מתני' תולין את המשמרת. שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בעוגל ונעשית כאהל על חלל הכלי ואף על גב דעביד אהלא ביום טוב שרי דר' אליעזר סבירא לי' דמכשירי אוכל נפש אף על פי שאפשר לעשותן מערב יום טוב דוחין י"ט אבל בשבת אין תולין לכתחלה אבל אם תלויה היא נותנין לתוכה שמרים ומסננין דאין דרך בורר בכך:

וחכמים אומרים אין תולין המשמרת ביום טוב. דסבירא לי' דמכשירי אוכל נפש אין דוחין יו"ט:

ואין נותנין לתלוייה בשבת. דדרך בורר בכך:

אבל נותנין לתלוייה ביום טוב. כשאר אוכל נפש שהוא מותר ביו"ט:

גמ' ה"ג לא נחלקו ר"א וחכמים שאין נוטין אהלים בתחילה:

ופריך וכא וכו'. והכא במתני' דתנן תולין וכו' והיינו בתחילה ולא בתוספת ואפ"ה מתיר ר"א:

תיפתר. תפרש למשנתינו במשמרת חדשה עסקינן דבתלייה זו מכשירה לכלי:

ופריך כ"ש דקשיא דר"א דמתני' אדר"א דברייתא:

מה אם תמן. במתניתין שמכשירה לכלי מתיר כ"ש בברייתא שכבר היא כלי דשרי:

אתיא דר"א כר"י. הלכך הכא שרי דמכשירי אוכל נפש הוא וכדפרישית במתניתי':

כדברי המכשיר. כלומר כדברי המתיר לעשות אהל עראי ביום טוב:

ובלבד מלמעלן. שיהא דבר פרוס מלמעלה מערב יום טוב א"נ שיהא פרוס מלמטה ובי"ט יפרסנה מלמעלה:

ריבעה. מטה שיושבין ושוכבין עליה כך פי' בגליון ול"נ שהוא חתיכת ארז כמו רביע של ארז שבפ"ג דמדות שהן לוחות של עץ:

והוון פרסין קליעין. והיו פורשיין קלעים מע"ש כרוחב ד' אמות ולמחר היו פורשין כל הקלעים:

סברון מימר. סברוה שעשו כן מדעת ר"י בן פזי:

בדקו ומצאו. שר"י ב"פ לא התיר להן אלא אם כן פרסו רובו מערב שבת אז מותר לפרוס כולו בשבת:

אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת. שאין בזה בניין ואינו אסור אלא מדרבנן:

ההן כילה. האי פרוכת שעל ארון הקדש מהו למפרסה בשבת:

המשמר. שנותן שמרים לתלויה וסיננן חייב משום בורר דהאי נמי בורר היין מתוך השמרים:

לא מסתברא אלא משום מרקד. חייב המשמר:

בקדמיתא. בתחילה היינו אומרים שפיר קאר"ז דחייב משום מרקד:

אף המשמר וכו' משא"כ בורר הפסולת מלמטה:

שהותר מכלל ברירה. יום טוב הותר מכלל שבת במלאכת ברירה שמותר לברור ביום טוב כדתנן בפ"ק דביצה וכן בשימור הקילו ביום טוב כדמפרש בסמוך אבל בהרקדה לא מצינו שהותרה ביו"ט מעולם:

אין שונין את הקמח. אם רקדו מאתמול ובא לשנותו בנפה לנפותו אסור:

אבל מרקדין לאחורי הנפה. דה"ל שינוי:

אין תימר. ואי ס"ד דמשמר חייב משום מרקד וכר' זעירא יהא אסור לשמר בי"ט כי היכא דאסרו הרקדה:

ודלא כרבי יודה. הא דאמר אין שונין ביום טוב דלא כר"י דלר"י אפי' מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יום טוב מותר לעשותן ביום טוב כ"ש הרקדה:

בעיי דא מילתא. הא מיבעיא לן מהו שיהא מותר לשנות הקמח אחורי הנפה לרבנן דפליגי אר"י דעד כאן לא שמעינן מהך ברייתא אלא דהרקדה שריא לאחורי הנפה אבל מיבעיא לן אם מותר לשנות ע"י שינוי כיון שאין בו צורך כ"כ:

מתני' נותנין מים. בשבת ע"ג שמרים הנתונים במשמרת מבע"י כדי שיצולו שיהיו צלולין לזוב את היין מפני הקמחים שקורין קנ"ס:

בסודרין ובכפיפה מצרית. העשויה מצורי דקל כפיפה סל דכל כה"ג הוה שינוי כיון שאינו מסננן במשמרת ומיירי ביין עכור ומיהו משתתי הכי דאי ביין צלול אפי' במשמרת שרי ואי ביין עכור דלא משתתי אפי' בסודרין אסור דמכל מקום בורר הוי:

ונותנין ביצה במסננת. שהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת הפסולת והחלמון שלה נוטף ומסננן עמה והוי לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ושרי לפי שאין עושין אותה אלא לגוון למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון הלכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מתוך האוכל:

יינומלין. מפרש בגמרא:

גמ' שלא יעש' כמין תיק. מן הסודר בפי כלי כעובדא דחול א"נ אתי לידי סחיטה:

בעייא דא מילתא. מיבעיא לן דבר זה מהו שיהא כופה את הסודר והתיק נעשית מאיליה:

מטה אותה על צידה. ואם נעשית תיק מאליה אינו חושש רק שלא יעשה כמו שעושה בחול:

כיני מתניתא. כן היא מתני' מפרדין ביצה. מפרידין החלמון מן החלבון לפי שאינו אלא למראה בעלמא דהא תרווייהו אוכל וכדפירשתי במתני' גוש של חרדל. כגון שלשו מע"ש ונעשה גוש:

ממעך ביין או במים:

אבל לא בכלי. שכן דרכו לעשות בחול. והלא להכלבים אין עושין כן. למעך ביד הלכך אין להתיר אלא ביד אבל בכלי לא דהוה כעובדא דחול:

יין וכו'. זהו יינומלין:

מתני' חילתית. מין פרי ששורין אותו בפושרין ושותין אותו במים לרפואה ואין שורין אותו בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

אבל נותן. החלתית לתוך החומץ. ומטבל בו מאכלו:

ואין שורין את הכרשינים מציף עליהם מים בכלי לברור פסולת:

ולא שפין אותו ביד להסיר פסולתן:

אבל נותן הוא לתוך הכברה. ואף על גב שפסולתן כופל דרך נקב הכברה ונמצא מתברר מאיליו:

תבן. הוא מזנב השבלים:

מוץ. הוא מזקן השיבולת העליון ואינו ראוי למאכל בהמה:

וכוברין אותו בכברה. כדי שיפול המוץ:

אבל נוטל בכברה ליתן לתוך האבוס. ואף על פי שהמוץ נופל מאיליו כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

גמ' אבל נותנה לפניו לתוך החומץ. מה שהוא צריך לאכול מיד מותר ליתן לתוך החומץ אבל לשרות בחומץ ולהניח ודאי אסור:

אלא על חנם יגענו. דבאמת בצונן שרי ל"א ר' ינאי הוא דקאמר לר' יוחנן בלשון בתמיה וכי בחנם יגענו בתורה דעל ידי יגיעה בתורה תדע לפרש משנתינו דיחידאה היא והילכתא דאפילו בצונן אסור ופי' זה נראה עיקר שמסכים לבבלי:

מתקל זוזא. משקל זוז:

מסתכן. קרוב למות ועורו מתפשטת מעליו:

ופרש לנהרא. וקפץ לתוך הנהר לקרר עצמו מרוב חמימות שנתחמם מאכילת החילתית:

משום בורר. שהוא בורר המאכל מתוך הפסולת וכדפירשתי במתני' גורפין מלפני הפטם. שור שמפטמין אותו גורפין אבוס מלפניו בשבת לתת בתוכו התבן והשעורי' שלא יתערב בהן עפרורי' ויקוץ במאכלו:

מתני' ומסלקין. תבן לצדדין כשהוא רב שלא ידרסנו ברעי:

וחכמים אוסרין. בתרווייהו:

ונוטלין מלפני בהמה זו. שעורין ותבן:

ונותנין לפני זו. ול"א טלטול דלא חזי הוא שאין הבהמה קצה במאכל הניטל מלפני חברתה:

גמ' מפני מה. אוסרין חכמי':

ומשני שהפטם. שור פטם אפילו מותר הרעי אוכל ואינו קץ בו ולמה יסלקנו או יגרפנו בחנם:

בעיא דא מילתא. מיבעיא להו לבני הישיבה דבר זה:

ופריך ולאו מתניתא וכו'. ומשני מתני' דמתיר היינו ליטול מלפני שור זה ולתת לפני שור אחר:

צריכא ליה. כי קמיבעי ליה:

מין בשאינו מינו. מהו ליטול מלפני שור וליתן לפני חמור:

ה"ג ונותן לפני פרה. שהחמור אינו מטיל רירין ואין מה שלפניו נמאס וראוי לתתו לפני פרה:

שפיה רע. חמור דלא דייק ואוכל קוצים וברקנים:

שפיה יפה. פרה דדייקת ואוכלת ושתי ברייתות הן ל"א רישא פי' לסיפא ודוחק:

מתני' הקט שעל המטה. וסתמא להסקה קאי ומוקצה הוא ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב:

ולא ינענע בידו. דמוקצה הוא:

אבל מנענע בגופו. בכתיפיו דטלטול מן הצד הוא ולא שמיה טלטול:

או שהיה עליו כר או סדין. דגלי דעתיה דאקניה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:

מכבש. פרע"ס בלע"ז שני לוחין ארוכים וכבדים וסודרין הבגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים ע"י יתידות שיש ב' עמודים מנוקבי' קבועי' בד' פיאות של התחתונה ועליונה מנוקבת בד' זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות:

מתירין. את המכבש נוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים:

אבל לא כובשין. דהיינו צורך חול:

ושל כובסין לא יגע בו. מפני שהיא עשויה לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה:

גמ' כגופו הוא. כאלו הוא מלבושו של אדם שמותר לנענע:

דרך אצילי ידיו. כלומר ע"י שינוי:

קרוח קריחה. ר' ינאי מקלל למאן דמיקל לנענע דרך אצילי ידיו ואמר שיהא קרחה בביתו:

קפוח קפיחה. שיהיו בניו ומעשה ידיו כרותים:

ישפוך צנינים. שפוך עליהם קוצים וברקנים:

על מאן. דסר מדין זה יפול ביתו על מאן דעביד הכי:

הדין דין לעני. כלומר שמקללין אותו אבל לעשיר קונסין אותו ומחמירין עליו:

בחותמות שבקרקע. דלתי פתחי בורות ומערות הסגורות בקשרי חבלים:

שמפקפקין. מנענען:

ומפקיעין. החבל לסתור עבותו וגדילתו דבחותמות הקשורים אין בסתירתן איסור דאורייתא:

ה"ג וחותכין בי"ט ובשבת וכו':

ובכלים. כגון תיבה הנעולה ע"י חבל אפי' בשבת מותר להפקיע ולפקפק ולחתוך דאין סתירה בכלים:

ה"ג ואצ"ל בי"ט. וקשיא למה אסרו מכבש במתניתין:

ומשני הדא אמרה. זאת אומרת מכבש עשו אותה כקרקע לכך אין כובשין דלא הוה ככלים:

ומתניתין אמרה כן. כלומר מתניתין נמי דייקא:

של כובסין לא יגע בו. ועל כרחך לומר הטעם מפני שהוא כקרקע דליכא למימר הטעם מפני שהוא צורך חול כדפרישית במתני' במכבש של בעלי בתים דלמה אסרו הפתיחה אף על גב דדמי לסתירה הא אין סתירה בכלים אלא ודאי שעשאוהו כקרקע:

הדרן עלך פרק תולין