין אחריו כאחת וקולם נשמע למרחוק ולא יאמר אלא במוסף ויותר נ"ל דה"ג מפני שברוב עם הדרת מלך ואמר אף בהלל כן וכ"ה בבבלי וה"ה מפני שברוב עם וכו' הלכך השני מתקיע ופריך א"כ אף בהלל נמי נאמר כן דהשני יקרא הלל משום ברוב עם:

ומשני לית כל עמא תמן. בתמיה וכי אין הכל שם בשחרית כמו במוסף:

ופריך ואמר אף בתקיעה כן:

וכי לית כל עמא תמן. בשחרית כמו במוסף:

ואותי יום יום ידרושון. וכי ביום דורשין ובלילה אין דורשין אלא שני ימים בשנה הכל דורשין את ה' מגדולים עד קטנים והם יום טוב של ראש השנה ויום ז' של ערבה שהכל שומעין תקיעת שופר והכל נוטלין הערבה הלכך תקנו במוסף שיהיו גם הקטנים בבה"כ משא"כ בשחרית עדיין ישינים הקטנים כדתנן בברכות דקטנים פטורין מקריאת שמע אפילו קטן שהגיע לחינוך לפי שאינו מצוי בשעת קריאת שמע:

שמע לה. לטעמא דמתני' דהשני מתקיע מהא:

שמעה ה' צדק זו ק"ש. כשקורא אותה בזמנה ואז נקראת צדק ואם לא קרא עד שעה ד' אף זה יקשיב ה' כדתנן פרק קמא דברכות ואח"כ שמעה תפלתי דתפלה זמנה עד ד' שעות ובי"מ פי' בענין אחר ואין נראה:

זו רינון תורה. שצריך לקרות בזמרה לכך נקרא רנון:

זו מוסף. שלא עמד לתפלת מוסף בשפתי מרמה אלא מתוך ד"ת שלאחר קריאת התורה מתפללין מוסף:

מלפניך משפטי יצא. היינו תקיעת שופר שהוא בא להזכיר זכיות של ישראל לפני הקב"ה בשעת הדין:

שניי' היא. שאני תקיעות מהלל שמצות היום לתקוע הוא דוקא במוסף וכדמסיק ר' תחליפא:

קרייא אמר כן. מקרא מוכח כן דכתיב יום תרועה יהיה לכם ועשיתם וגו' סמיך תרועה לגבי קרבן מוסף לומר דתקיעה בשעת מוסף א"נ דבשאר קרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם למידרשיה לפניו ולאחריו יום תרועה ועשיתם ועשיתם אשה וגו' ללמדך שבזמן א' תעשו שניהם:

ויצאת' בשלום. שזכיות הכריעו החובות:

כאילו נבראת' בריה חדשה. ואתם עשיתם עצמיכם:

בכל הקרבנות כתיב ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ובעצרת לא כתיב לחטאת אלא שעיר עזים א':

מכיון שקבלתם וכו'. שבכל שנה בעצרת הוא כיום אשר עמדנו לפני הר סיני ומקבלים התורה מחדש וכדאר"י אי לאו האי יומא וכו' הלכך אין שם חטאת ביום הזה:

מתני' אין מעבירין עליו את התחום. לילך חוץ לתחום לשמוע התקיעות:

אם רצה ליתן לתוכו מים וכו'. ולא אמרינן קא מתקן מנא:

גמ' כיני מתני'. כן צריכין לפרש מתני' משום שבות ובל"ת. שצריך לשבות בו משום ל"ת דאי כדתנן במתני' קשיא השתא דרבנן אמרת לא דאורייתא מיבעיא:

מתניתא. דתנן אבל מתעסקין עמהן וכו' היינו שיתקע הגדול בר"ה שחל בשבת כדי שילמדו התינוקות:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

וה"ג מתעסקין עמהן עד שילמדו אפי' בשבת ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע בשבת ואצ"ל ביום טוב וה"פ הגדולים מתעסקין עמהן אפי' בשבת ואין מעכבין תינוקות שכבר למדו לתקוע אפ"ה אין מעכבין אותן:

מתני' סדר תקיעות ג' וכו'. אחת למלכיות ואחת לזכרונות ואחת לשופרות:

של ג' ג'. תקיעה תרועה תקיעה לכל א' וא' ולעיל פ"ג ילפינן מקראי:

ג' יבבות. ג' קולות בעלמא כל שהוא:

תקע בראשונה. בתקיעה שלפני התרועה תקע כדרכה:

ומשך בשנייה תקיעה שלאחר התרועה משך כשתים לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו אחר זו פשוטה שלאחריה דלמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות:

אין בידו אלא אחת. דאפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן:

מי שבירך. התפלל תפלת המוספין ובירך ט' ברכות:

ג' פעמים. בשביל מלכיות וזכרונות ושופרות:

גמ' ה"ג עשאן בנפיחה אחת כ"ה ברא"ש. שעשה תר"ת בנשימה אחת מהו מי אמרי' כיון שהן קולות מופרשין יצא דאיכא היכרא או דלמא בעינן שיהו מופסקין וניכרין לכל שהן ג':

ופשיט אשכחת. ברייתא דתני בה עשאן בנפיח' א' יצא:

ופריך והא תנינן במתני' ג' של ג' ג'. ואם עשאן בנפיחה אחת אין כאן ג' של ג' ג':

ומשני שלא יפחות. מהשיעור אבל לענין שיפסוק ביניהם לא נאמר כ"פ הרא"ש:

צריך להריע מתוך תקיעה. שצריך לעשות תקיעה ותרועה בנשימה אחת דכתיב ותקעתם תרועה אלמא חדא נינהו:

א"צ להריע מתוך פשוטה. והאי קרא לפשוטה לפניה ולאחריה הוא דאתי:

איזו היא הרעה. כלומר כמה שיעור תרועה:

אהן טרימוטה. קולות קטנות כעין שתוקעין על החצוצרו' שקורין טרומי"ט בל"א:

תלת דקיקין. ג' קולות של כל שהן:

חשש דהא דר' מנא וכו'. ועשה ג' סדרים שהתרועות קצרות ועוד עשה ג' סדרים שהיו התרועות ארוכות:

והיידא אמרה דא. קאי אהא דא"ר ר' יוסי לעיל פ"ג פשוטה ששמעה מקצתה מן המתעסק לא יצא מהיכן שמע דא דבעינן שישמע כל התקיעה מתחלה ועד סוף לצאת בה למצוה:

אפי' אחת אין בידו. פירשתי לעיל פ"ג:

במקום א'. פי' בעיר אחת תוקעין ובעיר אחרת מברכין איזו מהן עדיף לילך לשם:

כשאין. שהות ביום כדי לתקוע לא שבקינן תקיעת שופר שהוא דאורייתא ועבדינן ברכות דרבנן בשיש שהות ביום כדי לתקוע הולך תחלה לעיר שמברכין שיעבור זמן תפלת הציבור ואח"כ ילך לעיר שתוקעין בה:

נשמעינה מן הדא. כמו תא שמע דאף באין שהות ביום לחזור ולילך בעיר שתוקעין בה אפ"ה הולך לעיר שמברכין:

י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת. וצריך לערב מבע"י לאחד משני המקומות וכשמערב למקום שמברכין אינו יכול לילך עוד למקום שתוקעין:

שהכל יודעין לתקוע. ומסתמא ימצא שם מי שיתקע:

ד"א אדם מוציא ידי חבירו בתקיעה. אפי' ביחיד וכשימצא שם אדם א' יכול להוציאו משא"כ בברכה אינו מוציא אלא ש"צ בעשרה:

י"ט של ר"ה וכו'. סיומא דקושיא הוא הרי י"ט של ר"ה שחל בשבת הוא כמי שאין לו שהות ביום לתקוע ואפ"ה הולך אצל המברך:

הדא אמרה. זאת אומרת דפליג אהא דלעיל:

באילין תקיעתה. שהש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן בברכות של מלכיות זכרונות ושופרות:

מן דצלון. לאחר שהתפלל הש"ץ תפילת מוסף קם ר"ח להתפלל:

לא כבר צלינן. תפלת מוסף קודם שהתפלל הש"ץ ולמה לך להתפלל שנית:

א"ל. ר"ח צריך אני להתפלל שנית דבתפלת מוסף שהתפללתי קודם תפלת הש"ץ לא התפללתי רק ז' ברכות ובברכות דמלכיות זכרונות ושופרות סמכתי על תפלת הש"ץ:

דנחתון מערבייא. דת"ח שבאו מארץ ישראל אמרו משמיה דר"י הלכה כרבן גמליאל שהש"ץ מוצא ברכות אלו אפי' הבקי ובשעת תפלת הש"ץ לא כיוונתי וצריך אני להתפלל שנית משום ברכות אלו מלכיות זכרונות ושופרות שלא התפללתי בתחלה:

אילו כוונית. אילו הייתי מכוין ודאי שהייתי יוצא בברכת הש"ץ:

ויאות. שפיר קאמרו החכמים אלו דהלכה כרבן גמליאל שכל התנאים אמרו שהש"ץ מוציא הבקי משמיה דר"ג ור' אושעי' תני לה משמיה דחכמים ללמדך שהלכתא כוותי' דר"ג:

והוא שיהא שם מראש התפלה ושמע כל הט' ברכות ממנו הוא דהש"ץ מוציאו אבל אם לא שמע כל הברכות מהש"ץ אע"ג דשמע מלכיות זכרונות מהש"ץ אינו מוציאו:

מתניתא אמרה כן שצריך שיהא שם מתחילת התפלה סדר ברכות אומר אבות וכו'. אלמא סדר תפלה זו היא מתחלת אבות ועד סוף כדקתני במתני' ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים:

הדרן עלך פרק יום טוב וסליקא לה מסכת ראש השנה